חיים תחילה/יט

אופן יט

ובדרך זו אלך לפרש על דבר זה עפ"י מ"ש בזוה"ק סדר משפטים דף קי"ז ע"א וז"ל ולעולם דינא דמלכותא דינא ודינא בלב ואתמר ביה הלב רואה ובגין דא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כו' עוד אמרו שם לעיל מזה שדיין שלא דן דין אמת לאמיתו דא איהו כאילו אשליט ס"מ בעלמא ותשלך אמת ארצה ואפיל שכינתא עמיה כו' יע"ש וזהו הרמז לעיני כל ישראל שהדיינים נקראו עיני ישראל שהם דנים בראית העינים כדאמרינן [ב"ב קל"א ע"א] אין לדיין אלא במה שעיניו רואות ולפי שהדין הוא בלב לכן רמז למ'ד דישראל עם בי'ת מבראשית לב כמ"ש בזוה"ק כי דינא בלב ואיתמר ביה הלב רואה כו' ולפי שצריך להיות הדיין דן דין אמת לכן רמוז בס"ת בראשי"ת בר"א אלהי"ם ובזה שדן דין אמת זוכה בו לקיים את השמים ואת הארץ וק"ל ועיין לקמן באופן מ"ט.

וזה יהיה כונת המסרה בשני' בסדר ויקהל [שמות ל"ה ל"ד] ולהורות נתן בלבו ולהורות את בני ישראל והיינו דבא לאשמועינן כדברי הזוה"ק דדינא הוא בלב ואיתמר ביה הלב רואה ומשום הכי הוא מה שאמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וק"ל.

ואחד מגדולי תלמידי החכם השלם והכולל עצום ורב כמוה"ר בכור יעקב יעבץ נר"ו פורש לעשות לו ד'רך עמ"ש ה' שאירית יעקב למהר"י מאטאלון והביא דבריו הר' מעיל צדקה למה"ר הגדול כמהר"א הכהן זלה"ה דף קכ"ז ע"ד ועיין עוד שם בזה דקי"ט ע"ב וז"ל יש אבר באדם נותן ואינו מקבל שהוא הלב רמז להשי"ת כביכול שמשביע בזה העולם השפל ואינו מקבל וזש"ה [תהלים ע"ג כ"ו] צור לבבי. ויש אבר הפכי והוא הבשר שמקבל ואינו נותן רמז [דף י' ע"ב] לעולם המלאכים וגלגלים ע"כ ובזה פי' הר' בן סנא בתחילת ספרו פסוק [ירמיה י"ז ה'] אשר שם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו ירצה זה האיש עושה מאיש אחר כמוהו שהוא דומה לבשר שמקבל ואינו נותן זרועו שיתן לו ומן ה' שהוא נותן ואינו מקבל יסור לבו ר"ל מסיר דמיון לבו שנותן ואינו מקבל ובזה פי' הר' שם כונת הכתוב [ישעיה נ"ח ז'] הלא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כו' ומבשרך לא תתעלם ירצה עשה צדקה באופן שאמרתי ויהיה שלא ע"מ לקבל פרס שלא תאמר למה אתן את העניים מלחמי הנצרך לי וזהו לחמך בכנוי כיון שאינו ממתין מהם כיון שהוא אינו נותן לי גם אני לא אתן להם ומבשרך לא תתעלם כלומר כשם שלבשרך אתה נותן אעפ"י שהוא איננו נותן לאחרים גם אתה ג"כ תן לעניין ועיין והבן עכ"ל.

ובזה פי' ה' מהר"י מאטאלון שם במעיל צדקה כונת הכתוב [דברים ט"ו י'] נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך דהכוונה אל האמור דתתן צדקה ולא תאמר איך אני אתן לעני שאיני מצפה ממנו שאם תאמר כך נמצא אתה אומר שלבבך עושה רע במה שנותן ואינו מקבל וזהו ואל ירע לבבך בתתך כלומר אל תעשה לבבך רשע שנותן ואינו מקבל לכן אנכי מצוך שלא ירע לבבך בתתך לו דאם כה תעשה להנהיג כלבבך יברכך ה' אלהיך מידה כנגד מידה שהוא יתברך נותן ואינו מקבל אלה תוכן דבריו.

