חזון איש/יורה דעה/פט
סימן פט[עריכה]
א) יו"ד סי' ק"צ ס"א ואם הרגישה שנפתח מקורה כו' יש מי שאומר שהיא טמאה, בפ"ת הביא דעת תוה"ש דבד' נשים דדיין שעתן אין חוששין כמו שאין חוששין לוסת, וכבר חלקו אחרונים ז"ל דהתם בימי עיבורה ומניקותה לא שייך אורח בזמנו בא דאדרבה חזקתן לסלק הוסת בימים אלו, ואינו ענין לדין הרגישה שנפתח מקורה, ואמנם הס"ט קיים דין תוה"ש ולאו מטעמי' אלא כיון דקיי"ל דאם מצאה מראות טהורות טהורה כדאיתא סי' קפ"ח והני ד' נשים כיון דמסולקות דמים הן ואינן מסולקין משאר שפעות, תלינן שנפתח מקורה להפליט שפעת מראה טהורה, ואמנם הגרע"א בגליון הביא דברי תוה"ש וחלק עליו, והביא בשם תפל"מ ובשם נו"ב להחמיר וכ"כ בפ"ת בשם ח"ס להחמיר, ונראה דלא פליגי, דדברי הס"ט באשה הרגילה בפליטת שטפון מרחמה בשעת עיבורה והנקה, אבל מסולקת דמים, ודברי המחמירים באינה רגילה בכך.
ונראה דהרגילה בפליטת הרחם יש להקל אף באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה דכיון דהיא מסולקת דמים ורגילה בפליטת שאר שטפון אין חוששין לראיית דם, ואע"ג דקיי"ל נדה ד' ב' דשלא בשעת וסתה מטמאה למפרע, היינו משום דכיון דראתה אגלאי מלתא שדרך טבעה השתא ראתה שלא בזמנה ובטל אורח בזמנו בא, וגרע ממעוברת ומניקה דהן מסולקין בהחלט, וכמו שפרש"י שם, אבל בספק אם ראתה דם או לא יש להעמידה אחזקת טהרה כיון דחזקת סילוק דמים שלא בשעת וסתה מסייעתה, והרי בעי למימר בגמ' שם דלר"ד שלא בשעת וסתה דיה שעתה.
ב) כתב הפ"ת ביו"ד סי' ק"צ ס"ק י"ח בשם הח"ס דנייר שלנו אף אם עשוי מצו"פ, מ"מ בטל שם צו"פ ממנו וחשיב כמין חדש ואינו מקבל טומאה, ונראה דאע"ג דמרבינן גם שאר מינין מאו בגד מ"מ לא מרבינן נייר דאינו ראוי לבגד, ונראה דמ"מ טמא מדרס דמקרי יש במינו טהרה במקוה, ומש"כ עוד דאפי' צו"פ באופן נייר שאינו עומד לבגד ולאריג טהור צ"ע, ועיקר שיעור ג' על ג' משום שאר תשמישים, וה"נ בנייר המתוקן לשאר צרכים, אי חשיב בגד, ואפשר שדעת ח"ס ז"ל דמ"מ מין הראוי לבגד בעינן, אבל אין הכרח לזה, ואפשר דלעולם אין שם בגד נופל על לבוש האדם, אלא על המין, וכמו שם עור, ומצינו שמכנים בגדי האדם בלשון כלים, היה לבוש כליו, משמש בח' כלים, ולכך י"ל דגם לשון בגד היינו שם המין, ולשון בגד משמש גם במכסה הכלים, ופרשו עליו בגד וגו'.
ג) וממה שכתבנו כלים סי' ה' סק"ב נלמד דחתיכות בגד העומדים לעשית לבושי בגדים אינם טמאים בשום טומאה, ואם הן צו"פ מטמאין בנגעים כדין שתי וערב [ואפשר דבגד גרע משתי וערב, עי' מש"כ נגעים סי' א' ס"ק ט"ז] אבל של שאר מינין טהורין מכלום ואינם מקבלים כתמים [ועי' כלים סי' כ"א סק"ז וסי' כ"ח וסי' ל'].
ד) בפ"ת יו"ד סי' ק"צ סקכ"א הביא בשם הח"ס דבגד הסמוך לבשר כמו חלוק וכתנת לא הותרו בהן כתמים בבגדי צבעונים, תמוה מאד דאילו היה חילוק בדבר איך סתמו הדבר כל הפוסקים ונתנו מכשול לרבים וגם בסברא אין חילוק שהרי במקום דליכא למיחוש אין חוששין, וכמש"כ בפ"ת סקכ"ו, ובמקום דאפשר לדם המקור לבוא אין חילוק בין סמוך לבשר לבגד השני, והעיקר דסתימת הראשונים והאחרונים כפירושו שאין בהם דין כתמים כלל, ובר"מ פ"ט ה"ז מבואר דאפי' ישבה ערומה על בגד צבוע ואח"כ נמצא עליו כתם טהורה כדין ישבה על דבר שאינו מקבל טומאה.
