חזון איש/אורח חיים/עח
סימן עח (יד)[עריכה]
א) ראינו מתקנים את המבואות בדלתות, בלא צו"ה, במקומות שא"א לעשות צו"ה מטעם פקידי העיר, ואת הדלתות נועלים פ"א ואח"כ פותחים אותם ועומדים תמיד פתוחים, ונראה דאין תיקון דלתות בלא צו"ה מועיל כלום, שדלת בלא צו"ה אינו עושה פתח, אלא אם הדלת נעול והוא כשאר מחיצה, ובזמן שהפתח פתוח בטלה המחיצה ואסור, שהרי אין לנו בדין המחיצות אלא מה שאמרו חכמים, וזולת מה שנתבאר ענינו בגמ', אין ראוי לספק בו ולהחשיבו כלל וכלל, ובגמ' אמרו עירובין י"א ב' צו"ה שאמרו קנה מכאן כו', וכ"ת דדלתות הוא פתח ממש וא"צ לאשמועינן, וקאמר דצו"ה מהני אף שאינו פתח ממש, וא"צ לומר דלתות בלא צו"ה, ז"א דע"כ צו"ה בלא דלתות עדיפא מדלתות בלא צו"ה, שהרי אמרו מנחות ל"ג דפתחי שימאי פטורין מן המזוזה ומפרשינן לה דלית להו שקפי או תקרה, וע"כ בדאית להו דלתות עסקינן, לדעת הרמב"ם שכ' הטור ביו"ד סי' רפ"ו, ואף החולקים על הרמב"ם בזה לא חלקו אלא מטעם אחר, אבל דין פתחי שימאי לא קשיא להו, וחזינן דעת הראשונים ז"ל שאין דלתות בלא צו"ה חשיב פתח ופטור מן המזוזה, ואפ"ה בצו"ה בלא דלתות דעת רה"פ דחייב במזוזה, ואף הרמב"ם שפטרו מן המזוזה אינו משום דלא חשיב פתח אלא משום דכתיב ובשעריך כמש"כ ב"י בשם הר"מ בתשובה, הרי דצו"ה בלא דלתות חשיב פתח לענין מזוזה, ודלתות בלא צו"ה לא חשיב פתח, וכיון שלא מצינו בגמ' לענין מחיצה אלא צו"ה, מאן יספק לנו שיועילו דלתות בלא צו"ה, וגם אין ראוי לחלק בין מחיצות שבת ובין חיוב מזוזה דבגמ' עירובין שם משוינן להו בדין פתחי שימאי ולענין כיפה, וכש"כ בזה שלא דנו עלי' בגמ' כלל להשמיענו דין דלתות בלא צו"ה, אלא שלמדנוהו שהוא אינו נידון כלל לפתח, שאין ראוי לחלק ולמחשבי' לפתח לענין שבת.
ב) ובתוספתא פ"ז דעירובין תניא מודים חכמים לר"י במעשה גנוסר שזה פותח דלת קרפיפו וסותם רה"ר וזה פותח דלת קרפיפו וסותם רה"ר שמערבין ונושאין ונותנין באמצע כו' החזירו פתחים למקומן חזרו לאיסורן, וקשה למה חזרו לאיסורן הלא רה"ר מותר בדלתות אף בזמן שהדלתות פתוחין, כמבואר עירובין ו' ע"ב, וכ"ת משום דבעינן ננעלות בלילה כדאמר שם, הלא דעת הרמב"ם והטור סי' שס"ד דבראויות לנעול סגי, וע"כ שאין דלת בלא צו"ה מתיר משום פתח אלא משום מחיצה וכיון שנפתח הדלת בטלה המחיצה, ואף את"ל דלאו היינו טעמא, אלא משום דשאני ההיא דתוספתא דלא נעשה הדלת אלא לקרפף, והלכך לא חשיב פתח לרה"ר, מ"מ נלמד לענין נידון דידן דהני דלתות שמעמידין לתיקוני המבואות ג"כ לא נעשו לנעול כלל ואינם משמשין שום תשמיש של דלת, ולא עדיפו מדלתות הקרפף שהרי אין חסרונן מה שהן מיוחדין לקרפף אלא מה שאינן מיוחדין לתשמיש רה"ר.
