חזון איש/אורח חיים/סח
סימן סח (ד)[עריכה]
א) עירובין י' ב' עושה פס כו' האי דינא הוא בין במבוי ובין בחצר, ובין בדופן רביעית ובין בשאר הדפנות, ובין לענין יתר מי' ובין לענין עומ"ר, וכללא דמלתא דכל עומד שהוא בין פרצות שכל אחת יתירה על העומד שביניהן, או כמדת העומד הרי העומד כליתא, והלכך אי מבלעדי העומד הזה, היה יתר מי', גם עתה לא חשיב האי עומד למעוטי', וכן אי מבלעדי האי עומד הוי פרוץ מרובה, נידון גם השתא כפרוץ מרובה, כגון חצר ט"ו על ט"ו, וגדורה בג' רוחות, ועשה פס ה' אמות ברוח רביעית, וצריך שיהי' ג' המחיצות עומ"ר, [כמש"נ סי' א' ס"ק ל"ג] ונפרצה בהן פרצות, בין באחת הדפנות ובין בכלן, אע"ג דנשתייר עומ"ר כשנצרף כל העומד שבדופן, מ"מ כיון שיש בהן עומד שבין ב' פרצות שיתירות עליו, אינו נחשב לעומד, כגון שנפרץ כותל דרום ב' אמות ואח"כ נשאר ב' אמות עומד, ואח"כ נפרץ ב' אמות, ואח"כ עומד ב' אמות, ונפרץ ב' אמות, ועומד ה' אמות, אע"ג דיש כאן ט' אמות עומד, חשיב פרוץ מרובה שאין נחשב עומד אלא ה' אמות, ולא עוד אלא אפי' כותל ל' אמה, ועומד י' ופרוץ ג' ועומד ב' ופרוץ ב', ועומד ו', ופרוץ ב' ועומד ב' ופרוץ ג', אע"ג דיש כאן ט"ז אמה עומד, י' בתחלתו, ועוד ו' שאין הפרצות מצדן רק ב' אמה מימין ומשמאל, מ"מ כיון שהעומד שבצדן מתבטל מחמת אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא הרי כאילו פרוץ כל ז' אמה, והו"ל העומד ו' בין ב' פרצות ז' ז' ומתבטל.
ב) שם בגמ' עומ"ר מב' צדדין כו' נראה דלא חשיב עומ"ר מב' צדדין אלא כשהפרצה שביניהן יתירה על כל עומד שמצדיה, כגון כותל י"ב, ועומד ג' וחצי, מזה ומזה, וה' פרוץ באמצע, אבל כשעומד ד' וחצי מזה ומזה, ופרצה ג' באמצע, שפיר הוי עומד, אף אי עומ"ר מב' צדדין לא הוי עומד, ואע"ג דעומ"ר מי"ב הוא ו' ומשהו, ואינו מצד אחד, מ"מ כיון דהפרצה פחותה מכל עומד שפיר נידון בעומ"ר, וכן אם מצד אחד ב' אמות, ומצד שני ה' אמות ומשהו, ופרצה ה' פחות משהו, נידון בעומ"ר, שה' ומשהו, סותם את הפרצה ה' פחות משהו, שלא חשיב פרצה אלא עד ב' האמות שמצד הב', והוי פרוץ י', וניתר בה' ומשהו, וכן מבואר לקמן ט"ז ב', בערב, דאי פרצה באמצע ג' נידון בעומ"ר, אע"ג דרוב עשר בעינן, וליכא ה' עומד מצד אחד, מ"מ חשיב כעומ"ר מצד אחד.
