חידושי ר' חיים/הלכות תמידין ומוספין

פרק ג הלכה ד

כיצד סדר הקטרת הקטורת בכל יום וכו' ומי שזכה בקטורת נוטל כלי מלא קטורת גדוש וכסוי היה לו ובזך היה שמו ונותן הבזך בתוך כלי אחר וכף היה שמו וכו' ואוחז הכף בידו עכ"ל.

  והוא זה במשנה תמיד פ"ה, והנה בפי' הרא"ש שם הקשה דאיך מוליך את הבזך בתוך הכף והא איבעיא לן ביומא דף נ"ח ע"א בהניח מזרק בתוך מזרק אי חוצץ אי לא, ותירץ דהא דאיכפת לן בהניח מזרק בתוך מזרק משום חציצה היינו רק בגוונא דלא מיחשבא לקיחה ע"י דבר אחר, וע"כ שפיר יש כאן דין חציצה, משא"כ הכא גבי קטורת, היה אוחז את הכף בגוונא דהיה מיחשב לגבי הבזך לקיחה ע"י דבר אחר, דקי"ל דשמה לקיחה, וע"כ אין כאן דין חציצה כלל, עיי"ש בדברי הרא"ש. ובאמת שבהך דינא אם שייך הך דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה לענין הך דינא דבעינן שלא יהא דבר חוצץ בין ידו לעבודה, כבר נחלקו בזה הראשונים בתוס' יומא דף נ"ח ובזבחים דף כ"ד יעו"ש, ומדברי הרמב"ם שסתם הדברים וכתב סתמא דאם היה דבר חוצץ בין ידו לכלי שרת דפסול, ולא חלק בזה מאומה, מוכח דדעתו כדעת הראשונים דלא מהני הכא הך דינא דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ובכל גווני פסול, ולפי זה הרי קשה קושית הרא"ש, דאיך מוליך את הבזך בתוך הכף, והא הוי חציצה בין ידו לכלי שרת, לפי האיבעיא בהניח מזרק בתוך מזרק. ויעו"ש בדברי הרא"ש שתירץ עוד דכיון דצורך עבודה הוא לא הוה חציצה, וזה צ"ע, דכיון דאין זה צורך מדינא הכלי שרת השני, א"כ הא נמצא דלית בי' מדינא שום דין צורך עבודה כלל, ולמה לא יחשב חציצה, וצ"ע.

  האומנם דבאמת לא מצינו בשום דוכתא דהולכת קטורת חשובה עבודה, דאע"ג דביומא דף מ"ח ע"א מייתי הגמ' לענין הולכה בשמאל מהא דתנן נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, הרי דחשיבא עבודת הולכה. מ"מ י"ל דכל זה הוא דוקא בקטורת דלפני ולפנים, דנאמר בה דין הבאה לפנים, וכדכתיב בקרא והביא מבית לפרוכת, וע"כ הבאתה חשובה עבודת הולכה, משא"כ בקטורת דהיכל, לא מצינו כלל שיהא בה דין הולכה, וא"כ י"ל דאין הולכתה עבודה כלל. אכן מדברי הרא"ש הרי מבואר דגם בקטורת דהיכל הויא הולכתה עבודה, וא"כ הרי קשה קושית הרא"ש דאיך נותן את הבזך בתוך הכף והא הוי חציצה בין ידו לעבודה דפוסלת לפי האיבעיא ביומא שהבאנו.

