חזון איש/אורח חיים/קמה
סימן קמה[עריכה]
א) בע"ה, אור ליום ג' כ"ז תשרי העת"ר.
סוכה ל"ב נחלקה התיומת כו', בביאור הגר"א ז"ל סי' תרמ"ה מבואר דיש בזה ג' פירושים, א, דעת הרי"ף והרמב"ם דר"ל רוב העלין נחלקו ברובן, ב, פרש"י שר"ל שהשדרה שכלה בב' עלין נחלקו העלין זה מזה, ודוקא שנחלקו ונפרדו במקום חיבורן עד למטה במקום יציאת העלין שתחתיהן וכמש"כ תו', או שהיו דבוקין בגידולן עד ראשו ונסדקו ונפרדו זה מזה וכמש"כ תו' בפי' הב', ג, פי' אחר בשם רש"י ז"ל מובא בהגה' סמ"ק שמיירי בכלה השדרה בעלה אחד ואותה העלה נסדקה, ולדעת הגהת סמ"ק שם אינו פסול אלא א"כ נחלקה עד למטה מן העלין, נראה דר"ל עד אחר שרשי העלין הצדדיות שלימין התיומת ולשמאלו, ולדעת האו"ז עד שתחלק השדרה עד העלין שלמטה הימנה, נראה דר"ל שבמקום שרשי העלין הצדדיות שמימין התיומת ומשמאלו ששם צמותין ג' העלין התיומת והעלין הצדדים מתחיל שם שדרה, ואינו פסול עד שתחלק גם השדרה עד שרשי העלין שלאחר ג' העליונין, ולדעת הרשב"א והר"ן והמ"מ פסול לפי' זה בחלוקת רוב העלה התיומת, וכתב הגר"א דלדינא יש להחמיר ברובו כפי' הרשב"א וסיעתו, ונראה דאין כונת רבנו להכריע כפרש"י אחרי שדעת הרי"ף והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן וכן הוא פי' דברי בה"ג וכמו שכתב רבנו שם דדוקא ברוב עלין, אלא כונת רבנו כשאנו מחמירין לכתחלה כפרש"י יש לחוש כפי פי' הרשב"א והר"ן והמ"מ שהוא יותר נראה בפשט הענין מפי' הסמ"ק והאו"ז, אבל במקום הדחק או דיעבד ודאי יש לברך עליו בנחלק רובו דכשר לדעת רוב הפוסקים, ולפי הסמ"ק והאור זרוע כשר אף לפרש"י, וגם לכתחלה כיון שאין מנהג לפוסלן בחלוקת רוב וכמש"כ הרמ"א נראה דאין לבטל המנהג ולהחמיר כפי' הרשב"א אף שנראין דבריהן לפי פרש"י, מ"מ יש לסמוך המנהג ע"פ פי' הרי"ף וש"פ.
ב) שם נטלה התיומת לפי' הרי"ף היינו שנטלה גב העלה וכן בכל עלה ועלה עד רוב העלין, וממילא נחלקו כל העלין לשתים אחר שהוסר גבן המחברן, וס"ל השתא דזה גרע מנחלקו בלא חסרון, ולא"ד גם בנחלקו בלא חסרון פסול, והנה לפי' תו' בנפרצו עליו א"א לפרש כפי' הרי"ף דאפי' אם נדחוק דנחלק התיומת לא דמי לחופיא דהתם נחלק באמצע רחב העלה והגב קיים, מ"מ נטלה התיומת היינו נפרצו עליו וכ"כ הרא"ש דהתו' לא יוכלו לפרש כפי' הרי"ף מחמת פי' בנפרצו עליו, ויש בזה מקום עיון בדעת הראב"ד שמפרש נפרצו כפי' תו' כמש"כ הר"ן, ומפרש תיומת כפי' הרי"ף וכמש"כ הטור בשמו.
