חזון איש/יורה דעה/קכה
סימן קכה[עריכה]
א) יו"ד סי' ר"א ס"מ בהגה' אלא שיש לחוש שמא נפלו בזא"ז, אם נפלו המים מן הכלי מעט מעט אינם מצטרפים כדאיתא לעיל סט"ו שאין פוסלין אלא מג' כלים והתחיל השני קדם שפסק הראשון, [ואע"ג דהכא נשארין השאובין בתחלת עשיית המקוה הלא קיי"ל דבין בתחלה בין בסוף שיעורו בג"ל כמש"כ הש"ך ס"ק מ"ד, וכיון דשיעורו בג"ל בעינן ג"ל בב"א, וכ"ה בהדיא בב"י בשם סמ"ק ובשם תשובת הרשב"א דאם הריקו את המקוה בכלי שאינו נקוב ונשפך מן הכלי למקוה כל שלא נשפך ג"ל בב"א כשר, [ואע"ג דיודע מתחלה שישפך מכל דלי ודלי ויצטרפו לא מקרי דעתו להוסיף כיון שנעשה בע"כ היפוך רצונו] מיהו לכתחלה כתב הסמ"ק טוב לנקוב הכלי] וכונת רמ"א להכשיר בספק נשפך ג"ל בב"א ומשום ספיקא דרבנן וכמבואר בלשונו ז"ל והלשון צריך לדחוק קצת ולפרשו ביש ספק על המים הנשארין במקוה אם נפלו ג"ל בב"א או שנפלו בזא"ז [ויותר היה נכון הלשון אלא שיש לתלות שנפלו בזא"ז אבל לשון שיש לחוש שמא אינו מובן כיון שזה כשר] ונראה דעד י"ט סאה כשר שאובין שנפלו מעט מעט, ואמנם השאובין אינם מצטרפין ובעינן מ"ס בלעדן.
ב) שם ט"ז ס"ק מ"ז דשאני התם דהמים נבלעין בתוכו כו', אין זה מספיק דהרי במקצתו במקוה חשיבי המים שבכל הסגוס מחוברין למקוה ואף מצטרפין להשלים המקוה, א"כ הדין נותן שאם הסגוס חוץ למקוה ונצוק מחבר המים שבסגוס למקוה, חשיב חיבור לענין שלא יחול על המים שם שאובין כדין נצוק מן הכלי דאין המים שבכלי נעשין שאובין בכלי מנוקב, ונראה דבאמת כן הוא דכל שלא נפסק הנצוק לא חשיבי המים שבתוכו שאובין והא דתניא בתוספתא [הובא בר"ש פ"ב מ"ו] עקרו מתוכו פסול היינו עקר את הסגוס מן המקוה וגם אין מים זב ממנו למקוה, אם חזר וסחט מימיו לתוך המקוה ויש בהן ג"ל פסול ר"ל נפסל המקוה בהני ג"ל, ולא הזכיר התנא סחט דכבר תני לי' רישא בג"ל בראשו והחליף סגוס תחת ראשו וממילא מתפרש דסחטו, ונראה שזו כונת רוקח שהביא ב"י שכתב פי' שסחט בידים ממנו ר"ל שאם המים זבין מעצמן הרי לא נפסק הקילוח ואין המים נעשין שאובין ונהי דלענין צירוף להשלים מ"ס אין הנצוק חיבור אבל לענין לפסול את המקוה בג"ל אין המים נעשין שאובין כל זמן שהן מחוברין למים שבמקוה, והתנא איירי לפסול המקוה בג"ל כדקתני ר"ש מכשיר עד שיכוין לתלוש ולפיכך פי' הרוקח דאיירי דהמים פסקו לזוב מעצמן אלא שסחט המים ממנו בידים, ובב"י פי' שאפי' אם מקצתו בתוך המקוה אם סחט ממנו בידים מזה החלק שהוא חוץ למקוה פוסל משום שאובין וזה תימא כיון שהמים שבתוכו משלימים למ"ס דחשיבי חיבור למה יהא עליהן שם שאובין, ואי מיירי שיוצאין מן הסגוס לאויר ונופלין מן האויר למקוה, א"כ גם כשנופלין מעצמן נמי.
וע"ד הנידון בזה שמלא את המקוה ומסתפק אם נגב את רצפת המקוה היטב, [וכל המים יצאו ע"י צינור על תכונת גשתא ובת גשתא, רק מעט מים נשארו שמנגבין במגבת] אם הדבר כבד לחזור להרק את המקוה, אין להחמיר, כיון שמן הדין אין כל חשש, שהרי ודאי לא היו זבין ג"ל בב"א, וזה כשר כמש"כ לעיל, וגם המים הזבין לא נפסקו ממי המקוה ולא חשיבי שאובין כמש"כ לעיל, ועוד דלענין לטהר ג"ל שאובין סגי בקטפרס ואפשר אף בנצוק וכמו שכתבנו לקמן סי' ק"ל ס"ק י"ד, ובהנידון ממלאים המקוה מאוצר המים האצור בו מ"ס לעולם וא"כ המים הבאים למקוה הם מקושרין לאוצר המים שהוא מקוה שלם ומטהרין את השאובין שברצפה.
