חזון איש/אורח חיים/קלח
סימן קלח[עריכה]
א) ר"ה ח' א' תוד"ה לתקופות, וזה טעם למחשבי העיבור כו' שמסירים כו', ר"ל חשבון המולדות מתחשב כפי שארית של כל מחזור ומחזור ומצרפין כל השאריות, ומסירין את השבועות השלימות והמותר הנשאר מצרפין עם בהר"ד שהוא מולד ראשון, ועפ"ז ידענו יום המולד אחרי שהחושב יודע יום שהוא עומד כמה הוא בחדש, לפי שאין ספק המולד רק בימים ולא בשבועות, וכל שיודע באיזה יום בשבוע יהיה המולד לא יסופק באיזה שבוע, אבל חשבון התקופות לא יצא עד שיחשב כל מספר הימים מתקופה הא' עד יום שעומד בו החושב, ולפיכך מצאו קיצור החשבון לחשוב מותר התקופה על המולד במחזור י"ט שנה, ומצאו שעה ותפ"ה חלקים, ומצרפין כל השעות וחלקים וכמה שעולה הן האיחור של התקופה על המולד, אלא שמסירין ז"ט תרמ"ב מקדם, והנשאר אח"כ הוא האיחור של התקופה על המולד, ולא נתבאר טעם הסרה הזאת, ופירשו התו' דטעמו משום דאנו עושים ז' עיבורים בכל מחזור כדי להשלים את שנות הלבנה לשנות החמה, ונמצא דז' פעמים י"ג מולדות וי"ב פעמים י"ב מולדות משתוין עם ע"ו תקופות, ובמחזור הראשון של בריאת עולם שאנו חושבין אנו חושבין שנה אחת של תוהו, נמצא דלא היו באמת רק י"ח שנה ולא היו במחזור זה רק ע"ב תקופות, ועיבורים אנו חושבים ז', ונמצא שבאמת היתה התקופה הראשונה שבראשית מחזור שני קדם למולד, ובשביל זה ראוי היה לנכות מחשבון התקופות במה ששנת התקופה עודף על שנת המולד שהוא י' כ"א ר"ד, ולפיכך אנו חושבין התקופה לא מראשית השנה בתשרי אלא תקופת ניסן שלאחריו, ובזה כבר השלמנו חצי שנה שהיה חסר בשביל שנת התוהו, וחסר עוד חצי שנה, ולפיכך צריך להסיר ה' י' תרמ"ב מחצית עודף שנת התקופה על י"ב מולדות, וכ"ז היה אם באמת היו מתחילין התקופה והמולד יחד בראשית בריאתן, אבל באמת הקדימה החמה להקיף היקפה מהיקף הלבנה א' כ"ג, היינו יום וכ"ג שעות ולפיכך אנו מסירים עוד א' כ"ג עם ה' י' תרמ"ב ועולה ז"ט תרמ"ב.
ולפי דבריהם אנו קיי"ל כר"א בין לתקופה ובין למולד, אלא בזה אנו קיי"ל כר"י דתקופה ראשונה של תשרי שנת הישוב לא היתה בתחלת ליל ד' אלא בסוף ג' שעות ביום, ולא מטעמי' דרבי יהושע דבניסן נברא העולם, אלא לא התחילה החמה הקפתה בתחלת ליל ד' אלא בסוף ג' שעות ביום.
אבל דעת רש"י ז"ל לקמן י"ב א' דקיי"ל כר"י בין לתקופה ובין למולד ובניסן נברא העולם, אלא דמולד ראשון היה ביום ד' ט' תרמ"ב, ואין אנו יודעין סיבת הדבר אלא קבלה בידינו כן, וצ"ל לפ"ז הא דמסירין מחשבון התקופות ז"ט תרמ"ב משום נזיפות הלבנה ז' ימים מעל"ע והתחילה היקפה ביום ד' שבת שני' לבריאת עולם, ומאז הותחל מנין שנות עולם, ונמצא דקדמה החמה להקיף ז"ט תרמ"ב ללבנה, ובזה ניחא דל"ק קושית תו' איך יתכן פלוגתת ר"א ור"י במולד ב' ימים הלא אפשר לברר, ולפרש"י באמת ליכא פלוגתא במולד.
