חזון איש/אורח חיים/קמג
סימן קמג[עריכה]
א) סוכה כ"א ב' אמר אביי ל"ש אלא סמך אבל סכך ע"ג המטה כשרה, דעת הרמב"ן והר"ן להחמיר שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה, דמשמע דדברי אביי להלכה נאמרו ולא אליבא דר"י דאם אליבא דר"י ולית הלכתא כותי' הו"ל למימר מחלוקת בסמך כו', וע"כ זו דעת הרי"ף שהביא דברי אביי, אבל אכתי לא ידעינן אי טעמא דר"י משום שאין לה קבע או משום שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ובזה דעת רמב"ן ור"ן להחמיר דהא אי טעמא דר"י משום שאין לה קבע הוי ר"י לטעמי' דסוכה דירת קבע ואביי מוקי להא דר"י כשיטה לעיל ז' ב' ולית הלכתא כותי', וע"כ אביי ס"ל טעמא דמעמידה בדבר המק"ט, ומיהו אין זה מוכרח דהרמב"ן פי' דהכא חסר לה קבע טפי וכמו שפירשו בירושלמי, ומ"מ כיון דאביי הזכיר שני הטעמים משמע דס"ל להחמיר כשני הטעמים, ואמנם דעת הרא"ש דאין חוששין לטעם מעמיד כמו שהכריעו בירושלמי, ודעת הרז"ה דהלכה כחכמים ולפי' הרא"ש אין הכרע גם מדברי הרי"ף, ודעת רמב"ן ור"ן דאיסור מעמיד אינו אלא מדרבנן, ויש מקום לומר להקל בדרבנן מספק אחרי שבירושלמי מסקו דאין חוששין למעמיד, וכן פסקו בטוש"ע סוף סי' תר"ל, וכן פסק בתה"ד סי' צ"א.
ובשו"ע סי' תרכ"ט ס"ז יש להסתפק אם מותר להניח סולם כו', במ"ב הביא אחרונים שפי' דהספק הוא ביש בסולם ד' טפחים ור"ל דהסולם הוא ספק סכך פסול, ואם הוא משלים לעוד סכך פסול והוי ד"ט פסול [שאין רגיל להיות בסולם ד' טפחים במקום אחד] א"נ שיש בסולם ב"ט מכאן וב"ט מכאן ואויר פחות מג"ט באמצע, ולפ"ז הא דסיים רמ"א שאין להניחו על הסכך היינו נמי דסכך שתחתיו מחשב לסכך פסול ומיירי נמי באופן דאי חשבת לי' לסכך שתחתיו כנגדו לסכך פסול יהי' ד' טפחים סכך פסול, והיינו כדעת הפוסלים בזה בסי' תרכ"ו ס"א.
ב) סימן תרכ"ט ס"ח לחבר כלונסאות הסוכה כו', כתב המ"א דזה כשר אפי' לדעת רמב"ן ור"ן דמחמירין במעמיד בדבר המקבל טומאה דהוי מעמיד דמעמיד וכ"כ הגר"א, וכ' דהתה"ד דהכשיר מטעם הרא"ש דאין אנו חוששין למעמיד לא ראה דברי הרשב"א [ר"ל דברי הריטב"א שנדפסו על שם הרשב"א בט"ו שיטות] שכתב דאם מעמידין קונדסין על המטה ומסככין על גבן כשר משום מעמיד דמעמיד, ודבריהם ז"ל תמוהים מאד, דלא כתבו הרמב"ן והר"ן והריטב"א להכשיר אלא במעמיד הדפנות על המטה והמטה היא קרקעית הסוכה דהמטה מעשה קרקע בעלמא קעביד [לשון הרמב"ן במלחמות