ה) נדה נ"ט ב' השאילה חלוקה לנכרית כו', אי נכרית ממש תולין בה משום דהיא לאו בת טומאה וטהרה ולאו בת מצות ואין קמן רק שאלת הישראלית וספיקה טהור ודין נכרית כיושבת על דם טוהר ולפ"ז אי אפשר לפרש בגמ' בנכרית רואה דר"ל נדה ממש דודאי תולין אף בטהורה אלא ר"ל שראתה פ"א וכמו שפירש"י, אבל גי' הר"מ פ"ט מה' א"ב כותית וס"ל גרי אמת הן ומ"מ תולין בהן כיון שאין שומעין לחכמים וגזרו עליהן טומאה כדתנן ל"א ב' וכדאמר שם ל"ג א' שרואות דם אדום כו' והוי כאין קמן רק הישראלית, אבל הר"מ מפרש דהא דאמר רב כותית הרואה היינו כותית נדה ממש אבל טהורה אין תולין בה, דהא צריכין אנו גם לטמא את הכותית דבכל שעה ראוי' לעשות תשובה ולקבל דברי חברות ומיהו ר"מ דסבר דסגי בראוי' לראות ע"כ ס"ל דחשיב כאילו קמן רק ספק ישראלית לחוד, ומדברי רש"י ז"ל נמי דגרס כותית, מדפי' הטעם משום שהיא טמאה, ואפשר דהא דתולין בה אינו משום שאינה שומעת לחכמים בכתמים אלא משום דמחזקינן לה לטמאה מן הדין כיון שמשלמת אדום לירוק ויום שפוסקת סופרתו, ואמנם לפ"ז אתיא כרשב"ג בגמ' דתולין בש"י בשני, ומיהו לר"א מודה רבי בשאר הימים, ואמנם בימי טהרתה הוי ככלו כל ימי ספירתה ולא טבלה דנסתפק בזה המל"מ, ומיהו נראה דזו שלא טבלה לא גריעא מטמא וטהור שהלכו בב' שבילין דהטהור תולה בטמא אע"ג דבטומאת מת לעולם טומאה חדשה היא ואע"ג דע"י טומאתו החדשה לא נטהר מהישנה גם נטמאת קדם טבילה הראי' החדשה מעכבת עליה שלא תטהר מהישנה.
ו) ס' א' ושוין כו' וביושבת עד"ט כו', משמע דאפי' לא ראתה תולין בה ואע"ג דהיא מניקה מ"מ כיון שכתמה טמא שפיר תולין בה, ובמל"מ נסתפק אי תולין בנדה מעוברת ומניקה והדברים ק"ו אם תולין בימי טוהר שלה כש"כ שתולין במניקה נדה, שכבר ראתה.
שם אליבא דרבי לא תבעי לך כו', נראה דר"י כר"ח ס"ל דרבי דוקא בראשון קאמר מפני שהיא אינה מתקלקלת אבל בכל ז' ימי ספירה אין תולין אע"ג דזו בחזקת טהרה ושני' בחזקת טומאה, מ"מ אין תולין והלכך אין תולין כתם בכתם ואע"ג דהשני' כבר מקולקלת בכתמה דידה מ"מ אין תולין בה דכיון דכתם מן הדין טהור חשיבא שני' ג"כ כטהורה וכשאנו באין לתלות כתם זה בשני' הרי אנו באנו לטמא את הטהורה ואף על גב דאין אנו באין לטמאותה רק משום כתם מכל מקום אנו באין לומר שראתה והיא בעיקר הדין שהיא טהורה ושלא ראתה ולא אמרינן דין כתם להקל לחברתה, אבל לרשב"ג דתולין אף בשני דכיון דהיא טמאה תולין בה מבעיא לי' דגם כתם בכתם תולין דסוף סוף היא טמאה מדרבנן תולין בה יותר מראשונה ומבעי לי' בכתם ביום ראשון וכמש"כ תו', ואפשר לפרש איפכא דבראשון לא קמבעיא לי' דכיון דספק כתמים טהור והיה מן הדין לטהר שתיהן אלא שאי אפשר להקל ב' דברים הסותרים זא"ז וכדין ב' שבילין וא"כ כל שהשני' טמאה משום כתם ואין אנו באין לטהר רק אחת מהן שפיר אנו מטהרין אותה ולא קמבעי לי' אלא בשני אי חשיבא לרשב"ג כטמאה, ולזה הוכיחו תו' דאי אפשר לומר כן דא"כ ל"ק ברייתא דלקמן די"ל דהא דתולין היינו בראשון בין לרבי ובין לרשב"ג, אבל בשני אין תולין אפי' לרשב"ג, ובמל"מ נתקשה בדבריהם ולמש"כ ניחא הכל.