ג) מיהו נראה דלא חשיב עומ"ר, אלא כשיצטרף כל העומד שבדופן, יהי' מרובה על כל הפרוץ שבדופן, אבל כשהפרוץ מרובה, לא חשיב עומ"ר, אף אי עומ"ר מכל צד על הפרוץ, כגון כותל י"ב, פרוץ ב' וחצי, עומד ג' פחות משהו, ופרוץ אמה ומשהו, ועומד ג', ופרוץ ב' וחצי אע"ג דאין כאן פרצה שאין עומ"ר מן הצד, מ"מ כיון שפרוץ רוב דופן, הוי פרוץ מרובה, ואי הוי חשיב האי עומ"ר, מש"ל לכותל ט"ו שניתר בו' עומד, כיצד, פרוץ ג' פחות משהו, עומד ג' ומשהו, פרוץ ג' פחות משהו, עומד ג' ומשהו, פרוץ ג' פחות משהו, ולמ"ד דעומ"ר מב' צדדין, הוי עומד, מש"ל כותל י"ח ניתר בעומד ו', פרוץ ג' פ"מ, עומד ג' ומשהו, פרוץ ו' פ"מ, עומד ג' ומשהו, פרוץ ג' פ"מ, ובגמ' עירובין י"א א' פריך [בהא דתניא דפנות הללו שרובן פו"ח מותר ובלבד שיהא עומ"ר עה"פ], שרובן ס"ד כו', ואם איתא דא"צ שיהא רוב הדופן עומד, הלא כן הוא האמת דאע"ג שרובן פתחים מותר, ובס' מ"ב סי' שס"ב ס"ק מ"ה, כ' דכותל ט"ו, עומד אמה, פרוץ אמה, עומד ב', פרוץ ז', עומד ב', פרוץ אמה, עומד אמה, מותר למ"ד עומ"ר מב' צדדין הוי עומד, ולפ"ז מש"ל כ"ד שניתר בעומד ד', פרוץ ו' פ"מ, עומד ב' ומשהו, פרוץ ב' פ"מ, עומד ב' ומשהו, פרוץ י"ב פ"מ, [בחצאי אמה עסקינן שלא תהא פרצה יתר מי'], ואפי' למ"ד דמב' צדדין לא חשיב עומד, דהכא, כיון דחשבינן הפרצה שבין ב' העומדין כסתום הוי עומד ו' ומשהו, וחשיב פרצת ו' שמן הצד נמי כסתום, והוי עומד י"ב ומשהו, מצד אחד, והדבר תמוה מאד, ובהא דפריך שרובן ס"ד כו' מבואר דלעולם בעינן רוב הדופן עומד, והא דסגי ברחב ט"ו ברוח רביעית, והרחיק אמה ועשה פס אמה ומחצה והרחיק אמה וע"פ או"מ, ש"ה, דרוח רביעית כשר בעומ"ר {א"ה, כמדומה דצ"ל כשר בפמ"ר} ואף בפרוץ במלאו וא"צ אלא למעט מי' הלכך כיון דה' אמות ניתרין בעומ"ר לא חשיב פרצת י', ואינו מתבטל העומד למחשב פרצה יתר מי', משא"כ בשאר ג' דפנות, תדע דאיתא בשו"ע שס"ג סעי' ל"ד עוד אפשר כו' ובמ"ב שם ס"ק קמ"ו, ומ"מ צריך לחי כו' ואמאי לישתרי בפרוץ כעומד, וכדאמר בגמ' ה' ב' ר"א אפי' תימא במבוי ח' כו' וכ"ה בשו"ע שס"ג סעי' י"ב, ובמ"ב שם סק"מ, וגם במבוי ט"ו כשבא לסתום אותן ה' אמות, ל"מ אם יש פרוץ מרובה מכל שטח ה' אמות, אע"ג דאיכא עומ"ר בכל פרצה, כגון הרחיק ב' פ"מ, ועשה פס אמה ומשהו, והרחיק אמה פ"מ, וע"פ אמה ומשהו, ובכל סוגין בכל האוקימתות לא אשתמיט לאשמועינן בכה"ג, אע"ג דלפי' תו' לחומרא פריך מ"מ אינו אלא לכתחלה, אבל ודאי כונת הסוגיא לאשמועינן לן דיני עומ"ר.
ד) יש לעי', כותל ט"ו, עומד ג', פרוץ אמה, עומד ה' פרוץ ו', אי חשיב עומ"ר, כה"ג, די"ל דאע"ג דפרצת ו' אין עומד מצדה רק ה', מ"מ כיון דג' וה' עומד אין ביניהן רק אמה חשיב כסתום לענין לבטל פרצת ו', וכיון שיש כאן עומ"ר מכל דופן, שהרי כאן ח' עומד, שפיר הוי עומ"ר, ואפי' אי עומ"ר מב' צדדין לא הוי עומד, הכא חשיב כמצד אחד, ואי צריך דוקא עומד מרובה על הפרצה במקום אחד בלי הפסק ג"ט, וכה"ג לא חשיב עומ"ר, גם למ"ד עומ"ר מב' צדדין הוי עומד הכא גרע, ומיהו נראה דלא גרע מעומ"ר מב' צדדין, דאע"ג דכל עומד פחות מהפרצה, מ"מ מצטרפין העומדין, וה"נ ליצטרפו, ולהתיר בעומ"ר של כל השטח, והלכך מסתבר דכה"ג חשיב עומ"ר לכו"ע דהכא עדיף מעומ"ר מב' צדדין, דהתם הפרצה מפסקת את העומדין והיא רבה עליהן, משא"כ הכא ב' העומדין אין הפסק ביניהן.
