חזון איש/יורה דעה/קצח
סימן קצח[עריכה]
א) חלה פ"ג מ"א אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל, נראה דאוכלין עראי אף מאותו שהמים נתערבו בהן, דאי מן הקמח שלא הגיעו המים בהם קאמר אבל מאותו שהמים מעורבין בהן אסור עראי, לא שייך למתני עד שתתגלגל, ולא שייך לחלק בין חטים לשעורים, אלא ודאי אפי' מאותו שהמים מעורבין בהן מותר עראי, והטעם דאפשר להפריש משעת נתינת המים ועדיין אינו טובל, צ"ל דעריסותיכם קרינן משעת נתינת מים וכדאמר בירו', אלא דמדמינן לתרומה דעיקרו מן הגמור, והכי אמר בירו' דריב"ב סבר משתעשה מקרצות ויליף מתרומה דבעינן מן הגמור, ואף דמשמע דרבנן לא ילפי מתרומה, מ"מ נראה דגם רבנן טעמיהו דילפי מתרומה אלא דריב"ב לא חשיב גמור עד שתעשה מקרצות ולרבנן סגי בגלגול וחשיבי לי' גמור, ולריב"ב אוכלין עראי עד שתעשה מקרצות.
ובירו' שאיל למה אסור קבע ומשני משום הערמה, ופריך דאכתי יכול להערים בעראי דאפי' בחלק גדול מקרי עראי כל שעומד להחזיר את המותר, ומסיק משום דאסור לעשות עיסתו קבין, ויש לעי' כיון דמשנתנה את המים הו"ל כדין תבואה קדם שנגמרה מאי קשיא לי' למה אסור קבע הכא לענין חלה טפי מלענין מעשר, ונראה דבמעשר ודאי רצון התורה שיתן המתנות והמכניס דרך גגין מגונה ולכך אסרו חכמים קבע שמפקיע המתנות, אבל בחלה אין איסור שיעשה סופגנין ותבשיל, ולכך קשיא לי' למה יהא אסור לאכול קבע לא תהא עיסתו קבין חמורה מסופגנין, ואכתי קשיא וכי לא ידע דאסור לעשות עיסתו קבין דזה גרע מסופגנין דכיון דאוכל בצורה החייבת כי אוכל פחות פחות מכשיעור חשיבא הפקעה של המצוה, וי"ל דס"ד נהי דכשמכוין לאפקועי מחלה אסור, אבל כי עביד עיסה כשיעור רק קשה לי' להמתין עד שילוש כולה לוקח ממנה קב למאכלו אין ראוי לאסור, ומשני משום הערמה דבאמת יכוין לאפקועה מחלה, ומסיק דיש כאן איסור של עושה עיסתו קבין אע"ג דאינו מתכוין לכך.
ב) פ"א מ"ז נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה, ובירו' אמר ר"י דדוקא נחתום שאם ימצא לקוחות על פת ולא ימצא לקוחות על שאור יעשה פת, אבל יחיד העושה לחלק פטור, והנה קשיא להו לאחרונים ז"ל שאין אנו נוהגין כן ואנו מפרישין חלה בברכה אע"ג שאנו מחלקין העיסה למקרצות, ועוד הק' הגר"א יו"ד סי' שכ"ו סק"ז שהרי חלות תודה ורקיקי נזיר אין בכל אחת כשיעור, ולכן פי' הגר"א דלא מקרי לחלק אלא כשמחלק לשני אנשים אבל כשמחלק לעצמו חייב, ובפ"ת שם כתב בשם ב"א דלא מקרי לחלק אלא כשלא יהי' להם צירוף סל, והנה יש לפרש בזה טעם דמחלק לעצמו חייב שמא יצרפם בסל, וא"צ מחשבה בהדיא לצרפם, אלא כל שאין עתיד מבורר של פטור פתיכי בו צד חיוב, וזה מחייב מן התורה, וכדאמר בנחתום, אע"ג דלפי ראות עיניו ימצא לקוחות לשאור ועושה על דעת כן, מ"מ כיון שאין החלוקה בטוחה שמא לא ימצא לקוחות ויעשה עיסה חייב, ה"נ כיון שאם יצרף הפת בסל חשיבא השתא עיסה שלימה ודבר זה אפשרי אין כאן פטור, והנה הגר"א ז"ל הוכיח עוד דבאשה אחת המחלקת לעצמה חייב מהא דתנן פ"ד מ"א ב' נשים שעשו ב' קבים ונגעו זה בזה כו' ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב, וע"כ איירי שאין דעתה לאפות שתיהן בחיבורן שבשביל שנשכו זה בזה לא תמנע מלהפרישן, וכן אמר בירו' דזה חיבור בחלה ואינו חיבור בטבו"י, ומייתא מתנ' דרפ"ק דטבו"י דמקרצות שהניח להפרישן ונגעו זו בזו אינן חיבור והיינו בעומד גם השתא להפרישן, הרי דבאשה אחת אע"ג דעשתה לחלק חייבת, ועדיין קשיא לי' להגר"א הא דאמר בירו' דב' נשים שאינן מקפידות כאשה אחת דמי, ופסקה הר"מ פ"ז ה"א, ובטוש"ע סי' שכ"ו סעי' א', ומאי מהני שאינן מקפידות על הנשיכה הלא בעיסה אחת שדעתן לחלק נמי פטורה, וכתב הגר"א דב' נשים איירי באמת שדעתן לאפות בחיבורן, ואמנם זה תימא דא"כ ב' נשים שאינן מקפידות כשתי נשים דמי, ואם דעתן להפרישן אחר אפי' שחייבין זה ענין אחר לגמרי ואינו ענין לאשה אחת שמתחייבת בנגיעתן אע"ג שדעתה להפרישן, וגם לשון הר"מ והטוש"ע ל"מ כן כלל.