ולפי' תו' יש לעי' בהא דהרואה חמה בתקופתה ברכות נ"ט ב', דלא יתכן אלא לר"י דבאמת היתה תקופת ניסן ראשונה בתחלת ליל ד' וצ"ע.
עוד יש לעי' לפי' תו' הא דכתבו דמנין שנות עולם שאנו חושבין הוא עם שנת התוהו, דלכאורה אנו מונין שנות אדם הראשון וכל שנות עשרה דורות שמאדם עד נח, ועשרה דורות שמנח עד אברהם, ושנות יצחק ויעקב ושנות ד' מאות שנה מלידת יצחק עד יציאת מצרים ושנות שמיציאת מצרים עד בנין שלמה ושנות מקדש ראשון וגלות בבל ושנות בית שני ושנות הגלות, ובכל אלה לא נכנס שנת התוהו דהא לא שייך למחשב שנת תוהו לשנות חיי אדם, ואמנם כונתם דהמנין לבריאת העולם שאנו מונין הוא מוקדם שנה אחת משנות הדורות שאמרו בע"ז ט' א' וכ"ה בר"מ הלכות שמיטה פ"י, ובתו' י"ב א' ס"ל כפרש"י דהלכה כר"י, וכ"ה בתו' לקמן כ"ז א' ד"ה כמאן. [א"ה, עי' לק' סק"ח].
ב) בתו' ר"ה ח' ב' נתקשו במה נחלקו ר"א ור"י אי נברא העולם בניסן או בתשרי הלא אפשר לברר ע"י המולד, והגר"א או"ח סי' תקפ"א כתב דאין נפקותא במנינות ונראה דר"ל דכיון דבזמן ר"א ור"י נמצא המולד והתקופה על חשבון שמולד ראשון בהר"ד בשנת התוהו ומולד של אדה"ר וי"ד, ותקופת תשרי של אד"ה ביום ד' ט"ו שעות, לא נחלקו על אמתת המולד והתקופה בזמנם, אלא שנחלקו בטעם החשבון דר"א סבר דבתשרי נברא העולם וכ"ה האמת דהתקופה היתה ביום ד' ט"ו שעות ונתלה השמש בתחלת ליל ד' במזל בתולה כדי מהלך ט"ו שעות ואז נכנסה החמה לראש מאזנים וזו תקופת תשרי כמש"כ הר"מ פ"ט מהלכות קה"ח ה"ג, א"נ שנתלה בראש מאזנים והתחילה תנועתה בט"ו שעות כמש"כ המפרש שם.
ור"י סבר דבניסן נברא העולם והיה המולד ד"ט תרמ"ב ומולד תשרי שלאחריו וי"ד [וכ"כ רש"י ר"ה י"ב א' ד"ה חכמי] ותקופת ניסן היתה ז"ט תרמ"ב קדם שנברא העולם ר"ל שנתלה השמש בתחלת ליל ד' ערך ח' מעלות במזל טלה כדי מהלכה בז"ט תרמ"ב. [נ"ב א"צ רק ז' ימים, דהרי תקופת ניסן בתחלת ד' והמולד בט' תרמ"ב וע"כ דנתלה הלבנה באופן דהפגישה עם החמה היתה ט' תרמ"ב, וזה גורם להקדים זמן התקופה ממולד ראשון ט' תרמ"ב, וא"צ כניסה בטלה רק ז' ימים].
ואנן קיי"ל כר"א ולפיכך אנו מונין תקופת ניסן בתחלת הלילה, והא דמונין לתקופה מניסן עי' בהגר"א שם טעמים, ויש להוסיף טעם למש"כ המפרש פ"ט ה"ג שהשעה תפ"ה חלקים כבר נתקבץ לימים אלא שעד שתוחזר ראי' בישראל לא יפסיד הדבר, והנה הרוחנו במה שאנו מקדימים ז"ט תרמ"ב כנגד שעה תפ"ה המתקבץ שאילו התחלנו מתשרי לא היינו עושין בי"ח שנים שבע מעוברות והשתא עשינו בי"ח שנים ראשונות ז' מעוברות, ועי' בספר עתים לבינה מאמר י"ב דעד מחזור רצ"ח עולה השעה ותפ"ה ליותר מי"ז ימים ובנכיון ז"ט תרמ"ב לא נשארו רק עשרה ימים. [א"ה, עי' לק' סק"ח].