ג) כ"ט ב' תוד"ה נקטם כו' א"נ נטלה אחת מן התיומת דבנקטם לא מפסלא כו' נראה הא דקים להו דבא' מפסל בנטל היינו דבנטל התיומת הפסול הוא בנטל התיום וכל שנטל אחד ונשאר אחד הרי כבר נטל התיום שאחד אינו תיום, והלכך קים להו דאפי' לל"ק דלא פסול בנחלק היינו משום דחשיב להו עדיין תיום דאיתנהו תרויהו, אלא אי נטל אחד אחר שנחלקו פסול שודאי אין כאן תיום, ודברי תו' המה ע"פ פי' רש"י שלפנינו שחלוקת התיומת הוא למטה במקום שב' העלין האמצעין העליונין צמותין שכבר הם בשם שדרה וכמש"כ תו' ל"ב א' ד"ה נחלקה, ולפי פי' זה נטלה היינו ג"כ מלמטה ולהכי קשיא להו מאי איריא נטלה אפי' נקטם ראש העלה פסול, ולזה תרצו דריב"ל פוסל בנטל היינו בנחלקה ונטל חד ובזה דוקא מלמטה אבל בקטימת ראש אינו פסול בקטימת חצי ראש.
ד) ונראה דאין ללמוד מדברי התו' לפסול בנחלק א' מן העלין היכי דכלתה השדרה בב' עלין ע"פ פרש"י בלשון הב' המובא בהסמ"ק דדברי התו' אינו אלא אם נטל חצי המתאים ונשאר אחד ולא שנים דאין כאן תיום ודכותי' בכלתה השדרה בעלה א' ונחלקה ונטל מחצית אחת דמקרי נטל התיומת לפי' הב' של רש"י אבל כלו בב' עלין ונחלקה א' שפיר י"ל דלא מפסל עד שיחלקו שתיהן דכל שנשאר אחד שלם יש לחשוב את העלה הזאת לתיומת י"ל דאכתי הדר הוא וכמו בנקטם דלא יצא מכלל הדר עד שיקטמו שניהן, ודברי הב"ח ז"ל צ"ע שסמך בדברי התו' לפסול בנחלק אחד מעלי התיומת והגרימ"ה (שליט"א) [זללה"ה] העתיקו במ"ב ס"ק ט"ו וצ"ע.
ה) ונראה דאם נחלקה אחת מן העלין פסול ה"ה נקטמה אחת מהן דאל"כ יקטמנה ויוכשר, והא דמבואר בתו' שאין לפסול בקטימת אחד מהן היינו מצד קטימת ראש אין לפסול בקטימת חצי ראש אבל אכתי פסול מצד נטל התיומת אלא שיש נפקותא בזה שמחמת נטילת התיומת לא מפסל עד שתנטל רובו ובנקטמו שניהן דפסול מצד קטימת ראש אפי' בכל שהו, ולמאן דמחמיר בנחלקה מקצת עלה התיומת וחשש לפסול בנחלק אחד מן העלין במקצת וכמש"כ המ"ב שם בשה"צ אות ט"ז כש"כ בנטל דהא קאמר נחלקה הוי כנטלה [ל"ב א'] ועוד דאל"כ יטלנו ויוכשר, ובמ"ב שם ס"ק כ"ט מסתם לה סתומי בנקטם אחד מן העלין ואינו אלא לפי' הרי"ף בתיומת, אבל לפרש"י ודאי פסול בנקטם רוב למאי דהעתיק דברי הב"ח בס"ק ט"ו ולהני דמחמירין בנחלק מקצת אף נקטם מקצת, מיהו כבר נתבאר כי דברי הב"ח צ"ע ויש מקום להקל בכלתה השדרה בב' עלין ונחלקה א' מהן וה"ה נקטמה אחת מהן.
