חזון איש/אורח חיים/קג
סימן קג (לט)[עריכה]
א) עירובין פ"ו א' מתנ' בור שבין ב' חצרות כו' וכן תנן לקמן פ"ז א' באמת המים שהיא עוברת בחצר, והנה לא חלקה משנתנו בין אית לי' גיפופי לחצר ובין לית לי' גיפופי, ובין רחב י' ליתר מי' והקשו הרשב"א והריטב"א ברחב י' ואית לי' גיפופי לחצר למה צריך מחיצה לישתרי בגיפופי חצר, וכדתניא י"ב א' בלשון ים הנכנס לחצר דבעשרה א"צ כלום, וכתבו בשם התו' וכ"ד הראב"ד דהכא מיירי שעמוק י' וכיון שהגידודין י' הוי כמחיצה מפסקת להגיפופין ואין הגיפופין מועילין כלום וכדאמר צ"ב ב' ואילו השוה את גיפופיה גדולה נמי אסורה כו' ולדעת זו גם בבור בלא מים כל שעמוק י' אין מועילין גיפופי החצר לבור כלום, ולמדנו מכאן למבוי שגבוה מרה"ר שלפניו וחקק באמצע המבוי והשוהו לקרקע רה"ר והחקק עמוק י' אותו החקק אסור שהוא פרוץ במלאו לרה"ר ואין גיפופי החצר מתירין את החקק, ואף צו"ה לא מהני דבטל לי' מזוזותיו, ואף אם החקק באלכסון וגידודיו מתלקטין עשרה מתוך ארבע נמי בטלי להו גיפופין, ולפ"ז יש ליזהר בפתח המבוי שלא יהא גומא באמצע בעמק י' אף במתוקן בצו"ה, וצריך שיטמם אמצעו וימעטנו מעמק י'.
ב) ויש לעי' לשיטה זו מהא דאמר פ"ז ב' בעבד לה נפקא אפומא דצריך שלא יהא ג"ט בין הגיפופין ואמאי בפרוץ עד י' אמות לישתרי כמו כל חצר, ואם מועילים גיפופי חצר באינו עמוק י' כש"כ שיועילו גיפופין שעשה תוך המים, ואפשר דהתם בעשה המחיצות מלמעלה דלא חשיבי מחיצות אלא שהקילו במים ולא הקילו למחשב גיפופין אלא שלא יהא פרוץ כלל, ולפ"ז יצא לן דאם העמיד המחיצה מן התהום עד טפח למעלה מן המים מישתרי בגיפופין עד פרצת י', ואפשר דלענין גיפופין מחמרינן בי' טפחים למעלה מן המים, וצ"ע.
פ"ז א' מתנ' אמרו לי' מפני שלא היה בה כשיעור, לשיטת התו' שפירשנו הכא הטעם באין בה כשיעור לא נתבטלו גיפופי החצר ומשתריא בהן האי אמה, ולפ"ז ביש בגידודין י' אף שהמים אינם עמוקין י' שאין המים עד גדותיו, אין ממלאין הימנה, שאף בלא מים כלל הדין כן, ורש"י לא פירש כן.
ג) ודעת הרשב"א והריטב"א דאמת המים העוברת בחצר קונה שם לעצמה והחמירו בה חכמים שלא תותר בגיפופי חצר ונחשבם לב' רשויות חלוקות, אבל לשון ים הנכנס לחצר ואין לו יציאה, ניתר בגיפופי חצר אף ביש בו מים עמק י', וצ"ל דלא חשיב כאילו השוה גיפופיה ע"י גוד אסיק [וכמש"נ סק"א לדעת תו'] דאדרבה אמרינן דחשיב ככלו מוקף מחיצות והוי כבור ברה"י וברה"י לא שייך גוד אסיק דכל רה"י כחדא רשותא הוא בגובים ועומקים שבו, ומלשון הראב"ד בהשגות פט"ו מה' שבת מבואר כדעת זו, אבל הרשב"א והריטב"א כתבו בשם הראב"ד כדעת תוספת.
ד) הק' הרשב"א ז"ל לדעת תו' דבעמוק י' חולק רשות ואין גיפופי החצר מועילין, אף במים עומדין, א"כ מים שבתוך החצר יותר מב"ס נמי ליתסר דיהא נידון כרשות בפני עצמה, ולמש"כ לעיל סק"א לק"מ דהכא האיסור משום דהוי כהשוה גיפופיה והמים פרוצין במלאן לכרמלית, אבל נראה דהרשב"א מפרש לה משום דחשיב רשות בפ"ע, אבל באמת לא נתבטלו הגיפופין, ומודים התו' דבלא מים החריץ העמוק י' שבחצר ופרוץ לכרמלית מותר, וכן נראה מלשון הריטב"א, ולפ"ז אין קפידה במבוי החרוץ בפתחו בעמק י'.
ה) ואף לשיטת הרשב"א יש לדקדק בעשה לה ניפקא אפומה למה צריך שיסתום כלה עד פחות מג"ט למה לא משתרי בפס ד' או בב' פסין עד פרצת י', דנהי דגיפופי חצר אין מתירין את המים דהמים נידונין בפני עצמן אבל אכתי גיפופין במים בדין הוא שיועילו וע"כ צ"ל כמש"כ סק"ב, [ואם היה דעת הרשב"א דלעולם המים נחשבין כמקום בפ"ע ע"י עירוב המים שמבחוץ כל שיש בפומה ג"ט, א"כ היו מקשים לדעת הראב"ד מסוגיא זו].
ו) ולכל הפירושים בור שבין ב' חצרות אין גיפופי החצר מתירין אותה אף שאין עמק המים י', ואף שהן מים עומדין והיינו טעמא דהתם כיון דעריבי מים חשיב כשניהם משתמשים בכל הבור, ואינו מתחלק לחצאין לומר שהסמוך לזה הוא שלו, והלכך אף אם נחשוב כאית לי' גיפופי ואינו פרוץ במלאו, אכתי חברו יכול לאסור עליו כמו שאחד אוסר על חברו בתשמיש דרך פתח.
