חזון איש/אורח חיים/קנד
סימן קנד[עריכה]
א) מגלה ג' ב' כרך שאין בו י' בטלנין נידון ככפר, דעת תו' דכרך המוקף חומה מימות יב"נ אע"פ שאין בו יב"ט קורין בט"ו ואין מקדימין ליום הכניסה, וכרך שאמרו כאן היינו עיר גדולה שמשתמשין בגמ' לקרותה כרך, וזו גם דעת הרא"ש, ולפי מה שפי' המ"מ זו גם דעת הר"מ פ"א ה"ח, אבל כתב דהרמב"ן והרשב"א חולקים, ואמנם המ"מ דרכו ז"ל לקצר, ומדברי הריטב"א שהביא כאן דברי הרשב"א למדנו שיש חילוק בין הרמב"ן להרשב"א, דדעת הרשב"א דכרך מוקף שאין בו י' בטלנים יש לו קולא של הקדמה ליום הכניסה אבל עיקר זמנו בט"ו, אבל דעת הרמב"ן דעיקר זמנו בי"ד וגם יש לו קולא של יום הכניסה, ובריטב"א שם הרחיק דעת זו שאין חסרון י' בטלנין ראוי לשנות זמנה מט"ו לי"ד אלא מפני שאין י' בטלנין מצוין יש להם טורח למצוא בקי ולקבץ י', ראוי להקל להן להקדים ליום הכניסה, ודעת הרמב"ן דלפי שאמרו בירושלמי כרך שאין בו י' בטלנין תקנתו קלקלתו ונדון כעיר משמע כעיר ממש שזמנו בי"ד אבל דעת הרשב"א דמה שאמרו נדון כעיר היינו כי היכי דבעיר קולת ההקדמה תלוי' בי' בטלנין הכי נמי בכרך שאם אין בו עשרה בטלנין יכול להקדים ביום הכניסה והרשב"א הוכיח כן מלשון תקנתו קלקלתו דבהקדמתן ליום הכניסה טובה היא להם אבל קביעות זמנם בי"ד לא שייך למקרי תקנה שאין להם שום טובה בזה, אדרבה כבודם בט"ו כשאר כרכים, ועו"ק לפי' הרמב"ן הא דפריך בגמ' תנינא איזו היא עיר גדולה כו' דבשלמא לענין הקדמה ליום הכניסה יש לומר מסברא שאין לחלק בין עיר לכרך אבל אין ללמוד מהמשנה לקבוע זמן הכרך בי"ד בשביל שאין בהם י' בטלנין.
ב) ונראה דאחרים שהביא הריטב"א הוא הרמב"ן דדן על כל דברי הרמב"ן, א. מה שכתב הרמב"ן לפרש כפר ר"ל עיר דמתרגמינן חצרים כפרנייתא, ויקרא כ"ה ל"א, ועל זה השיב הרשב"א דמתרגמינן פצחיא, [ואמנם כונת רמב"ן על ת"י דמתרגם כופרניא], ב. מש"כ הרמב"ן דקרי בירו' תקנתו שקורא בי"ד שהוא עיקר הנס השיב הרשב"א דלא שייך למקרי תקנתו דאדרבה תקנתו שיקרא ככרך דכרך חשיב טפי, ג. מש"כ רמב"ן דלשון נעשית כעיר משמע לגמרי להיות זמנה בי"ד, השיב הרשב"א דר"ל דנעשית כעיר דלפי שאין בה יב"ט מקדימה ליום הכניסה וכמש"כ לעיל.
והנה יסודו של הרמב"ן לקבוע כרך שאין בו יב"ט זמנו בי"ד הוא מלשון נעשית עיר שאמרו בירו' ובזה גיר' הרמב"ם בירו' כפר שאין בו עשרה בני אדם כו', ולגי' זו אין לנו שום מקום לומר דמוקף משתנה זמנו לי"ד בשביל שאין בו יב"ט וכמש"כ הרמב"ן דמסברא צריך לפרש מה שאמרו בגמ' נידון ככפר היינו רק לענין להקדים, וכ"כ הרמב"ן דדעת הרמב"ם דמוקף שאין בו יב"ט קורא בט"ו ויהיב לי' טעם משום גרסתו בירו', ואמנם הר"מ לא יהיב לי' גם קולת הקדמה כפי שפירשו המ"מ.
והמאירי הביא ג"כ דינו של הר"מ בכפר שאין בו י' בני אדם והסכים עמו, וא"כ דעתו בהכרח דזמנו של המוקף שאין בו יב"ט הוא ט"ו, אלא שדעתו ז"ל כהרשב"א והריטב"א דיש לו הקדמה ליום הכניסה.