ו) נטלה התיומת פסול, לפי' הב' של רש"י לפי' האו"ז והסמ"ק יש להקשות קושית תו' היינו נקטם ראשו ואפי' בכל שהו ויש לתרץ כל ג' התירוצים והתירוץ האחרון היינו דמיירי בנחלקה העלה התיומת ונטל אחד מהחלוקות ובכה"ג לא מפסל מחמת קטום אלא מחמת נטל התיומת, ולפ"ז נחלק ונטל רוב העלה והשאר לא נחלק כלל כשר דאין כאן קטום ואין כאן נטילת התיומת, ולדעת הרשב"א והר"ן דפסול בחלוקת רוב העלה ונטלה היינו נמי רוב צריך לפרש ג"כ דנחלק ונטל אחת מן החלוקות ברוב, א"נ שנטל הגב של העלה המתיים וכש"נ לעיל לפי' הרי"ף, ולמאי דכתבו להחמיר בנחלק מקצת העלה וכן בנטל יש לעי' דא"כ מתנ' דנקטם ראשו למה לי וצ"ל דדינא דריב"ל משום נקטם ראשו ואשמעינן אפי' בנטל מקצת התיום לבד פסול ולל"ב נחלק הוי כנטל וצ"ע.
ז) ולענין דינא בנקטם ראשו לפרש"י שבהסמ"ק לדעת הרשב"א והר"ן ע"כ מוכרח דפסול בנקטם כל שהוא עלה האמצעי לבד ובזה ניחא להו דדוקא נקטם אבל סדוק כשר דמיירי במקצתו וכ"מ ממאי דפסלינן סדוק כהימנק והיינו ע"כ במיעוטו ואי קטום במקצתו כשר יקטמנו ויוכשר, מיהו לפרש"י בעביד כהימנק אין ראי' מכאן ושפיר י"ל דלא מפסל בקטימת מקצת עלה האמצעית אלא בקטימת מקצת רוב העלין, מיהו בקטימת רוב עלה אמצעי פסול משום נטילת תיומת לכל הפי', ודעת הראב"ד ובעה"ע דמכשרי בקטימת רוב עלה אמצעי הוא ע"פ הרי"ף בפי' תיומת, והגרימ"ה (שליט"א) [זללה"ה] שם בביאור הלכות מצדד בשם אחרונים לברך בקטימת רוב עלה אמצעי לסמוך דבעינן קטימת רוב עלין בצירוף דעת הראב"ד ובעה"ע וקשה להקל בזה, וכמבואר בביאור הגר"א ז"ל דעת רה"פ להחמיר, ועוד יש לצרף דעת רש"י בפי' הב' שחששו לו הרשב"א והר"ן והמ"מ ונהגו להחמיר בזה כמש"כ הרמ"א בחלוקת רוב וכש"כ בנטל דלרה"פ פסול אפי' לדעת הרי"ף ומצד נקטם ראשו, ומיהו למדנו מדברי האחרונים ז"ל דיש לברוכי בנחלק רוב התיומת בדליכא אחר.
ח) שו"ע תרמ"ה סעי"ז נסדק אם נתרחקו כו' יש לעיין לדעת המחבר דאין קטום אלא ברוב העלין א"כ יקטמנו ויוכשר ובדליכא אחר יקטמנו ויברך עליו אפי' לדעת הרמ"א ופשט הסוגיא משמע דעביד כהימנק לית לי' תקנתא ואפשר דאה"נ דבדליכא אחר מברכין עליו בעביד כהימנק במקצת כש"כ מנקטם כיון שסומכין על הפוסקים דמכשרי נקטם ולדידהו עביד כהימנק הוא ע"פ פרש"י שיש לה כמין ב' שדראות, ובאמת מלשון הרי"ף והרא"ש שציירו את תמונת הימנק נראה דאינו פסול אלא כשנתעקמו כל ההוצין חצין לכאן וחצין לכאן אלא דפסול אפי' נתעקמו מקצתן גם א"צ שיהי' העיקום ע"י גידול דוקא וכמו לפרש"י אבל נסדק ומתרחק אחת מחברתה אין בכך כלום, תדע שהרי נחלקה התיומת במקצתה ונטל אחד מהחלוקות כשר וכמש"כ לעיל סק"ו ע"פ סברת תו' דלא הוי קטום כה"ג ותפסול משום עביד כהימנק שהרי אין לך נתרחקו סדקיו יותר מזה, ועוד שהמ"א פי' דעביד כהימנק פסול אפי' בעלין הצדדיות וקשה יקטמנו ויוכשר שהרי הפסול משום הדר וקטום הדר הוא ואם נימא דכל העלין נתעקמו ניחא ולפ"ז אפי' בלא נסדק שום עלה אלא שנתעקמו מקצת עלין לכאן ומקצתן לכאן וצ"ע, והפוסל בריחוק לבד בכל שהוא יש לו לפסול בנקטם כ"ש אפי' לא נקטם ברחב כל העלה דהיינו ב' הכפלות שבה אלא אפי' במחציתה דהיינו כפל אחת ולפ"ז לל"ק דפוסל בנטל התיומת היינו ע"כ בכ"ש אף אם נטל מחצית המתיים וכש"נ סק"ו, וא"כ נחלקה נמי בכ"ש ועכצ"ל כתי' האחרון שם.