ז) פ"ז ב' תוד"ה בין מלמעלה, ולא רצה לפרש כו' אפי' למעלה הוי היכר, ומיני' ילפינן דכש"כ מלמטה אף שלא הגיע למים, ואע"ג דקיי"ל כר"י פ"ו א' דצריך שישקע קנים במים טפח, הכא בגזוזטרא א"צ דמינכר טפי שהוא למים, וזה גם דעת הרמב"ם דבבור שבין ב' חצרות ובאמת המים העוברת בחצר כתב דצריך שישקע הקנים במים טפח, והכא בגזוזטרא כתב דסגי מלמעלה ורואין אותה כאילו הגיעה עד המים, וכ"כ הלח"מ בדעת הר"מ, ומלשון התו' משמע דוקא כשעושה סביב הנקב אבל ברש"י מבואר שאין חילוק בין עושה סביבות הגזוזטרא לעושה סביב הנקב, ואפשר דכונת תו' דהנקב מראה על המחיצות, והרשב"א והריטב"א כתבו לחלק דדוקא בבור שבין ב' חצרות ששניהם שותפין אמרינן דעריבי מיא עד שישקע במים, אבל לא בגזוזטרא שאיסורו משום כרמלית, ולפי דבריהם באמת המים העוברת בתוך החצר א"צ שיקוע, ובביהכ"ס שעל פני המים לדעת תו' צריך שיקוע דאין ניכר כל כך שהוא לשם מים, וכמבואר בדבריהם פ"ו ב' ד"ה אלא, אבל לטעם הרשב"א והריטב"א בביה"כ ע"פ המים א"צ שיקוע, ולפי דעתם בלשון ים הנכנס לחצר לעיל י"ב א', אי איכא מחיצת י' תוך המים והמים כסוה ממלאין הימנה אף ביתר מי', ודלא כפרש"י שם, וכל מה שהאריכו הרשב"א והריטב"א בחידושיהם שם הוא לדבריו של רש"י ז"ל אבל למה שחלקו הם ז"ל בין בור לגזוזטרא, גם בלשון ים לא אכפת לן בערובי מיא, [שו"ר בריטב"א כ"ד ב' כ' בחצר שנתמלא מים ויש בו ב"ס אף שהוא מיעוט כל החצר אסורה משום פרוץ במלאו, ואין הגידודין מתירין משום דהמים מכסין ולא מנכרא מחיצתא, ומסיק בשם י"א דאם החצר סמוכה לעמק י' תוך ג"ט שרי, והסכים עמהם, ומבואר מדבריו דעריבי מיא בין כרמלית לחצר מפסידין המחיצות וצ"ל דדוקא במחיצה למעלה שהיכר המחיצה לא כסוה המים ס"ל דבין חצר וכרמלית לא איכפת לן בעריבי מיא למטה, אבל במים על המחיצות אף בין חצר וכרמלית נפסדין המחיצות, ומה שנסתפק הריטב"א בחצר שנתמלא מים משום שאין המים עוברין על המחיצה וכמש"כ סק"ח, והלכך מסיק דאם יש עמק י' תוך ג"ט הוי מחיצה ור"ל אף דליכא טפח מן המחיצה מגולה, ומיהו במתלקט י' מתוך ארבע, משמע דלא הוי מחיצה משום שלמטה בטל מחיצתי' ואם הגידודין למעלה מן המים טפח אפשר דמודה הריטב"א דאף מתלקט י' מתוך ארבע הוי מחיצה, ועי' במשנה ברורה סי' שנ"ח סי"א בבה"ל ד"ה דינם].
ח) י"ב ב' תוד"ה הכא, ושמא י"ל דהתם שהמחיצות עשויות לשם מים עדיפי מגדודי דהכא, לכאורה קשה כיון דהכא לא עבדי לשם מיא איך מועיל להתיר, הא בעינן לשם מיא דוקא לכו"ע כמש"כ תו' פ"ו ב' ד"ה אלא, י"ל דדוקא במחיצה תלוי' דמיקילינן במיא צריך לשם מים, אבל הכא במחיצה על הארץ א"צ לשם מים, והיינו דמספקא להו אי פסלי בעריבי מיא, אע"ג דרב יהודה פוסל בעריבי מיא אף בעשוי לשם מיא, מ"מ אפשר לומר דוקא במחיצה תלוי' אבל לא במחיצה גמורה, ומיהו לפרש"י דמוכח בסוגין דפסול בעריבי מיא אף במחיצה גמורה, הוקשה להם תוספתא, וכתבו לחלק דבעשוי לשם מים במחיצה גמורה לא אכפת לן בעריבי מיא, ומיהו לשאר הפירושים שפיר י"ל דבמחיצה גמורה א"צ שיראו ראשי קנים אף בלא עבידי לשם מיא, [וק"ק מאי קשיא להו ההיא דתוספתא הא בגזוזטרא לא אכפת לן בעריבי מיא כמש"כ תו' פ"ז ב' ד"ה בין, ונראה דדוקא למעלה מן המים המחיצה ניכרת טפי בגזוזטרא, אבל לא למטה מן המים].
ולמדנו מכאן בנהר המקיף את העיר וגידודי הנהר י' שמתירים העיר, והכא א"צ טפח למעלה מן המים כיון שאין המים עוברין על גדותיו, אם שטפה הנהר את העיר, לדעת הרשב"א והריטב"א עדיין העיר מותרת אף דעריבי מיא, ולדעת התו' והרמב"ם יש להסתפק בזה כמו שנסתפקו התו', וכן כשנקרש הנהר וכסו השלג את הנהר ואת כל פני העיר, אף להאומרים דהקרישה אינו מבטל את המחיצות וחשיב כמיא עדיין יש לדון לאסור משום עריבי מיא. [א"ה, ע"ע לק' סי' ק"ד סק"א, וסי' ק"ג].
