חידושי הרמב"ן על הש"ס/תענית/פרק ג

על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף יט עמוד א[עריכה]

ועוד אני צריך לצרף לכאן משנה זו שבפרק שלישי דקתני ועל אלו מתריעין בכל מקום. לפי שראיתי להראב"ד ז"ל שכחב קשיא לי' סתמא כר' עקיבא דבעלמא סביבותיה מתריעות וכאן אפי' בכל מקום דאי לרבנן מתענין בכל מקום מיבעי ליה ועוד דקתני סיפא מעשה שירדו זקנים מירושלים וגזרו עליהם תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון וכן בשני זאבים לעיל דקתני מתריעין בכל מקום והכא קתני שגזרו תענית ואפשר דלרבנן נמי אהא דרישא קתני דסביבותיה מתענות על כל מכה אבל בכל מקום מודו רבנן דבהתרעה סגי להו ומעשה דשדפין וזאבים סביבותיהם היו לפיכך התענו. ולא נהירא דא"כ מאי ראיה איכא מהנך עובדי דזקנים דמתריעין בכל מקום. אלא מחוורתא רישא ר"ע וסיפא רבנן. ודתנו בהו מתריעין אליבא דר"ע נינהו. ע"כ דברי הרב ז"ל.

ושבש עלינו המשנה, דהא מתני' כולה ריש' וסיפ' כל היכא דקתני מתריעין מתענין בהתרעה קאמר ולחומרא קתני מרישא אבל זרעין ששנו מתריעין עליהן מיד וקתני ואזיל וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים אותה העיר מתענה ומתרעת. ועוד לדברי הרב ז"ל כל דתני מתריעין על האילנות ואין להם מים לשתות מתריעין ואסכר' וגובאי מתריעין וכל אלו בהתרעה סגי להו והא כולהו תענית בעי ואפי' גובאי וכדאמרי' בגמ' אמרו ליה לרב הונא אתאי קמצא גזר תעניתא. וכן חיה רעה דקתני עלה בברייתא ומתריעים וכי אין מתענין עליה במקומה והא תנן וגזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות. ומתני' גופא קשיא דקתני ועל אלו מתריעי' בכ"מ והיינו בלא תענית כדברי הרב ז"ל וא"כ אפי' באותה העיר נמי יש במשמע שאין עושין אלא התרעה והא מכה מהלכת היא ואנן מימר קאמרינן דמתענין. וא"ת מכה מהלכת היא לא משויא להו אלא בסביבותיה מ"מ מתני' קשיא רישא אסיפא וכמעשה לסתור קא מייתי לה דקא מפרש הרב רישא כר' עקיבא ומעשה כרבנן. ועוד דקא מסתם מתני' ומתנית' כר"ע ולית הלכתא אלא כרבנן ממעשה דמיתנא דבי חוזאי דגזור תעניתא משום שיראתא לומר דהוו להו כקרובות דאמרו רבנן סביבותיה מתענות דאלו לר"ע מתריעות ולא מתענות הוא.

אלא מתני' ובריתות כולהו היכא דקתני מחרי' מתענין בהתרעה קאמר וסתמא כרבנן נינהו ואפי' כר"ע נמי אתיאן דמודה ר"ע דכל מי שיש לו צרה שאינן מתריעין אלא בתענית ולית ליה לר"ע התרעה בלא עננו אלא במי שאין לו צרה ומבקש רחמים על חבירו שמתענה. וטעמיה כדאמר בירוש' שכן מצינו בר"ה שמתריעין ולא מתענין מפני שהוא יום בקשת רחמים ומש"ה קאמר ר"ע מתריעות ולא מתענות אע"ג דחמירא התרעה מתעניתא וכל היכא דקתני מתריעין אפי' בדר"ע מתענין ומתריעין קאמר ומש"ה קתני ועל אלו מתריעין בכ"מ לומר שמתענין ומתריעין מפני שהיא מכה מהלכת והויא לה כאותה העיר ממש ולא דמיא לסביבותיה דשאר צרות דליכא אלא צער חבריהן אי נמי חשש שמא אף עליהן נגזרה גזירה אבל מכה מהלכת כמקום צרה הוו.