ט) כתב בבה"ל שם ד"ה נסדק, דע דלדעת כו' בענין נחלקה כו' לא אבין הדברים שהרי דין עביד כהימנק נאמר בגמ' בדין כפוף קווץ ומה ענין רוב עלין לכאן, ועוד דאדר"ה קאי דקאמר סדוק כשר ובזה אמר דר"ה מיירי בדלא עביד כהימנק ור"ה בראשו של לולב קאמר דאמתנ' קאי ואי לא פסול אלא ברוב עלין לשני דברייתא ברוב עלין ור"ה בעלה אמצעית ואפי' עביד כהימנק, וקרוב הדבר דיש כאן ט"ס והכונה לדעת המחבר בסעיף ו', בנקטם ראשו דהיינו רוב עלין א"כ גם נסדק היינו רוב עלין וע"ז משני דעביד כהימנק, ובזה יש ליישב קצת דברי המחבר שנתקשינו סק"ח אבל הסוגיא ל"מ הכי, ויש לעיין בכלה בב' עלין וא' עביד כהימנק לפי' אחרונים ז"ל דנפתחו לחוד פסול, ונקטם אחד מן העלין כשר וא"כ יקטמנו.
י) עוד שם הביא דברי החיי אדם שהשיג על הט"ז דמפרש כ"ש טפח מדברי הר"ן, וכתב דאין זה תשובה דהר"ן מיירי בעביד כהימנק יעו"ש, ולכאורה ע"כ מוכרח דלא כהט"ז מדדחיק להו סוגיא דמכשיר בנסדק ואינו פסול עד דעביד כהימנק ופי' דצ"ל דמיירי בנסדק לרחבו ועביד כהימנק נמי לרחבו ומפני שהלשון דחוק לפ"ז דעתם נוטה לעיקר דינא דאין פסול נחלק התיומת אלא ברוב וסוגיא דנסדק בפחות מרוב ואי כונתם לפסול בטפח בנחלק ובעביד כהימנק פסול בכ"ש ניחא הסוגיא בפשיטות דמיירי בפחות מטפח וע"כ כונת הרשב"א והר"ן בכ"ש ממש וכדעת החיי אדם.
