חזון איש/יורה דעה/קפד
סימן קפד[עריכה]
ב) בכורות נ"א ב' מדעם ביש עבדת כו', יתכן שיודע שצריך ליתן במתנה גמורה ונתן כן ומ"מ כיון שידע שר"ח מחזיר הוי אזיל ואתא קמי', אלא שזה שיודע שצריך להקנות לכהן אין דרכו בהנהגה המראה שרצונו שיחזירנו, שאין דרכן של בני אדם להדר אחר מתנות, והבין בו ר"ח שסבר שא"צ רק מתנה לשעה או שנתנו ע"מ להחזיר וכמש"כ ש"ך יו"ד סי' ש"ה, ויש לעי' כיון דנתן סתם לפדיון בנו כי חשב בלבו ע"מ להחזיר מאי הוי הרי הן דברים שבלב, ובתו' כתבו דחשיב אומדנא, אבל קשה דבשעת נתינה הא לא הוי אומדנא, ואפשר דאמרינן כה"ג הוכיח סופו על תחלתו.
ג) כתבו תו' דאין להיות רגיל להחזיר, דכל שישראל נותנו בתקותו שיחזירנו הוי ככהן המסייע בבה"ג כדאמר בקדושין בלוקח ע"מ להחזיר, ומיהו לעני מותר, וכ"ה ביו"ד סי' ש"ה, ונראה דהא דמותר להחזיר לעני הוא משום דכיון דחייב בצדקה הוי כמשתמש בו הכהן לצורך עצמו, ואפי' אמר לו הכהן קדם שזכה בו שיחזירנו וע"ד כן נותנו מותר, וכדאמר חולין קל"ג א' במתנתא דמזכה כהן לצ"מ דדחיקא לי' שעתא, ופירשו רמב"ן ורשב"א גיטין ל' א' דר"ל דהמתנות הן של צ"מ, ואף שבסוגיא שם מבואר דמזכה לצ"מ לקבל מן הטבח, וראית רמב"ן י"ל דאם אינו רשאי לעשות כהן במקומו כש"כ שאינו נותנו מתנה לטבח עצמו, מ"מ דברי רמב"ן ורשב"א רהיטא דאף לצ"מ טבח רשאי להקנותו, ובפ"ת יו"ד סימן ס"א בשם רדב"ז לא כתב כן.
ויש לעי' למאן דאסר תמורה שם להוזיל איך החזירו ר"ט ור"ח בכורות שם, י"ל דבמתנה כו"ע מודים דשרי, דודאי לא יהיב מתנה כדי שיתן לו פעם אחרת, דודאי לא יתן לו בכל פעם דמה ירויח כהן, ובתו' תמורה שם כתבו לדינא דמתנה אסור, ולכאורה תמוה דהא ר"ח ור"ט החזירו, ומיהו בתו' שם דקדקו שלא יתן במתנה קדם דאתא לידו, ור"ל דאע"ג דרשאי לקבל דמים וכדאמר גיטין ל' ב' ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי הילך דמיו, ופי' רשב"א שם דבמכירי כהונה איירי ויצא ידי נתינה, מ"מ במתנה אסור דמכירי כהונה לא סגי מעיקר הדין כיון דיכול בעה"ב לחזור, אלא תיקנו חכמים במלוה מעות לכהן או בנותן דמיו שיזכה הכהן בתקנת חכמים קנין גמור, וכמש"כ ריטב"א שם, אבל במתנה לא תיקנו, ואף אם יטול הכהן ויזכה ויחזירנו אסור, דכיון דפירש קדם שזכה שיחזירנו כי יהיב לי' בתקות החזרה יהיב לי' והו"ל כהן מסייע.
ד) ואם נותן ישראל לכהן דמי מתנות בפחות משוין אחר שנתן המתנות לידו שפיר דמי אבל אם רגיל בכך או שפסק עמו שיחזור וימכרנו בזול, אם אין דעת הכהן כדי שיתן לו אלא דניחא לי' בזוזי אפשר דמותר וכדמסיק בתמורה בבכור, ואפשר דכה"ג אסור דמקפח אחרים, אבל אם דעת הכהן בהדיא כדי שיתן לו ודאי אסור, וכ"כ הפר"ח סי' ס"א, וכן אם נותן לו פרוטה ומחזירו המתנות דודאי אין דעתו על הפרוטה אלא מערים שלא תהא מתנה אסור כל שדעתו של ישראל בשעת נתינה על סמך שימכרנו בפרוטה אף דהכהן נוטלו בידו וזכה בו ומחזירו וכש"כ בדלא אתא לידו, וכ"כ רדב"ז פ"ט מה' בכורים הט"ז ומשמע מדבריו ז"ל דכל שמוזיל ודעת הכהן על המעות שרי אבל אין זה מוכרע וכמש"כ לעיל.
