חזון איש/יורה דעה/קעב
סימן קעב[עריכה]
א) עירובין י"א א' כי תניא ההיא בפתחי שימאי כו', רש"י פי' דאבן נכנס ואבן יוצא, ומבואר דאפי' אין להפתח פצימין כדרך פצימי פתח אלא פרצות בכותל חשיבי פתח דראשי הכתלים מימין ומשמאל חשיבי מזוזות, והריטב"א כתב דלית להו שקפי היינו פצימי פתח כדרך שעושין לפתח, ובחזו"א או"ח סי' ע' ס"ק כ"ה הובא דברי המקו"ח שפי' דהא דפסול אבן נכנס ואבן יוצא היינו בשהכותל ד"א ויצא מדין משקוף ואנו צריכים לאותן האבנים הבולטים לשם משקוף ולזה אמרו דלא מהני כאן לבוד דחשיבי פתחי שימאי, אבל אם אין במשך הכותל ד"א אמרינן דל האבנים הבולטים והכותל עצמו נחשב למשקוף ומה"ט אין אנו מקפידים בקני צו"ה שאינם משופין ועוקצי הענפים בולטים בשטחן ולא חשיבי פתחי שימאי, ודבריו ז"ל תמוהין שאין משך ד"א מפסיד בצו"ה שלא נאמר אלא בלחי שהוא משום היכירא אבל לא בפסי חצר שהם משום מחיצה וה"ה בצו"ה וממקומו הוא מוכרע דלמה לי' להזכיר פתחי שימאי לימא בהכותל ד"א, ועוד למה לן למפסל משום אבן נכנס ואבן יוצא אפי' הי' במקום הכניסה טמום והיה הכותל ישר וחלק לא היה לו דין משקוף משום שהכותל ד"א ומה מעליותא איכא באבנים הבולטות שאין משך הכותל ד"א מפסידן עד שהוצרכו לפוסלן משום פתחי שימאי אלא ודאי אין נפקותא כאן במשך הכותל וכל שאין המשקוף משופה וחלק חשיב פתחי שימאי.
ולפי' ריטב"א אפשר דקנה שהעמידו לשם משקוף אין פגימות וכניסות מפסידתו ואמנם אנן נקטינן כפרש"י ומיקילינן למחשב ראשי הכתלים למזוזות וע"כ דפגימות וכניסות פוסלות ויש מקום לומר דדוקא בכותל שנפרץ ונהרס פסול אבן נכנס ואבן יוצא דנראה כאן פרצה והירוס ולא פתח אבל העמיד קנה לשם מזוזה אע"ג שאינו משופה כשר וכמש"כ שם אבל ראוי להחמיר כסברת המקו"ח דזה בכלל פתחי שימאי, וצריך לשפה את הקנים וליטול עוקציהן.
ב) מנחות ל"ד א' האי פתחא דאקרנא חייב במזוזה, רש"י פי' פתח בקרן זוית והיה משקוף העליון מונח ע"ג כתלים, והנה בפתח באמצע הכותל ואין לו מזוזות פשיטא לי' דראשי הכתלים חשיבי מזוזות וכמו שפרש"י עירובין י"א דפתחי שימאי דלית להו שקפי היינו אבן נכנס ואבן יוצא אבל ראשי כתלים חלקין חשיבי שקפי, אלא הכא בזוית גרע טפי שראש כותל זה אינו כנגד ראש כותל השני אלא כנגד האויר ומסיק דמ"מ חשיב צ"ה, ולפי' ריטב"א דלעולם בעינן צו"ה יש לפרש שהיה לו שקפי אלא כיון שאין השקפי זה כנגד זה הוי ס"ד דלא חשיב צו"ה, והנה אם אין לחדר אלא ג' דפנות ורוח רביעית פרוץ במלאו לכו"ע דלא חשיב פתח וכדאמר באכסדרה לעיל ל"ג ב' וכן אין לו אלא פצים אחד פרש"י דפתחו בקרן זוית ואין לו אלא פצים אחד אע"ג דיש ראש הכותל מצד השני, אבל פתחא דאקרנתא עדיפא שהפתח אוכל מכותל מזרח ומכותל צפון כזה /במקור יש שרטוט/ וכשעומד נגד חלל הפתח ראשי הכתלים של מזרח וצפון נחשבין כאילו הן על קו שוה ופתח באמצע הכותל.
ויש לתמוה על מה שכתוב ברא"ש ה' מזוזה סי' י"ד כגון שהפתח ממלא כל מזרח ומגיע מצפון לדרום כו', ודין זה תמוה מאד, ואין דרכו של הרא"ש לחלוק על פרש"י ולא לבאר למה נטה מפרש"י ואולי כונתו ג"כ בפתח בקרן וכמו שפרש"י וזהו לשון דאקרנתא, ועוד כל קורה ליהוי צו"ה וע"כ משום דחסר פצימין וכמש"כ המ"א סי' שס"ג ס"ק כ"ח.
ובטור יו"ד סי' רפ"ז מבואר כדברי הרא"ש ואין לו אלא פצים אחד פירש דהכותל עובר הלאה מן הפתח, אבל עדיין קשה מאכסדרה וכבר הקשה כן בפרישה ופי' דאיירי באיכא דלת, וקשה דלת מאן דכר שמי' והלא בגמ' שאלו והא לית לי' פצימין וא"ל עדא פצימיו, ולא מצינו שהדלת יועיל להחשיב פצימין, ועוד דבאו"ח סי' תר"ל כתב ג"כ הטור דבסוכה העשוי' כמבוי שעושה צו"ה מניח הקנה על הפס ועל הכותל, אף דליכא דלת, ובשה"ג בשם ריא"ז שהביא בשם מז"ה כתב ג"כ דאין לו אלא פצים אחד היינו בפתח בקרן זוית והמשקוף מונח על כותל מזרח וכותל צפון אף שאין כותל צפון עובר הלאה דראש כותל צפון לא עדיף מפצימי אכסדרה.
ולדינא קשה להקל בדבר כיון דרש"י ז"ל סבר שאין ראשי הכתלים נידונין כפצימין ודעת הרא"ש והטור לא נתישבה לנו דבאכסדרה מבואר דראשי הכתלים אינם נידונין כפצים, והא דאמר לחיזוק תקרה עבידי היינו שלא נעשו לשם כתלים אבל בנעשו לשם כתלים שפיר חשיבי פצימין [דכיון דניחא לי' בסתירה כי מניח פרוץ ניכר שמניח לפתח] דהא בפתח באמצע הכותל לכו"ע ראשי הכותל חשיבי פצימין וכמש"כ לעיל דדוקא פתחי שמאי אבן יוצא ואבן נכנס פסלינן וכ"כ הגר"א או"ח סי' תר"ל דגמ' דידן ס"ל דא"צ שיעשה לשם פצימין, וע"כ הא דאמר בעמודי אכסדרה דלחיזוק תקרה עבידי היינו שלא נעשו לשם כתלים אבל הנעשה לשם כותל דהיינו לשם סתימה חשיבא מזוזה, ומיהו ראשי כתלים לא חשיבי פצים דלא נעשו לשם מזוזה ולא עדיפי מכותלי אכסדרה, אם לא שנימא כמו שפי' הפרישה דאיירי באיכא דלתות ונעשו ראשי הכותל לכך.
ומלשון רש"י ל"ג ב' ד"ה אכסדרה, שכתב אבל למעלה יש דופן מעט כו' היה נראה דלענין משקוף העליון אמרו דלחיזוק תקרה עבידי, ולפ"ז שפיר י"ל דראשי הכתלים חשיבי פצימין כיון דעשוין לשם כתלים, אבל מהא דפרש"י באכסדרה דבי רב שיש לה ד' דפנות אלא שאין מגיעות לסכך מבואר שלא דנו כאן במשקוף העליון אלא משום חסרון פצים ברוח רביעית.
והנה לדינא להחמיר לענין מזוזה ואפי' ברוח רביעית פרוץ במלאו צריך מזוזה אבל אין לברך ולתיקון מבואות להחמיר כדעת רש"י דלא סגי בראשי כתלים, [וכ"ד ריא"ז ור"י הראשון וכמ"ש לעיל וגם יש לצרף דעת ריטב"א שהצריך פצים ניכרין].
ואם הפתח באמצע הכותל סגי בראשי הכתלים, וחצר קטנה שנפרצה לגדולה במלאה כזה והפתח רחב מעשר אם בא לתקן את הגדולה יכול להניח קנה ע"ג כתלים דבגדולה הוי הפתח באמצע הכותל אבל אם לתקן הקטנה צריך קנה מכאן וקנה מכאן, ויש מקום לומר דגם גדולה צריכה קנים כיון שאין כאן ראשי כתלים לפצימין, ואת"ל דגדולה א"צ פצים נראה דצריך להניח קנה עליון בסוף כותל קטנה, ואפשר דתוך ג"ט כשר אבל אם הרחיק קנה עליון מסוף הכתלים ג"ט נראה דלא חשיב צו"ה.
וכשמעמידים צו"ה חוץ למבוי ונמשכין בשוה עם כותלי המבוי לדעת הרא"ש כשר ולדעת רש"י פסול וצריך להחמיר, ואם משך הפצימין לימין או לשמאל הוי מקום בין הפצימין כמשך אורך המבוא ותלוי ג"כ במחלוקת זו של רש"י והרא"ש ואם פצים אחד חוץ למבוא נמי אפשר למחשב צו"ה באלכסון לדעת הרא"ש אבל צריך להחמיר בכ"ז.
במשכנ"י סי' קי"ב כתב דדעת ריא"ז כהריטב"א ואין נראה כן שהרי כתב מי שסמך ראש פתחו על פני רחבו של כותל כו' והרי הוא כמו פתח שאין לו אלא פצים אחד כו', ונראה כונתו בפתח בקרן זוית ומשקוף העליון ע"פ כותל מזרח מימין ועל עובי כותל צפון ואע"ג שאין כותל צפון עובר הלאה לא חשיב ראש כותל צפון כפצים שהרי ראש הכותל אינו כנגד חלל הפתח ופני הכותל אינו כפצים וזה דלא כהטור ומבואר דכותל מזרח חשיב פצים והתנה שיהא שוה וחלק והיינו כפרש"י אלא שהצריך שיהא יפה וחלק, וגם מה שפרש"י אבן יוצא ואבן נכנס היינו שניכר הירוס ואינו כדרך הפצים, וכללא כל שנראה שעומד לסותמו נחשב כפרצה וכל שניכר שהניחו לפתח חשיב פתח.
ומיהו בבית שראש הפנה בולט שנעשה לחיזוק הבנין הוא כעמוד אכסדרה וכמש"כ במשכנ"י שם, אלא שיש כאן מקום ספק דכשעושה צו"ה מיתקין גם העמוד דהשתא ניכר שעמוד של פתח הוא ואע"ג דלא נעשה מתחלה לכך לית לן בה שהרי מחיצה העומדת מאליה חשיבא מחיצה אלא עמודי אכסדרה השתא נמי אין צו"ה ניכרת בהן שגם משקוף העליון נעשה לחיזוק תקרה וכמו שפרש"י ל"ג ב' ונראה דלהכי פירש"י דגם מחיצה עליונה לחיזוק תקרה שאם היה משקוף עליון לשם פתח הרי גם הפצימין לפתח ולפ"ז כשמותח חוט על חוד כותל הבולט השתא הוא ניכר שהוא משמש לפצים וצ"ע, והא דכתב ריא"ז דסומך על רחב הכותל הוי כעמוד אכסדרה היינו משום שראש הכותל מבחוץ ולעולם אינו בשימוש פצים.
או"ח סי' תר"ל ס"ב ואם הטפח והקנה מגיע לסכך א"צ קנה על גביהן, ובמ"א הביא דבירו' אמרו דאין הסכך חשיב משקוף שאין עשוי לכך והגר"א בביאורו כתב דסבר דגמ' דידן פליגא שהרי במחיצה כו"ע לא פליגי דעומדת מאליה חשיבא מחיצה וכן אמרו י"א א' פתחי שימאי דלית לה פצימי אע"ג דאיירי שאין עשוי לשם פצים ותימא הלא בהדיא אמרו בעמודי אכסדרה דלא חשיבי פצימין דלחיזוק תקרה עבידי ולמה תהא תקרה עצמה עדיפא, ונראה דדעת ראבי"ה דקנים דמעמיד עכשו לשם פתח מחשיבים את הסכך וכדעת הרא"ש והטור דראשי הכתלים חשיבי פצימין וכבר נתקשינו בהם דהא ראשי כתלים לכותל עבידי אבל י"ל דהשתא דמניח קנה עליון על גביהן נעשו עכשו לשם פתח, ואמנם לדעת ריא"ז נראה דלא מהני הסכך כמו דלא מהני ראש הכותל כיון דאין ראש הכותל כנגד הפתח וה"נ אין ראש הסכך כנגד חלל הפתח והסכך עצמו אינו משקוף כיון שנמשך על כל שטח הסוכה ופני תקרה אינו משקוף וכיון דבירו' איתא כריא"ז יש להחמיר כריא"ז ואין לנו ראי' דגמ' דידן פליגא דשפיר אית לי' גם להירו' דא"צ שיעשה לכך ומ"מ בעינן שמשמש לשם משקוף ואין התקרה היכר משקוף יותר מראש כותל ופצימי אכסדרה.
ולפ"ז הא דאיתא בס"ג שיתן קנה מהפס על הדופן אינו אלא לדעת הרא"ש והטור אבל לדעת ריא"ז צריך לעשות ב' קנים.
והנה הצריך ראבי"ה שיגיעו הקנים עד הסכך [ומשמע דלא שיהיו נגד הסכך קאמר אלא שיגיעו ממש קאמר] וקשה למה צריך שיגיעו הלא קיי"ל דא"צ ליגע, ואמנם גם ראבי"ה סבר דסכך גרע וכל שלא הגיעו הקנים עד הסכך אמרינן דסכך לתקרה עבידא ולא חשיב סכך משקוף ואפשר דגם הרא"ש והטור דמכשרי ראשי הכותל היינו דוקא בקנה עליון נוגע בהם.
ואמנם לדעת ריא"ז אף בנוגעין לא חשיב צו"ה, וכן בירו' משמע אף בנוגעין לא חשיב צו"ה.
ג) מה שנראה מסברת ההלכה הוא שאין ראשי הכתלים נחשבין למזוזות להכשר צו"ה אלא בעינן שתהא המזוזה סותמת מקצת הפתח, וכמש"כ המ"א סי' שס"ג ס"ק כ"ח, להוכיח מהא דאין קורה של מבוי עושה צו"ה [ומה שנראה מדברי הרא"ש ה' מזוזה סי' י"ד, והטור יו"ד סי' רפ"ז, דראשי הכתלים חשיבי מזוזות כתוב לעיל ס"ק א' ב'], וכן קנה עליון צריך להיות בולט למטה מכל שטח התקרה אבל תקרה עצמה אינה נחשבת לקנה עליון בצו"ה, וכמש"כ המ"א סי' תר"ל סק"ב מהירו'.
ואמנם אם הצו"ה צורתה שלמה שהמזוזות סותמות מקצת הפתח וכן קנה העליון סותם מקצת אויר הפתח, חשיב צו"ה אע"ג דלא נעשה לשם צו"ה, וכמש"כ הגר"א סי' תר"ל ס"ב, להוכיח מהא דאמרו עירובין י"א א' בפתחי שימאי, ומשמע דאיירי בסתר הכותל [ועוד לישני בלא עשאו לפצימין] והלא הכותל לא נעשה לשם פצימין ולמה לי' למימר דלית ליה שקפי או דלית לי' תקרה, ואפי' אית לי' שקפי ותקרה אין כאן צו"ה כיון דלא נעשה לשם פצימין, אלא ודאי א"צ שיעשה לשם פצימין [וכדאמר ט"ו א' במחיצות כו"ע ל"פ כו'].
והא דאמר מנחות ל"ג ב' דפצימי דעשו לחיזוק תקרה לא חשיבי פצימין, היינו דלא ניחא לי' כלל בסתימת הכותל אלא העמודים משתמשים לחיזוק תקרה, אבל זה שניחא לי' בסתימתו, ממילא הפרוץ שם פתח עלי' ומקצת הסתום שבצדי הפרצה נחשבין לפצימי הפתח, ונראה לפ"ז דאם האכסדרה פתוחה לרה"ר או לכרמלית, והוא רוצה בצו"ה כדי שיוכל להוציא בשבת מבית לאכסדרה, הרי עכשו משמשין הפצימין לפצימי הפתח, חייב במזוזה, ולא מבעי כשחשב עליהן בשעת עשיתן דודאי חשיב פתח, אלא אפי' האכסדרה היתה פתוחה לחצר בשעת עשיתה, ועכשו נפרצו מחיצות החצר, וניחא לי' עכשו בצו"ה בשביל שיוכל להוציא מבית לאכסדרה בשבת, נמי חזרו הפצימין להיות פצימי פתח ונתחייב במזוזה.
והגר"א שם פי' הא דאמר בירו' זה נעשה לכך וזה לא נעשה לכך בפשוטו שלא נתכוין בשעת עשי' שיהא הסכך לקנה עליון לצו"ה, ופי' דגמ' דידן פליגא, ותימא דא"כ אם נתכוין שיהא הסכך לצו"ה שפיר דמי, ומאי פסיק לי' בירו' דסוף הסכך אינו מציל, הלא בחשב עלי' מציל, והו"ל לחלק בין חשב עלי' ללא חשב עלי' ועוד הדין נותן דסתמא הוי כחשב עלי' כיון דצריך צו"ה והסכך מציל למה יצטרך למחשב עלי', ועוד דאמר דפיאה מצלת ומשמע דאילן עולה לקנה מכאן, דאל"כ ליפלוג באילן דעולה לקנה עליון ואינו עולה למזוזה, ולולא דברי הגר"א יש לפרש דזה נעשה לכך היינו שמשמש לצו"ה ומציאותו משמש צורת פתח, אבל סוף סכך לא נעשה לכך ר"ל אין צורת הפתח עליו אלא המשך תקרה עליו, ואף אם יחשוב בלבו להיות לקנה עליון לאו כלום הוא וכמש"כ לעיל.
מן האמור נלמד דעמודי התלגרף והחוט שעל גביהן, אפשר לסמוך עליהן משום צו"ה, אע"ג דלא נעשו לכך וגם עכשו אין עיקר תשמישן לכך, מ"מ כיון דאיכא דיורין דניחא להו לשמש בהן צו"ה להיתר טלטול שפיר חשיב פתח, ואע"ג דאין כאן מחשבת בעלים רק מחשבת אחרים מ"מ כיון דע"כ הן נעשין מחיצה לאחרים שפיר חשיב צו"ה, וחייבין במזוזה, ואין קובעין מזוזה משום שאין המזוזה משתמרת, ולפעמים יש כאן שותפות נכרי.
והפוסלין מביאין ראי' מהא דנחלקו רו"ש צ"ד ב' באכסדרה בבקעה אי אמרינן פ"ת יורד וסותם, ולמה לא הותרה משום צו"ה בד' רוחות, אי צו"ה מהני בד' רוחות עי' בגמ' י"א א' ובתו' שם, ובאמת מש"ל בתקרה ישרה ע"פ כל אכסדרה ואין כאן קנה עליון, אלא אף אם הניח עמודים ע"ג ד' יתדות וכיסה בנסרים ע"ג העמודים [וכלשון רש"י צ' א'] ויש כאן צו"ה גמורה, מ"מ לא חשיבא צו"ה משום דלחיזוק תקרה עבידי וכדאמרו מנחות ל"ג ב', ולא איירי בדעתו להשתמש בצו"ה בשביל לטלטל בשבת אלא באקראי הוא רוצה לטלטל, ובזה עדיין לא חייל עלי' שם צו"ה.
והיכי דהעמודים שע"ג היתדות רחבם כרחב היתדות אפשר דלא חשיב צו"ה, שאם צד המזרח וצד המערב חשיב צו"ה, חשיב כסילוק הפצימין מצד דרום וצד צפון וכדאמר עירובין צ"ג א' ואילו השוה פצימיה כו', ועי' חזו"א עירובין סי' ג' ס"ק כ"ד.
עוד סמכו במש"כ תו' עירובין ב' ב' ד"ה אלא, דצו"ה בהיכל לנוי עביד, אבל אין כונת תו' דלא חשיב צו"ה, דזה העשוי לנוי הוא עיקר עשייה לשם צו"ה, ואע"ג דאויר י' חשיב פתח אפי' בלא צורה של פתח וקרינן בו פתח אה"מ מ"מ אין זה נוי המקדש ושיפרו את הפתח בצורה של פתח, ועיקר כונתם דקים להו לחז"ל מסברא דעד י' מקרי פתח אף בלא צו"ה, ולא סמכו ללמוד מהיכל אלא לאסור יתר מי' שהרי לא הרחיבו בהיכל יתר מי'. [א"ה, וע"ע חזו"א או"ח מועד סי' פ"ו סק"ה].