חזון איש/יורה דעה/יט
סימן יט[עריכה]
בע"ה יום ג' מ"ה למב"י ר"ח סיון עזר"ת מינסק
א) ע"ז ע"ו ב' מה בולעו בנצוצות אף פולטו בנצוצות, בפרש"י והר"ן מבואר דהאי גדנפא הוא כדי שיעלו המים והרתיחה על שפתי הכלי ומבואר דהא דאמר יורה קטנה בתוך גדולה אינו כדי להגעיל גם מבחוץ דלעולם הרתיחה מבפנים מפלטת מכל עובי הדופן, אלא מפני שאי אפשר למלאות הכלי על כל גדותיו, אמרו דיגעיל יורה בתוך יורה וע"ז חדש רב עקבי' דמהני גדנפא, ואע"ג דאכתי לא יכול למלאותו שיהיו המים על כל השפתות שאין גדנפא דלישה מחזקת המים, מיהו ע"י גדנפא יכול למלאותו באופן שיהי' בטוח שמעולם לא נתמלא יותר מדהשתא, וגם כשירתיח יהי' בטוח שהרתיחה עברה על כל שפתי הכלי, ומים הקבועים בכלי כשנרתחים פעולת פליטתן יותר חזקה מהמים הבאים על הכלי מחמת הפשטת הרתיחה, והלכך אם היתה הבליעה במים שוכנים לא מהני הגעלה ע"י הפשטת הרתיחה, אבל כשנבלע בהפשטת הרתיחה, מהני הגעלה בהפשטת הרתיחה, ונצוצות דקאמר היינו בעבועי הרתיחה.
ב) ובמ"מ פ"ה מה' חו"מ נקט בלשונו אחורי הכלי, ונראה דלשפת הכלי קרי לה כן וכמש"כ הפמ"ג באו"ח סי' תנ"ב בא"א ס"ק י"א, דאי אחורי ממש, א"כ מאי מהני גדנפא, דהא גדנפא מחזקת שלא תשפוך אחורי הכלי, ועוד אם איתא דהגעלה מבפנים לא מהני לנצוצות הנופלין על דופני הכלי מבחוץ, א"כ לא מהני לעולם רתיחת הכלי, דאי אפשר דהרתיחה תכסה כל שטח הכלי מבלי השאיר מאומה, ועוד שהעתיק לשון רש"י שהוא לפי פירושו, ואם כיון המ"מ לפי' אחר, הי' צריך לבאר, ונראה עיקר לדינא דאף אם לא עברו המים בהגעלה אחורי הכלי כלום, הויא הגעלה, אע"ג דבשעת תשמיש ודאי נפלו הנצוצות אחורי הכלי הרבה פעמים.
ג) מ"א סי' תנ"ב ס"ק י"א ואע"ג שהמים זבין משם דרך הטיט כו', לכאורה משמע דהמ"א פי' הסוגיא באחורי הכלי ממש, וזה תמוה דאף אם נפרש כן דברי המ"מ אכתי יפלא דשבק דעת רש"י והר"ן ושנה משנתו כיחידאה, ובאמת לא ברירא גם דעת המ"מ וכמש"כ לעיל.
ד) ונראה דאם הגעיל ע"י גדנפא מותר לשאוב בהאי כלי מכלי גדול רותחין, דהגעלת פנים מפלטת כל הבלוע, אלא שיש לדון לדעת הר"ש שהבאנו לעיל סי' י"ז בטיפת חלב שנפלה על הקדירה מבחוץ, שאין הטיפה נכנסת כלל לפנים ע"י בישול בפנים, ואפשר דלפ"ז לא מהני הגעלה ע"י גדנפא לשמש בשאיבה, דהרי כל כלי ודאי נשפך עלי' רותחין מבחוץ ע"י הרתחתה, ולזה לא מהני הגעלת פנים, מיהו י"ל דנהי דהנבלע מבחוץ לא יתן טעם בפנים לעולם, מ"מ מים שבפנים נכנסין בכל דופני הקדירה ומקלישין ומבטלין את הבלוע, וכן מסתבר, דאל"כ למה התירו בגדנפא ליחוש דלמא ישאוב לפעמים בהאי, ודוחק לומר דלא התירו בגדנפא אלא בגדולה דוקא, וצ"ע.
ה) ואם נשתמש בשאיבה ובא להגעילו לא מהני גדנפא כיון דע"י גדנפא אין השפה נגעלת אלא בנצוצות, וכיון שבלעה במים שוכנים וקבועים, לא מהני הגעלה בנצוצות, אמנם אם הכניס שפתו בתוך יורה והגעיל שפתו, שפיר דמי, אף שכל הכלי לא הוגעלה אלא מבפנים, מיהו י"ל דדוקא בנצוצות הנשפכין על הדפנות מהני הגעלת פנים, אבל בנשתמש בשאיבה דנבלע מבחוץ במים קבועים לא מהני הגעלת פנים, ואפשר דבעינן דוקא יורה בתוך יורה, ובמ"א שם כ' בשם מהרי"ל דאם הוא כלי ששואבין עמו רותחים אין לו תקנה באופן זה דצד החיצון לא נגעל כו', מבואר דסבר דלא מהני הכנסת השפה ביורה, ומיהו דברי המ"א מורין שד"ז יש לו מקור בגמ' שהרי לא אמרו אלא משום שבלע בנצוצות, והיינו ע"פ פי' המ"א מל' המ"מ, אבל למש"כ אין לד"ז מקור בגמרא, אבל ראוי להסתפק בזה ולהצריך הגעלה של יורה בתוך יורה.
ו) כ' הפ"ת ביו"ד סי' צ"ב סק"ג, דבטיפה שנפלה על הקדירה מבחוץ, היכי דהקדירה אסורה והיא של מתכת, ובא להגעילה, צריך להכניסה כלה בתוך יורה משום צד החיצון, וציין לדברי המ"א, וזה תמוה, דטיפה שנפלה הוי הבלעה בנצוצות, ובזה לכל הפירושים מהני הגעלה ע"י גדנפא כמו כל הגעלות, ואינו ענין לדברי המ"א, אמנם לדברי המ"א צריך שירתיח וישפכו המים אחורי הכלי על מקום הטיפה, ולמש"כ לעיל ברתיחת פנים סגי.
ז) שבת מ"ב ב' תוד"ה אבל, וכ"מ בשלהי מס' ע"ז כו' מה בולעו בנצוצות כו' ואי עירוי ככ"ר כו', התם לאו עירוי הוא דהא שניהם חמים והם אצל האש, אלא נראה דעיקר ראי' זו נאמרה לסתור דעת האומר דמהני הגעלה ע"י עירוי, אף שנשתמש בכ"ר, וכמו שהביאו בשלהי דבריהם, וזה נסתר מסוגיא דע"ז, דהא חזינן דאפי' העלאת רתיחה לא מקרי הגעלה, אם נשתמש ברותחין קבועין, וכש"כ דלא מהני עירוי מכ"ר היכי שנשתמש בכ"ר קבוע, ולשון הכתוב לפנינו בתו' בראי' זו, אי אפשר לישבו.