חזון איש/יורה דעה/קלט
סימן קלט[עריכה]
א) בר"ן נדרים מ' מבואר דכל שהזוחלין מרובין בכמותן אז טובלין בזוחלין אפי' באותן מקומות שלא היה מגיע הנהר מבלעדי הנוטפין, שהנוטפין תפילה להמעין ושם זחילת מעין עליהו, ולכן לר"ת דסבר הלכתא כהאי דשמואל דנהרא מכיפי' מברך, הנהרות לעולם כשרות בכל גדותיה אף ביומי דניסן, ואם הנוטפין רבו בכמותן על הזוחלין אז לדעת הראב"ד יש חילוק שבאותן המקומות שמגיע הנהר מבלעדי הנוטפין כשר, ונראה הטעם דזחילת המעין חשיב יותר מזחילת הנוטפין וגם זחילת המעין קדמה וגם הנוטפין באו מעט מעט הלכך רוב כח הזחילה נחשב למעין, ואין כונת התורה לחלק בסיבת הגעת המים על הארץ אם במעין ואם בגשמים, אלא שני עניני זחילות הן, זחילת המעין וזחילת הנוטפין, והלכך גם ברבו נוטפין כיון שבאו לתוך זחילת המעין שם זחילת מעין עלי' וכשרים, אבל באותן המקומות שאינו מגיע אליהם הנהר מבלעדי הנוטפין שם לא אלים כח המעין וחל עליהו שם זחילת נוטפין, ולדעת הרמב"ם אין נחשב זחילת מעין ברוב נוטפין אלא בגומת המעין, וצ"ע מה נקרא גומת המעין.
ב) דין מעין אינו תלוי בחיבור מקורו, אלא מעין שהשיא גליו ונעקר הגל מחיבור מי מקורו ונפל על הארץ ונזחל הרי הוא כמעין ומטהר בזוחלין, וכן אם נפלו במי הגל אח"כ מי גשמים, אי מי הגל מרובין טובלין אף באותן מקומות שלא היה מגיע אליהם מי הגל מבלעדי הנוטפין, ואי רבו נוטפין אין טובלין בהן אלא במקומות שהגיעו בתחילה, ואי הנהר או המעין משליך בתמידות גלים למקום רחוק ועי"ז נתהוה שם נהר, נראה דכשר לר"ת לעולם אף בזמן הפשרת שלגים דשייך בזה נהרא מכיפי' מברך, מיהו בשעת הקפאת הקור ואינו מגיע עתה מי המעין למקום זה ורק מי גשמים והפשרת שלגים נקוו במקום זה לא שייך כיפי' מברך, אך אותן המקומות שנקפא שם בתחלת ימי הקור מי המעין צ"ע אי חשיב כמקומו של מעין.
ג) המעין ששפך לתוך בריכה ונעשו אשבורן ואח"כ כשנתמלא הבריכה שוטף מי המעין על פני מי הבריכה והמים זוחלין נראה דכשר, דאפי' את"ל דהאשבורן שבתוך הבריכה יצאו מתורת מעין כיון שנפסק זחילתן, מ"מ הזוחלין שעל פני הבריכה תורת מעין עליהן, ונראה דאפי' אין בבריכה מ' סאה כשר מטעם חיבור למעין, ולא עוד אלא אפי' בריכה שאובין שהעביר עליה זחילת המעין כשרה מטעם חיבור למעין, והא דאין טובלין בנהרות חוץ לגומת המעין לדעת הרמב"ם, או במקומות שלא הגיע אליהם הנהר מתחלה לדעת הראב"ד, ולא מתכשר ע"י חיבור לעיקר המעין, ה"ט כיון שהמים הם זוחלין וזחילתן אינו זחילת מעינות אלא זחילת הנוטפין, הלכך אף אם נידון את אגף המים הזה כאגפי המעין מ"מ פסול בזוחלין, דמי מעין באותו הזחילה של נוטפין פסול, אבל כשהנוטפין אשבורן ומי המעין זוחלין, הנה הזחילה הזאת כשרה ומכשרת בחיבורה את השאובין האשבורן, ועפ"ז י"ל ההיא דסעי' י"א שכתב הרמ"א שאינו מטהר בזוחלין, היינו אם גם השאובין זוחלין דהוי דומיא דנהרות, וההיא דסעי' י' במי הבריכה אשבורן אלא שהמים העליונים שעל פניה זוחלין, ומיהו נראה דאפי' אם הפסיקו מהמעין מ"מ המים העליונים שזוחלין מכח זחילת מעין דין מעין להן וצ"ע, ועיין ט"ז שהאריך לחלק בין נהר לההיא דסעי' י' וצ"ע רב.