ג) בבהגר"א חו"מ סימן ס"ז כתב לפרש דעת תו' והרא"ש שלא איחרו שנת השמיטה משום בהר"ד דתוהו דס"ל דבאמת שנות בריאת העולם שבידינו הוא משנת אדם הראשון והא דמתחילין בהר"ד דקיי"ל כר"י בראשית רבה פ' כ"ה דלא שימשו המזלות בשנת המבול וחסר לנו שנה ולפיכך הקדמנו למחשב בהר"ד שזה מותר שנת הלבנה ד"ח תתע"ו מבהר"ד עד וי"ד, וכן הא דמנכין ז"ט תרמ"ב משום שעד ניסן יש לנו י"ט שנה ומחצה, ותחת שנת המבול שצריך לנכות הכנסנו ו' חדשים מתשרי עד ניסן וחסר לנו רק ו' חדשים שהן ב' תקופות שמותר החמה על הלבנה בהן ה' ימים י' שעות תרמ"ב, ומשתוה הדבר כמו לחשבון הרמב"ם.
ונראה לדעת הרמב"ם קיי"ל כר"א דשמשו א"נ לכו"ע סבבו תנועתם אלא שלא פעלו על הארץ וכדאמר ר"י במדרש שם שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר.
ולדעת הגר"א יש לעי' לר"א במדרש שם דסבר שמשו איך נתישב המולד והתקופה וצ"ל דנחלקו במספר השנים ולר"א מנין ברי"ע מוקדם שנה אחת, אבל לא יתכן לומר כן שהרי כל המנין עד חורבן בית שני המנין מוכרע כדאמר ע"ז ט' ב' ור"א ור"י היו בזמן חורבן הבית, וי"ל דלר"א אה"נ דאין התחלת החשבון מבהר"ד אלא מוי"ד, והא דמנכין ז"ט תרמ"ב ס"ל לר"א דכשנתלה השמש לא נתלה בתחלת טלה אלא תוך טלה עד שבעת המולד כבר נמצאה החמה תוך טלה כמהלכה בז"ט תרמ"ב.
ולדעת הר"מ דאנו מונין שנת התוהו וס"ל דשמשו יש לעי' לר"י דלא שמשו תקשה לי' מולד דידן, וי"ל דסבר דמולד ניסן ראשון היה ביום א' י"ח שעות תל"ח והלכך כשחושבין בהר"ד למולד תשרי של תוהו משתוה כשחושבין שנת המבול עם אי"ח תל"ח של מולד ניסן כשאין חושבין שנת המבול, והתקופה קדמה למולד ז"ט תרמ"ב, ומיהו יותר נראה דלכו"ע סבבו אלא שלא פעלו פעולתן.
ד) במה שהקשו על תקופת שמואל שאינה בדקדוק י"ל דמצינו כיו"ב בריבוע יותר על העיגול ובאלכסונא תרי חומשא דזהו בכלל שיעורין ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב שלא נתנו המצות אלא לצרף הבריות ולדקדק בצואותיו ית' לקבלת מלכותו ית' וגם לקיום חכמת התורה הכלולה בכל דיני המצוה ולסוד הפנימיות ולכל הני אינו מפסיד אם הקביעות של גבולי הצמצום יהי' בקירוב כדי שיוכלו לקיים מצות המעשיות אף חלושי הדעת.
ואפשר שקבעו לחשוב מחזורות של י"ט שנה ולא חשו לשעה תפ"ה חלקים כדי לצמצם החשבון שבאמת יש בתקופת שמואל מותר וכשמסירין המותר לא יותרו השעה ותפ"ה חלקים וכמש"כ המפרש.