ומעשה שירדו זקנים בירושנים לעריהן וראו שדפון באשקלון וכשחזרו לירושלים גזרו עלי' תענית בירושלים בהתרעה. ועוד גזרו תענית ביהודה על ב' תינוקות שנטרפו בעבר הירדן לומר דיהודה ועבר הירדן כאותה העיר דמי לענין חיה רעה. והא דקתני סתם גזרו תעני' ולא קאמר גזרו תענית והתריעו משום דאי מדינא בשאר צרות אפי' תענית ניכא אנא בסביבותיה ואלו שגזרו במקום רחוק מפני שהיא מכה מהלכת עשו כן דחשיב כולהו כחד מקום הילכך תענית בהתרעה הוי כדקתני רישא ולא צריכא ליה למימרא גבי מעשה.

וסידורא דמתני' כולה מרישא פשיטא ול"צ ליה למימריה גבי מעשה הא דקתני סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה כלומר דברביעה ראשונה עושין על הסדר הזה האמור שמתענין ואח"כ מתריעין בשופר בתעניות שלהן אבל צמחין ששנו וכן גשמים שפסקו מתריעין בשופרו' בתעניו' הראשונו'וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים וכן עיר שיש בה דבר או מפולת וכן על שדפון ומכות מהלכות בכל מקום מתריעין בשופר בתעניו' ראשונות. אבל במכה שאינה מהלכת פליגי בה ר"ע ורבנן דרבנן סברי סביבותיהן אע"ג דלית להו פחד באותה צרה כלל צריכין הן לשתף עצמן בצרת חביריהן ומתענין ולא מתריעין ור"ע לית ליה תעניתא אלא על צרה של עצמן אלא שמתריעין בלבד כעין ר"ה.

מיהו סיפא דקתני על אלו מתריעין בשבת ההוא ודאי התרעה בלא תענית היא או דסתמא בר"ע או משום דההיא התרעה בעננו היא והתרעה דפה בלא תענית קתני לה דבשבת ליכא תענית וכי היכי דליכא התרעה בשופרות ולא דמיא לשאר התרעות דמתני' דהוי בשופרות וליתנהו אלא בתענית. ומיהו בחול נמי בספינה המטרפת בים ויחיד הנרדף מפני ליסטים הכי הוו דינא דמתריעין בעננו ולא מתריעין בשופרות שאין גוזרין תענית על הצבור מפני צרת היחיד אלא שהיחידים רשאין להתענות עליו ולסגף עצמן והכי משייט בברייתא דהיא מיתניא עלה דגמ':

דף כב עמוד ב[עריכה]

והא דתנן אף על הדבר ולא הודו לו חכמים. איבעיא לן בגמ' לא הודו לו בשבת בלחוד לגבי עננו או לא הודו לו כלל להתרעה דחול ומסקינן חנן בר פנחס הוא דקאמר משמיה דר"ע אין מתריעין על הדבר כל עיקר. אי קשיא והא מתני' קתני על הדבר ר"ע אומר מתריעות בסביבותיה וכ"ש בה לאו קושיא היא דר"ע במתני' לא אתא אלא לאיפלוגי אדינא דסביבותיה ושמעיה לת"ק דאמר בעיר שיש בה דבר או מפולת סביבותיה מתענות ואמר ליה איהו אין בסביבותי' אלא התרעה לומר דגבי מפולת וכן בעיר שלא ירדו עליה גשמים סביבותיה מתריעין אבל פלוגתא בדבר גופא בעיר לא קתני (אלא) במתני' ברישא עד סיפא דקתני ולא הודו לו דמסתים לי' סתומי ותני לה בבריי' בהדיא. כנ"ל ודבר ברור הוא.