ג) ונראה דהא דעושה עיסה לחלקה בצק פטורה, היינו לחלקה ולהקפיד על תערובתן אחר החלוקה, דאם אחר חלוקה נמי אינו מקפיד על נשיכתן זו בזו לא גרע מה שעשה מתחלה עיסה אחת מעשה שתי עיסות ונשכו זו בזו, אבל כשדעתו לחלקן ולעשותן בדפוסים מיוחדים או למשוח פניהן של מקצתן בביצים ושמן וכיו"ב שיקפיד אחר חלוקתן על נשיכתן זו בזו זה מקרי ע"מ לחלק, ואם דעתו לחלקן רק משום שרוצה בפתין קטנות ולא יקפיד על נשיכתן גם אחר חלוקה זה לא מקרי ע"מ לחלק, ואין חילוק בין איש אחד לב' אנשים אלא בין מקפיד אחר חלוקה לאינו מקפיד, וממילא נשמע דלחלק לב' בני אדם פטורה כיון דסתם שנים מקפידין ולאדם אחד חייבת דסתם אחד אינו מקפיד, אבל בידוע שיקפיד אפי' באדם אחד פטורה, ואם ידוע שלא יקפידו אפי' ב' בני אדם חייבת, ולפ"ז צ"ל דבלחמי תודה כיון שאם לא ימצא לקוחות אין קפידא בנשיכתן חשיבא כעיסה אחת אע"ג דמספק מקפיד על נשיכתן, א"נ דלמא ימלך ויעשה אותו לעצמו קדם שיחלקן.
ד) ר"מ פ"ו מה' בכורים הי"ט בהש' הר"א א"א נראה מן הגמ' כו' ואע"ג דר"י הוא דאמר פטורה כו', נראה דאין כונת הר"א לפסוק כר"ל, שהרי ר"ל דהוכיח ממתנ' דהממרח כריו של חברו שלא מדעתו לא נטבל ע"כ ס"ל דהעושה עיסה ע"מ לחלה חייבת, ואפי' החלוקה בטוחה כמו ה' נשים שנתנו לנחתום, ומפרש טעמא דמתנ' משום שעירב שלא מדעתן אבל מדעתן חשיב שיעור שלם אע"ג דעומד לחלק, ודעת הר"א דה' נשים שנתנו לנחתום פטורין אפי' עירב מדעתן ומשום דעומדת ליחלק בהחלט, אלא באשה אחת שעשתה לחלק חייבת שמא תחזור ותעשה עיסה שלימה, אלא לענין פירוש משנתנו דנחתום לאו דוקא וה' נשים דוקא, דעת הר"א שכן הוא פירוש המשנה לדידן כמו לר"ל, מההיא עובדא דאתת לר' מונא, ומשמע דעת הר"א דבאשה אחת אפי' דעתה לחלק לב' אנשים חייבת, כיון שאין לאחרים חלק בעיסה אלא שדעתה למכור או ליתן במתנה יש כאן טעם שמא תחזור בה, ודינה כמו נחתום דאי מודה הר"א בדעתה לחלק לאחרים שפטורה, א"כ נחתום דוקא וחמש נשים לאו דוקא, ועוד מנ"ל להר"א דר"י פליג ואמר דוקא נחתום, ושפיר י"ל דר"י מודה באשה אחת העושה לחלק חייבת, והא דאמר ר"י שכן העושה עיסה ע"מ לחלקה בצק פטורה, היינו לחלק לאנשים הרבה דומיא דה' נשים, אלא ודאי לדעת הר"א אפי' לחלק לאנשים הרבה חייבת, ולר"י דוקא נחתום.
ויש מקום לומר דאשה העושה לחלק לאחרים במכר או במתנה אף לדעת הר"מ וש"פ דס"ל דעושה לחלק פטורה, הכא דיש לחוש שמא תמלך חייבת כדין נחתום, ובעושה למכור מסתבר דהיינו נחתום ממש אלא אפי' ליתן במתנה נמי חייבת דלמא תמלך, ודוקא שותפים העושים לחלק פטורין.