ודע דתקופת שמואל היא מכלל התורה וכן כ"ט י"ב תשצ"ג הנאמר בגמ' היא תורה וכל תורה שבגמ' היא התגלות תורה שבע"פ שנתגלה ע"י חכמי הגמ' וכמו שאמרו ע"ז ט' א' ב' אלפים תורה ואמרו ב"מ פ"ו א' רבי ור"נ סוף משנה רבינא ור"א סוף הוראה, ופעם היו דבריהם בקבלה ממש איש מפי איש ופעם שזכו ברוח קדשם בדקדוק התורה שבכתב והמשנה שבידם להחזיר הנשכחות וכמו שאמרו בירו' דבר שמסרו עצמם החכמים עליהם זכו להם כנתינתן מסיני [ומש"כ בספר עתים לבינה דשמואל לקח שיטה ישנה של התוכנים וכן י"ב תשצ"ג לא נולד בב"א הם מהכזבים שהיצר מחבבן וכעין יצרא דע"ז ואם כי המחבר היה יר"א אבל שגה וחשב שמותר לומר כן ועבד את המינות בשוגג] ונתנו כולן מסיני להתנהג בהן במה שאנו נוהגין אמנם לענין להכחיש העדים המעידין על ראיית הלבנה מסרו להם סוד העיבור שהיה בדקדוק ממש והיתה החכמה גנוזה אצל חכמים, והיינו שכתב המפרש דתקופת שמואל בפרהסיא ושל ר"א בצנעא, ואין מסורה בטוחה בתקופת ר"א אבל אנו בטוחים על תקופה שני' שהיתה מסורה ביד החכמים ואפשר שנשתמרה בידינו במה שמתייחס לתקופת ר"א, וכתבו שאיננה מתאימה עם המופתים בזמנינו, אבל היתה מבטחת את חיקור העדים בזמן שהיה קדוש החדש, ולע"ל החכמים יתקנו ויחקרו את העדים לפי הדקדוק שאין כאן ההלכה מההלכות אלא דקדוק דרישה וחקירה של העדים המוטל על סנהדרין מקבלי עדות החדש.
ה) בספר ע"ל הביא קו' רד"ל בהא דאיתא בפרקי דר"א דיצי"מ היתה ביום ה' בשבת ב"א תמ"ח י"ז למחזור, ואינו אלא ט"ז וכתב המחבר שבאמת הוא ט"ס אבל לא כמ"ש הרד"ל להגיה ט"ז אלא צריך להגיה י"ח דהמחזורים מתחילין משנת התוהו וגם שנת המבול עולה במחזור ואינו עולה לחשבון שאנו מחשבין משנת היצירה, ואינו אמת דשנת המבול עולה ואילו לא נמנה נמצא שביעית מאוחר שנה אחת וזה לא אמרה אדם וקרא כתיב ויהי באחת ושש מאות שנה וגו' עי' ר"ה י' ב', וא"כ הגי' י"ז אמת בלי שום הגה', אמנם מצד אחר יש להגיה י"ח דלפי החשבון ע"ז ט' א' משמע דתמ"ח עד שנת מ"ת ושנת מ"ת כבר הוא תמ"ט ומ"מ א"צ להגיה דאפשר דעשו מחזורים מוי"ד שהרי אין המחזורים בהתחלת בהר"ד חיובי רק הסכמת חכמים ושפיר יש לכוין החשבון בהתחלת וי"ד וכך הי' התנא חושב, ובענין המולדות שהאריך שם ע"פ היסוד שבמחזור יש ז' עיבורים גו"ח אדז"ט אין הדבר מדוקדק שאין ז' עיבורים חיוב בי"ט שנה אלא רשות להקדים את העיבור ולאחרו ובזמן שקדשו ע"פ ראי' יש הלכה קבועה בדברים המצריכין לעבר ולא יכונו בגו"ח אדז"ט, וקדם מתן תורה במדרשו של שם ועבר ובני לוי במצרים שקיימו התורה ע"פ סודות הפנימיות שאין ההלכות הקבועות שלאחר מ"ת נוהגות בהן ודאי אין לנו שום מבוא לדעת שנים המעוברות והפשוטות ולא החדשים המלאים והחסרים.