וזה נראה לי ההדיוט טעם נכון למ"ש רז"ל [ברכות נ"ד ע"א] ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך כו' בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע שמקום מושבם היינו בלב ויש לראות דמדוע בלב הם יושבים אלא ה"ט דכיון דעצתם דהיצר הטוב והיצר הרע הם על ענין הצדקה וכמ"ש במדרש בהעלותך [שמות רבה ל"ו] יצר הרע אומר עד שאתה נותן לאחרים תן לבניך ויצר הטוב אומר לו תן צדקה משלך לנר כו' ע"כ. א"כ אמטול הכי הם יושבים בלב דהיצה"ט אומר לו תראה הלב מקום מושבי שהוא נותן ואינו מקבל כן נמי אתה אל תמנע מלעשות צדקה והיצה"ר הוא יושב בלב אדרבה מקום המשפט ללמד ממנו שם הרשע ואינו יושב בבשר דשם אינו חידוש להטעות את בני האדם שלא יתן צדקה ברם במקום שיש ללמוד מהלב שם הוא יושב לנעול דלת מפתחי הלב ולא ילמוד ממנו כדי שלא יתן צדקה ודוק וזה יראה כוונת הכתוב בישעיה סימן ז"ן [פס' א'] הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ע"כ. וי"ל במ"ש הצדיק בה"א הידיעה ותו במ"ש אין איש שם על הלב על איזה ענין קטן שלא שמו על לב אי משום על מיתת הצדיק שלא ראו כדי לחזור בתשובה הו"ל ואין איש חוזר בתשובה ותו במ"ש ואנשי חסד נאספים כבר אמר הצדיק אבד כפל הענין במילות שונות ותו במ"ש באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק גם בזה יתו"ר נפי"ש דכבר אמר הצדיק אבד אלא עפ"י האמור הנה נבון והוא דכבר אמרנו דהלב מלמד דעת את האדם ליתן צדקה דאף שאינו מקבל שיתן [דף י"א ע"א] והנה כשאינם נותנים צדקה היינו דאינם לומדים מן הלב כדי ליתן צדקה וא"כ ודאי דכ"ש דאינם עושים חסד עם המתים שאינו מצפה לתשלום גמול וכאומרם ז"ל והביאו רש"י בסדר ויחי בפסוק [בראשית מ"ז כ"ט] ועשית עמדי חסד ואמת עי"ש כיון דהתם נמי הוא השפעה לאחריני בלתי מקבל ובודאי מצד הרוע הלב כלומר היצה"ר שיש בלב שא"ל שלא יתן צדקה ומסמא הלב והבן.

והשתא ז"ש הצדיק אבד כלומר הצדיק הידוע דהיינו מי שעשה צדקה נקרא צדיק וכמ"ש מהר"י ג'יקטיליא ז"ל הביא דבריו הר' מעיל צדקה דף ס"ח ע"ד דהטעם שנקרא יוסף הצדיק שהיה עושה צדקה והיה זן ומפרנס לכל כו' עי"ש וכן ראיתי לה"ה מ"מ בספר מראה הגדול ח"א הנדפס מקרוב דף נ"ד ע"ד עי"ש.

ומעתה ז"ש הצדיק אבד כלומר אותו הצדיק הידוע דהיינו מי שעושים צדקה ואינם רוצים להיות משפיעים לאחריני ובודאי דאין איש שם על לב כלומר אין איש שם על לב ללמוד ממנו להיות משפיע לאחריני אף שאינו מקבל כמו הלב ודין גרמא דנפיק חורבא יתירא ואנשי חסד נאספים כיון שאינם עושים צדקה מטעם שאינם רוצים להיות משפיעים בלתי מקבל כמו כן נמי אנשי חסד עם המתים נאספים ואינם עושים מהטעם האמור באין מבין כי מפני הרעה שיש בלב שהוא היצה"ר שאומר לאדם שלא יעשה צדקה אמטול הכי נאסף הצדיק אותו הצדיק דהיינו מי שעושה צדקה כמדובר.

ומעתה יפה נדרש רמז הסמיכות בתיבת ל"ב והוא כמ"ש רז"ל דתחילת התורה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים ויקבור אותו בגיא כו' והוא ללמד דעת את האדם והלכת בדרכיו וכדי שלא תיסק אדעתין שלא לעשות צדקה וגמילות חסד בין לחיים ובין למתים באומרם מאחר שאינו מקבל וע"ז נמי אינם משפיעים וע"ז בא ברמז תיבת לב לומר דהלא תראו הלב דמשפיע לאחריני ואינו מקבל כן נמי תלמדו וכן תעשו ג"ח למתים ולחיים אף שלא תקבלו מהם דבר והלב נרמז להקב"ה כביכול מה הוא חנון ורחום ומשפיע בזה העולם השפל ואינו מקבל אף אתה כן ע"כ דבריו ה' ישמרהו ויחייהו אכי"ר.