ה) ואף אם כל פרצה שאין עומ"ר עליה, לא מצד אחד ולא מב' צדדין, אוסרת, מ"מ לא מתבטל העומד שמן הצד, כגון כותל כ"ב, עומד ג', פרוץ אמה, עומד ה', פרוץ ו', עומד ז', האי עומד ז' מתיר את פרצת ו', ולא חשיב עומד ה' כמאן דליתא ויהי' כפרצה י"ב, אע"ג דכן הדין בעומד שבין ב' פרצות באופן דאמרינן אתא אוירא דה"ג כו' וכמש"כ סק"א, הכא העומד חשיב עומד מעליא, אלא שאינו מתיר את הפרצה והלכך העומד ז' מתיר אותה, וכן בכותל כ', עומד ג', פרוץ אמה, עומד ה', פרוץ ו', עומד ה', למ"ד עומד מב' צדדין חשיב עומד, ניתרת פרצת ו' בב' העומדין שמב' צדדין.
ו) ואת"ל ספיקא דסק"ד לקולא, וכל שמצטרף העומד חשיב עומד, כותל כ"ה, עומד ג', פרוץ אמה, עומד ה', פרוץ ז', עומד ה', פרוץ אמה, עומד ג', חשיב עומ"ר, ואף למ"ד עומ"ר מב' צדדין ל"ה עומד, הכא חשיב כעומ"ר מצד אחד דחשיב כעומד ח' בכל צד והפרצה באמצע ז', אע"ג שאין רוב של כל הכ"ה במקום אחד לא איכפת לן כמש"כ סק"ב.
ז) א. כותל ט"ו וה' עומד מזה ומזה, וה' פרוץ באמצע, נידון בעומ"ר, אף למ"ד עומ"ר מב' צדדין, לא מהני, הכא מדין פרוץ כעומד, חשיב כעומ"ר מחד צד. - ב. כותל ט"ז וד' פרוץ מזה ומזה, ועומד ח' באמצע, נידון בעומ"ר, מדין פרוץ כעומד, ושרי אף למש"כ בסק"ג דבעומד ז' כה"ג אסור. - ג. כותל י"ד, עומד ג', פרוץ אמה, עומד ה', פרוץ ה', נידון בפרוץ כעומד ושרי, אף את"ל ספיקא דסק"ד לחומרא. - ד. כותל ט"ז, עומד ג', פרוץ אמה, עומד ה', פרוץ ז', שרי מדין פרוץ כעומד, את"ל ספיקא דסק"ד לקולא. - ה. כותל כ"א, עומד ג', פרוץ אמה, עומד ה', פרוץ ו', עומד ו', מותר מדין פרוץ כעומד, אף את"ל ספיקא דסק"ד לחומרא, ואפי' למ"ד עומד מרובה מב' צדדין לא מהני. - ו. כותל כ"ד, עומד ג', פרוץ אמה, עומד ה', פרוץ עשר, עומד ה', נידון בעומ"ר, למ"ד עומ"ר מב' צדדין הוי עומד, אף את"ל ספיקא דסק"ד לחומרא, דהכא נידון בפרוץ כעומד. - ז. כותל י"ח, עומד אמה, פרוץ אמה, עומד ג', פרוץ ח', עומד ג' {א"ה, עי' לעיל ססק"ג, ואפשר דצריך להגיה, עומד ג' פרוץ אמה עומד ג' פרוץ ח' עומד ג'} פרוץ אמה, עומד אמה, מותר מדין פרוץ כעומד, למ"ד עומ"ר מב' צדדין הוי עומד, את"ל ספיקא דסק"ד לקולא.
