חזון איש/אורח חיים/עג
סימן עג (ט)[עריכה]
א) עירובין י"א ב' במתנ' הכשר מבוי כו' ובגמ' כמאן כו' למימרא דקסברי ב"ש ד' מחיצות דאוריתא, שיעור הדברים דעיקר פתיחת מכלתין הוא משנתינו דהכשר מבוי ומשנה ראשונה הוא לבאר דהאי מבוי צריך שלא יהא גבוה מכ' כשיניח הקורה ע"ג לא יהא הקורה יותר מכ' בגובה, ושלא יהא הפתח רחב מי', ובהאי מבוי שנמוך מכ' ופתחו י', אמרו ב"ש שיעשה לחי וקורה וב"ה לחי או קורה, ופירשו בגמ' דענין תיקון מבוי וחצר שאמרו בגמ' בכל מקום, היינו בג' מחיצות שלימות של עומ"ר, וברוח ד' הוא שדברו בה חכמים בתיקונה, וכמו שנחלקו חנני' וחכמים ולכו"ע צריך צו"ה ברוח ג', ואפי' לא בקעי בה רבים כגון פתוח לבקעה, כדאמר ז' א', והלכך פשיטא דאין היתר טלטול לעולם בלא ג' מחיצות שלימות של עומ"ר, אמנם פירשו לן בגמ' דאין הכרע ממשניות אי ג' מחיצות שלימות הוא תנאי ברה"י מה"ת, דאפשר דמדאוריתא לענין רה"י בשתים זה כנגד זה סגי, או בב' זה כנגד זה ולחי או קורה ברוח ג', אלא לענין טלטול צריך דוקא מחיצות שלימות ג', וזהו דקאמרי לימא קסברי ב"ה ג' מחיצות דאוריתא, היינו דלחי וקורה לא יועיל לרוח ג' אלא שלימות, וקאמר דממתנ' אין ראי' די"ל דהוא מדרבנן לענין טלטול אבל מה"ת י"ל דבלחי ברוח ג' סגי, או אפי' בלא לחי, ולקושטא דמלתא נחלקו אמוראי לקמן י"ב ב' בזה, ונראה דה"ה דאין ראי' ממתנ' דלא בעי ד' מחיצות מה"ת היינו ג' שלימות ולחי או קורה ברוח ד', אלא משום דבאמת קיי"ל דבג' מחיצות הוי מה"ת, לא נקט לה אליבא דב"ה, אלא דבעי לפרושי פלוגתת ב"ש דבעי ד' מחיצות היינו ג' שלימות ולחי וקורה ברוח ד', ליעשות רה"י מה"ת והלכך מצריך כן לענין טלטול ג"כ, ודחי דלעולם י"ל דמחמיר בלחי וקורה רק לענין טלטול, ומה"ת בג' סגי, ומיהו אף ב"ש י"ל דסגי בב' מה"ת, וכדקאמר לימא קסברי ב"ה ג' מחיצות דאוריתא, היינו לימא דג' מחיצות שלימות דבעו אף ב"ה, נימא שהוא גם בדאוריתא לענין רה"י, ודחי די"ל רק לענין טלטול כן, ומיהו לענין טלטול בעי ג' שלימות בין במבוי בין בחצר דאין חילוק בין מבוי לחצר רק ברוח ד', וכשנחלקו רבי ורבנן בחצר היינו בחצר סתומה כמבוי.
ב) שם בגמ' לימא קסברי ב"ש ד' מחיצות, ומיהו למה דאמר תלמיד אחד משום ר"י דדוקא ביתר מד"א נחלקו ב"ש, ע"כ א"א לפרש טעמא דב"ש משום ד' מחיצות, אלא לת"ק קאמר לה.