וראיתי בספרים שהביאו מפרקי דר"א דכתוב שם לעבר גו"ח אדז"ט, ובודאי אין כונת הדברים על הסנהדרין הדנין על כל שנה ושנה דא"כ בטלה כל הסוגיא בסנהדרין י"א בהלכות עיבור השנה ומעולם לא הוזכר בגמ' מענין גו"ח אדז"ט, אלא כונת הדברים לענין קביעות לוח כהא דעשה הלל, וגם לא לעיכובא נאמר אלא השנים האלו יותר ראויות לעיבור לאיזה טעם שידעו חכמים, אבל אינו ענין לא לשנים שקדם מ"ת ולא לאחר מ"ת.
ו) בס"ע פ"ד איתא אר"א והלא מתחלת ברייתו של עולם ימי החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום שנבראו מלאין ט"ו צא מהן ד' לפנים מיכן הרי י"א א"ל וכיון שעברה עבור ראשון הגיעה לבנה לחמה א"ל חוזרת היא ומשיבה, ונראה לפרש דלא בא ר"א להוכיח על אמתת יתרון י"א יום דא"כ לא הוכיח כלום, דערבא ערבא צריך ועוד דלא יתכן תשובת חביריו וכיון שעברה עיבור ראשון כו' [וסימן ליתרון י"א אמר רשב"ג בסמוך] אלא כלפי שאמרו מגלה ה' א' שאין מונין ימים לשנים והכא חדשו דמשפט אנשי המבול היתה שנת חמה בא ר"א לומר דשנת חמה הוא ג"כ דבר הנמצא וקיים ופעמים שעושין ע"פ שנת החמה ואמר דאע"ג דכל היתרונות מבליעין בעיבור מ"מ אין זה אלא למצות הקידוש והעיבור והמצוות התלויות בזמן מן הזמנים, אבל לא נמנע הדבר לענין עונש לקובעו לשנת חמה תקציב ענשן, וסומכו בסברא שהרי שנה ראשונה שהיתה התקופה דט"ו והמולד וי"ד והיה יתרון החמה מקצתו קדם שנת הלבנה ומקצתו לאחריה והיתרון שלפניה אין מבליעין לעולם בשנת הלבנה וא"כ ראוי למחשב שנת חמה לעצמה, [והא דאמר שנבראו מלאין ט"ו ר"ל אם תחשוב י"א יום אחרי שנת הלבנה יגיע היתרון עד ט"ו יום ולא עד בכלל שהרי יש יתרון ג' ימים קדם שנת הלבנה [וחשיב מקצת יום ד' ומקצת יום ו' וה' שלם והא דאמר ד' היינו עד ד' וכלפי שאמר ט"ו אמר ד'] צא מהן ד' ר"ל ג' שהוא עד ד' והסירו מי"א שלאחריו כיון שהתחיל שנת החמה מקדם הרי נגמרה קדם ונשתייר י"א יתרון הקדום והמאוחר], וא"ל כיון שעברה עיבור ראשון כו' ר"ל וכיון דיש דין עיבור לקבץ את היתרונות לחדש אין ראוי לחשוב שנת חמה לענין לעצמו והרי גם בשנה ראשונה הבליעו מקצת היתרון בשנות הלבנה וא"כ אין ראוי לחשבו לשנה ארוכה של חמה א"ל והלא חוזרת ומשיבה ר"ל וכיון שהוא ענין תמידי ששנת החמה יש לו יתרון לשעתו הוא שנה לעצמה.