ח) י' ב' מבוי שהוא רחב ט"ו כו', נראה דמבוי שהוא רחב ל"ב, ועשה פס ג', והרחיק ח', ועשה פס ד', והרחיק ג', ועשה פס ד', מותר, דאע"ג דיש כאן פרוץ מרובה בכל הדופן, דברוח הד', א"צ עומ"ר אלא בחלק הדופן הנותר על י' אמה, כמש"כ סק"ג, והכא בכ"ב אמה הנותרין איכא עומ"ר שהפרצה ג' היא בין ב' עומדין של ד' ד', ופרצה ח' איכא עלה עומ"ר מב' צדדין את"ל ספיקא דסק"ד לקולא, וחשיב ח' עומד מצד זה, וג' מצד זה, ואי משום שאין עומ"ר בכל השטח של כ"ב, ותנאי זה צריך גם ברוח רביעית בחלק הנותר על עשר וכמש"כ סק"ג, מ"מ ניתר בפרוץ כעומד שהרי יש כאן י"א עומד וי"א פרוץ, וכן יש להתיר מה"ט אף למ"ד עומ"ר מב' צדדין ל"ה עומד, דהכא חשיב כעומ"ר מצד אחד שהרי את"ל ספיקא דסק"ד לקולא, חשיב עומד ח', וניתר בדין פרוץ כעומד, דהכא ליכא למימר אתי אוירא דה"ג כו', כיון שהפרצה שבין העומדין של ד' ד', אינו אלא ג', ולבטל ב' העומדין יחד, ע"י פרצת ח' ופרצת י', א"א כיון שהן בשטח י"א אמה, הו"ל עומ"ר, אע"ג דלא חשיב לענין שיעור עומד רק ח', מ"מ לענין סברא דאתי אוירא דה"ג כו' צריך אויר מרובה על כל השטח המתבטל או שוה אליו. - וכן ברחב ל"א, עשה פס ג', והרחיק ז', ועשה פס ד', והרחיק ג', ועשה פס ד', מותר אפי' את"ל ספיקא דסק"ד לחומרא, למ"ד עומ"ר מב' צדדין הוי עומד, מדין פרוץ כעומד, והכא הוי עומד מב' צדדין ז', ופרוץ ז'. - וכן ברחב ל"ד, עשה פס ג', הרחיק ז', עשה פס ז', הרחיק ג', עשה פס ד', מותר אפי' את"ל ספיקא דסק"ד לחומרא, אפי' למ"ד עומ"ר מב' צדדין ל"ה עומד, מדין פרוץ כעומד.
ט) שו"ע שס"ב ס"ט, פרוץ כעומד מותר כו' בין בערב כו', במ"ב בבה"ל תמה על הב"י דאיך מש"ל פרוץ כעומד בערב יעו"ש, ומיהו למש"כ תו' י' ב' ד"ה ואצבעיים, לחלק בין תחלת מבוי לסוף מבוי, א"כ מש"ל בהיה כותל שלם, ונפרץ ה' טפחים באמצעיתו ונשתייר ג"ט על הארץ וב"ט למעלה, ומותר מדין פרוץ כעומד למ"ד עומ"ר מב' צדדין הוי עומד, ולמ"ד דבעינן מצד אחד, מש"ל בנפרץ ד' ונשתייר ד' על הארץ וב' למעלה, או נפרץ ג' וחצי, ונשתייר ג' מצד זה וג' וחצי מצד זה, ומיהו משמע דעת תו' שדברי ריצב"א עיקר.