ה) מיהו הא דאסור להוזיל היינו דוקא כשכבר ישנן למתנות כהונה, אבל המלוה מעות את הכהן וכהא דתנן גיטין ל' א' מותר לכו"ע להוזיל וכמש"כ תו' שם ד"ה ופוסק, דאפי' הרבה פחות משער הזול שרי, ושם ד"ה כיון, כתבו דאע"ג דרב אסר פרדיסא, הכא התירו משום תקנת כהן, והא דאסר רב פרדיסא, פי' בתו' ב"מ ס"ד א' משום דמוזיל טובא, וביו"ד סי' קע"ג ס"י פי' דהוא שוה עשרים בעשר, וע"כ הוא יתר משתות, דהא שם סעי' א' כתב דטרשא בהוסיף הרבה אסור, ופי' בגליון ממ"ח שם בשם סמ"ג דשוה ה' בו' מקרי מעט, וכש"כ במקום דאיכא תיוהא, וע"כ בפרדיסא מוזיל יתר משתות, ומדהקשו תו' מפרדיסא ש"מ דהכא שרי אפילו מוזיל יתר משתות, וכן מבואר ברשב"א שכ' דמותר אפי' סאה בדינר אע"ג דישנות שוין יותר, וכונתו ז"ל ללשון הגמ' ב"מ ע"ב ב' דחדשות מד' וישנות מג', ובב"ב צ"א ב' אמר דעמדו ד' סאין בסלע הוי מעות בזול ופירות ביוקר ויוצאין מארץ לחו"ל, ומשמע דאין שיעור לזולא דמשום הקדמת מעות אין שער קבוע, וכל שנוח לו במעות עכשו עבידי אינשי דמוזלי, וכיון דאין כאן משום רבית שרי, וכ"כ מהרש"ל ביש"ש לדינא, מיהו אפשר שאם הכהן לא ניחא לי' במעות אלא שמזלזל שאם לא יזלזל יתן לאחרים אפשר דאסור, ולא תיקנו חכמים בזה דין מלוה את הכהן, ואפשר דלא פלוג חכמים בדבר כיון דבקל ימצא כהן דדחיקא לי' שעתא טובא, ומשום בוצינא טב מקרא ישמח ללות אף בשער הזול ויעשה הדבר בהיתר גם האי כהן דעביד בשביל שלא יתן לאחרים לא אסרו חכמים.
מיהו אם ילונו דבר מועט שאין דעתו של כהן על המעות אלא לטובת ישראל ולוקח מעות משום שלא תהא מתנה ודאי אסור, ויש בזה משום כהן מסייע, וגם לא קיים מצות נתינה אף במכירי כהונה, וכדין נותן לו במתנה שכתבו רמב"ן ורשב"א גיטין שם.
וכתבו שם דאף במזכה לו ע"י אחר לא מהני, וטעמם מבואר בדבריהם דגם במזכה ע"י אחר צריך תקנת חכמים לענין שאינו יכול למחות כששמע שזיכה לו, וכן זה שזכה לכהן רשאי להחזיר לבעלים, ומן הדין צריך ליטול רשות מכהן, דאמירה קדם שבא לרשותו לא מהני, ומיהו נראה דאף בנותן לכהן ובטוח בו שיחזירנו אסור משום כהן מסייע.
וברדב"ז סי' ש"מ הביא תשובת מהר"י קורקוס בענין מתנות כהונה שנהגו ליתן מעות לכהן, והנה מתחלה דן אם אפשר לצאת חובת המצוה בנתינת דמים דמה לי הן ומ"ל דמיהן, ולצד זה אין הכהן יכול למחות ולתבוע מתנות עצמן, ומסיק שאין הדבר כן אלא חייב ליתן מתנות עצמן, וכ"ה ברשב"א וריטב"א גיטין ל' ב' בהא דישראל שאמר לב"ל כור מעשר יש לך בידי הילך דמיו.
עוד דן אם לוקח דמים מרצונו אי עשו שאינו זוכה כזוכה, ומסיק דאנן לא קיי"ל כעולא, ולפ"ז במכרי כהונה או במזכה על ידי אחר או שנותן לכהן ומחזירו ונוטל דמיו שפיר דמי, ומיהו מצדד לאסור גם בזה משום כהן מסייע, כיון דע"מ כן נותן לו, ואע"ג דנותן לו שויו, וע"ז חלק עליו רדב"ז דמבואר בבה"ג דמותר ליקח דמיו, וכן מבואר בגיטין שם בישראל שאמר לב"ל כו', ומיהו רדב"ז שם כתב דאפי' בכהן שאינו מכרו שרי, וז"א דלא קיי"ל עשו שאינו זוכה כזוכה, ודברי בה"ג י"ל במכרו או בזוכה ומחזירו, ואפשר דבה"ג סובר דקיי"ל עשו שאזכ"ז, אבל אין כן דעת ש"פ, ומש"כ עוד רדב"ז שם דאף בפחות משויו שמוזיל שלא יתנו לאחרים שרי, תמוה דודאי הוי בכלל מסייע כיון שנותנו בתחלה ע"מ כן.
כתב הגר"א סי' ש"ה ס"ק י"ב דדעת רש"י והר"מ דמש"ש בקדושין ואסור לעשות כן מפני כו', לא קאי אלא אתרומה בלבד, ולא אתפרש הלא מבואר תמורה ח' ב' דגם בבכור שייך איסור מסייע ולמה לא יהא בפה"ב וצ"ע.
בכורות נ"א ב' רש"י ד"ה מידעם, ל"א אפי' לא אחזירם לך אין בנך פדוי, אם יסכים האב עכשו ליתנו לפדיון בנו ע"מ שלא להחזיר ודאי בנו פדוי עכשו, ואם יעכבם ר"ח שלא ברצון האב ודאי אין בנו פדוי, אלא נראה דהני תרי לישני דכ' רש"י משמעות הפשט איכא ביניהו, לפי' קמא העיר לו ר"ח שיסכים להחליטן, ולפי' שני החזיר לו ואמר לו שאין בנו פדוי, וחייב לפדותו, ועוד י"ל דלפי' קמא זכה ר"ח למפרע כיון שגלה לו שאין בנו פדוי במאי דעביד, ואילו ידע האב כן היה נותן לחלוטין ואיגלאי השתא דנתן לחלוטין, ולפי' הב' לא מהני דהוי דברים שבלב, ובשעת נתינה לא יהיב מידי, וצריך לומר השתא דנותן עכשו לפדיון ומצי יהיב לכהן אחר.