וראיתי להראב"ד ז"ל שכתב חנן בן פנחס אומר משמיה דר"ע אין מתריעין על הדבר בשבת וכן כתב הראב"ד ז"ל ה"ג משום ר"ע אין מתריעין על הדבר בשבת. דלא תקשי דר"ע אדר"ע שנו והחליפו הגירסא מפני קושיא זו שתרצנוה יפה אבל בנוסחאות ובדברי ר"ת ז"ל כתוב כך בכולן אין מתריעין על הדבר כל עיקר וטעמיה דר"ע משום דמפולת בבריאות וכן ארבה ושאר צרות השנויות אין מנהגו של עולם בכך אבל מיתה כיון דמנהג עולם הוא אע"ג שהיא באה בהן יותר מן הראוי אין מתריעין עליה אבל מתענין בלא התרעה.

והא דקתני בברייתא לעיל אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן, פי' לומר שאפי' בעומדות על הגבולין אין מתריעין מהפרכי' להפרכי' דלא הויין בסביבותי'. ואין מתריעין לאו דוקא אלא אין מתריעין ולא מתענין כלל קאמר ואיידי דקתני רישא מתריעין נקט סיפא הכי. ויש נוסחאות שכתוב בהן ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכי' שלהן וכן כתוב בפי' ר"ח ז"ל.

ומצאתי בתוספתא שהיא שנויה כך מתריעין על הגובאי בכל שהן מפני שהיא מכה מהלכת. ר"ש אומר אף על החרב. חרב העוברת ממקום למקום בא"י אפי' חרב של שלום מתריעין עליה כו' (מתנית' דלקמן והתני עלה) ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באותה אפרכיא בלבד היה בסוריא אין מתריעין עליהן בא"י בא"י אין מתריעין עליהן בסוריא. ולפי זה הענין משמע דהאי על כולן הוא אפי' אמכה מהלכת שאם היה אפי' המכה או חרב בא"י אין מתריעין עליהן בסוריא הא בכל א"י שהיא אפרכיא א' מתריעין אע"פ שלא נראה אלא בעיר אחת מפני שהיא מכה מהלכת.

מיהו קשה לי דבמתני' שגזרו תענית בירושל' על שאכלו הזאבים תינוקות בעבר הירדן והיא אפרכיא אחרת כדתנן שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל. ואפשר שכל ארץ ישראל ואפי' עבר הירדן אפרכיא אחת לענין תעניות וכדקתני בברייתא בארבה אפי' לא נראה אלא מין אחד בכל א"י מתריעין עליו מיד דמשמע בכל א"י מתריעין משום מקום אחד אבל בסוריא וחוצה לארץ שאין שיירות מצויות ואין הולכי דרכים מצויין כלל לפי שהן בדלין מהם ומעיירותיהן היא אפרכיא אחרת. ובכל מקום שהחזיקו בו עולי מצרים כארץ ישראל שהרי גזרו תענית בירושלי' על השדפון שבאשקלון דאשקלון מא"י היא בכבוש עולי מצרים כדכתיב וילכד את עזה ואה גבוליה ואת אשקלון ואע"ג דתנן מאשקלון ולדרום ואשקלון כדרום בכבוש עולי בבל הוא כחוצה לארץ וכבר פירשנו זה בתחלת גיטין.

ואי קשיא בא"י אמאי אין מתריעין בסוריא והא גבירה ושפחה היא. י"ל קסבר כבוש יחיד שמיה כבוש ואע"פ שהשוה לח"ל לטומא'. גבירה וגבירה נינהו. אי נמי אין מתריעין מפני שאין המכה מהלכת כל כך אבל מתענין משום גבירה ושפחה אי נמי כי אמרינן גבירה ושפחה ה"מ כשמכה בכל ארץ ישראל אבל היה במקצתה השאר מתענין ומתריעין מפני שמכה מהלכת אבל בא"ל אין מתענין כלל דהא איכא גבירה שאינה לוקה ושפחה תנצל עם הנצלין: