חזון איש/יורה דעה/קפו
סימן קפו[עריכה]
שבת קל"ו א' אלא כשפיהק ומת ד"ה מת הוא כו', דעת הרי"ף דחלה ומת הוי כפיהק ומת ואין הלכה כאביי בהא דאמר בסמוך לא ס"ל מר להא דאמר רב יהודה כו' משמע דלרבנן מתאבל עליו ולא משמע דעובדא הוי בנפל מן הגג וכן מהא דאמר מת בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה כו' אם אשת כהן היא אינה חולצת וכ' הרמב"ן במלחמות דכן דעת ר"ח ז"ל דאין הלכה כאביי וכ"ד הרמב"ם פ"א מה' יבום ה"ה ושם פ"ב הכ"א שהשמיט דין פיהק ומת.
ודעת הרז"ה דחלה ומת הוי כאכלו ארי והלכך אין לנו לדחות דברי אביי וקיי"ל דפיהק ומת מודים חכמים לרשב"ג והלכך אף באשת כהן צריכה חליצה, ודעת רבנו יונה דחלה ומת הוי כפיהק ומת ומ"מ דברי אביי קיימים וההיא דרבא באשת כהן איירי ואכלו ארי [וכן ההיא דר"א איקלע בי ר"כ כו' נמי אכלו ארי].
ודעת הרא"ש לא נתבאר דבשבת קל"ו לא הביא דברי אביי וביבמות ל"ז הביאו, ואפשר דדעתו ז"ל דהא דאמר אביי בפיהק ומת דברי הכל מת הוא לא מעיקר הדין אלא חומרא מדרבנן והא דרבא באשת כהן אינה חולצת הוא אפי' בפיהק ומת ולא החמירו בזה, ולפ"ז לדידן דקיי"ל כרשב"ג אין לן נפקותא בהא דאביי ובזה ניחא דהשמיט גם הטור דין פיהק ומת באה"ע סי' קס"ד.
וכיון שדעת הרי"ף והרמב"ם להקל בפיהק וכ"ד ר"ח ז"ל ולזה נוטה דעת הרמב"ן במלחמות וזה נראה גם דעת הטור ושו"ע [וכן פי' הגר"א או"ח סי' של"א דעת השו"ע] ואפשר שזו גם דעת הרא"ש אפשר לסמוך ולהקל, והמחמירין בזה הם הבה"ג הובא במלחמות והרז"ה ורבנו יונה הובא ברשב"א ור"ן, ובחלה ומת גם הרז"ה מקיל.
הגרע"א סי' צ"ח דקדק מסוגית הגמ' שבת קל"ו א' למאי דס"ד דלא אמר רשב"ג אלא בפיהק ומת דע"כ פיהק ונפל מן הגג נמי דינו כפיהק ומת דאל"כ לא מש"ל הא דרשב"ג בבהמה, וא"כ גם למסקנא יש נפקותא לדידן בפיהק ונפל מן הגג אף בא"כ חולצת, והנה דבריו ז"ל מבוארים בהדיא בתו' בכורות כ"א א' ד"ה חלב וז"ל שאם נתיר לשחטו כשהוא בריא יכול לשחטו כשהוא חולה וקרוב לפיהוק של מיתה דהשתא איכא ריעותא, ומשמע כונתם דישחטנו כשהוא נוטה למות מחמת פיהוק ואפשר דדעתם דחולי כפיהוק ואפשר דחולה שהזכירו היינו פיהוק, ומ"מ מבואר סברתם שאם אינו קרוב למיתה לא מקרי ריעותא אלא בקרוב למיתה, וסוגיא דשבת נמי מתישבת בהכי דאם שהה ח' ימים אף בשחטו בהיותו חולה קרוב למיתה שרי.
והנה הגרע"א ז"ל דדן בפיהק ואכלו ארי הוי קשיא לי' לישנא דגמ' דאמר פיהק ומת ומשמע דאכלו ארי לא אבל למש"כ תו' דוקא בהיה קרוב למות ניחא.
מן האמור נלמד בדין פה"ב דהסכימו אחרונים ז"ל שהאב יכול לפדות שלא בפני הבן וכמש"כ בפ"ת יו"ד סי' ש"ה ס"ק כ"א דסמכינן ארובא, גם בהניחו חולה סומך אחזקה כיון דהכריע בשו"ע כדעת הר"ח והרי"ף והרמב"ם דאפי' בפיהק ומת אזלינן בתר רובא וכש"כ בחלה דגם דעת הרז"ה דאזלינן בתר רובא וזה נראה גם דעת בה"ג דאי חלה כפיהק מסתברא דאידחי הא דאביי וכמש"כ הרמב"ן בריש דבריו ז"ל ואף דבסוף דבריו צדד דבה"ג מודה דחלה כפיהק וההיא דרבא באכלו ארי וגם הר"י מוקי הא דרבא באכלו ארי מ"מ רהיטת הסוגיא ל"מ כן וכמש"כ לעיל וכדאי היא הכרעת מרן בשו"ע לסמוך בזה.
ואמנם בנידון דידן א"צ לזה דלא אמרו אלא פיהק ומת דאיתרע רובא טובא אבל כל זמן שהוא חי לכו"ע מן הדין אזלינן בתר רובא ואפי' באכלו ארי וכמש"כ לעיל ולא החמירו בתוס' בכורות אלא בקרוב למות וכמש"כ לעיל, אבל הניחו חולה לא אתרע רובא ורוב חולין לחיים.