ד) יו"ד ר"א סעי' נ' אם ישארו מ' סאה כו', ר"ל דמותר לטבול אף במים העליונים, ומיהו אין לטבול במים הזוחלין חוץ למקוה, דאל"כ יוכשר כל פרת ברבו נוטפין ע"י גומא אחת של אשבורן של מ' סאה, [זה אינו, וכמש"כ לק' סי' ק"מ].
ה) בע"ה יום ג' ט"ז שבט אעת"ר.
נראה דהפוסלין רובו שאוב מה"ת, היינו דוקא כשלא היה במקוה רק י"ט סאין, אבל היו בו כ"א סאין ופתק לתוכו כ"ב סאין בכתף, כשר, דאע"ג דהשתא רוב המים שבו שאובין, דכיון דפתק לתוכו י"ט סאין הו"ל מקוה כשרה, ושוב אין כל השאובין פוסלין אותה.
היו בו י"ט שאובין ורבו עליהן כ"א סאין מי גשמים, נראה דכשר מה"ת, ולפ"ז היו בו י"ט מ"ג ומלא בכתף כ"א סאין, וירד עליהן ב' סאין ומשהו מ"ג, כשר, כיון דהשתא רבו מ"ג, ומיהו דוקא כשמ"ג רבין על השאובין, אבל כשהשאובין רבין, אע"ג דאיכא רוב שיעור המקוה ממים כשרים, פסול, כיון דהשאובין רבו מקדם שהוכשרה.
ו) וכן הדין בהמשכה, היו כ"א סאין מ"ג, ממשיך עליהן אפי' אלף סאין, ולא חשיב רובו בהמשכה, דכיון דהמשיך י"ט סאין נתכשרה, ואפי' אם יטיל מן הכלי להדיא למקוה אח"כ אלף סאין כשר.
היו י"ט סאין בהמשכה, וירדו עליהן כ"א סאין מ"ג, כשר, ולפ"ז היו י"ט סאין מ"ג והמשיך עליהן כ"א סאין, וירדו עליהן מ"ג ב' סאין ומשהו, כשר, כיון דהשתא רובו מ"ג, ומיהו אי ירד עליהן רק ב' סאין, פסול, אע"ג דהשתא איכא רוב שיעור מקוה בהכשר, כיון דהשאובין רבו קדם שהי' במקוה שיעור הכשר.
היו בו מ' סאין בהמשכה וירד עליהן מ' סאין מ"ג, לדעת הר"ש מלוניל בתו' תמורה י"ב ב', כשר, כן היה נראה דינים אלו ע"פ דברי התו' שם, אמנם בשו"ע סי' ר"א סעיף מ"ד בהגה', אבל אם המשיך תחלה מים פסולים ואח"כ הביא עליהם רוב מים כשרים לא מהני, והנה לא נתבאר שיעור המים הפסולים, ומשמע אפילו כל שהוא, אמנם יש להסתפק בטעם הדבר.
ז) ויש לעי' בשאובין שהמשיכן ברובן דפסול, אי הוא מה"ת, דאפשר דאפי' להנך דאית להו רוב שאוב פסול מה"ת, מודו ברוב בהמשכה דאינו אלא מדרבנן, וכן יש לעי' בדין זה שכ' הרמ"א שאם הפסולין קדמו לא מהני רבי' ובכלל זה כשיש מקדם שאובין שנזרקו מן הכלי להדיא לתוך המקוה, דלא מהני רביית מ"ג, ויש לעי' אי פסול מטע"ז מה"ת, להסוברים רובו שאוב פסול מה"ת, ונראה דודאי אין לפסול מטעם פסולין קדמו מעיקר הדין, שאם אתה אומר כן אין שיעור בדבר, ואפי' קדמו מים פסולין כ"ש, והלא קיי"ל דאין מים שאובין בתחלה פוסלין בפחות מג' לוגין, ובקדמו ג' לוגין פוסלין מדין ג' לוגין שפוסלין את המקוה, אבל לא דנחשב כל המים הבאין עליהן כשאובין, וא"כ יש לעי' בטעם ד"ז שכ' הרמ"א דאם הפסולין קדמו ל"מ רבי', והנה יש להסתפק אם כונת הרמ"א דאפי' אם יהי' אח"כ מ' סאה מלבד הפסולין ג"כ פסול, וא"כ השאובין בתחלה פוסלין, אפילו כשבאו בהמשכה, וא"כ דוקא בג' לוגין, דבפחות מזה אפי' שאובין גמורין אינן פוסלין, אבל יותר נראה דשאובין בתחלה אינן משלימין ומצטרפין אף שבאו ע"י המשכה, אבל לעולם אין פסול שאובין ע"י המשכה, וא"כ הדבר מוכרח דאם יהי' אח"כ מ' סאה מ"ג כשר, דבפחות מג' לוגין פשיטא דדינא הכי, ומה לי פחות מג' לוגין מ"ל יותר מג' לוגין, וכן דקדק הגרע"א מל' הרמ"א, אמנם מה שהביא מדברי הר"ש מלוניל נראה דר"ש מכשיר במ' סאה מ"ג אף כשהשאובין ג"כ מ' סאה ויותר וכמש"כ לעיל סק"ו, אבל הכא כשמ"ג רבין ואין כאן חסרון רק מה שהשאובין קדמו, בזה י"ל דלכו"ע שאין החסרון הזה גורם פסלות רק שאינו מצטרף [אבל דינו של הר"ש מלוניל לפי האמור דמכשיר אפי' כשהרוב שאובין שהמשיכן, לא נראה כן מש"פ] ובד"ז אין חילוק בין ג' לוגין לפחות, דכן הוא הדין בשאובין בפחות מג' לוגין שאינו מצטרף.