ז) יו"ד סי' ק"צ סמ"א ואפי' היא בספירת כו', והא דתולין בנכרית י"ל דתולין שהוא ג"כ במעין פתוח אבל מעין פתוח במעין סתום אפשר דלא תלינן ומיהו אחר ג' ימים אפשר דמקרי מעין סתום אף שלא עברו עדיין ז' ימי נדה, ומיהו לדידן לא מש"ל אחר ג' תוך ז'.
ח) בעה"נ שעה"כ ד"ה נראה, ולפי שאינה בודקת את עצמה כו', אם בנכרית איירי הדבר תימא ל"ל טעמא שאינה בודקת אפי' היא בימי טהרה תולין בה כיון שנכרית אינה טמאה נדה הו"ל כיושבת על דם טוהר וכדאמר חולין לתוך חולין נפל ואי ט"ס בל' עכו"מ ואיירי בכותית לא יתכן הא דכתב רבנו שאינה בודקת כו' הלא לא אמרו בגמ' ל"ג א' רק שמשלמת דם אדום לדם ירוק, ואפשר שאין תולין כתם של יום שני בש"י כנגד יום ביושבת על דם טוהר וכיו"ב כיון שזו מעינה פתוח וכש"כ אם מצאה כתם תוך ימי נדתה בתחלת ספירה וכמש"כ רמ"א סי' ק"צ סמ"א שאין תולין תוך ג"י אבל בנדה תולין ואם בנדה נמי אין תולין וכמש"כ הש"ך שם לדעת רמ"א י"ל לאחר ג"י דודאי תולין בנדה, ולזה כתב רבנו דעכו"מ כנדה.
ט) יו"ד שם סנ"ב שאם לבשה חלוק בזמן כו', בס"ט ס"ק פ"ג כתב דאיירי בנטמאה וטבלה אח"כ ואח"כ חזרה ולבשתו בימי עיבורה ומצאה כתם ותימא דא"כ אף באינה מעוברת כה"ג טהורה שהרי זה דומה לעשה הראשון טהרות ונאבדו וחזר השני ועשה טהרות דהטהרות טהורות וכמש"כ טהרות סי' ה' [א"ה, ועי' לעיל סי' ל"ט סק"ב] וה"נ הרי אזל לי' ספק הראשון ושפיר יש לתלות בו והרי הש"ך בנה"כ לעיל סכ"ה מקיל בבאו לשאול בזא"ז ונהי דלא קיי"ל להקל בזה וכמש"כ טהרות שם, אבל באזל לי' ספק ראשון מן העולם קדם שנולד ספק השני לכו"ע תולין בזה שאזל מן העולם ואפשר לפרש בקיימא בימי ספירה והוכר עוברה ביום שני לספירתה ומצאה כתם בשביעי לספירתה ותולין הכתם קדם שהוכר עוברה וכיון שבדקה שחרית וערבית ימי ספירתה עולין לה ומשלמת ז' ימים, ואת"ל דבג' ימים הראשונים אינה תולה אף כה"ג מש"ל ביום ד' ה' ושאר הימים.
ולכאורה י"ל דסופרת שלבשה יום ד' ויום ה' אפי' אינה מעוברת ביום ה' תולין ליום ד' כיון דאי תרמי לה ליום ד' אין היא מפסדת בכך שאם לא תרמי ליום ד' ע"כ תרמי ליום ה' ואין מקום הספק נופל אלא ליום ה' ושפיר תולין ליום ד', אבל ז"א דהא קיי"ל שאין תולין כתם בכתם.
י) ט"ז סקכ"ט בחי' רע"א, אלא העיקר כהב"ח כו', ומ"מ חלוק שלבשתו והפשיטתו והניחתו במקום שמור וחזרה ולבשתו ובלבה שלא נכתם בודאי בזמן פשיטתה כל שהיה בחזקת בדוק קדם לבישה ראשונה עדיין הוא בחזקת בדוק וזה מוכח מדברי רשב"א שהביא הט"ז ס"ק ל"ו וכמש"כ לעיל סי' ל"ט סק"ב.
יו"ד סי' ק"צ סמ"ט, [א"ה, עי' לעיל סי' ל"ט סק"ב].