ט) שם ת"י ואע"ג דהכא אמר דבית [נראה דצ"ל דבי"א והוא ר"ת בי' אמות וכן בית שבסמוך] א"צ כלום כו' נראה דאמת המים העוברת ל"ק להו דיש לחלק משום דהתם עמוק י' או משום שהיא עוברת וכמש"כ לעיל ס"ק א' ג', אבל בור שבין ב' חצרות הוא מים עומדין ואפי' באין עמוק י', ולזה כתבו התם משום דנראה כממלא מרשות חברו, ונראה דכונתם כמש"כ לעיל סק"ו, ומש"כ דאיכא למיחוש דאזיל דלי לאידך גיסא צ"ע דה"נ בלשון ים ניחוש וכמבואר לפי' ריצב"א, ומש"כ עוד וגם נפרץ במילואו צ"ע דהא זהו הנידון שיועילו גיפופי החצר ולא יהא נחשב כפרוץ במילואו.
י) פ"ו ב' תוד"ה הא ועוד דמשמע לי' דמתרת לגמרי אף תחת הקורה, צ"ע איך מותר תחת הקורה הא באמת הוא רשות שותפות ואיך יכניס לבית, או ימלא בדלי ששבת בבית, ומאי הוא דשני קל הוא שהקילו חכמים במים, ואפשר דמיירי דחודו של קורה הוא באמצעיתו של הבור וכל הקורה בחלקו של אחד מהן, ועוד י"ל דכיון דפי תקרה חשיב כמחיצה, הוי האי רשותא שתחת הקורה, כבור שבין ב' חצרות מופלגת מכותל זה ארבעה כו' דאינם אוסרין זע"ז לרב לעיל פ"ה א', ובזה ניחא דלא פריך הא קאזיל דלי תחת הקורה, ומיהו ר"ח פירש דעריבי מיא היינו דלמא אזיל דלי לאידך גיסא.
יא) אבל מדברי הרשב"א ז"ל מבואר שתחת הקורה מותר אף שהוא רשות שותפות שהקילו במים שכתב אבל גזוזטרא שעל הים שאפי' חוץ לגזוזטרא יש לבעל הגזוזטרא שותפות בו כו' דהוה לי' כולי' ואפי' מה שחוץ לגזוזטרא כמים שתחת הקורה דעריבי מיא ואפ"ה כיון דלא מייחדי לחד כו' הקילו בהן חכמים כו'.
יב) פ"ו ב' תוד"ה גזוזטרא, וי"ל דהכא איירי דעבידי כארזילא כו' צע"ג דהא קיי"ל כר"ז שם דאין אויר קירויו מייתרו אפי' בעביד כארזילא וכמבואר בשו"ע סי' שנ"ח סי"ב, והיינו משום דאיסור קרפף יותר מב"ס קיל הוא וסגי בהכי, וה"נ הכא בימה של טברי' דאיסורו משום יותר מב"ס לישתרי בפ"ת אף בעביד כארזילא, וגם לפר"ת קשה דהתם מסקינן בעביד כארזילא לר"ז אמרינן פ"ת ולפר"ת היינו שפרוץ מד' רוחות כמש"כ תו' שם, וא"כ להתיר קרפף שלא הוקף לדירה אמרינן פ"ת אף בד' רוחות, ותקשה האי דגזוזטרא, והריטב"א כתב דלמעלה מכ' אמה ל"א פ"ת ומיירי בהכי, אבל הרשב"א כתב דלא התירו במים בפ"ת אלא בעשוי לשם מים, אבל בלא נעשה לשם מים אסרינן משום עריבי מיא, ובזה ניחא הכל, ומיהו תקשה אכתי לר"ה דלא חש לעריבי מיא. [א"ה, עי' לק' סי' ק"ד סקט"ו ד"ה שם].
יג) וכתב עוד הרשב"א דבעשוי לשם מים שרי בכל רחב ד' אף באופן דליכא פ"ת כגון שעשה מחיצה תלוי' תוך הבור ועובי' ד"ט, אף דלא שייך פ"ת במחיצה דלא אמרו אלא בתקרה [וצ"ע מה הוא גדרו של דבר לדעת אם הוא תקרה או מחיצה דלכאורה תוך הבור הוי האי עובי המחיצה תקרה מעליתא] מ"מ שרי, ואפשר דלדעת הרשב"א אף במשופע ומלא פגימות שרי, דלא בעינן רק ד"ט ועשוי לשם מים.
יד) י"ב ב' תוד"ה הכא, וריב"ן מפרש דמיירי בחצר שנפרצה מע"ש כו' ומיהו בליכא גידודי אין להתיר לטלטל משום הואיל והותרה כיון דליכא מחיצות, אבל האי דעריבי מיא אינו אלא חומרא דרבנן משום היכרא ולא חשיב ליכא מחיצות, והא דאסור למלאת אע"ג דהאי מקום היה מותר מע"ש, ומה לי אם מטלטל כלים משם או מים, היינו משום דמים גורמים האיסור וחשיבי כליכא מחיצות וחשבינן מיא כארעא, הלכך חשיב כרשות חדש.
שם וקשה דבפ' כיצד משמע דא"ש דלא בעינן שיראו ראשי קנים אי לאו משום דרב יהודה קפיד אעירובי מיא כו' כ' הגרע"א תמיהני איך שייך כאן ענין עירובי מיא, דבשלמא התם בשתי חצרות שייך כן דהמים שמצד השני באים לכאן דרך המחיצה, וכששואב שואב מה דשבת בחצר חברו דאסור לטלטלו בביתו כו' ותימא על תמיהתו דודאי ענין עירובי מיא היינו דע"י עירוב המים לא מהני המחיצה שהרי אסור למלאות בדלי ששבת בבית אף אם לא יביא המים לביתו כדאיתא בשו"ע סי' שע"ו ס"א בהגה' וכן באמת המים העוברת בחצר הצריך הרמב"ם שישקע קנים במים טפח, וכן בקורה ארבעה פריך פ"ו ב' והא עריבי מיא ופר"ת בקורה ע"פ מים שבכרמלית כמבואר בתו' שם, וכן בגזוזטרא שע"פ המים פי' הרשב"א דל"א פי תקרה משום דלא נעשה לשם מים, אע"ג דבחורבה קורה ארבעה מתיר, אלא משום דעריבי מיא, וכל דליכא חילוק וחציצה במיא עריבי מיא ואינו מועיל המחיצה.
