חזון איש/יורה דעה/סד
סימן סד[עריכה]
א) בדין קנין נכרי שכתוב שביעית סימן א' זכינו בו עוד דברים.
א) ירו' דמאי פ"ה ה"ח ודא מסייעה לר"מ והארץ ל"ת לצמיתות כו' לחולטנית, פי' הרמב"ן בס' המצות ל"ת רכ"ז דר"ל דלא תמכר לנכרי שלא ינהוג עמנו יובל ונראה דאינו חייב לנהוג עמנו יובל כיון שאינו במצוות אבל לא יתכן לפרש שלא ינהוג בגזילה דלא שייך בזה להזהיר וסתמא איירי קרא ביד ישראל תקיפה ועוד כי אמרה תורה שאינו קונה רק קנין פירות מאי הוי אכתי יחזיקנה לצמיתות שאינו נזקק לציית דינא, ואפשר לפרש דיובל ראוי להפקיע מיד נכרי אלא משום דפקע קדושת הארץ ע"י קנין נכרי וממילא פקע דין יובל משדה זו שלקח מיד ישראל ולפיכך אמרה תורה לא תמכר שאין הנכרי קונה כלל קנין הגוף רק פירות אף בלא דין יובל וממילא לא נפקע קדושת ארץ מהאי שדה, אבל למש"כ שביעית סי' א' לעולם לא מהני קנין נכרי להפקיע קדושת ארץ, ועוד הרי רבה ס"ל גיטין מ"ז דאין קנין ואפ"ה ס"ל דיש קנין לנכרי לחפור בה בורות ואי חייב להחזיר ביובל למה עדיף מישראל דאין רשאי לחפור בורות כדאמר בירו' פ"ד דגיטין.
ונראה דהשתא דילפינן שאין נכרי קונה רק פירות אף בזמן שאין היובל נוהג כגון כשאין כל ישראל בארץ אינו קונה רק פירות שאין דין זה תלוי ביובל אלא בקדושת הארץ וכיון שקדושת הארץ קיימת אין לנכרי קנין הגוף בארץ אע"ג דקרא ביובל כתיב מ"מ דרשא דקנין נכרי דילפינן מיני' לאו ביובל תליא, והלכך ס"ל לר"מ דמעשרין משל נכרי על של ישראל אף בזמן הזה אע"ג דלא נהוג יובל.
ב) והיה אפשר לומר דשייך לא תמכר לצמיתות אף בזמן שאין היובל נהוג כיון דקדושת הארץ קיימת ואילו חזרו ישראל על אדמתן וכל אחד יכיר את שלו נהוג יובל וא"צ קידוש חדש, אבל מהא דאמר גיטין מ"ח א' דמוכר בזמן שאין היובל נוהג חשיב קנין הגוף משמע שאין הלוקח בזמן שאין היובל נהוג מחזיר ביובל אף כשישובו ישראל ומיהו י"ל דאע"ג דחוזר ביובל מ"מ חשיב קנין הגוף כיון דהשתא לא נהוג יובל והרי לר"ח שם ביובל ראשון הכל מודים ושפיר י"ל דבזמן שאין היובל נוהג הכל מודים דחשיב קנין הגוף אע"ג דאפשר שיחזור אם ישוב יובל לנהוג אבל לענין מכירה לנכרי קרינן בו ל"ת לצמיתות שאף אם ישוב יובל לנהוג לא יחזיר, ומיהו אי הא דאין הנכרי קונה קנין הגוף הוא מדין מצות יובל הדין נותן דאם נתן ישראל לנכרי קרקע במתנה יקנה קה"ג לר"מ בכורות נ"ב ב' דמתנה אינה חוזרת, [ומיהו למש"כ תו' ערכין ל"א ב' ד"ה דאי, ודבריהם מבוארים בשטמ"ק שם כ"ח א' דמתנה נגאלת לעולם י"ל דנכרי דאין חייב במצות גאולה אינו קונה גוף ומיהו נראה דגם בישראל אין דין גאולה מפקיעה קנין הגוף