ז) ר"מ פי"א מה' קדוש החדש הי"ז כתב חשבון הראי' בירושלים וסביבותיה ולמדנו דהא דחשבינן תקופה ראשונה שהיתה חמה בראש טלה בתחלת ליל ד' היינו הימים והלילות של ירושלים [דהא השקיעות והזריחות משתנות עד יום שלם וצריך לדעת המקום שתלינו עליו את החשבון] וצ"ל דהחמה נתלה צ' מעלות מירושלים למערב והיה בירושלים תחלת הלילה וכשהלכה החמה עוד ק"פ מעלות והיתה צ' מעלות ממזרח ירושלים התחיל היום בירושלים וזה בין למ"ד בניסן נברא ובין למ"ד בתשרי, אלא דלמ"ד בתשרי לא נכנסה החמה לטלה עד ג' שעות על היום.
ולפ"ז אם נחשוב היום מא"י וכל מעלה ומעלה למערב יתאחר התחלתו ונניח חשבון זה בכל הש"ס מעלות עד שנשוב לא"י למזרחה, יהי' התחלת יום שבת ליושבי מזרח ירושלים בשעה שהוא התחלת יום ראשון בירושלים וזה נסתר מן הגמ' ר"ה כ' א' בסים תבשילא דבבלאי כו' אלמא דבבל וא"י צמין יוה"כ ביום אחד אע"ג דבבל למזרח ירושלים, וכבר פי' הרז"ה ר"ה כ' ב' דהתחלת היום בתחלת הישוב במזרח וסמכו על המקרא והנה וגו' בא מדרך הקדים וגו' ומקצה המזרח עד א"י מקדים ומא"י עד סוף ים האוקינוס מאחר והאיחור י"ח שעות וההקדם ו' שעות וכ"כ הכוזרי, [עי' קונ' י"ח שעות (לעיל סי' ס"ד) באורך].
ח) בענין השתוות החשבון של התקופות והמולדות לר"א ור"י [הובא לעיל ס"ק א' ב'] יש לקיים שיטת רש"י ותוספות דשניהם אמת, ולר"א דנברא העולם בתשרי ומולדו וי"ד והתקופה קדמה א' כ"ג, ואנו מתחילים חשבוננו מניסן דתוהו שזה אינו אמת ואחרנו את התקופה ה' ו' תרמ"ב שלא כאמתתה, ולפיכך אנו משליכין ז"ט תרמ"ב כמו שעולה יחד א' כ"ג וה' י' תרמ"ב, ולר"א כשנתלה הלבנה בתחלת ד' נתלה במזל בתולה כדי הילוך ט"ו שעות למאזנים, או ששהתה בתנועתה ממערב למזרח עד ט"ו שעות [ובחזו"א שבת סי' ל' סק"א [א"ה, הובא לעיל סק"ב] טעות מש"כ שם שנכנסה לטלה ונתלה בדגים].
ולר"י דבניסן נברא העולם מולד ניסן היה ביום ד' ט' תרמ"ב והשמש נתלה בתחלת ד' ונתלה בטלה כדי מהלך ז"ט תרמ"ב, א"נ נתלה בתחלת הלילה ואיחרה תנועתה כדי ז"ט תרמ"ב, והשתוו החשבונות לר"א ולר"י.
והא דאמרו ברכות נ"ט ב' דמברך על החמה כשהתקופה של ניסן נופלת בתחלת ליל ד', היינו ע"כ כר"י דבניסן נברא העולם ואע"ג דהתחילה הקפתה כדי ז"ט תרמ"ב תוך טלה, מ"מ תליית החמה היתה בתחלת ליל ד' ולזכרון תחלתה לתחלת ליל ד' מברכינן, מיהו בר"מ פ"י מהלכות ברכות הי"ח כתב כשתהי' הלבנה בתחלת מזל טלה, בתחלת החדש מברך, מבואר שהיה המולד הראשון בתחלת מזל טלה, ואם נתלה החמה תוך מזל טלה ז"ט תרמ"ב א"כ לא היתה הלבנה במולד הראשון בתחלת טלה, וצ"ל דנתלה בתחלת טלה אלא איחרה תנועתה, ומיהו אכתי לא היה המולד בתחלת הלילה אלא אחרי ט' תרמ"ב ומ"מ מקרי תחלת טלה וצ"ע.
ותחלת הלילה המוזכר כאן היינו תחלת הלילה בירושלים כמש"כ לעיל סק"ז.