חזון איש/יורה דעה/קב
סימן קב[עריכה]
א) נדה י' ב' וכי מה בין זו כו', פרש"י דלחזקיה פריך, צ"ע דהא עיקר פלוגתא דחזקי' ור"י אי מטמאה כתמה בטרם שנטמאה בראי' טומאת למפרע והכא אפי' בראתה ב' פעמים בבית אביה והגיעה זמנה נמי מטהרינן כתמה ואי משום דהשתא אין ראיתה מטמא בלא שינוי דמים הלא גם בכתמה דין הוא שיהא טהור בלא שינוי, ואי משום דבכתמה מטהרינן אף בשינוי, אע"ג דבראיה טמאה למפרע בשינוי אלא משום דאכתי לא חזיא בשינוי לא מחמרינן בכתמה הלא ע"כ הוא דתולין בה את הכתם משום דאע"ג דנשתנה תלינן דנשתנה ד"ב והכא בעי למימר דהכתם לאו מגופה והתם אם היה בדין לתלות דלאו מגופה לא שייך לתלות בה ולטהר חברותיה ונראה דודאי מעיקר הדין יש לתלות בד"ב אף דנשתנה מראה הדם כמו דיש לתלות דדם מעלמא אתי, ובזה קשיא לי' למה החמירו בכל כתמים לבלי לתלות במעלמא והקילו לתלות בד"ב וניחא לי' משום דהכא גם בראי' לא מטמא וכטעמא דר"י ומשני לי' דהתם דשירפה מצוי עדיפא.
ב) שם ימי עבורה עולין לה לימי מניקותה, יש לעיין אם הפסיקה אחת קדם עיבורה ושתים בעבורה מהו אי הכא דהפסקת עונה ראשונה בימי מניקותה גריעא דיש לתלות ההפסקה הראשונה במניקותה ואכתי לא הפסיקה מחמת עיבורה אלא שתים אבל כשהפסיקה בלי שום סיבה עדיפא או דילמא דכשהפסיקה בלא סיבה ודאי לא מצטרף שהרי ר"י לא ס"ל כר"א בכל הנשים מיהו כשלא הפסיקה עונה שלמה קדם עיבורה, אלא כ"ט יום י"ל דאותן כ"ט יום מצטרפין כיון שזמן הראיות של ג' עונות הפסיקה בימי עבורה, ואפשר דמותר הדם היוצא מתהוה במשך ימים רבים וע"י סילוק דמיה אין המותר מתהוה, ולפ"ז אין לצרף גם כ"ט יום הראשונים, וכן נראה דצריך דוקא הפסקת ג' עונות בימי מניקותה ובימי עבורה, וימי עבורה דקאמר ר"י היה נראה דהיינו הכרת עוברה אלא שמדברי תו' בסוגיין ד"ה דהויא וא"ת היכי אי עברה כו' משמע דר"י תחילת עיבור קאמר, כן כתב בס' ב"מ בליקוטיו על הש"ס.
שם, אבל מעוברת ומניקה דיין כל ימי עיבורן אפי' להני תנאי דסברי אבריה מתפרקין מ"מ שייך למימר דאע"ג דראתה תלינן בסיבה ובטבעה אינה ראוי' לראיה, ודוחק לומר דר"מ לשיטתו ור"י ור"י ור"ש לשיטתיהו דהא במעוברת לא שייך למימר כן, ועוד ר"י שבק חכמים דמתנ' ועבד כר"מ, ולענין הלכה נראה דקיי"ל כרב אע"ג דר"י פליג עלי' כיון דר"י קאים כיחידאי ואפשר דברייתא לא שמיעא לי' לר"י.