ובמתנה מביא וקורא וכדמוכח גיטין מ"ח א' דביובל ראשון מביא וקורא אע"ג דלענין גאולה הוי כיובל שני שהרי כבר נהגו בגאולה, ומ"מ י"ל דנכרי אינו קונה גוף כיון דליתא מצות גאולה גבי'] ועוד בזמן הזה לא שייך חזרת יובל כלל דכיון שירשו האויבים את הארץ קנו בכיבוש מלחמה וביאוש שפקע שם בעלים, וכבר דחו תו' דעת האומרים דכל אחד יש לו עכשו קרקע [ב"ב מ"ד ב' ד"ה דלא], ואף אם ישובו ישראל על אדמתן קדם ביאת הגואל לא ינהג יובל דהא בעינן שיהא כל שבט על חלקו כדאמר ערכין ל"ב ב' ונראה דהיינו על חלקו שזכה בכח החלוקה ובגורל על פי ד' והכא כיון שגלו אבדו זכותן הראשונה ומה שקנו בכסף מיד אויב לא חשיב חלק של שבט אף אם יקנה כל שבט חלקו שהרי קנו המחריבים קנין הגוף דכי היכי דלר"מ מתנה אינה חוזרת ביובל ה"נ בזכה מן המופקר ובקנה ביאוש וכיבוש מלחמה [את"ל דהא דל"ת לצמיתות אינו אלא במקום יובל אבל אי ליכא יובל קנה נכרי קה"ג] וכי לקח ישראל מידו עכשו קני לה, וכי יבוא הגואל במהרה תהיה חלוקה חדשה וכדאמר ב"ב קכ"ב א' ולא שייך חזרת יובל לראשונים של בית שני, ונראה דאף לקושטא דמלתא שאין נכרי קונה קה"ג אף בזה"ז ואפי' בכיבוש מלחמה וישראל הקונה מיד האויב קני קה"ג מ"מ לא שייך חזרת שבטים על אדמתן קדם הגאולה דכיון דעתידה א"י שתחלק חלוקה חדשה בטלה חלוקה ראשונה, וגם אי אפשר שינהוג יובל משום דקדם חזרת נבואה אין אנו בקיאין ביחוסי השבטים.
ג) שם בירו' הא מכרה מכורה, ר"מ מפרש לקרא ששללה התורה קנין הגוף לנכרי ור"ש סבר שאינו אלא אזהרה שלא ימכור, ורבה ור"א בגמ' דידן גיטין מ"ז א' פליגי ושניהם סברי דלא תליא בקנין הגוף וקנין פירות, רבה סבר דבאמת קונה קנין הגוף ורשאי לחפור בורות [וס"ל כהא דאמר בירו' לר"ש אם מכרה מכורה או דס"ל דקרא לא איירי כלל במכירה לנכרי אלא במכירה לישראל וכמו שהאריך רמב"ן בסה"מ ל"ת רכ"ז שהכתוב הוא שלילה או מניעה] מ"מ אין הקדושה נפקעת, ור"א סבר דאין הנכרי קונה קה"ג ואינו רשאי לחפור בורות ומ"מ הפירות הגדילים ברשות נכרי פטורין וכן אמר ר"א בירו' פאה פ"ד ה"ו ר"ח בשם ר"פ אף על הקדמייתא כו' עלי' שאל ר"א ואין לו קנין נכסים ור"ל דר"א שאל איך יתכן דאי יש קנין לקט של נכרי פטור מן המעשר כיון דאין חיובו אלא מדרבנן הלא לכו"ע פטור מה"ת משום שיש לו קנין נכסים והו"ל דגן נכרי והנה לא נתפרש בירו' איך יתישב לר"א הא דאמר ר"מ מעשרין משל ישראל על של נכרי אבל כבר נתבאר בגמ' דידן דסבר דר"מ ור"י פליגי במירוח נכרי כדאמר מנחות ס"ו ב'.
והא דאמר ר"א שאין קנין לנכרי לחפור בורות אפשר דהוא מקרא דל"ת לצמיתות כדאמר בירו' ואפשר שהוא סברא.