ומיהו לכתחלה נהגו לנגב שלא ישארו מים ברצפה כלל, וישראל קדושים הם ומנהגן תורה.
ג) בב"י הביא תשובת הרשב"א במקוה שנשאר בו טלה"ט אחר הנקיות והקוו בו מים כשרים, וז"ל איני רואה שום פסול מכמה טעמים חדא שאין מים שאובים פוסלים את המקוה בין בתחלתו בין בסופו בפחות מג"ל ולפיכך בידוע שאין בטופח זה ג"ל, ועוד דמן הסתם יש בטופח זה מן המים הנשארים במקוה ואין הכל שאובים [נראה דר"ל אף אם באנו לחוש דיש בטופח זה ג"ל אכתי אין כולו שאוב ואם יש מן השאובין ג"ל צריך להיות בטופח זה הרבה יותר מג"ל מחמת המים של המקוה שנשארו] ועוד דמן הסתם לא נפלו שם ג"ל מכלי אחד ולא מב' וג' וכל שנפלו שם ביותר מג' כלים נראה שאין פוסל דקיי"ל כיוסף ב"ח, [נראה דאיירי שהיו שאובין בכלים הרבה ואפשר דנפל מכלי שני קדם שפסק כלי ראשון וכן מכלי שלישי קדם שפסק השני, אלא שאין ג"ל מג' כלים אלא מיותר, ור"ל אפי' אם באנו לחוש שיש בטופח זה ג"ל שאובין אכתי הן מיותר מג' כלים, אבל אם שאב בכלי אחד או שנים ע"כ נפסק בין נפילה לנפילה בהדלאה וכל שהתחיל בשני לאחר שכבר פסק הראשון אין מצטרפין, ואע"ג דשופך מכלי אחד כ' ב"י דמצטרפין, היינו בהיה בכלי ג"ל ושפך מעט מעט, אבל כל ששופך מכליו וחוזר וממלא ושופך הו"ל ב' כלים], וסיים הרשב"א וכיון שכן הו"ל ס"ס, ואפי' בדאורייתא אזלינן לקולא וכש"כ בשאובה דרבנן [אינו מובן דהרי אין כאן שום צד איסור, ואין שייך בזה שם ס"ס וע"כ כונתו ז"ל דאף אם יש ספק שמא נפלו ג"ל בב"א ומ"מ הוי ס"ס דאימא אין כאן כלל ג' לוגין, ואת"ל דיש כאן ג' לוגין דלמא אינן כולן שאובין ואפי' אם יש כאן ג' לוגין שאובין דלמא נפלו מכלים הרבה].
בב"י הביא לשון מהרי"ק, וכל המרבה חומרות באיסור דרבנן שהקילו בו חכמים כ"כ כדי לבטל בנות ישראל מפו"ר אומר אני דאינו אלא מן המתמיהין ולא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש, ואפשר שאין דבריו ז"ל אלא לענין להורות לאחרים אבל יחיד המתרחק תמיד מן הספיקות רשאי להחמיר בספק דרבנן אף לדחות ליל טבילה וצ"ע.
וכל זה אם המים הבאים למקוה אינם באים ממקוה כשר אבל אם יש מקוה כשר בצד המקוה הריקני ושופכין מים להמלא והמים יורדין מהמלא להריקן דרך הנקב אשר בכותל המפסיק אפי' אם היה במקוה הריקן ג"ל מים שאובין מכלי אחד כשר, דמים שאובים שנתחברו למקוה כשר נטהרו אפי' החיבור נעשה ע"י קטפרס וכמש"כ לקמן סי' ק"ל ס"ק י"ד, ולפיכך העושין המקוה ב' גממיות זו בצד זו, ואחת עושין מי גשמים והוא אוצר את המים תמיד, וכשרוצין למלא הריקן מכניסין לאוצר מים מצנורות המקלחים מי העיר עד שימלא האוצר את המקוה, הם נצולין ממכשול שמא יפשעו הבלנים וישאירו ג"ל במקוה כשמנקין אותו, או שהגירו מים החמין קדם שהיה שיעור מקוה, אולם כל זה דיעבד, אבל חלילה לסמוך על זה לכתחלה וצריך להזהיר מאד ליבש המקוה בעת הנקיון ולהזהר שלא להכניס החמין למקוה קדם שיש במקוה מ"ס.
ונוהגין לדקדק שיבואו מים החמין דרך המשכה ג"ט על חרס הראוי לבלוע וזה משמרת שלא יפסלו החמין בג"ל, וכן המים העירונים הבאים לאוצר המים יבוא ע"י המשכה ג"ט, וגם מעמיקין להם הצנור שיבואו בעומק האוצר שאין שם שום נקב בכותלים ויטהרו המים במקוה אשבורן.