י) שבת ק"א תוד"ה וזרק, הא תנן כו' דדוקא ע"ג כו' א"נ כו', נראה דמחיצה תלוי' אינה מחיצה, מלבד טעמא דבקיעת גדיים, שהרי במים דליכא בקיעה, מ"מ אינו אלא קל שהקילו במידי דרבנן, וכדאמר בסוכה ט"ז ב', ודוקא בעשאו לכך וכמש"כ רש"י סוכה ט"ז א', וטעמא דבקיעת גדיים הוא אפי' באופן דאינו משום תלוי' כגון בדופן ז' טפחים, דנידון בעומ"ר, אפ"ה אינה מחיצה משום בקיעה, ומחיצה תלוי' אינה אלא באיכא י"ט, כדאמר סוכה ט"ז א' במתני' כשם שמלמטה כו' ושם ע"ב בגמ' מחצלת ז' כו' ומאי קמ"ל כו' אבל בפחות מזה לא אמרינן דליהוי מחיצה משום גוד אחית, ואם נעץ קנה ובראשו דף ד' על ד' והקיפה מחיצות למעלה י' טפחים, על הדף רה"י גמורה, ולא משום גוד אחית, אלא הדף הוא קרקעית רה"י, ולא הוי מחיצה תלוי', וכמש"כ תו' צ"ט א' ד"ה שתי, וזהו טעמא דכל ספינות דהוו רה"י מה"ת, מיהו אם נעץ קנה גבוה י' והניח דף עליו בלא מחיצות על גבה, בזה אנו דנין דליהוי ע"ג הדף רה"י כדין כל עמוד גבוה י' ורחב ד', דחשיב כמחיצות ע"ג, ומיהו גם בזה בעינן תנאי שלא יהא אויר ג' מפסיק בין העמוד לארץ שלא יהא תלוי, ובזה אנו דנין מדין גוד אחית והוי כמונח בארץ ואין אויר מפסיקו, והוי ע"ג שפיר רה"י ע"י גוד אסיק, ואפשר דאם הדף עבה י' טפחים א"צ לטעמא דגוד אחית, ודוקא משום שאין בה י"ט צריך לטעמא דגוד אחית למהוי כעמוד גבוה י', מיהו אע"ג דאמר גוד אחית לענין למהוי ע"ג הדף רה"י, שאינו גוד אחית לעשות מחיצות, שא"צ דין מחיצות למטה אלא מלאוי ותיקון שלא תתבטל הדף, אבל למחשב רה"י תחת הדף שצריך תורת מחיצות להיקף חלל בזה לכו"ע לא אמרינן, אף בלא בקיעת גדיים שהרי זהו דין פי תקרה שלא אמר אלא ברוח אחת, ולא יהא התקרה עגולה, וככל תנאי פ"ת, ואי הוי אמר גוד אחית א"צ כל תנאי.
יא) והלכך למאי דמסקינן דהיכי דגדיים בוקעין מבטל בטל הדף ולא אמרינן בה גוד אחית אף למחשב רה"י על גבה, רק היכי דליכא בקיעה אמרינן גוד אחית לענין ע"ג, פשיטא דיש לחלק בין תחתיה לע"ג, שהרי לענין תחתיה אין שום יתרון אם קירה כל החלל או שהיה עושה מחיצה כל שהו באויר שלא אמרינן גוד אחית להשלים מחיצות אפי' לר"י סוכה ט"ז א' וכש"כ לרבנן שאף אם עשה י' טפחים באויר הוי מחיצה תלוי', וה"נ בקירה כל השטח כיון דליכא משום פ"ת, לא הוי מחיצה למטה, משא"כ ע"ג הדף דנעשה רה"י דהדף הוא כארעא סמיכתא לגבי רשות שע"ג, אבל למאי דס"ד דאף בבקיעה לא בטל הדף משום גוד אחית, וכיון דחזינן דבקיעה מבטל מחיצתה אף בדופן ז"ט שהוא עומ"ר עירובין ט"ז ב', ע"כ דבבקיעה יש לבטל גם הדף, אם לא דאמרינן גוד אחית והוי כמחיצה שלא יבטל ע"י בקיעה, כמו בפ"ת שאין בטל ע"י בקיעה, ולענין להפקיע חסרון בקיעה אין לחלק בין ע"ג לתחתיה, וכיון שגוד אחית מפקיע חסרון בקיעה כש"כ שמפקיע חסרון תלוי', וחסרון של י"ט, וזהו דקשיא להו להתו', דיקשה רב יוסף לר"נ ממתני' דל"ל מחיצת י' תסגי בזיז, וה"ה דיקשה מדינא דפ"ת, דהיכי מש"ל ובזה תירצו, דאף לענין בקיעת גדיים יש לחלק בין ע"ג לתחתיה, שלענין תיקון ע"ג א"צ דין מחיצות למטה.
יב) שם בתוד"ה וזרק כו' א"נ כו' דבריהם צריך תלמוד דא"כ בעשה מחיצה תלוי' כל שהו באויר הוי תחתיו רה"י מה"ת, ואף ר"י לא אמר סוכה ט"ז א' ב', אלא בי' טפחים, ורבנן פליגי גם בזה, וא"א לחלק דדוקא בקירה הכל אמרינן גוד אחית דהא בין לפרש"י בביציתא דמישן ובין לפר"ח, מבואר דלענין ע"ג אמרינן גוד, אף במחיצות בלא קירוי, וא"כ גם לענין למטה כן וזה דבר שא"א, וצע"ג, ומיהו למסקנא ודאי דוקא ע"ג אבל תחתיו אף בליכא בקיעה לא הוי מחיצה, כיון דלית בי' משום פ"ת, וכמש"כ תו' בפשיטות לעיל צ"ט ב' ד"ה זרק.