שם במתנ' ב"ש לחי וקורה, למ"ד תחת הקורה מותר ובין הלחיים אסור, היכא דרחבות ד' אף בפתוח לרה"ר, צריך להעמיד הלחי שיהא חודו הפנימי בשוה עם חוד החיצון של קורה, דאל"כ לא יהא רשאי לטלטל אלא עד חודו של לחי טרם שכלתה הקורה, וא"כ הוי מקצת קורה במקום שאינה מתרת, ויש כאן פסולא דאמר ר"ח ח' ב' לדברי המתיר אסור, ואפי' בפתוח לרה"ר ואין בלחי רחב ד', מ"מ אין ההיתר אלא מטעם מקום פטור, אבל אין כאן פעולת מחיצת לחי אלא עד חודו הפנימי, ומיהו לדעת רמב"ן דאף ברחב לחי ד' מותר בפתוח לרשות הרבים, לא איכפת לן בפתוח לרשות הרבים, אם חוד החיצון של לחי בשוה עם חוד החיצון של קורה, אבל בפתוח לכרמלית, צריך דוקא שיהא חוד החיצון של קורה בשוה עם חוד הפנימי של לחי, ולדעת הרמב"ם אף בפתוח לכרמלית דין תחת הקורה ובין לחיים שוה, כמש"נ כ"ז בס"ד סי' ב', וכן לענין ב' פסי חצר אי צריך שיהא חודן הפנימי בשוה תלי בדין אי בין הלחיים מותר ברחב ד', [יעוין סוף סי' ח'].
ג) שם תוד"ה ור"נ וצריך ב' פסין של ב' משהויין נקטו דבריהם אליבא דהלכתא דלא קיי"ל כר"י דשיעור לחי ג', אע"ג דרבי כר"י ס"ל, א"נ הא דקאמר וסבר לה כר"י היינו תנא דברייתא דתני רב אדא, ומיהו ל' הגמ' י' א' דרבי גופי' כר"י ס"ל, [וכ"ה בהדיא בגמ' י"ד ב', משום דקאי רבי כותי'].
ומיהו אין הלכה כרבי בהא, ומהרש"א ז"ל כ' דר"י פליג אהא דתני רב אדא, ולא ידענא הכרח לזה, והא דאמר בגמ' רבי היא וסבר לה כר"י, כלומר רבי אליבא דר"י משום דסבר כותי', ור"י כרבי אליבא דרבנן, ונראה עוד ראי' לפי' תו' דלפרש"י דרבי פליג גם בפס ד', א"כ רב דקאמר מודים חכמים לר"א ואמרינן מאן מודים רבי, ומשמע דס"ל כותי', ולקמן אמר אליבא דרב במבוי שארכו כרחבו דניתר בפס ד' ומסיים שם במלתא דר"י דפסי חצר צריך שיהא בהן ד', ואם איתא דרב לא ס"ל להא דר"י, יותר הו"ל לאתוי' מלתא דרב דאמר מודים חכמים לר"א, והגאון ר' אלעזר משה זצ"ל בהגהותיו הק' דע"כ מוכח מברייתא דתני אדא דלרבי לא סגי בפס ד' מרוח אחת, דאל"כ בד' טפחים סגי ול"ל גדולה בי"א, ונראה דהא דפריך לעיל י' א' אי למשרי' לגדולה בי' וב' טפחים סגיא, אין פירושו דכל דסגי לי' בשיעורא זוטא הוי לי' למינקט, אלא הכי פריך דע"כ תנא דברייתא חידוש דין אתא לאשמועינן שהרי מתנ' אינה צריכה פירוש, דכיון דהאי חצר גדולה היא ע"כ דאיכא גיפופי, וע"כ דברייתא אתיא לאשמועינן