והר"ן] ואינו ענין למעמיד הכלונסאות בדבר המקבל טומאה, שהרי הכלונסאות הן הן ג"כ סכך ואין אנו מחלקין בסכך למחשב התחתון כמעמיד את העליון ולהכשיר את העליון ולא נאמר אלא בדופן הנסמך על המקבל טומאה, ובזה נמי דוקא כשהמקב"ט הוא קרקע כמבואר בלשון הרמב"ן והר"ן, ואילו היה דעתם גם בסכך גופה מעמיד דמעמיד כשר אין התחלה לדון במעמיד הדפנות על המטה, ואף אם בשאלתם נקטו כאילו מעמיד דמעמיד נמי פסול, מ"מ במסקנתם הוי להו לפרש דאפי' בסכך גופה מעמיד דמעמיד כשר, שהרי כן הוא מדת חכמים לפרש חידוש כזה ואשר אחר חידוש זה אין כלל מקום לדון לפסול דפנות הנסמכות על המטה, ולא עוד אלא בסכך עצמה לא שייך כלל מעמיד דמעמיד דסכך הנסמך על מקבל טומאה יש לומר דנעשה סכך פסול, וחברו הנסמך עליו הוא בדין נסמך על דבר שפסול לסכך בו, אלא ודאי דעת הראשונים ז"ל דכלונסאות הנסמכין על דבר הפסול לסכך בו הרי זה בדין העמיד את הסכך על דבר המק"ט, תדע שהרי הרמב"ן פי' סמך סוכתו על כרעי המטה היינו שהפך המטה וכרעיה למעלה, ואי אפשר לסמוך כל הסכך על הכרעים אלא א"כ יתן כלונס מכרע לכרע ועל הכלונסות הוא מסכך, והר"ן והריטב"א הביאו מדת חסידות שהיו נוהגין בזמן שהכתלים של אבנים להעמיד קונדסין אצל הדפנות לסמוך עליהן הסכך, וע"כ היו נותנין כלונס מקונדס לקונדס ומסככין על הכלונס, ואם איתא דמסכך על הכלונס לא איכפת לן במה שהכלונס הועמד בדבר הפסול לסכך בו, למה להו כולי האי הלא אותו הכלונס המניח על הקונדסין יניח על הכתלים.
ולכן לדידן שאנו נוהגין להחמיר בדין העמיד הסכך בדבר המק"ט כדעת רמב"ן ור"ן אין לקבוע הכלונסות במסמרים, ומיהו דוקא אם הכלונסות אינם נסמכים על הכותל אלא המסמר משלבו אל הכותל, אבל אם הכלונס נסמך על הכותל ומחזקו במסמר שלא ישמט ממקומו בשעת עריכת הסכך עליו לית לן בה כיון שעומד בלא המסמר.
ולסמוך הסכך על כותל אבנים אנו נוהגין היתר כמש"כ הר"ן, ואפי' אם נותן חוטי ברזל בתוך הכותל לית לן בה כיון שעיקר הכותל של אבנים ועפר וטיט, וגם הברזל אינו נראה וגם הכותל עומד בעצמו ואין הברזל רק לחזק שלא יפול ע"י הכאה ותנועה.
במלחמות כתב דעושה סוכתו באילן נמי אין בו משום מעמיד בדבר שאין מסככין בו דהאילן משמש קרקע ואמנם רש"י שבת קנ"ד ב' פי' דהסכך נסמך על האילן וכבר פי' תו' שם דאפשר לפרש בב' ענינים, ולדעת רמב"ן ע"כ לפרש שהאילן קרקע הסוכה, אבל י"ל דמחובר לא גזרו עליו כיון דהוא מין כשר.