  והנראה לומר בזה, דהנה יסוד הדין דחציצה בין ידו לכלי פוסלת, הלא הוא משום דבעינן שתהא עבודה בעצמו של כהן, וכיון דחוצץ א"כ אין זה בעצמו של כהן, אבל בלאו הך דינא דבעינן עצמו של כהן פשיטא דלא שייך כלל ענין חציצה הכא, דמ"מ הרי עשה את העבודה ואיזה חסרון יש כאן מהחציצה, אלא דעצמו של כהן ליתא הכא כיון דיש חציצה בין ידו לעבודה. והן נראה דכל הך דינא דבעינן שתהא עבודה בעצמו של כהן הוא רק במקום שנאמר דין ימין, משא"כ בעבודה שכשרה גם בשמאל, א"כ ליתא גבה לכל הדין דעצמו של כהן כלל, וכל דינה הוא רק שהכהן יעשה את מעשה העבודה, אבל הך דינא שהעבודה תהא דוקא בעצמו של כהן ליתא גבה, ורק במקום דנאמר דין ימין שם הוא כל הך דינא דבעינן עצמו של כהן. וכן הוא מבואר להדיא במנחות דף כ"ו ע"א ורבי ינאי אמר כיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפילו בהמיינו ואפילו במקידה של חרש, ומשום דר' ינאי ס"ל דלא בעינן ימין וע"כ כשרה בכל דבר ואפילו בהמיינו, דלא בעינן עצמו של כהן, רק שהכהן יעשה את מעשה ההולכה וההקטרה, וממילא דלא שייך בזה ענין חציצה כלל, דעכ"פ הלא הוא עושה מעשה ההולכה או ההקטרה, וע"כ כשרה אפילו בהמיינו.

  והנה צ"ע בהולכת קטורת, אף אם נימא דחשיבא עבודת הולכה, אי בעיא ימין או לא, דהנה בקטורת דיוה"כ הלא תנן נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, וצ"ע אם הוא זה דין מסויים דוקא בקטורת דלפני ולפנים, דאתכשרא בה שמאל בהולכתה, אבל קטורת דהיכל דינה כמו כל עבודת הולכה דעלמא, דקי"ל דהולכה בשמאל פסולה, או דנימא דדין זה נאמר על שם קטורת, דאין בהולכתה דין ימין, וכלהו קטורת שוין בזה. ונראה דזה מבואר להדיא מהא דתנן בתמיד פ"ו מי שזכה בקטורת וכו' נתפזר ממנו לתוכו נותנו לו בחפניו וכו' התחיל מרדדן ויוצא, והרי במנחות דף י"ג ע"ב איכא מאן דס"ל דהולכה שלא ברגל שמה הולכה, ולפי זה הא נמצא דבשעת הקטרתו בשעה שהיה מרדד יש כאן גם עבודת הולכה, ומדתנן במתני' דההקטרה היתה בחפניו מבואר להדיא דגם הולכת קטורת זו לא פסלה בה שמאל. ולפי זה הרי ניחא קושית הרא"ש דאיך נותן את הבזך בתוך הכף והא הוי חציצה, דכיון דאין בהולכה זו דין ימין, א"כ ממילא דפקע מינה כל עיקר הדין דעצמו של כהן, ולא איכפת לן גם בחציצה שבין ידו לעבודה, וכמבואר בהסוגיא דמנחות שהבאנו דכל דכשר בשמאל כשר בכל דבר ואפילו בהמיינו, ושפיר היה מוליך את הבזך בתוך הכף, אף אם נימא דמזרק בתוך מזרק חוצץ, וכמו שנתבאר.

  והנה במנחות דף כ"ה ע"א מתקיף לה רבי אילעא אימא עון שמאל שהותר מכללו ביוה"כ, ולפי מה שהבאנו מהמשנה דתמיד דבכל קטורת לא פסלה שמאל בהולכתה, א"כ לכאורה צ"ע הא דנקטה הגמ' דוקא ביוה"כ. ובעל כרחך נראה מוכרח מזה, דקטורת דהיכל לא הויא הולכתה עבודה כלל, ואין הכשר שמאל דידה בכלל הותרה מכללה, ורק בקטורת דלפני ולפנים, דנאמרה בה הבאה, בה הוא דהויא הבאתה עבודה, והכשר שמאל דידה הוי בכלל הותר מכללו. ולפי זה הרי ניחא בפשיטות קושית הרא"ש מהך דהניח מזרק בתוך מזרק, דשאני הכא דלא בעינן הולכה כלל, ובהובאה מאליה ג"כ כשרה, וכמו שכתבנו כן בראשית דברינו.