כרבי דגיפופי יהיו מב' צדדין, ולזה פריך דאיך השתמש התנא על כונה זו בלישנא דקאמר קטנה בי"א, ובשלמא אי צריך ג"ט מכאן וג"ט מכאן כרבי ור"י, שפיר נלמד מהא דקאמר י"א היינו שאם אין ד"ט מצד אחד צריך ג' מכאן וג' מכאן, ומדקדוק שיעורי' נלמד פירוש דברי התנא, אבל אי רבי לא סבר כר"י ע"כ דאתא לאשמועינן כרבי דצריך ב' פסין משהו, והוי לי' למתני בהדיא דבנשתייר מכאן ומכאן עסקינן, א"נ אי טפח דוקא קאמר, ליתני קטנה בי' וגדולה בי' וב' טפחים ונלמד מזה דצריך טפח מכאן ומכאן ורבי היא, וכן הא דפריך אי למיסרה לקטנה קאתי לאשמעינן דמפלגי טובא, היינו נמי איך יתכן דלאשמועינן דנראה מבחוץ הוי לחי קאתי, ואי קטנה אסורה עד שיהא מופלגין, וינקוט על כונה זו גדולה בי"א, דאדרבה בי"א לא מתפרש אלא בדוחק, והוי לי' לפרושי דמופלגין שאין בהן לבוד קאמר, אבל למסקנא שפיר נקט י"א לאשמעינן דחצר צריכה ב' פסין ג' מכאן וג' מכאן, ולא מתני לי' ד"ט, דאכתי לא שמעינן דינא דר"י, וגם דינא דרבי לא שמעינן דהיה אפשר לפרש דמשום איסורא דקטנה נקיט לה שיהא מופלגין, ורבנן היא, ונראה מבחוץ הוי לחי, והא דאמר שם ורבי לא סבר לה כר"י, אינו שמוכרח כן מהאי ברייתא, אלא כל כמה דלא מצינו לרבי שסבר כר"י, קרי לי' הכי וגם בסתמא סבר כרבנן.
ואף לפי' תו' דלרבנן בפס משהו סגי מ"מ ר"ז דפריך מי אמר ר"י הכי כו' הוי ס"ד דר"י כרבנן ולרבנן בעינן פס ד' וב' פסי משהו לא מהני, ולרבי הוי איפכא דב' פסי משהו סגי, וברוח אחת לא מהני פס ד', ויעוין בדברי מהרש"א ז"ל.
ד) שו"ע שמ"ה סעי' י"ט, מקום פטור הוא כו' ובהגה' וכ"ז כו' ברה"ר, אבל בכרמלית אמרינן מצא מא"מ וניעור וי"ח כו' דא"ח בין רה"ר לכרמלית, נראה דדעת רש"י והרשב"א דלא דמי להא דעירובין ט' א' דאמר לרבא בפתוח לכרמלית אסור בין הלחיים אף בפחות מד', דהתם מצטרף האי פחות מד' לשאר כרמלית ואין כאן כלל שיעור פחות מד', שהרי רחבו יתר מד' אלא שהוא חסר בארכו, וכיון שלצד כרמלית אין כאן מחיצה בין האי בין הלחיים לשאר כרמלית, א"כ נמשך ע"כ ארכו תוך שאר הכרמלית, משא"כ במוקף מחיצות ואין ביניהן ד' ע"כ נשאר בשיעור פחות מד', ואין כאן צירוף שיעור להרחיבו אלא צירוף ליתן דינו כרמלית, זה לא אמרינן, ודעת הרמב"ם נראה משום דכל מחיצות שהן לפחות מד' לאו מחיצות הן ואינן מפסיקין גם לענין זה, [עי' שבת ק"א א' בסוגיא דביציאתא דמישן בפרש"י].