ג) תר"ל סי"ג הסומך סוכתו על כרעי המטה והכרעים כו', נראה דאיירי דדפנות הסוכה אינן מחוברות אל המטה ויכול להוציא המטה וסוכה נשארת על בסיסה בסככה ודפנותיה, והלכך אין המטה ממעטת את חלל הסוכה, אבל אם דפנות הסוכה מחוברות אל המטה על כרחה המטה נעשית קרקע הסוכה וצריך י"ט מן המטה עד הסכך, ולשון הטור שכתב והכרעים הם מחיצות, הוא לתאר את צורת הסוכה ור"ל שהפך את המטה והכרעים הם זקופים מלמטה עד הסכך וא"כ הם מחיצות לסוכה אבל לא שהכרע ממלאה כל רחב ואורך המטה באופן שהן ממלאין כל ד' רוחות של הסוכה אלא הכרע הוא קרש אחד מקרשי דופן הסוכה, ושאר הקרשים עומדים לעצמן, ומ"מ צריך י"ט מן המטה עד הסכך דכיון דהסכך נסמך על כרעי המטה אי אפשר למחשב המטה כמטה שהוכנסה בסוכה לתשמיש כיון דכל קיום הסכך הוא ע"י המטה ואי שקלת לי' למטה אין כאן סוכה, אבל אם העמיד עמודים וסמך הסכך עליהן חשבינן המטה כהוכנסה בסוכה לתשמיש, ואע"ג דכל ד' הכרעים הם ד' זויות הסוכה והמטה ממלאה את כל הסוכה ואי אפשר לי' לישב בסוכה רק על המטה וגם השלחן מעמיד על המטה מ"מ אין המטה ממעטת את האויר, וכל זה רמוז במש"כ הטור והכרעים הם דפנות, אבל אם דפנות הסוכה מחוברות אל המטה וכי שקלת לי' למטה הדפנות נופלות צריך י"ט מן המטה עד הסכך דע"כ המטה היא קרקעית הסוכה, ואין בזה שום סברא לחלק בין סכך נסמך על המטה לדפנות נסמכות, שהרי לא מכח דין סכך אתינן עלה אלא דברי סברא הן לקבוע אם דירתו על הארץ והמטה כלי תשמיש, או שדירתו על המטה, והכרעת הדבר אם אפשר לו להוציא המטה ולהיות הסוכה נשארת, ואין לנו מקום לחלק בזה בין המטה מקיימת את הסכך או מקיימת את הדפנות, ואף שמרן הב"י לא פי' כן, מוכרחים אנו לנטות מדברי מרן ז"ל מפני שאי אפשר לן לישבם.
ד) ד' א' תוד"ה והוצין, הא אי קלשת היו ההוצין כו', הא דאמר בסוגין אם צלתם מרובה כו', היינו אם ההוצין משתרעין על רוב הסוכה ואם הן על מיעוט הסוכה היינו חמתה מרובה, אבל עובי ההוצין הם בתוך הסוכה בשיעור מספיק ואינם בשיעור קלוש, אבל מקצת סכך בתוך עשרים שאמרו בעירובין דאי קלשת לי' הוי חמתה מרובה, היינו שהסכך קלוש מאד ומחמת קלישותו חמתה מרובה, ואי אפשר לפרש בסוגין דחמתה מרובה מחמת קלישותן שהרי אביי סבר להכשיר בהוצין יורדין למטה מעשרה והיינו ברוב הסוכה גבוהה עשרה טפחים, אבל אי רוב הסוכה אינה גבוהה י"ט כי סכך קלוש ממעט לה מאי הוי הלא זהו סוכה שאינה גבוהה י"ט דתנן, ובעירובין אי אפשר לפרש דמקצת סכך של השטח תוך עשרים ורוב השטח סככה למעלה מעשרה {א"ה, כמדומה דצ"ל למעלה מעשרים} דהרי דומיא דקורה קאמר ואמרו ע"כ נעשו כשפודין ש"מ ה"נ ע"כ כו', והא דאמר ע"כ נעשית צממ"ח צ"ע דהא סכך קלוש אין פסולו משום שאינו מתקיים אלא משום שאינו עושה צל, ולפיכך פי' תו' דבאמת אין שיעור לעובי הסכך וכל משהו עושה צל, אלא כונת הגמ' אי קלשת לי' הוי חמתה מרובה היינו שלא יעמוד סכך הקלוש בפני רוח מצוי', ובזה נמי מן הדין כשר כיון דהשתא הוא מתקיים ונעשה כשפודין ש"מ כדאמר בעירובין שם אלא מחמרינן מדרבנן לל"ק שם, עד שיהא עב קצת דאי קלשת לי' הוא מתקיים, ובזה קשיא להו הכא בהוצין שהן מתקיימין רק על ידי שהן מחוברין לסכך שלמעלה מעשרים ראוי לפסול מדרבנן ללישנא דבדאורייתא מחמרינן שיהא מקצת שבתוך עשרים מתקיים לעצמו, ולזה תירצו דדוקא בסכך קלוש מחמרינן אבל לא בהוצין שהסכך עב וראוי להתקיים בפני עצמו, אלא עכשו אינו נסמך על כלונסות, אלא מחובר לסכך העליון בזה לא החמירו חכמים.