והנה לענין קריאה דעת תו' והרא"ש והרמב"ם והרשב"א והריטב"א והר"ן והמאירי דמוקף שאין בו יב"ט קורא בט"ו, וכן סתם בטוש"ע וכן שתקו בזה האחרונים ז"ל ולא חששו לדעת הרמב"ן ז"ל כיון דהרשב"א והר"ן והריטב"א תלמידיו ובתראי אינהו הסכימו בזה לדעת הר"מ וש"פ.
ורבנו הגדול ז"ל בבהגר"א סי' תרפ"ח כתב דהרמב"ן והרשב"א חולקין והוא מדברי המ"מ, אבל למה שזכינו לדברי הריטב"א למדנו דאמנם הרשב"א חולק על התו' בפי' כרך הנאמר בגמ' ודעתו ז"ל דמוקף שאין בו יב"ט יש לו קולת הקדמה, אבל בעיקר זמנו אין דעתו כהרמב"ן אלא ס"ל דזמנו בט"ו.
ובמ"ב שם סק"ב ובשה"צ שם הביא דעת הרשב"א [וכעין זה בריטב"א] והמאירי כדעת הרמב"ן ודלא כסתימת השו"ע, וכ"ז תמוה דאדרבה דעת הרשב"א והריטב"א והמאירי כסתימת השו"ע.
והר"ן כתב ג"כ כדעת הרשב"א והביא דעת הרמב"ן דלמד מהירו' דאף אם אינן מקדימין זמנן בי"ד, וסיים אע"פ שהגיר' מתחלפת ואין פירושו ברור, והלשון מגומגם וכונתו ז"ל שאין להכריע מהירו' שאין אנו בטוחין בגיר' שהרי גיר' הר"מ כפר שאין בו עשרה כו' ואפי' לפי גיר' הרמב"ן אין פירושו ברור דיש לפרש כעיר לענין הקדמה ליום הכניסה וכמו שפי' הרשב"א, והנה דעת הר"ן כהרשב"א וכ"כ הב"י.
והנה לדינא אין לנו אלא סתימת הטוש"ע דמוקף שאין בו יב"ט קוראין בט"ו אחרי שזו דעת הרמב"ם התו' והרא"ש הרשב"א הריטב"א והר"ן והמאירי וכ"ה במרדכי, וכבר סתם כן הטוש"ע, ומה שחששו הי"א והמ"ב לדעת הרמב"ן ז"ל הוא משום שהשוו דעת הרשב"א וש"פ כהרמב"ן.
ג) ג' ב' כרך שחרב כו' ישב אין לא ישב לא כו', נראה דלענין בתי ע"ח אם חרבו ולא נשארו ו' בתים בטל דין מוקף חומה, חזרו ונבנו חזרו לדין מוקף חומה, וכן אם חרב ונעשה של עכו"מ בטל דין מוקף וכמש"כ תו' כתובות מ"ה ב' דאפי' ברוב עכו"מ מתבטל דין מוקף חומה, חזרו וישבו שם ישראל חזר לדין מוקף, ואם הדין כן גם למקרא מגילה יש לתמוה למה לא פי' בגמ' כן הא דריב"ל, והלכך נראה דלענין מקרא מגילה אף אם חרבה ואין שם ו' בתים מ"מ קוראין בט"ו, וכן אם נעשית של עכו"מ.