ד) ובב"מ ק"א א' מבואר דהמקבל מן הנכרי נמי פטור מה"ת למ"ד יש קנין ומשמע דאע"ג דאין הנכרי קונה קה"ג הדין כן לר"א גיטין מ"ז א' ולכאורה הרי לא נשאר ביד נכרי כלום וכתבנו דמ"מ קנין הנכרי חשיב קה"ג טפי מן הקבלן והחוכר, ויש ראי' לזה מהא דנחלקו ר"י ור"ל במוכר שדהו לפירות דסבר ר"י גיטין מ"ז ב' דמביא וקורא ואילו האריס והחוכר תנן בהדיא פ"ק דבכורים דאינו מביא אלא מכירה לפירות אלים טפי וכדאשכחן לענין חיובי שוכר דהשוכר חייב בגנבה למ"ד כשומר שכר ואילו לוקח לל' יום אין לו דין שוכר כמש"כ תו' ב"מ צ"ו ב' שאין הלוקח משתמש בגוף של חברו אלא גוף לזמן חשיב פירי, ואף בקונה אילן אחד או שנים לא חשיב כקה"ג אף למ"ד ק"פ כקה"ג וכמש"כ תו' ב"ב כ"ז א' והר"ש פ"ק דבכורים דלא אמרינן ק"פ כקה"ג אלא בקונה הגוף לכל השתמשות לזמן ידוע.
וכן הא דאמרו שכירות לא קניא בע"ז ט"ו א' ובפסחים ו' א' הוא אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג ומיהו לענין תרומה ל"מ ק"פ אף למ"ד כקה"ג כמש"כ תו' יבמות ס"ו א' ובע"ז שם מוכח לי' מישראל ששכר פרה מכהן ואין חילוק בזה בין קנין פירות לשכירות.
ב"ב פ"א א' למעוטי אדמת נכרי, ופירשו תו' דאין קנין, ואע"ג דאין הנכרי קונה קה"ג אלא פירות נמי איפגם אדמתך כיון דקנה לה נכרי ליניקה ואף אם חכר ישראל ממנו הפרדס אינו מביא וכש"כ בלקח פירות, ואף דלא קיימא במסקנא ואדמתך ממעט לוקח מ"מ נראה דהדין אמת דחוכר מן הנכרי פטור כחוכר מישראל ואף שהבעלים הראשונים חכרו מן הנכרי.
גיטין מ"ז א' הא לא הפקיר חייב, נתקשינו בשביעית סי' א' ס"ק ט"ז אמאי לא משני מדרבנן וי"ל דסבר כר"י בשם ר"י פאה פ"ד ה"ו דקל הקילו חכמים בליקוטים דכל שקרי עלי' שם לקט לא החמירו חכמים בקנין נכרי.
ה) הא דכ' הר"מ דדין תרומה ומעשר כדין חלה לענין תנאי דביאת כולכם אין השתוותם גמורה דבחלה קידוש הארץ מתחלה נתהוה ע"י ביאת ישראל לארץ ולכן נתחייבו בחלה בז' שכבשו, ובעליית עזרא כיון דלא הוי ביאת כולכם כדאמר כתובות כ"ה לא נתקדשה לענין חלה ואף אם ישובו רוב ישראל קדם הגאולה העתידה לא יתחייבו מה"ת בחלה שאין קידוש אלא ע"י מלך או נביא ומיהו אפשר דקידוש לחלה כיון דבביאה תלי רחמנא א"צ מלך ונביא אבל אכתי י"ל שאין קידוש חדש בזמן הגלות.
אבל תרומה קידוש הארץ הוא ע"י מלך ונביא וישראל להסכים שתתקדש ולא נתחייבו ישראל בתרומה בז' שכבשו ורק תנאי דביאת כולם ילפינן תרומה מחלה ואם ישובו רוב ישראל אף בזמן הגלות תחזור חיוב תרומה מה"ת וכמו שפירש הכ"מ פ"א מה"ת הכ"ו הא דכ' רבנו שם ה"א שנוהג שלא בפני הבית ובה"ה שקדושה שני' נתקדשה לעתיד לבוא.