ובתו' עירובין שם פירשו עוד דבאמת הא דאמר אי קלשת לי' הויא לה חמתה מרובה, היינו דסכך קלוש אינו מגין בפני החמה ולא חשיב צל וכן פי' הר"י, והא דאמר שם ה"נ ע"כ נעשית צלתה מרובה היינו דכיון דהוא חלק מכל הסכך חשיב כל מקצת כמגין ועושה צל והלכך מעיקר הדין כשר, ומ"מ החמירו מדרבנן כיון דזה שבתוך כ' אינו עושה צל, והכא בהוצין עושין צל בפ"ע, ובתו' עירובין שם הקשו דלל"ב דמכשיר בסוכה למה אמרו בהוצין ואם לאו פסול, ויש לעי' הלא הכא בהוצין שאינן על רוב השטח קיימינן וכמש"כ לעיל, ונראה דמסתבר להו דהא דאמר ואם לאו פסול כולל הכל בין אם אין ההוצין על רוב הסוכה ובין אם הן תוך כ' רק משהו דאי קלשת לי' הוי חמתם מרובה, ופי' הטעם דהוצין כיון דהן תלוין על סכך שלמעלה מכ' זילי טפי ואין להכשיר רק אי קלשת להו הוי צלתה מרובה.
ה) עירובין ג' ב' תוד"ה חלל, והוצין כו' לאו דוקא, דבריהם הם לפי' קמא שכתבו לעיל דאין חילוק בין הוצין למקצת סכך וגם בהוצין סגי בעובי קלוש, וא"כ לרבא דחלל סוכה תנן סגי ביש חלל עשרים עד ההוצין ואז ע"כ איכא מקצת סכך כשר, אבל לפי' בתרא דהוצין גריעי ולא סגי בעובי קלוש ע"כ בעינן דהוצין יורדין תוך עשרים ויהא עובין שיעור העושה צל, והרא"ש בסוגין פי' ג"כ דאין צריך שיהיו ההוצין יורדין תוך עשרים אלא באין אויר יותר מעשרים סגי, ולשון הרא"ש ואע"פ שמקצת הסכך הויא מלמעלה הא כו', ר"ל אפי' הוא תוך כ' משהו סגי דהא קיי"ל חלל סוכה תנן וזה מכריח שאין שיעור לעובי הסוכה ואפי' משהו סכך בהכשר סגי, וא"כ א"צ הוצין מגיעין תוך עשרים אלא מגיעין עד עשרים סגי, וצלתם מרובה מחמתם דאמר בגמ' היינו שטחם על הרוב, אבל הר"ן כתב דבהוצין בעינן עובי גס שיהא ראוי לעשות צל, וזה כתירוץ בתרא בתו' דהוצין צריכין עובי גס ולא קליש, ומפרש צלתה מרובה היינו בין בשטח ובין בעובי וכמש"כ לעיל, ובמ"א סי' תרל"ג סק"ב הביא דעת הרא"ש והר"ן ולשונו ז"ל סתום ואינו מובן, אבל באמת אית כאן פלוגתא, לדעת הרא"ש א"צ שיגיעו הוצין תוך כ' ולדעת הר"ן צריך שיעור חשוב הגונן על האדם מפני החמה בתוך עשרים, ולא סגי במשהו תוך כ' אלא בעובי העושה צל תוך כ'.
גמ' עירובין ג' ב' חלל סוכה תנן, בעיקר בא רבא לפרש כדעת המכשירין במקצת סכך למטה אבל חידש עוד דבסכך המונח מצומצם עד חלל עשרים כשר וזה מוכיח רבא מלשון המשנה, ומזה מוכח שאין שיעור לעובי הסכך, שהרי כשהסכך מגיע עד חלל עשרים אין כאן סכך כשר אלא משהו קלוש, דשאר הסכך הוא למעלה מכ' ומשהו והרי כאן חלל סוכה יותר מעשרים.