טו) פ"ו א' א"ל לא שמיע לך הא דאמר ר"י כו' ותו הא דאמר כו' לא שמיע לך הא דתנא יעקב כו' יש לעי' למסקנא תקשה מ"ש למטה ממש דלא, כיון דמשקע טפח ליכא עריבי מיא, וע"כ צ"ל דצריך חילוק מחיצה במים, וא"כ מאי פריך מעיקרא מ"ש למטה ממש דלא כו' נימא דצריך חילוק מחיצה תוך המים, וי"ל דהכי פריך כיון דקפדינן בעריבי מיא תוך המים כש"כ דמפסיד עריבי מיא מעילאי, ויש לעי' כי היכי דפריך לר"י תקשה לר"ה לב"ש מ"ש למעלה דלא, דעריבי מיא כו', ולפ"ז י"ל דלב"ש צריך שישקע אף לר"ה, וצ"ע, ויש עוד מקום לומר דמודה ר"ה בעושה מחיצה למטה מן המים צריך שיראו ראשי קנים, דאע"ג דלמעלה מהני מחיצה אע"ג דעריבי מיא מלמטה, מ"מ תוך המים מלמטה גרע טפי, תדע דהרי לר"י מהני פי תקרה, ולא מהני מחיצת עשרה תוך המים בלא נראו ראשי הקנים, אף דמחיצת עשרה נמי חולקת רשות עד לרקיע, ואפשר דזה דעת תו' י"ב ב' שכתבו דהוי מצי למימר ולטעמיך ולכאורה קשה דאכתי תקשה האי ברייתא דלשון ים לר"ה אף במסקנא, אלא דלמסקנא י"ל דמודה ר"ה דצריך שיראו ראשי קנים, ומיהו הפוסקים שהביאו דהלכה כר"י משום דרב ור"ח והא דתנא יעקב קרחינאה כר"י, משמע דלר"ה ליתא לכל הני, וצ"ע.
טז) פ"ז א' אמרו לי' משם ראי' מפני שלא היתה עמוקה י' טפחים ורוחבה ד', לכאורה נראה דבזה א"צ כלל מחיצה תלוי' בכניסה וביציאה אלא גיפופי החצר מתירין את פרצת האמה, ולפ"ז דוקא ברחב י' אבל יתר מי' כיון דהוי פרצה אסור, ואף אי מחיצת החצר עוברת ע"פ האמה, מ"מ כיון דלא נעשה לשם מים אינה מתרת לרבנן, והדרינן לכללא דמחיצה תלוי' לאו מחיצה היא והוי לה פרוץ יותר מי', אבל מדברי הראב"ד בהשגות פט"ו מה' שבת מבואר דמפרש דבאינה עמוקה י' מודים חכמים לר"י דמחיצה תלוי' מתרת אף בלא נעשה לשם מים, והלכך אף ברחב יותר מי' אמות ממלאין הימנה.
יז) שו"ע סי' שנ"ה ס"ג בהגה' וי"א דאם ביהכ"ס למעלה מי' שרי בכל ענין כו' בעירובין פ"ז ב' מבואר פלוגתא דאמוראי אי שרי להחליף ברשויות דרבנן ופסק הרי"ף כר"ד שם דמוקי פלוגתיהו דרשב"ג ורבנן להחליף ולכו"ע מותר להחליף ברשויות דרבנן, וכן ס"ל לר"י ורבנן בתוספתא והובא בגמ' שבת ק"א א' וכמש"כ תו' שם, ואע"ג דברייתא בעירובין ק"א ב' סברה דאסור להחליף אף ברשויות דרבנן לא קיי"ל כן, מיהו כ"ז כשנח במקום פטור אבל כשלא נח במ"פ זהו פלוגתא דר"י ורבנן בתוספתא שם, ואיכא למימר דהלכה כרבנן דאסור, וכן ברייתא שבת צ"ז א' למעלה מי' אינו אלא משום שבות, אף דאזיל דרך מ"פ, וכ"מ שבת ק' ב' דמצרכינן מקום ד' ולא מטלטלינן דרך למעלה מי' וכן בגזוזטרא פ"ז ב', וכן בשבת ח' ב' משני רבי היא כו' ול"ק משום דיכול להביאו דרך מעלה מי', כל אלו ראיות הגר"א דאין הלכה כר"י, אבל דעת מהר"מ במרדכי פ' הזורק שאין חילוק בין נח ללא נח ולמאן דשרי היינו אפי' בלא נח, ובמרדכי שם משמע דמהר"מ לא הכריע אם הלכה כר"ד או כזעירי, מיהו הרמ"א הביא כאן דעת י"א המתירים היינו דלדעת מהר"מ יש להתיר לדעת הרי"ף שפסק כר"ד, והרמב"ם פסק בהדיא כר"י דמותר למלאות מים לספינה דרך למעלה מי', אלא שהצריך זיז ולמדה מהא דר"ה שקאמר מוציא זיז כ"ש וממלא אף שממלא דרך מ"פ, ובזה מיושב קושיות הגר"א משבת צ"ז א' ומדברי תו' שבת ג' ב', ומהא דשבת ח' ב', דבכל הני ליכא זיז, ועדיין תקשה מהא דגזוזטרא פ"ז ב', ואפשר דלא התיר ר"י אלא בספינה וכמו שכתב המ"מ בשם רבנו האי דבספינה א"צ מחיצה, ויש לתמוה איך יתכן דלא התיר ר"י אלא בזיז דא"כ באינה גבוהה י' למה אין מטלטלין מים לתוכה לר"ה דאמר מארעא משחינן וכמו שהקשו תו' שם ק"א א' ד"ה עמוקה, ופירשו מפני זה דר"י בלא זיז שרי ואע"ג דאנן קיי"ל כר"ח מ"מ לא מצינו שנחלקו בזה וצ"ע ודעת הראב"ד והרז"ה והרשב"א והריטב"א והרא"ש דאין מחליפין ברשויות דרבנן אף במניח, ולכן בלא נח במ"פ אין להקל, ולא מצינו מי שהקיל בזה בפירוש אלא הר"מ בספינה וע"י זיז, [ועי' תו' צ' א' ד"ה כרמלית, מבואר דפשיטא לי' לגמ' לאסור להחליף בלא נח ברשויות דרבנן ומיהו לשאר פירושים שכתבנו לק' סי' מ' ס"ק ט"ז אין ראי' משם] וכ' הגר"א דלולא דברי התו' נ"ל דפלוגתא דר"י ורבנן בהניח אחודו של ספינה, והדברים צע"ג דהא חודו של ספינה למעלה מי' אינו מקום פטור אלא רה"י וכדאמר צ"ט ב' כותל ברה"ר כו' ומוקף לכרמלית כו'.