יא) סוכה כ"ט ב' לולב היבש, עי' ברא"ש שהביא דעת הראב"ד דדוקא ביבשה השדרה אבל יבשו העלים כשר, וכן נקטם ראשו היינו ראש השדרה, [והראב"ד ס"ל דנטלה התיומת היינו ברוב העלים וכמש"כ הטור סי' תרמ"ה בשמו, אבל להמפרשים נטלה התיומת היינו עלה עליונה אי אפשר לפרש נקטם ראשו היינו ראש השדרה דא"כ נטלה התיומת ואפי' נטלה עד השדרה ולא נפגעה השדרה פסול, וצ"ע לשון הריטב"א שפי' הוכחת הראב"ד דלולב היינו שדרה מהא דאמר אבל נסדק לא והיינו השדרה דאי העלה הלא ודאי הוא פסול שהרי זהו נחלקה התיומת ותימא דאי נטלה התיומת היינו עלה אמצעית לא יתכן כלל פי' הראב"ד] ונחלק עליו דודאי העלין בכלל הלולב ולולב היבש היינו העלין ור"ל רוב העלין רוב כל עלה, וכן נקטם ראשו היינו ראש העלין, והנה הרא"ש הביא בשם הראב"ד דלמד דינו להכשיר יבש העלין מהירושלמי, ונראה דלמאי דמסיק הרא"ש דיבשו העלין פסול מפרש לשון הירושלמי יבשו הוצין היינו העלין העליונים כמו להגירסא צוציתו א"נ דגרס באמת צוציתו [דהראב"ד לשיטתו דסובר דיבשו רוב עליו כשר ונקטם ראשו היינו דוקא ראש השדרה, הוכרח להסכים על הגירסא יבשו הוצין ולפרש רוב ההוצין, אבל הרא"ש דסובר דנקטם ראשו היינו העלין בלא שדרה ולולב היבש היינו העלין שפיר מתפרש הירושלמי על העלין האמצעין שנפסלין בקטימה ומבעי לי' ביבשו ומסיק דכשר], והנה לדינא בין לדעת הראב"ד ובין לדעת הרא"ש יבש ראש התיומת כשר, ואף ביבשו רוב ראשי הלולב כשר דהא דתנן לולב היבש היינו רוב העלין כל עלה רובה כמבואר בריטב"א ומש"כ הראב"ד דביבשו כל העלין בעינן שהעלה האמצעית תשאר לחה כמו בהדס, היינו דוקא ביבשו רוב העלין כל עלה ברובה אז בעינן דעלה אמצעית תשאר רובה לח, אבל יבשה ראשה לא הוזכרה לפסול, אף ביבשו רוב העלין כל עלה ברובה, וכש"כ בלא יבשו רוב העלין כל עלה ברובה דאין יבשות התיומת פוסלת, וכמו יבשו עלין העליונים של הדס ורוב עבותו קיימת למטה, כמש"כ הטור סי' תרמ"ו בהכרעת הרא"ש, וכמבואר בירו' דיבש אינו כנקטם.
והב"ח סי' תרמ"ה כתב דבירושלמי נקט לה בדרך דחי' והוי ספק ונקטינן לחומרא, ולא נראה כן בראשונים שהרי הראב"ד נקט מהירושלמי להכשיר, וכן רהיטת הירו' דכיון דיבש עדיף מנקטם אין לנו לחדש פסול שלא נשנה.
מש"כ הרא"ש דיבשו העלין פסול נלמד בכש"כ מנפרצו עליו, נראה דכונת הרא"ש דכמו דנפרצו עליו פסול כמו כן לולב היבש מתפרש העלין, וכיון דרוב העלין יבשין מקרי לולב היבש, אבל אי לא תנן כלל פסול יבש ודאי ליכא למילף מנפרצו.
וכן לא נזכר בטור וש"ע פסול יבש ראשו רק לולב היבש ברוב עליו, ואמנם בריטב"א אחרי שכתב להחמיר בנקטם ראש עלה אמצעית בכל שהו, סיים וכל שיבש לגמרי חוששין לו כאילו נקטם, והמשך דבריו ז"ל שהיא הנהגה טובה ליראי מצוה, אבל מה שהוסיף בלשונו יבש גמור לא נתפרשה כונתו ז"ל ובשיעור יבש פי' דכלה לחלוחיתו וסימנו מראה לבן, אבל נראה דהכא כונתו ליובש יותר דחשיב כניטל ואולי כונתו דנופל במיעוך מעט וצ"ע, ומצוי הדבר שהחמה שורפת ראש העלה בחודה ממש ומראהו אדום אבל הוא עומד בקשיותו ואינו בכלל יבש.
[א"ה, לולב הבא מדקל נקבה, עי' סי' קנ"ו לסי' תרמ"ה].