ר"מ פ"ג מה' שלוחין ה"ז שזה מי יאמר שיש לו חלק בא"י ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו, אמרו בגמ' ע"ז נ"ג ב' דא"י ירושה היא ואין אדם אוסר דבר שא"ש ובר"ה י"ג א' קרי לה קציר נכרים ופי' בתו' שם דנתנה לאאע"ה גוף מהיום ופירי כשישלם עון האמורי וירשו הבנים הארץ, ויש לעי' לאחר שגלו ישראל וקנו האויבים הארץ בכיבוש מלחמה ויאוש ונשתקע שם בעלים אי חשיבא הארץ של ישראל מצד הבטחת שמו ית' להשיבה אלינו והוי הגוף שלנו והלכך אף שכל יחיד כבר פקע קנינו מחלקו מ"מ יש לכל יחיד חלק בארץ מצד שנתנה לכל ישראל ותתחלק לבאי הארץ לעתיד לבוא, או דלמא שאין מתנתו של אאע"ה אלא עד שנכנסו לארץ וזה כ"א בשלו אבל לאחר שגלו ופקע קנינם אין לישראל בה שום קנין עד שישובו וינחלו.
ומדברי רבנו כאן משמע שמתנת אאע"ה קימת לעולם וחשיב גם השתא גוף של ישראל ומש"כ רבנו דחשיב אינו ברשותו אע"ג דבקרקע אמרינן ב"מ ז' א' דחשיב ברשותו היינו דוקא ביכול להוציאו בדיינים, ומש"כ רבנו מי יאמר שיש לו חלק בא"י פי' הכ"מ דלמא הוא בן גרים וצ"ע וכי אפשר לי' לנתבע להחזיק ישראל בספק בן גרים ולבטל בזה ההרשאה, ומיהו נראה דלא מהני קנינו אלא אם באמת יגבה המורשה הד"א שהקנה לו המרשה ואם באמת תשוב א"י לישראל בחייו ויטול חלק בארץ אז יגבה המורשה הד"א מחלקו של המרשה שהגיע לו ע"פ הגורל אבל אם לא יהי' המרשה בחיים בשעת חלוקת הארץ לא יגבה המורשה כלום דהארץ תתחלק לבאי הארץ ולא להאבות אפילו למ"ד דחלוקה הראשונה היתה ליוצאי מצרים ב"ב קי"ט, ולפ"ז מתפרשין דברי רבנו מי יאמר שיהי' בחיים בזמן ביאת הגואל.
ולמדנו לפ"ז למ"ד גיטין מ"ז א' יש קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר דלענין הפקעה סגי בקנין הפירות דהא קנין הגוף לית להו משום מתנת אאע"ה ובלא"ה אין להם קה"ג גמור וכמש"כ לעיל סק"ד, ומיהו מכירה לפירות גרע טפי וכמש"כ שם, ודברנו שם שאין לישראל עכשו כלום אבל מדברי הר"מ למש"כ משמע שיש להם.
ומהרש"ס ז"ל בפי' הירו' שביעית פ"ו כ' בשם הגאונים ז"ל דגוים שהחזיקו בה אין להם חזקה דקיי"ל קרקע אינה נגזלת ואינה נחמסת לעולם וא"י בחזקתנו עומדת לעולם ואע"פ שאין לנו שם שלטון ואם הכונה משום שנתנה לנו ניחא אבל טעם קרקע אינה נגזלת אינו מובן דהלא קיי"ל דכיבוש מלחמה קונה וגם נשתקע שם בעלים קונה כדאמר בירו' פ"ז דכלאים ובר"מ פ"ה מה' כלאים ה"ט.