יח) שו"ע סי' שנ"ה ס"א ומימיו יכול לשפוך על דופני הספינה כו' על עובי דופנו שהוא רה"י אבל על פני דופנו אסור שהוא כרמלית כמו פני הכותל ברשות הרבים ועוד דאסור להושיט הכלי לכרמלית, וכ"ה בהדיא בגמ' שבת ק"א א' אלא לאו אחודא.
שם ס"ד מים שאין עמוקים י"ט כו' האחרונים השיגו ע"ז מדברי התו' שבת ק' ב' דלר"ה ע"כ ההיא דגזוזטרא באין עמוקים י' ומ"מ מחיצה תלוי' מתרת, והגר"א ישב דברי הב"י דלפי' הגאונים דבספינה הקילו ל"ק קו' תו', וי"ל דהך דגזוזטרא נמי במים עמוקים ומ"מ צריך מחיצה דלא התירו בזיז אלא בספינה, ולכאורה קשה הא טעמא דר"ה משום דמארעא משחינן והוי לי' ממלא ממ"פ וזה שרי בכ"מ, ונראה דאע"ג דמיא לא מבטלי מחיצתא מ"מ ראוי להחמיר לענין כרמלית לממשח ממיא, תדע שהרי צריך זיז, ואילו למעלה מי' ממיא א"צ זיז כמש"כ תו' ק"א א' ד"ה (עמוקים) [עמוקה], ומדברי הראב"ד שהבאנו ס"ק ט"ז מבואר ג"כ דמחיצה תלוי' מתרת אף באין המים עמוקים י'.
שם ס"ב, ביהכ"ס שע"פ המים כו' הך דס"ב וס"ג מיירי דוקא באית לי' שולים ואין בה רק נקב, אבל אם הניח רק דף אחד לישב עליו והוא רחוק ג"ט מן ב' הדפנות וגם הפרוץ מרובה על העומד נראה דמותר בכל גוני שתוכו ג"כ כרמלית, דמחיצות תלויות שאינן מתירות, גם ביניהן הוי כרמלית וכדמוכח עירובין פ"ו ב' מצאו סדינין פרוסין כו' והביאו ס"ת כו' אף שהביאו דרך הסדינין הפרוסין, וא"כ מכרמלית לכרמלית קא מפיק.
'יט) 'שו"ע סי' שנ"ג ס"א אבל אם היתה כרמלית עוברת ביניהן מותר בכל גוני, עי' במ"ב בבה"ל ד"ה בכל גוני, דזה דוקא למעלה מי' אבל למטה מי' הרי איכא עקירה מרה"י לכרמלית ואף דליכא הנחה י"ל דאסור, וכ"מ במרדכי שהביא הרמ"א סי' שנ"ה ס"א וכמש"כ לעיל סי' ל"ד סק"ז, ואם נושא בידו או בצלחתו אף למעלה מי' הוי כלמטה מי' דהא במוציא מרה"י לרה"ר כשנח גופו ברה"ר אף שהחפץ למעלה מי' חייב כדאמר שבת צ"ב א', צ"ז א', ומ"מ כשמעביר מרה"י לרה"י דרך כרמלית הוי שבות דשבות כמו שהאריך בזה במ"ב ס"ס שמ"ט, דיש מקום להקל לצורך מצוה, וכש"כ ביה"ש, ולכן מי שהחשיך לו והוא בביהכ"נ או שיצא מספינה בשבת או שהחשיך במרכבת מסה"ב כשהוא יוצא בשבת ילך עד לביתו ולא ינפש באמצע, אם יש עמו מה שאי אפשר לו להניחו במקום שאינו משומר, [ובתו' עירוב' ל"ג א' ד"ה והא, כתבו דמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר חייב, והוכיחו מהא דשבת צ"ז א', אבל הרשב"א והריטב"א שם ושם חולקים על התו' בזה ונראה דהלכתא כותיהו דבתראי נינהו] [ובתוספתא פרק ח', ג' דיוטאות כו' עליונה והתחתונה של אחד ואמצעית של א' לא ישלשל כו' דרך אמצעית כו' והובא ברמב"ם פ"ד מה"ע הכ"ו, ובעירובין פ"ט א' מאי לאו דשרי לטלטולי דרך כותל כו' מבואר מכ"ז דעקירה בלא הנחה ברשויות דרבנן אסור, ומיהו עדיין לא שמענו במקום מצוה, אבל יש לעי' אי שרי במקום מצוה למה לא עשו כן בינוקא דאשתפיך חמימי' [שיהא אחד עוקר ואחד מניח] עירוב' ס"ז ב', וי"ל דשבות דאמירה לא"י קיל טפי וכדאמר שם].
כ) שו"ע סי' שנ"ה במ"ב בבה"ל ד"ה וצריכים, כ' בשם הנה"ש דהיכי דהחסרון משום עירוב אין נ"מ כלל מה שמפסיק באמצע מ"פ כו' ול"י מה זה, שהרי עיקר דינו של זעירי בעירובין פ"ז ב' באיסור משום חסרון עירוב הוא, ומש"כ המ"ב דדברי המ"א בלמעלה מי' ל"י לחלק בין למעלה ובין למטה כיון שיש ביניהן פחות מד' הפסק אויר, ואם אין ביניהן אויר כלל, אין ביניהן מ"פ כלל ואף למעלה מי', אם לא שהכתלים אין רחבן ד"ט.
כא) פ"ז א' אלא באגפיה ולהחליף, לכאורה לא מש"ל אלא באגף שבין כותל הבית לאמה, ואין בין כותל הבית לאמה אלא פחות מד', דאי יש חצר בין הבית לאגף האמה, א"כ האי אגף הוא רה"י גמור, שהרי האמה עמוק י', ואמרינן גוד אסיק בגידוד האמה, והוי כל האגף בין מחיצות רה"י, וכל שהוא בין מחיצות רה"י אינו מ"פ לעולם אף שהוא פחות מד', וכדאיתא בשו"ע ס"ס שמ"ה בהגה', והא דלא אמרינן מצא מין את מינו וניעור וליצטרף עם האמה לדעת הר"ן המובא בשו"ע שם, משום דהאמה עמוק י' ובחלוק י' לכו"ע ל"א מצא מא"מ וניעור כמש"כ המ"ב סי' שמ"ו בבה"ל ד"ה ברשויות, ועם חלוני הבית נמי לא מצטרף, [עי' לעיל סי' ל"ב].
כב) כ' ב"י סי' שנ"ו בשם ריטב"א דאם אין הנקבים שהאמה נכנסת ויוצאת ג"ט, מותר למלאת ממנה, וגם הרמ"א בהגה' בשו"ע סעי' א' הביאו, וצ"ע דהא דברי הריטב"א הן הן דברי הטוש"ע בדין התחיל לעשות המחיצה אצל השפה מכל צד ולא חיבר אותה באמצע כו' אם אין ביניהן ג"ט שרי כו' והוא מבואר בגמ' פ"ז ב' באוקימתא בתרייתא ועיי"ש בפרש"י ד"ה אפומה, ומה בא הב"י להוסיף על דברי הטור, והרמ"א על דברי השו"ע, גם לשון הריטב"א צ"ע דמשמע דמשום דאין בנקבים ג"ט בטילי לחצר וא"צ מחיצות, ותימא שהרי יש כאן מחיצות שלמות שהרי מחיצות החצר מועילות לאמה, ונראה דלק"מ שהרי מבואר מדברי הריטב"א דבנקבים ג"ט לא מהנו מחיצות החצר, אע"ג דכשאין בכל רחב האמה ד"ט משתריא במחיצות החצר, ביש בה ד"ט ואין בנקב כניסתה ד', חולקת רשות לעצמה, ולא משתריא במחיצות החצר, והשתא יש מקום לומר דאף באין בנקב כניסתה ג"ט לא תותר במחיצות החצר, ותהא האמה נחשבת כפרוצה במלאה, ולזה כ' הריטב"א שאינו כן אלא כיון שאין בנקבים ג"ט בטל לגבי חצר, ואכתי איכא למידק כיון שאין בנקבים ג"ט והוי לבוד והרי האמה מוקפת מחיצותיה כל סביבה, ואולי כונת ריטב"א אף שהאמה יתירה על ב"ס מותרת כדין חצר שנתמלאה מים לעיל כ"ד ב', ונראה דאין דברי הריטב"א רק כשב' הנקבים פחותין מג' וכמו שדייק בלשונו, אבל בנקב אחד פחות מג' אכתי נקב הב' אוסר דחשיב פרוץ במלאו בצד הנקב הרחב, וכיון שיש להמים כניסה ויציאה לא בטילה לחצר, וכן מבואר בלשון רש"י פ"ז ב' ד"ה אפומה, דצריך לסתום בכניסה ויציאה עד פחות מג"ט וכ"ה בלשון השו"ע כאן, ואין מקום לחלק בין העמיד מחיצה במים ומיעטה מג"ט לפחות מג"ט בתחלה, [ומיהו אי סוגיא שם דוקא במחיצה תלוי' וכמש"כ לעיל ס"ק ב' אין ראי' משם] והמ"ב סק"ט לא כתב כן ודבריו צ"ע.
ויש לעי' ביש באמה ד"ט ואין בנקבים ד' לישתרי בגיפופי למש"כ לעיל סק"ב דגיפופין עד התהום מהני במים עד עשר, וי"ל דמיירי דמתקצרת באלכסון דלא מינכרא מחיצתא ולא חשיבי גיפופין וכמש"כ לעיל סי' ט' סק"ט, א"נ משום דאי חשבת לי' לאמה רשות בפ"ע צריך שיהא לאמה ג' מחיצות של עומד מרובה, והכא ליכא אלא ב' מחיצות, א"נ באמה יתירה על ב"ס, ומיהו משום ארכה יתירה פי שנים ברחבה ליכא למיסר כמש"נ לעיל סי' כ"ה סק"ז י"א.
כג) רמב"ם פט"ו מה' שבת הי"ד אמת המים העוברת כו' נראה מדברי רבנו דלא התירו להחליף דרך מ"פ [והא דהתיר בספינה בה' כ', ספינה שאני וגם הצריך זיז וכמש"כ לעיל ס"ק י"ז] והלכך באמה העוברת בין ב' בתים והשביל שבין ב' הבתים פרוץ במלאו אין ממלאין הימנה אלא א"כ האמה פחות מד' והאגף ג"כ מ"פ, שאם האמה ד' הוי כרמלית ואין ממלאין מהחלון דרך האגף אף שהאגף מ"פ מפני שאסור להחליף, ואם האמה פחות מד' והוי מ"פ, והאגף כרמלית אין ממלאין מפני שאסור להוציא מאגף לבית, אמנם אם יש לשביל פסין המתירין לטלטל בתוכו מותר למלאת כל שאין באמה ד"ט, אף באגפים רחבים, אמנם מה שקשה בדברי רבנו, שנתן שיעור אגפים ג"ט, ולא נתגלה לן הטעם, שהרי אין כרמלית פחותה מד', ודוקא לענין איחלופי החמירו חכמים פ"ז א' דצריך פחות מג' וכמש"כ רש"י שם ד"ה התם, אבל לענין כרמלית בשיעור ד"ט הוא, ונראה דזהו כונת הר"א בהשגות דלא בהפלגת ג"ט תליא, אלא בשיעור כרמלית דהיינו ד"ט, אמנם מה שהצריך הראב"ד שלא יהי' בין הפסין ג"ט, צ"ע דאם אין באמה ד"ט, ויש באגפיה ד"ט, נראה דהאמה ניתרת בפסי החצר אף במופלגין טובא, ואם יש באמה ד"ט ואין באגפיה ד"ט, לא מהני גיפופי החצר אף שאין ביניהן ג"ט שהרי מחיצה שלמה העוברת ע"פ האמה אינה מתרת, וצ"ע.
כד) עירובין פ"ז א' אלא באגפיה ולהחליף, כ' הריטב"א וז"ל ועי"ל דהכא כיון דתוך רה"י קיימי והם מוקפין מחיצות סבירא להו לרבנן דכל שיש בהם ג"ט שיצאה מתורת לבוד נופלים לגבי רה"י ואסור לטלטל מהם לכרמלית עכ"ל ולמש"כ לעיל ס"ק כ"א אין לדברי הריטב"א מובן, ואפשר משום דמן הדין הוי האמה רה"י דהא דמים נחשבין לרשות בפ"ע אינו אלא מדרבנן, וא"כ לא מקרי הגיפופין מ"פ, ואף דכי אסרינן למלאת מהאמה, ואנו מחזיקין את האמה לרשות נפרדת, שורת הדין נותן דהאגף מ"פ, מ"מ מחמרינן בו, משום שבאמת אינו מ"פ אלא רה"י, והדברים נכונים בעצמם, אבל לשון הריטב"א אין מורה כן, וצ"ע.
כה) פ"ח ב' והרי שופכין כו' וקתני לא ישפוך, לפרש"י דהאי בד"א אחצר פחותה מד"א קאי, ופריך מביב, ע"כ הקו' לרבה דאמר דרישא אתאן לת"ק דאמר בסיפא לא ישפוך לתוך הביב, ושפיר פריך אבל לר"ז דת"ק ראב"י הוא לא פריך מידי, ולפר"ת דהאי בד"א קאי אביב הקו' בין לרבה בין לר"ז, ומיהו גם לפרש"י נראה דלקושטא דמלתא בימה"ג שרי לשפוך אף לתוך הביב וכדמפרש טעמא למאי ניחוש לה כו'.
שם שמא יאמרו צנורו ש"פ מקלח מים כו' משמע דאיסורא בימה"ח משום שמא יאמרו כו' ולעיל אמרינן דטעמא דת"ק משום זילוף ופחות מד"א או שופך לביב ליכא משום זילוף, וי"ל דטעמא משום קלקול חצר ומשום שמא יאמרו צנורו ש"פ מקלח, אלא דכ"ז במדה ובאופן דליכא משום זילוף אבל היכי דהוא במדת ואופן זילוף לא גזרו דלא חלה עלה שם הוצאה.
פ"ח א' תוד"ה ביב, ולר"ש נראה טעמא דקמירת ביב כו' ולפי' ר"ש סילון שקמור ד"א ברה"ר כו' יש לעי' לפ"ז מאי האי דקתני וחכ"א אפי' גג או חצר מאה אמה כו' הלא שריותא דראב"י משום דקמור ד"א ברה"ר, ועוד קשה דמשמע מדבריהם דלא נדחו להו לגמרי דברי ר"ש מסוגין ולכאורה הלא דברי ר"ש המה היפוך המבואר בסוגין דרבנן דפליגי עלי' דראב"י טעמם משום זילוף ולכן אסרו תוך הביב, וראב"י, משום תיימי מיא ס"ל, ולכן מותר תוך הביב, ונראה דלפי' ר"ש סברא דתיימא מיא לא גרע מקמירת ד"א ברה"ר, ועדיף מני', כיון דאפשר שלא יצאו המים לחוץ, וזהו דקתני וחכ"א אפי' מאה אמה, והיינו דאפשר שלא יצאו, מ"מ אסור כיון שיוצאין, ומזה נלמד דכש"כ דלא מהני קמירת ד"א ברה"ר.
פ"ח ב' מתנ' דלא כחנני' כו' לפי שאין הגג עשוי לבלוע כו' נראה דדוקא בגג פליגי רבנן עלי' דחנני' דמ"מ הוא בולע קצת אבל במרוצף עץ מודים שאין שופכין, וכן מבואר בר"י הובא בשו"ע סי' שנ"ז ס"א בהגה' בב' דיוטאות שהתנה דדוקא ביש עליהם מעזיבה שראוי המים לבלוע בהם עיי"ש.
כו) פ"ח א' אדם רוצה לזלפן, ואין איסור בדבר בשבת כדאמר שבת צ"ה א' הרוצה לרבץ את ביתו בשבת מביא עריבה מלאה מים כו'.