ובאמת דין נעשית של עכו"מ, מבואר להדיא בירושלמי והביאוהו הראשונים ז"ל דאיתא התם כרך שחרב ונעשה של עכו"מ אית חמו בו אין קורין בח"ל קורין כו', ופי' הריטב"א דמבעי לי' בנעשה הכרך כולו של עכו"מ, ישראל הנכנס לשם אם קורא בט"ו, כיון דלענין בתי ע"ח פקע מני' דין מוקף בנעשה של עכו"מ, לענין מקרא מגילה מהו, ופשיט דלענין מקרא מגילה אין הפסד במה שיושביו עכו"מ, שהרי דין מוקף חומה לענין מקרא מגילה הוא אפי' בחוצה לארץ, שאין שם דין בתי ע"ח ויושביו עכו"מ, ה"נ בא"י אעפ"י שיושביו עכו"מ דינו כמוקף לענין מקרא מגילה, עוד פי' הריטב"א דהאי ח"ל המוזכר בירושלמי הוא ר"ת חוצה לו ר"ל דהסמוך ודאי קורא בט"ו שהרי נתחייב בט"ו והוא לא נשתנה ואיך יתכן שבו יקראו בי"ד ויהא טפל חמור מן העיקר [וזה צ"ע דאם הטפל אינו חמור מן העיקר דין הוא שגם חוצה לו קורין בי"ד אבל הגר"א ז"ל דגרס ג"כ חוצה לו יישב זה יעו"ש], ואמנם עדיין לא שמענו מה דין כרך שחרב ואין בו יושבים כלל לא ישראלים ולא עכו"מ, ישראל הנכנס לשם מה דינו, ואם דין חרב כדין נעשה של עכו"מ ניחא הא דלא מוקי הא דריב"ל כשחרב מיושביו וכמש"כ לעיל, ובמ"ב בבה"ל סי' תרפ"ח כתב בשם דבר משה דכרך ששמם, הסמוך לו קורא בי"ד, והנה דין הכרך והסמוך לו הם לעולם בדין אחד, ואם הכרך ששמם הנכנס לתוכו קורא בט"ו הדין נותן שגם הסמוך לו קורא בט"ו, ומשמע שדעתו ז"ל דכרך ששמם פקע מיני' דין מוקף, אבל אין הדבר מוכרע.
ולדעת הרמב"ן דמוקף שאין בו י' בטלנין זמנו בי"ד, אי אפשר לפרש דברי הירושלמי אלא כשחזרו ונתישבו ישראל, דכ"ז שאין שם ישראלים, הרי אין שם י' בטלנין ואין לו דין מוקף, וכן פי' בהדיא הרמב"ן דהירושלמי מיירי כשחזרו ישראלים ונתישבו בתוכו, והא דמבעי לי' בירושלמי היינו אם זה שנפסק בישיבת עכו"מ, בטלו דין מוקף מני' לעולם, ולא יועיל החזרת ישראל לתוכו, וכמימרא דריב"ל בגמ' דידן כרך שחרב, ופשיט דאינו מפסיק דין מוקף מני' שהרי דין מוקף לענין מקרא מגילה, הוא גם בחו"ל בישיבת עכו"מ, ואם אפשר לפרש דברי הירושלמי דהנידון הוא כשחזרו ישראל ונתישבו שם, אין לנו מקור שיהא דין מוקף אף בשעה שיושביו עכו"מ, ואמנם פשטא דירו' הוא בשעה שיושביו עכו"מ וכמו שפי' הריטב"א, אלא דלדעת הרמב"ן דמוקף שאין בו עשרה בטלנין אין לו דין מוקף סתמו כפירושו דהנדון הוא כשחזרו ישראל אבל למאי דקיי"ל כדעת ש"פ דמוקף שאין בו עשרה בטלנין לא פקע מיני' דין מוקף, פי' הירושלמי הוא כפשוטו דמבעי לי' בשעה שיושביו עכו"מ, ופשיט דדינו כמוקף, ואין לנו מי שיחלוק על דברי הריטב"א דאף הרמב"ן לא קאמר אלא משום דביושביו עכו"מ חסר התנאי די' בטלנין אבל לא משום חסרון ישיבת ישראל.
והגר"א ז"ל בביאורו מפרש ג"כ הירו' בשעה שיושביו עכו"מ, וכ' לישב דברי הרמב"ן דהירושלמי איירי ברוב עכו"מ ויש שם עשרה בטלנין, ומסיק דאע"ג דלענין בתי ע"ח רוב עכו"מ מבטלין דין מוקף, לענין מקרא מגילה אין העכו"מ מבטלין, ונראה דה"ה לדידן בכל העיר עכו"מ, עוד פי' הגר"א דהא דאמרו בירושלמי בו אין קורין ח"ל קורין הוא בניחותא, בו אין קורין מפני שאין בו י' בטלנין אבל הסמוך שיש בו י' בטלנין קורין בט"ו.
נמצא לדינא כרך שחרב ונעשה של עכו"מ, הסמוך לו קורא בט"ו, כמו שמבואר בירושלמי לפי' הריטב"א והגר"א, ולא מצינו מי שחולק ע"ז.
וכן כתב בבה"ל שם בשם הבר"י דכרך ששמם ונעשה של עכו"מ, ישראל הנכנס לשם קורא בט"ו ואמנם בברכ"י לא החליט זה ודעתו שם נוטה דהנכנס קורא בי"ד, אבל כל דברי הברכ"י נכתבו בזמן שלא היה בידו לא הרמב"ן ולא הריטב"א, אבל כשזכינו לדבריהם אין מקום למש"כ הברכ"י.