ו) נראה דכשם שאין שכירות מפקיעה מידי מעשר ה"ה מכירה לזמן ואע"ג דמכירה לזמן אלים טפי וכמש"כ לעיל מ"מ לענין תרומה לא מהני מכירה לזמן וכמש"כ תו' ר"פ אלמנה וכן לענין שביתת בהמתו וכדמוכח ע"ז ט"ו א' דכל שאינו קנין להאכיל בתרומה אינו קנין לענין שביתת בהמתו, ונראה דה"ה דאינו קנין לענין הפקעת מעשר, ואע"ג דלעולם אין לנכרי קה"ג לר"א ומ"מ מפקיע מן המעשר נראה דקנין לעולם אלים טפי [אע"ג דהוא מעוכב מלקנות הגוף] מקנין לזמן, והלכך אף בסוריא אין קנין לזמן מפקיע מן המעשר וכן בזה"ז למה שנסתפק בסה"ת דיועיל קנין נכרי להפקיע דוקא קנין עולם אבל לא לזמן דאינו אלא קנין פירות, ומש"כ הר"מ פכ"ג מה' מכירה ה"ו דבונה והורס היינו באופן שהגוף משתייר וכמש"כ חזו"א אה"ע נשים סי' ע"ד, ויש שכתבו להקל למכור לזמן לנכרי בזה"ז ועי"ז אין הפירות קדישין בקדושת שביעית, ולהאמור אין קנין לזמן מועיל אף בסוריא ואצ"ל בזה"ז שאין ההפקעה מוכרעת אף במכירה גמורה, גם לא נצלנו מאיסור שכירות דודאי מכירה לזמן חמיר טפי ומה שכתבו היפך מזה תמוה. [עי' לק' סי' ס"ה סק"ד].
ז) ואם מוכר האילנות וגושיהן ע"מ לשרש אותן ולהוציאן והניחם הנכרי אצל ישראל וגדלו פירותיהן הפירות קדושין אף למ"ד יש קנין דכיון דעפר תלוש המונח בעציץ שאינו נקוב לא חייל עלי' שם קדושת הארץ והגדל בעציץ שא"נ פטור מן המעשר נמצא שעיקר סיבת הקדושה הוא בשביל שהוא מחובר לכדור הארץ וכיון שהארץ קדישה כל המחובר לה נטפל לה ובטל לגבה ולא נאמר כה"ג הפקעת קדושה, ועציץ נקוב של נכרי המונח בקרקע ישראל אף אם העציץ גדול ויש בו עפר כדי שיעור יניקה חייב במעשר, והרי עציץ נקוב המונח בחו"ל ונופו בארץ אזלינן בתר נופו כמבואר גיטין כ"ב א' וחייב בשביעית וה"נ הכא האויר של ישראל ואע"ג דבאשרוש בחו"ל לא אזלינן בתר נופו הכא כיון דאין לו רשות כאן וכולו מונח ברשות ישראל בגזילה אזלינן בתר נופו וכמו דס"ל לר"י שלהי ב"מ דאזלינן בתר נופו משום אם רצה תחתון למלאות גינתו עפר אין כאן ירק, ומיהו לענין ממון הדבר צריך הכרע אבל לענין הפקעה כיון דשכירות אינה מפקעת אף שהפירות גדילין ברשות נכרי מסתבר דגם כה"ג אינה מפקעת כיון דעיקר הארץ והאויר בקדושה.
עוד נראה דנכרי אינו קונה קרקע אף לתלשה ולהסירה למ"ד אין קנין לנכרי לחפור בה בורות והמוכר לו לחפור בה בורות אין הקנין חל דכל זמן שהוא מחובר היא קרקע הארץ ואין לנכרי בה קנין לזכות בה להסירה ולקלקל ארץ ישראל, ואף דקיי"ל כרבה דאמר אין קנין לענין מעשר אין זה מכריע דקיי"ל כותי' לענין לחפור בה בורות, ועוד יש לדון שאינו זוכה באילנות ע"מ לעקרן קדם זמנן מהא דאמרו ב"מ ק"א א' דהאומר זיתי אני נוטל אין שומעין לו משום ישוב א"י וכיון שתקנו חכמים כן אפשר דלא מהני שום קנין להפסיד הישוב מחמת תקנת חכמים וצ"ע.