חיים יוסף/הקדיש/סעיף יא

יא. קדיש בתרא הנקרא בפי כל 'קדיש יתום' שאומרים על המתים, אין לבטלו. ולכן אם אין אבל, יאמר הרב מו"ץ שבמקום. ואם אין הרב נוכח, יאמרו הש"צ, או כל אחד מהציבור שאין לו אב או אם. ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו אם אין הוריו מקפידים בזה.

שאין לבטל קדיש יתום (קדיש דרבנן)

כבר כתבנו במ"א שלפי דעת האר"י ז"ל והמקובלים יש לומר י"ב קדישים בכל יום, ואלו הם: ששה מהם בשחרית. ראשון קודם הודו, והשני קודם יוצר, והשלישי אחר תפילת י"ח, והרביעי אחר קדושה דסדרא [ובא לציון גואל], והחמישי קודם קווה, והשישי לפני עלינו לשבח. ע"כ. וכפי זה קדיש בתרא אף הוא חובה, ואין סיבה לבטלו . וכמו שכתב בשו"ת מהרי"ל (סי' סד) וז"ל: מה שכתבת במקום שאין יתום אם יתבטל קדיש יתום, חלילה וחס. אלא לעולם אחר הדרשות והפסוקים חייבין להקדיש. כמו שכתב המיימוני בהדיא [ראה רמב"ם בנוסח הקדיש סוף ספר אהבה]. אפילו קדיש דרבנן היו אומרים אלא שנתבטל דלא רגילי בהו אינשי. ומ"מ אינו חובה ותקנתא דרבנן כמו הני קדישים דתפילה וכמו לאחר אמירת במה מדליקין וכו'. ע"כ. וראה גם ראה שהגם שאינו סובר כדעת המקובלים, ולדעתו אין קדישים אלו חובה, עכ"ז אין לבטל קדיש יתום. וכ"פ מור"ם ז"ל (או"ח קלב, ב) אומרים קדיש יתום אחר עלינו. ואפילו אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו מי שאין לו אב ואם. ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו, אם אין אביו ואמו מקפידין. עכ"ל. ע"ש. וכ"פ ביורה דעה (שעו, ד) וז"ל: ואם אין בב"ה אבל על אביו ואמו, אומר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם בעד כל מתי ישראל. עכ"ל. הרי שאין כל סיבה לבטל קדיש יתום. לא מיבעיא במקום שנהגו שגם מי שיש לו אב ואם אומר קדיש, וכמו שפסק הרמ"א. וכ"פ בשו"ת שבות יעקב (חלק ב סי' צה). יע"ש. אלא שגם במקום שאין אומרים מי שיש לו או"א, הרי לא יבצר שיהיה אחד עכ"פ שאין לו אב ואם.

כשאביו ואימו מקפידים – אין לומר קדיש

ומיהו נכון הדבר שמי שאביו ואמו מקפידים שלא יאמר קדיש, אינו רשאי לומר קדיש יתום מצד כיבוד או"א, שנמצא מצערם. וכמו שכתב בברכ"י (יו"ד סי' רס אות ה) שכיוון דאנינא דעתיה לא מסתמנא ליה מילתא. ע"ש. וכבר כתבנו כיוצא בזה בשם מהרי"ל שודאי פשיטא שאין להם לאותם שהוריהם בחיים לירא מלומר קדיש וכו'. ומיהו אם אביו ואמו מקפידים, ישמע להם. וכמ"ש בתשב"ץ. ע"כ. וכ"פ הרמ"א בהגה באו"ח (סי' קלב, ב). וביאר הלבוש שם (סי' קלג) שאף שמי שיש לו אב או אם, אין נוהגים לאמרו כלל, שמא יקפידו אביו או אמו משום אל יפתח אדם פיו לשטן ויאמרו אתה נתת מקום למיתתינו. אך אם אין אביו או אמו מקפידין בכך, יכול לאומרו אף מי שיש לו אב ואם. ע"כ. וכיוצא בזה כתב בשו"ת פרי השדה (חלק ד סי' צב) שמה שחששו במקפידים, מפני שכבר נהגו שרק האבלים אומרים קדיש. וכשרואים אחד שאומר קדיש, דרך העולם לשאול מפני מה אומר קדיש. ובפרט אם הוא צעיר לימים שהדרך לתמוה ע"ז. וא"כ יוכל להזיק להוריו שיאמרו שכבר מתו, וברית כרותה לשפתים, ויש חשש סכנה בדבר. ע"ש.