ג) ומהא דאמר שבת ט' א' באיסקופה, פתח פתוח כלפנים ומוקי לה במבוי וחציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים והלכך פתח נעול כלחוץ [שאין קורה לפחות מד', וה"ה דהוי מצי לאוקמי בקירויו כלפי חוץ או שכלו מקורה אלא שאין בכל עובי חלל הפתח ד' אלא דסתם פתח רחבו ד', כן פרש"י] אין ראי' מכאן דדלת לא חשיב מחיצה בזמן שהוא פתוח, מדלא מפסיק הדלת בפני הקורה בזמן שהפתח פתוח, כי היכי דמפסיק בזמן שהפתח נעול, די"ל דאע"ג דחשיב מחיצה דאוריתא מ"מ לא החמירו חכמים בתוך הפתח שלא יועיל לו הקורה, כי היכי דלא החמירו בקירויו כלפי חוץ אף בפתח נעול, אע"ג דאין מבוי ניתר בלחי וקורה אלא א"כ ארכו יותר ע"ר ובתים וחצרות פתוחין לתוכו, והכא אין הדלת מפסקת וחשיב הכל כמבוי אחד, כמו כן י"ל דבפחות מד' אע"ג דבפתח נעול החמירו דהדלת מפסיק, מ"מ בפתח פתוח הקילו, וכן למאי דמוקים לה ר"א בב' קורות שאין ביניהם ג"ט והדלת מפסיק ביניהן שפיר יש לחלק בין פ"פ לפ"נ, אף אי נימא דפ"פ חשיב ג"כ מחיצה דאוריתא.
ד) ולכאורה יש להביא עוד ראי' דדלת בלא צו"ה לא מהני מהא דעירובין ה' א' דמוכיח דארך מבוי לא סגי בד"ט דבד"ט לא מש"ל חצרות פתוחין לתוכו, ופרש"י שהרי אין פתח פחות מד"ט ואיה מקום הפצימין כו' עיי"ש פרש"י, ואם איתא מש"ל בדלתות דלא בעי פצימין.
ה) אמנם העומד לנגדנו דברי הפרישה ביו"ד סי' רפ"ז שהק' דברי הטור אהדדי שכ' בפתח הממלא את כל המזרח מצפון לדרום ולית לי' מזוזות, דחייב במזוזה דראשי הכותל חשיב מזוזה, ואילו באכסדרה שיש לה ג' מחיצות ורוח רביעית פרוץ במלאו פטר לי' ממזוזה ואע"ג דאיכא עמודי ברוח ד', מ"מ פטור דלחיזוק תקרה עבידי, וכש"כ עובי הכתלים דלא חשיבי שקפי, ותירץ דמיירי בדאיכא דלת, ולכאורה מוכרח מזה דדלת בלא מזוזות חייב במזוזה, אמנם ז"א שהרי בהאי פתחא דאקרנתא פריך בגמ' והא לית לי' פצימין ומשני אעדי' פצימין, הרי דבעינן פצימין, ודלת מאן דכר שמי', אלא נראה כונת הפרישה דהיכי דאיכא דלת הרי נעשו ראשי הכתלים לשם פצימין, ואף שאין הפצימין ניכרין מפני שהן שוין בבנין כל הכותל, מ"מ חשיב פצימין, ומיירי ג"כ בדאיכא סף העליון, ולפי האמור מבואר מדברי הפרישה ג"כ דדלת בלא מזוזה פטור ממזוזה, וע"כ מוכרח כן שהרי סיימו שאם אין לו אלא פצים אחד בצד שמאל פטור, אף דאיכא דלת, וכש"כ לדעת הרמב"ם דלעולם אין חיוב מזוזה בלא דלת, דההיא דאין לו פצים אחד ע"כ מיירי בדאיכא דלת ואפ"ה פטור ממזוזה, ועיקר פירוש הרא"ש והטור בהא דפתחא דאקרנתא צע"ג מ"ש מזוזה ממחיצות שבת דהניח קנה ע"ג כתלים לא חשיב צו"ה, דאל"כ כל קורה הוא צו"ה, ומיהו לפי' הפרישה ניחא דהכא בעשוי מתחלה לכך, ודעת ש"פ שפי' דאקרנתא בקרן זוית, מוכרח דדוקא בפתח קרן זוית חשיב ראש הכותל כפצים שהרי הכותל סותם גם באותו רוח של הפתח והוי כהעמיד פצימין באלכסון כזה (קמד) דחשיב פצימין אבל אם הפתח ממלא כל הרוח לא חשיבי ראשי הכתלים פצימין שאין פצימין אלא הסותמין את החלל מכאן ומכאן.
והני דלתות דעבדי לרה"ר [שאמרו עירובין ו' א' ב'] לא משום מחיצה הוא, אלא בדאית בהו צו"ה מיירי [וכמש"כ תו' עירובין כ"ב א' ד"ה והא] אלא דאתו רבים ומבטלי מחיצתא וע"ז מהני דלתות ננעלות בלילה או ראויות לנעול דמבטלי בקיעת רבים ולא חשיבי רק כרמלית, ושוב מהני צו"ה למחשב רה"י, מיהו נראה דאין הדלתות עושין כרמלית אלא דאין רה"ר תוך רה"י אע"ג דיש בתוכו סרטיות ופלטיות גדולות וכשבוקעין תוך פרצות החומה מבטלי המחיצות אבל הדלתות מאלמי כח המחיצות ונעשה רה"י תוכו אבל בלא צו"ה שאין כאן מחיצות לא יועילו הדלתות כלום שתוכו רה"ר כיון שיש בתוכו סרטיות גדולות כשיעור רה"ר, וכן נראה עיקר לדינא שאין דלתות בלא צו"ה מהני כלום.
ו) עירובין ב' ב', תוד"ה אלא, אבל לא תהני לי' דלתות לא פריך דפשיטא הואיל ואית לי' דלתות והן ננעלות דהויא כמחיצה מעליתא, ר"ל דקשה בהא דמשני מידי הוא טעמא אלא לרב כו' וא"ל צריך למעט כו' אכתי תקשי דהא מודה רב דדלתות מהני אפי' לרה"ר וכדאמר לקמן ו' ב' ואי מפתחו של היכל יליף לא תהני לי' דלתות ליתר מי' דהא היכל דלתות הוי לי' ואפ"ה י' ותו לא, ולזה פירשו דזה פשיטא דהוי מחיצה מעליתא, ואע"ג דחשבינן להו מחיצה אפי' כשהדלתות פתוחות, מ"מ צו"ה ודלתות חשיב ודאי מחיצה, ומש"כ ולא שייך למפרך דליבעי צו"ה דצו"ה לא הוי אלא משום נוי, ר"ל נהי דדלתות לצניעות בעלמא הוא דעבידן אכתי צו"ה למה לי וע"ז כתבו דהוא משום נוי, ובחי' הריטב"א משמע דכיון דעביד להו דלתות צו"ה הוא נוי לדלתות, ואין ללמוד מדבריהם שיועילו בעלמא דלתות בלא צו"ה, למחשב מחיצה, דש"ה דדלתות אינן אלא לצניעות, וכן ממש"כ דדלתות חשיב מחיצה מעליתא היינו נמי דלתות בצו"ה, ואע"ג דלרב לא מהני צו"ה ביתר מי' ודלתות מהני, היינו נמי דלתות בצו"ה אבל דלתות בלא צו"ה חשיב פתחי שימאי.
ז) מנחות ל"ג פתחי שמאי פטורין מן המזוזה דלית להו שקפי ודלית להו תקרה פרש"י אבן נכנס ואבן יוצא, לכאורה נראה דלהני פוסקים דמחייבי במזוזה לפתח שאין לו אלא פצים אחד בימין, לא גרע אבן נכנס ואבן יוצא מלית לי' כלל, ואע"ג דלענין שבת דאמר עירובין י"א דפתחי שימאי לא חשיב פתח, אין חילוק בין חסר לי' של ימין או של שמאל ולא חשיב פתח, מ"מ מזוזה שאני דלא כתיב פתח אלא מזוזת ולא פטרינן פתחי שימאי אלא משום דאין לו מזוזת, ושפיר מרבינן לחייבו במזוזה בפצים אחד, מיהו צ"ע מנ"ל דבעינן תקרה נהי דלא חשיב פתח בלא תקרה הלא פצים אחד נמי הוי פתחי שימאי ואפ"ה חייב במזוזה ובמע"י כ' בשם הרמ"י דילפינן מפתח מצרים, ולכאורה נראה דבאמת בעינן פתח במזוזה וילפינן משעריך ובלא שקפי פטור משום דלא חשיב פתח, ואפ"ה מחייבינן באין לו אלא פצים אחד דרבי בי' קרא, ולפ"ז י"ל דלענין שבת נמי חשיב פתח בפצים אחד, וזה דעת מהראשונים שהביא המרדכי פ"ק דעירובין דקנה ע"ג א"צ אלא מצד אחד ומהר"מ פליג עלי' דלענין שבת צריך ב' פצימין דוקא יעו"ש, וא"כ שפיר איכא למילף מהא דלא מהני דלתות ופצימין בלא תקרה שאין פתח בלא תקרה לעולם, (עי' ס"ק שאח"ז).
ח) מנחות ל"ג הני פתחי שימאי פטורין מן המזוזה מאי פתחי שימאי פליגי בה רב רחומי ור"י חד אמר דלית להו תקרה וחד אמר דלית להו שקפי ופרש"י תקרה אסקופה העליונה, שקפי מזוזות, ל"א דל"ל תקרה שאין הבית מקורה, שקפי אסקופה העליונה, ואיכא למידק למ"ד דלית להו תקרה, לפי' ראשון שפרש"י, דמשמע דמ"ד תקרה אית לי' דשקפי לא מעכבא, והא אמר לקמן ל"ד בית שאין לו אלא פצים אחד ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרים, וע"כ ל"פ אלא בפצים אחד, אבל בדלית לי' שקפי כלל לכו"ע פטור, וי"ל דלא נחלק אלא בפירוש פתחי שימאי דא"ר, אבל לדינא מודה דאי לית להו שקפי פטור, אבל קשה למ"ד דלית להו שקפי, למה צריך רבא לאשמועינן הלא נחלקו בזה ר"מ וחכמים באין לו אלא פצים אחד, ואי דב' פצימין קאמר ואשמועינן דהלכה כחכמים, לא הוי לי' לאשמועינן במימרא באפה נפשה, ונראה דלהכי פי' הרא"ש אבן נכנס ואבן יוצא, ואשמועינן דלא חשיב מזוזה וכן פרש"י בערובין י"א, וכ"מ בגמ' שם שהרי אין לו אלא פצים אחד היינו שהפתח סמוך לכותל וכמו שפי' הטור סי' רפ"ז, דהכתלים עצמן חשובין מזוזות, ופתח באמצע כותל לכו"ע דכותל שמכאן ומכאן חשיב מזוזה, וא"כ אם נפרש דלית להו שקפי שאין לו פצימין כלל היינו שהפתח ממלא כל הרוח, ולישנא דברייתא עירובין שם שריבה בהן פתחים וחלונות א"א לפרש כן, וע"כ באבן נכנס ואבן יוצא, ואשמועינן דלא חשיב פצים, לר"מ כדאית לי' בחד פצים, ולרבנן כדאית להו, בשניהם, ואי ר"ר ור"י פליגי לענין דינא, למ"ד דלית להו תקרה, אית לי' דאבן נכנס ואבן יוצא חשיב מזוזה, ולמ"ד דלית להו שקפי אית לי' דתקרה עליונה אינה מעכבת, ומיהו ל"מ כן שהרי איפלגו בעירובין שם לענין מחיצות שבת, ומשמע דכו"ע מודים שאין צו"ה בלא אסקופה עליונה כדאמר שם ה"ד צו"ה קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, ובלא קנה ע"ג אינו אלא תיקון לחיים, והלכך נראה דלא פליגי לענין דינא, ולפי' השני שפרש"י דשקפי הוא אסקופה עליונה, נראה נמי דבהא כו"ע מודו, אלא בקירוי י"ל דפליגי, ולענין מזוזות, זהו מחלוקת ר"מ וחכמים באין לו אלא פצים אחד, ובאבן נכנס ובאבן יוצא לא מצינו בגמ' למפסל, ואי פרושא דלית להו שקפי היינו אבן נכנס ואבן יוצא דלישנא דשימאי מתפרש ע"ז, א"כ יש ללמוד מזוזות באסקופה העליונה לענין ד"ז, ולפ"ז אין לנו נפקותא לענין דינא בכל הני פירושי, רק בדין בית שאינו מקורה דללישנא בתרא שפרש"י פטור ממזוזה למאן דמפרש דלית להו תקרה, ובב"י סי' רפ"ז הביא דברי הגה"מ בשם ר"מ דפסק לחומרא ואיזה שיהי' חייב במזוזה, ומשמע דאי איכא משקוף עליון בלא מזוזות חייב ומזוזות בלא משקוף נמי חייב, וזה תימא דהא פצים לכו"ע צריך, וכן משקוף משמע דלכו"ע צריך וכמש"נ וכן משמע בעירובין שם בהא דמבעיא אי צריך ליגע ופשיט שם מזוזה מדין כיפה משמע דגם במזוזה צריך ליגע אי דין הוא דצריך ליגע, אבל בלא משקוף לאו פתח הוא, וצ"ע.