ה) ונראה דחצר רחבה פחות מד' ופתוחה לרה"ר במלאה, אינה צריכה פס, דהויא לה מקום פטור, [ואף] אם עשה לה פס אכתי מקום פטור היא, וכן ברחבה הרבה וארכה פחות מד' ופתוחה לרה"ר במלאה, הויא לה מקום פטור וא"צ פס, ואף אם עשה פס אכתי מקום פטור היא, וכ"ז לרבא עירובין ט' א', אבל לאביי שם דאסר בין הלחיים אף בפחות מד' ופתוח לרה"ר, משום שלא נאמר דין מקום פטור אלא בגבוה ג', נראה דה"ה בחצר שאין רחבה ד' או שאין ארכה ד', אסורה כדין כרמלית, ומיהו כשעשה לה פס מותרת מדין מקום פטור, ואפשר דפס נמי לא מהני שאין שייך תיקון זה במקום פטור, וכיון שאין דין מקום פטור באינו גבוה ג' אף אם עשה פס אסורה, ודוקא בין הלחיים מהני לחי אחר דמצטרף עם שאר מבוי, כמש"כ תו' שם ד"ה תוך, אבל כשאין כל החצר שיעור ד' לא שייך תיקון פס ולחי, וכדאמר שבת ט' א', בפתח נעול דבטל קורה משום שאין כאן ד' יעו"ש, אבל י"ל דעיקר טעמי' דאביי שלא נאמר דין מקו"פ אלא במוקף כל היקפו במחיצות המועילות ברה"י, אלא שחסרות בשיעור חללן ובשיעור גובהן של מחיצות, שאינן גבוהות רק ג', ושיעור מחיצות של מקו"פ הוא ג' טפחים גובה, שצריך שיהא המקום מובדל וכרות מסביבותיו, אבל כל שרוח אחת פתוחה לגמרי והוא מעורב ברוח זה עם מה שחוצה לו, בזה לא הקילו חכמים ויש על מקום זה איסור דרבנן של רה"י החסר מחיצה בהיקפו, והלכך כל שנעשה למקום הזה פס ברוח ד', שאין כאן איסור מצד חסרון היקף, אלא שהוא חסר מחיצות מחמת שחללו פחות מד' לא גזרו עליו, [ומיהו במקום מוקף מחיצות בפחות מגובה י', וברוח אחת פתוח במלאו דאסור לאביי מדין כרמלית אף באין בין המחיצות ד' ופתוח לרה"ר, נראה דלא יועיל פס, וכן בחצר הפתוחה במלאה ואין ארכה ד' ופתוחה לרה"ר, וגדר לצד פתחה גדר גבוה ג' יש לעי' לאביי אי מותר מטעם מקום פטור, דאפשר כיון דכל המחיצות גבוהות י' ואיסורו מטעם חסרון תיקון רוח ד' שהצריכו חכמים צריך תיקון המועיל שם, וזה יש לעי' גם בבין הלחיים לאביי] ולפ"ז בהא דאמרו שבת ט' א' פתח נעול כלחוץ, דוקא בפתוח לכרמלית אף לאביי, וצ"ע בכ"ז.
ו) חצר שאין ארכה ד' ורחבה הרבה, ופתוחה במלאה לכרמלית, אסורה מדין כרמלית, ואף לדעת רש"י והרשב"א בסק"ד דמקו"פ בכרמלית שרי, הכא אין כאן שיעור של מקו"פ כלל דשאר הכרמלית מצטרף לשיעורא כמש"כ לעיל שם, עשה לה פס, לדעת הרמב"ם אכתי דינה כרמלית, כדין מקו"פ בכרמלית, [דנראה דאין חילוק אם אויר כרמלית מקיף את המקו"פ בכל סביבותיו או שהוא סמוך לכרמלית ברוח אחת, ושאר ג' רוחות מקיף רה"ר, דגם בזה מצטרף לכרמלית, ואף את"ל דכה"ג הוי מקו"פ, מיהו בנידון דידן שהמקו"פ פתוח לכרמלית ודאי דינו כרמלית, שהרי הוא גם כרמלית מצד עצמו, דהאי פס לא מהני לפחות מד'], ולדעת רש"י והרשב"א יש לעי' בזה די"ל דאין פס מועיל לפחות מד', והוי ב' מיני כרמלית ומצטרפין לשיעור ד'. - היה ארכה הרבה ואינה רחבה ד' ופתוחה לכרמלית במלאה, נראה דלדעת רש"י והרשב"א שריא כדין מקו"פ, ולדעת הרמב"ם אסורה כדין כרמלית, דהוי מקו"פ בכרמלית, ואף פסין לא מהני, וצ"ע. - וכן במוקף המקו"פ מג' רוחות ברה"י ורוח ד' סמוך לרה"ר נראה דהוי מקו"פ, ואי רוח ד' סמוך לכרמלית הוי כרמלית לדעת הרמב"ם, והא דאיתא בשו"ע שמ"ה סי"ט דברה"י הוי רה"י לכו"ע, היינו במוקף אויר רה"י מד' רוחות, וטעמא דמלתא, דמקו"פ ראוי להצטרף לכרמלית שהמקו"פ הוא ג"כ כרמלית אלא שחסר שיעורא, אלא שמקו"פ המוקף רה"י מכל צד לא חל עליו שם רשות שלא יועיל למקום הזה מחיצות החיצונות העושין כל המוקף רה"י, משא"כ כשהמקו"פ בקצה רה"י, הוא חולק רשות, ואין חלל המחיצות החיצונות אלא עד מחיצות המקו"פ, והלכך הוי כמקו"פ העומד בין רה"י ורה"ר דהוי מקו"פ, ואי עומד בין רה"י לכרמלית הוי כרמלית, וכ"ז כשהמחיצות גבוהות י', אבל בבציר מהכי לא חשיבי מחיצות והוי רה"י באויר המקו"פ, וצ"ע בכ"ז.
ז) כ' במ"ב סי' שס"ג ס"ב בבה"ל ד"ה כיון, בשם הראב"ד הרשב"א והריטב"א, דהא דפליגי תנאי בדרב אחלי, דוקא כשהמבוי רחב מבפנים ומתקצר והולך עד שהפתח פחות מד' כו', אבל בקצר מד"ט מקו"פ הוא וא"צ כלום ונראה דלדידן דקיי"ל דמקו"פ בכרמלית הוי כרמלית, אין תנאי זה רק בפתוח לרה"ר, ואז שרי אף כשרחב פתח הרבה, אבל בפתוח לכרמלית הוי כמקו"פ בכרמלית וכמש"כ סק"ו, ואפשר דקצר גרע דלא יועיל תיקון, וא"כ לדידן דאין לן רה"ר אין כאן תנאי זה, ומיהו לדעת רש"י והרשב"א במקו"פ בכרמלית, אף בפתוח לכרמלית כן, ולכן למה שצדד המ"ב סי' שמ"ה סי"ט בבה"ל ד"ה ויש, להקל כדעת המקילים, יש להקל ג"כ בזה, [ומיהו לא שייך לצרף דעת הפוסקים כרב אחלי, דאפשר דלדעת האוסרין מקו"פ בכרמלית, דברי רב אחלי דוקא בפתוח לרה"ר, או בכרמלית ורחב ד' אלא שאין פתחו ד', אבל אם כלו פחות מד', מה יועיל שא"צ תיקון סוף סוף הוא מקו"פ בכרמלית].
ח) ויש לתמוה בהא דאמר ה' א' דפתח לי' בקרן זוית ופירשו רש"י ותו' דלא הוי מבוי דע"ד בשיעור הן ואלכסונן, וא"כ הוי מקו"פ, ואי בפתוח לרה"ר א"צ כלום, ואי לכרמלית לא מהני תיקון [עי' ס"ק ו' ז'], ואפשר דבפתוח לרה"ר ור"י כאביי ס"ל דבין הלחיים אסור וכן סבר ר"י י' א', [ואף דרבא מוקי לה בפתוח לכרמלית מ"מ י"ל דר"י כאביי ס"ל ועי' בהגר"א סי' שס"ג סי"ג], ואפי' בפחות מד', כמו דסבר אביי ט' א', ומיהו לחי מועיל וכמש"כ סק"ה, אבל קשה שאין זה תיקון מבוי, וכיון שעיקר מבוי לא מש"ל בד' שפיר מוכיח אביי דשיעור מבוי יותר מד"ט, ולולא פירוש הראשונים ז"ל היה אפשר לפרש דמרחיב אלכסון לצד פתח יותר מד' ויהי' דופן אמצעית ד' ורחב הפתח יותר מד', וארכו ד', ומ"מ לא חשיב רחבו יתר על ארכו, כיון שמקום המרובע יהי' ארכו יתר על רחבו, והוי לי' כעין דקאמר וכ"ת דפתח לה בדופן אמצעית, ואף שהוסיף ע"כ על הרחב מ"מ אין ללמוד לשיעור מבוי אלא הארך, ומיהו לישנא דפתח לה בקרן זוית לא משמע הכי, וצע"ג, ואולי אין כונת הגמ' דפתח ממש דאין שאלת אביי משום דלא מש"ל חצרות פתוחין, דאכתי שפיר איכא למימר דעיקר שיעור מבוי הוא ד"ט, והלכך בחקק תחת הקורה דאין חסרון חצרות [דהחצרות שבכל המבוי מהנו גם למקום הזה וכמש"כ סי' א' ס"ק ע"א] חשיב שיעור ד"ט למבוי, [והיינו דמש"ל חצרות פתוחין לתוכו בד'] אלא דמסתבר שאין שיעור מבוי פחות משיעור פתח ופצימיו, ומשני דלר"י כיון שהמבוי יש לו חלל ד' על ד', שיעור זה הוא בארך חשוב, שהרי יש כאן חלל אלכסון כדי להעמיד ב' פתחים ובתו' ו' א' ד"ה דפתחא ל"מ הכי, [ואולי בזה י"ל קו' תו' לדעת הרי"ף דלא מהני צו"ה בקרן זוית].
ט) והנה למדנו מדברי הראב"ד ודעמי' דאין אלכסון הכתלים נידון משום לחי, ומיהו י"ל דוקא באלכסון של כל הכותל, אבל כל שנשאר ד"ט ביושר ואח"כ התחיל האלכסון, י"ל דנידון משום לחי ועי' לעיל סי' ח' ס"ק י"ב וצ"ע, ומיהו נראה דאם באלכסון של הכתלים נסתם רוב הרחב נידון בעומ"ר, ואפשר עוד דדוקא בלחי לא חשיב אלכסון כותל דלא עדיף מלחי הנמשך ד"א והכא אף בפחות מד"א לא חשיב היכרא, אבל בפסי חצר דלא איכפת לן בהיכרא וכמש"כ תו' ה' ב' ט' ב', כשר גם באלכסון הכותל [שו"ר בתו' כ"ה ב' ד"ה קרפף שכ' וי"ל דבמקום שנפרצה כו' מבואר דגם בחצר וגם עומ"ר באלכסון לא מהני], וכן בהעמיד לחי באלכסון, וגם בלא אלכסון מש"ל שיהא רחב מבוי ד' ואין פתחו ד', ולא יהא עדיין לחי כגון שרצף לחיים ד"א, או דלא סמכו עלי' מע"ש, וצריך לדינא דרב אחלי.
בס"ק ט' נסתפקנו בדין מחיצות באלכסון בכמה שיעורן, ואפשר דכל שהן באלכסון כל כך שאינו מתלקט עשרה מתוך ארבע לא מקרי מחיצה כדין תל שא"מ י' מתוך ד', והלכך מקום מוגדר ג' מחיצות מערב דרום צפון, ומחיצות דרום צפון באלכסון, הדרומית לדרום והצפונית לצפון, אם במשך ד"א של דרומית לדרום לא גדרה י"ט ממערב למזרח אינה מחיצה וכן במחיצת צפונית, ואין המקום המוגדר ביניהם רה"י מה"ת, וכן לענין פס ולחי, וצ"ע.