מחלוקת אחרונים אם כשהוריו מקפידים יכול לומר קדיש כשהוא ש"צ

ובהיותי בזה ראיתי בשו"ת משפטי עוזיאל (או"ח סי' ב סעי' ג) שהביא מ"ש הריב"ש (סי' קטו) שאין לומר קדיש על אמו כשאביו מקפיד. וכ"כ הרמ"א באו"ח (סי' קלב) שאפי' מי שיש לו אב ואם יכול לומר קדיש יתום אם אינם מקפידים. ומשמע דבמקפידים לא. אבל ברור הוא לע"ד דה"ד בקדיש יתום כדרך שהיתומים אומרים אף שאינם שלוחי צבור. אבל ש"צ שנזדמן לפניו לומר קדיש, או שקרא דבר שאומרים עליו קדיש, אסור להימנע מאמירת הקדיש משום קפידת האב, ואסור לו לאב להקפיד ע"ז. וחלילה להסכים לדעות אלה שהופכים את התפילה והשבח להקב"ה למין סגולה להעלות מתים ממדרגתם ולהמית את החיים. עכת"ד. ומבואר מדבריו שאף כשאביו ואימו מקפידים מותר לו לומר קדיש דרבנן שבתוך התפילה ולא ישמע להם להימנע מקדיש דרבנן. וכבר העירו הגאון בעל יביע אומר (חלק ג יו"ד סי' כו) ממ"ש המשנ"ב (סי' קלב ס"ק יא) דבקדיש יתום דוקא כשהוא משער שלא יקפידו הוריו ע"ז יכול לאמרו. אבל להתפלל לפני העמוד או לפרוס על שמע אין לו לחוש כלל פן יקפידו ע"ז. ע"כ. ומוכח דבמקפידים להדיא אין לו לעבור על דבריהם ואפילו בשאר קדישים ולא רק בקדיש יתום. וכן נ"ל עיקר לדינא שכל שאביו ואמו בחיים ומקפידים עליו אף בקדיש דרבנן הויא קפידתם קפידא, הואיל ואין רגילות לאמרו כי אם מי שאין לו הורים בחיים. ע"כ. והשיבו הרב עוזיאל (מהדו"ת או"ח סי' יד ונדפס ביביע אומר שם) וז"ל: וכן מה שהשיג מעכ"ת עמש"כ שאסור למנוע עצמו מאמירת קדיש מפני קפידת אביו, דנהי דקדיש דרבנן מעלתו נשגבה, מ"מ אם נמנע מאמירתו אין זו עבירה. והרבה לציין דברי הפוסקים בענין אמירת קדיש על אמו בחיי אביו. ואף לזאת אענה ואומר, שאע"פ שאין אמירת קדיש שלאחר הלימוד חובה ואם לא אמרו אין בזה עבירה. מ"מ אם נמנע מאמירתו מפני קפידת אביו ה"ז אסור. וכל מה שדיברו הפוסקים הוא בקדיש יתום שיש בו מקום לקפידא. אבל ש"צ שאומר קדיש, וכן בקדיש שאחר הלימוד, אין מקום לקפידא, אלא לדעתם של אלה שחושבים שהקדיש גורם מיתה לאב ח"ו. ומחשבה זו אסורה בהחלט. כיע"ש. והשיג עליו מרן שליט"א ביביע אומר הנ"ל כאשר יראה המעיין וחלק עליו שאין לו לומר קדיש כאשר הוריו מקפידים. ואף כשאביו מקפיד שלא יאמר קדיש על אימו, כאשר אינו מקפיד מטעם כעס וכדומה אלא מטעם שחושש לחייו כדברי ההמון, אינו רשאי לומר קדיש. אך סיים שחובה עליו להפציר באביו וירבה עליו רעים שירשהו לומר קדיש. את"ד. יע"ש.

מנהג אר"ץ וקילוסו

ולי מה יקרו דרכי ומנהגי אר"ץ רבה (ארם צובה – חלב) המיוסדים על אדני פז ובנויים לתלפיות. שכאשר בחור צעיר לימים מתחיל להיות ש"ץ, שפרקו נאה וקולו ערב, וטוב לשמיים וטוב לבריות, תנאי יתנו עמו שלא יעבור לפני התיבה עד שיטול רשות מאביו לומר קדיש בחייו. שפעמים שאין אבל בבית הכנסת ומוכרח לומר קדיש בתרא כדי שלא לבטלו. ובפרט למנהג אר"ץ שהאבלים אומרים כל הקדישים, וכמו שכתב בשו"ת רב פעלים שכן היה המנהג בבגדאד, ולפי מנהג זה הרי בכל קדיש שהוא יש משום הקפדה כשדרך האבלים לומר את כולם זולת קדיש תתקבל. וכדי שלא יעבור על הקפדת אביו אם מן המקפידים הוא, מחייבים אותו ליטול ממנו רשות. וכן נהגתי אני ונטלתי רשות מאבי זלה"ה, והאריך ימים בארבעים שנה לאחר מתן הרשות. וכשזיכנו הקב"ה לעלות אל הקודש אל ארץ חמדה, ראינו מדלגים על קדיש בתרא ומבטלים אותו, הן האשכנזים והן הספרדים אם אין שם אבל ממש תוך שנתו, ואע"פי שיש מי שאין לו אב ואם. ותינח האשכנזים דשמא מנהגם הוא היפך ממה שכתב הרמ"א ביו"ד (שעו, ד) שהלא גם הוא תלאו במנהג. אבל הספרדים למה יבטלו קדיש זה. ובפרט במה שנהגו בתפילתם כדעת האר"י בהרבה מקומות. ואע"פי שבמ"א כתבתי בשם כה"ח סופר שיש סוברים שקדיש זה אינו חובה. כיע"ש. מ"מ נראה מדברי האר"י שחובה הוא. וכנ"ל. ואכמ"ל. ולענ"ד אין להם על מה שיסמוכו לבטל קדיש זה .