ח) ולפ"ז י"ל דבהיה י"ט סאין בהמשכה וירדו כ"א סאין מ"ג יוכל להמשיך אח"כ י"ט סאין עליהן, דנהי דאותן שקדמו אינם בטלים להצטרף לשיעור אבל רואין אותן כמו שאינן, ומצטרפין כ"א מ"ג וי"ט של המשכה שבאו אח"כ [ואע"ג דכתבנו לעיל סק"ו בהיו בו י"ט מ"ג והמשיך עליהן כ"א סאין וירדו ב' סאין גשמים פסול, י"ל דשא"ה דמ"ג באין לתוך רוב שאובין והלכך אין להכשיר רק כשרבו מ"ג על השאובין, אבל הכא השאובין באין לתוך רוב מ"ג] ואפי' את"ל דכה"ג פסול כיון דסוף סוף יש כאן רוב מים של המשכה קדם שהוכשרה, מיהו כשירדו ל' סאין מ"ג כשר להקוות עליהם מים כשרים בהמשכה י' סאין, כיון דרוב כל המים מ"ג, ולפ"ז נראה בהיו י"ט סאין מ"ג והמשיך כ"א סאין, דקיי"ל דפסול, אם ירדו עוד כ"א סאין מ"ג כשרה, ואפי' המשיך בתחלה כ"א סאין וירד עליהן מ"ס מ"ג, כשר, ואפשר עוד דבהיו י"ט סאה מ"ג והמשיך עליהן כ"א סאה, וירדו מ"ג ב' סאין ומשהו, כשר אף לדעת רמ"א, די"ט סאין פחות משהו שנפלו לתוך מ"ג לא נחשב כהמשכה בתחלה [שאם נתוסף עליהן מ"ג עד מ"ס היו מצטרפין] ורק הב' סאין ומשהו נחשבין כהמשכה בתחלה, ואינן מצטרפין, מיהו נראה דכיון דהיה רוב בהמשכה ולא הוכשר חשיב כלו כהמשכה בתחלה.
ט) והט"ז ס"ק נ"ה פוסל בהיו י"ט סאה והמשיך כ"א, אפילו כשיפול אח"כ מ"ג מ"ס, וכש"כ בכ"א סאין בהמשכה בתחלה דלא מהני אח"כ מ"ס מ"ג, אבל בפחות מכ' סאין בתחלה בהמשכה יש לעי' בדעתו ז"ל אם גם בזה לא מהני מ"ס מ"ג אח"כ, ועפ"ז ע"כ צ"ל דשיעורי' בג' לוגין ופוסל בתחלה אף בהמשכה, ולכאורה אין מקום לחלק בין כ"א סאה לי"ט וא"כ ע"כ דעת הט"ז מטעם פסול ג' לוגין, ולפ"ז יש ללמוד לדעת הראב"ד דכל שלא היה שאוב בתחלה בכלי אינו פוסל אפי' כשנופל למקוה ע"י אדם, אלא כשנופל ע"י אדם בהדיא למקוה פסול מטעם דדרשינן מה מעין ביד"ש כו' ואין פסול זה רק ברובו, אבל כשהרוב מ"ג כשר, יש להכשיר לדעתו אף כשזרק אדם בתחלה י"ט סאין, לפי הט"ז, אבל למש"כ י"ל דבכה"ג אינו מצטרף, מיהו כשיתוספו מ"ג יש להכשיר לדעת הראב"ד לכל הפירושים.
י) שו"ע יו"ד ר"א סעיף מ"ד ואפילו השלימו לאלף סאין כו', נראה דהמשיך סאה ונטל סאה כשר עד עולם, אף לדעת הרמב"ם המובא בש"ך ס"ק ס"ג.