שם ע"ב תנן חצר ואכסדרה מצטרפין לד"א עי' פרש"י, ור"ל כיון דאין ראוי לזילוף אלא חצר חשובה וכיון שאין בה אויר דע"ד שהרי מחיצות אכסדרה מפסיקות, לא עדיפא מחצר ב' על ח', דהכי נמי צריך צירוף הרבה אוירים אויר שתוך האכסדרה ושבין כותל אכסדרה לכותל החצר והאויר הרחב שכנגד שניהם, ומשני באכסדרה ע"פ כל החצר כלה ואיכא אויר אחד דע"ד, ולשון הריטב"א בזה צ"ע, ולמדנו מזה לענין בית ד"א על ד"א והעמיד מחיצה כל שהו וחלקו אף דפרוץ מרובה מ"מ חשיב חילוק ופטור מן המזוזה, אף שיש בין שניהם ד"א על ד"א אויר, לדעת הרא"ש שהביא הש"ך בה' מזוזה סי' רפ"ו ס"ק כ"ג, אבל לדעת הרמב"ם שם י"ל דה"נ מצטרפין כיון דפרוץ מרובה.
שם ת"ש חצר שאין בה ד"א על ד"א כו' מבואר דלשון ד"א על ד"א מתפרש דוקא ולא אריך וקטן, ויש לעי' לדעת הרמב"ם דס"ל דאריך וקטן חייב במזוזה אע"ג דתניא סוכה ג' א' דבית שאין בו ד"א על ד"א פטור מן המזוזה, ואפשר דהכא משום דשינה תנא דברייתא מלשון המשנה דוקא קאמר.
כז) פ"ח א' וכי מה בין זה לעוקה תימא הא תנן מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה והכא אין מחזיק כלום, וי"ל דהמים שסביבות המוקף חשיבי למחיצות העוקה והוי כעוקה מחזקת, ואע"ג דמה ששופך מתערב עם המים שחוץ להמוקף, הוי כעוקה שנתמלאה דשרי לשפוך אף דהמים יוצאין לחוץ וכמו שפירש"י ד"ה מה, ולמאי דמשני הני לא תיימי היינו דלא חשיב כעוקה מחזקת, וללישנא בתרא ס"ל דחשיב כעוקה שנתמלאה, ויש לעי' הא מסקינן דבימה"ג א"צ עוקה ולדעת הרא"ש וש"פ א"צ עוקה כלל ושרי אפי' כור ואפי' כורים, וקאמר הטעם, דלמאי ניחוש לה אי משום קלקול חצר הא מיקלקלא וקיימא אי משום גזירה שמא יאמרו צנורו ש"פ מקלח כו' וה"נ הכא במים לעולם כימה"ג דמי, וי"ל דדוקא במקום שאפשר שיבלעו במקומן מהני האי טעמא, א"נ במים נמי ניכר הקילוח שהוא של שופכין, ואפשר דרוצה שיעברו השופכין ויהיו המים זכים למלאת.
כח) שו"ע סי' שנ"ז ס"ג בהגה' ואם הצנור למעלה מי' טפחים שעוברים המים דרך מ"פ לכרמלית יש להקל, אפשר דזה לדעת הרמב"ם וש"פ שהביא הגר"א דזיז למעלה מי' הוי מ"פ ומיירי שהצנור בולט מן הגג והוי כהונח במ"פ, ולכן מקילינן בכחו כה"ג אף לדעת האוסרין להחליף ברשויות דרבנן, אבל להסוברין שהזיז הוא כרמלית, או אם הצנור הוא באופן דנחשב חורי רה"י, שאין כאן הנחה במ"פ אפשר שאין לחלק בין גופו לכחו, וצ"ע ועי' לעיל ס"ק י"ז.
שו"ע סי' שנ"ה ס"ב ואם עשה דף או קנה כו' כחו בכרמלית ושרי כו' ואף לדעת התו' דדוקא בספינה שרי כחו בכרמלית אבל בבית גזרינן משום כחו ברה"ר והביאם רמ"א בסי' שנ"ז, הביא בהגהות מרדכי פ' הזורק תשובת מהר"מ דהכא עדיף דלא אכפת לי' אם לא יפלו מהדף ור"ל ודמי לחצר בימה"ג, ובד"מ סי' שנ"ז סק"ג נתקשה שדברי מהר"מ סתרי אהדדי וכ' דההיא דביה"כ ברחוק מן העיר ולא גזרינן משום רשות הרבים ודבריו תמוהין, שהרי מהר"מ גופי' באר טעמי' וכמו שכתוב בהגהמ"ר כמו שכתבנו.
שם ס"ג בהגה' ביה"כ העומד בין שני הבתים כו' המרדכי בשם הר"י מקינון התיר והביא ראי' מכותל שבין ב' חצרות פחות מד"ט ותימא דהתם החצרות רשות היחיד, והכותל רשות שניהם וחשיב מדרבנן כרה"ר לגבי החצרות, וכיון שהוא פחות מד' לא גזרו עלי' והוי מ"פ, אבל עמוד פחות מד"ט העומד בחצר ודאי דינו כחצר ואינו מחלק רשות לעצמו, וה"נ כיון דמקום החפירה חצר השותפין אין הצואה חולקת רשות לעצמה, ובד"מ סק"ג נדחק בראית הר"י מקינון לישבו לדעת ההגהות, ואדרבה דעת הר"י מקינון לא נתגלה לן.
סי' שנ"ז ס"א אבל אם היא סמוכה לכרמלית כו' זהו דעת הרמב"ם וקשה מסוגיא דעירובין פ"ח א' ל"ש אלא למלאת אבל לשפוך כו' ועי' בריטב"א שם שיישב קצת.
כט) עירובין פ"ו ב' תוד"ה גזוזטרא, ותימא כיון דאין לה מחיצות כו' וי"ל דבקיעת דגים לא הויא בקיעה ואמרינן גוד אחית כו' א"נ סתמא כו' אינם כמסתפקים בתירוץ קמא, דהא גמ' ערוכה היא שבת ק"א בביציאתא דמישן מידי איריא התם הויא לי' מחיצה שהגדיים בוקעין בה כו' אלא משום דר"ה פליג התם כתבו דמש"ל נמי בפתוח לו חלון, אבל לדינא קושטא דמלתא דהוי רה"י בלא פתח, ועי' במ"ב סי' שס"ו בבה"ל ד"ה ואם.