ומעיקר הדין דלא נפסל אלא בזמן שחללה יותר מעשרים אין ראי' דכשר בסכך קלוש בהכשר דשפיר י"ל דבעינן סכך גס בהכשר, אלא זה שהוא למעלה מעשרים משהו בכלל סכך הכשר, אלא שזה אינו במציאות דכל משהו אפשר לחלקה לשתים, ואמנם כיון דמבואר בסוגין דמה"ת כשר אלא אנו דנין לפסול מדרבנן, שפיר יש לקיים דחלל סוכה תנן, ומ"מ פסול במקצת סכך תוך עשרים מדרבנן, אבל רבא הוכיח ממתנ' דכיון דחלל סוכה תנן ע"כ אף פסול דרבנן ליכא בחלל עשרים.
סוכה ב' א' תוד"ה אמר, וי"ל דהא מפרש התם טעמא משום דסוכה דביחיד כו', ומ"מ יש לעי' הא דאמר שם ע"כ נעשה כשפודין ש"מ ה"נ ע"כ כו' למה לי טעם זה הלא מקצת סכך תוך עשרים לא גרע מדפנות מגיעות לסכך דלרבה כשר, ולא שייך כלל לומר אי קלשת לי' דהכא כל הסכך כשר אף זה שלמעלה מעשרים, ונראה דבגמ' נקט טעמא אפי' לרבא ור"ז יש להכשיר ויש מקום לומר דגם לר"ז דאמר דלמעלה מכ' אמה ליכא צל סכך מ"מ כל שהסכך מקצתו למטה כולו כשר, וכן לרבא דאמר משום קבע כיון דמקצתו למטה במקום שאפשר לעשות עראי סגי, ואפשר דזו כונת הגמ' ע"כ נעשית צלתה מרובה.
בדין ידות בקוצר לסכך. [א"ה, עי' סי' קנ"ו לסי' תרכ"ט].
ו) במג"א סי' תרכ"ט סק"ח, כתב דסולם לענין קב"ט תלוי אם נקבי העמודים הם מעבר לעבר או שהם בלתי מפולשין דאם הנקבים מפולשין מעבר לעבר לא מקרי בית קיבול והוי הסולם פשוטי כלי עץ וטהור אבל אם אין הנקב מפולש חשיב בית קיבול ואע"ג דהוא בי"ק העשוי למלאות הא מסקינן סוכה י"ב ב' דבי"ק העשוי למלאות שמי' בי"ק והדברים צ"ע דזה דכלי עץ הפשוטים טהורים הוא דאיתקש כלי עץ לשק ובעינן מיטלטל מלא וריקן והכא בסולם אין השליבות מתטלטלין ע"י שולי הנקב אלא ע"י צדדי הנקב אבל נראה דעת הרמב"ן דהא דתנן כלים פט"ז מ"ח זה הכלל העשוי לתיק טמא הוא אפילו בעשוי כתיבה פרוצה כיון שכן הוא עיקר תשמישו וכמש"כ חזו"א כלים סי' כ"א סק"ח והלכך אפילו אם הנקבים מפולשין מעבר לעבר חשיב בי"ק, כיון דעיקר תשמישו שתהיינה השליבות קבועות בצדי העמודים, ולפ"ז נראה דגם בקבע השליבות במסמרים על העמודים הסולם טמא מפני שהעמודים מקבלים את המסמרים וחשיב בי"ק, וצ"ל לפ"ז דהא דכתב התה"ד דסולם אינו מק"ט הוא כשיטת התו' שבת נ"ב ד"ה היא, וכמש"כ חזו"א שם סי' כ"ז סק"ד, אבל קשה דהא בת"כ פ' שמיני ממעט סולם שאינו מק"ט משום שאינו משמש משמשי אדם והובא בתו' מנחות צ"ו ב' ד"ה ולדברי, ובש"מ, ופסקו הר"מ פ"ד מה"כ, וע"כ צ"ל דמסמרות שהן עצמן נוקבין לא מקרי בי"ק א"כ אף בשליבות בנקב לא מקרי בי"ק כיון דעיקר תשמישן ע"י השענם על העובי של העמוד ולא על השולים וכמו שכתבנו לעיל, ואפשר לקיים דברי המ"א דכל שאין לו שולים לא מקרי בי"ק אבל בזמן שיש לו שולים מקרי בי"ק אף שמטלטלו בשולים מן הצד, ועוד דפעמים מטלטל הסולם על צדו ואז השליבות זקופות למעלה כדרך קבלת הנקב].
בדין לבוד, ודין מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי'. [א"ה, עי' לעיל סי' ע"ה].