יג) שם תוד"ה הני ועוד מאי פריך כו' ועוד למה לי כו' לכאורה לא שייך סברא דמנח עלי' מידי אלא ביתידות גבוהות י' והן בפחות מג' דכלבוד, ואין כאן חסרון מחיצות אלא חסרון תשמיש, אבל אם עשה מחיצות תלויות באויר, ודאי אינן רה"י אף אם יתקן מקום מושב לשולים, אף דאם תיקן לה שולים נעשית רה"י כמו כל הספינות, וה"נ כיון שקרקעית הספינה לא חשיב כשולים כיון שהיא רחוקה ג' מהמחיצות, הוי כמחיצות תלויות וכמו שפרש"י ד"ה ולא, וכשאמרינן גוד אחית הוו מחיצות מעליות, ומה שהקשו דאכתי ליהוי כחלקו במחצלת, משום שלא ניחא תשמישם, בזה י"ל משום דאי בעי מנח עלה ומשתמש, ומיושב קושיות תו' וקושיא הראשונה כבר יישב הריטב"א בחי', אבל קשה לפרש"י שהרי במחיצות תלויות לא אמרינן גוד אחית למחשב מחיצות למטה וכמש"כ לעיל ס"ק י"א, וכיון דלא חשיב שולים לספינה כה"ג, לא שייך לתקנו גם בגוד אחית, וצ"ל דע"י גוד אחית חשיב שולים כיון שהיא מלאה מבחוץ חשיב שולים, אבל קשה דמה לי כותל עב ומה לי כותל דק כיון שאין אויר ד' בפנים אין כאן מחיצה, ונראה דזהו כונת תו' בקושיתם, [שוב ראיתי דהא דהביאו תו' מעירובין ע"ח א' הוא אפי' ברחוקות ג' טפחים דחוליא ובור מצטרפין אף בפי הבור ג"ט וכ"ה בהדיא בתו' שבת ח' א' ד"ה רחבה, ולפ"ז הא דביציתא דמישן מיירי שאין מבחוץ ד' בפחות מג' דאי הוי בחוץ ד' היינו דינא דחוליא ובור מצטרפין, וטעמא כיון דאיכא בחוץ מחיצות מעליות, משא"כ בליכא בחוץ ד', וכשאמרינן גוד אחית הו"ל בחוץ ד' והוי כדינא דחוליא ובור, וצ"ע בכונת תו', בב' הקושיות האחרונות], ויש לעי' לפרש"י כיון דאי יש בפחות מג' ד', חשיב לבוד, א"כ אף באין בפחות מג' ד', נימא לבוד לאותו שהוא תוך ג', ולא נשאר אלא פרצה פחות מג' באמצעיתו, ונראה דכל שהוא באופן שאין בפחות מג' ד' לא חשיב שולים אלא דופן, וגם דופן אינה משום שאין אויר ד', מיהו יש לעי' במלינהו קני, עד שיש בפחות מג' ד', ודאי מהני, א"כ נימא לבוד באמצעיתו עד ג"ט, ואח"כ נמדוד ג' עד שיהי' רחב ד', ואולי אין ה"נ.
יד) שם בתו' ונראה כפר"ח כו' כבר נתבאר דהעושה כעין תיבה באויר, והדפנות גבוהות י"ט הוי רה"י כמו ספינות בים, ודוקא שיש לה שולים, ויש לעי' בהאי שולים אי צריך שלימה דוקא או סגי בעומ"ר, ומיהו בפחות מג' ודאי לא מפסל, וכן אם הרחיק הדפנות מהשולים פחות מג' לית לן בה, מיהו אם הרחיק יתר מג' יש לעי' דאפשר דנידון בעומ"ר כדאמר עירובין ט"ז ב', והכא לא שייך בקיעת גדיים, ולא מקרי מחיצה תלוי', מיהו בפרוץ מרובה ודאי מפסל, ויש לעי' לפר"ח באיזה שיעור פרוץ קיימינן דאמרינן עלי' גוד, שהרי ע"כ צריך ליתן לי' שיעורא דאל"כ בכל מחיצות תלויות נימא כאילו הן עקומות ועושין שולים, שהרי התם ליכא שום בקיעה בין המחיצות לשולים, ועדיף מספינה דאיכא בקיעת דגים בין הנסרים, ונראה דלפר"ח דוקא בביציתא דמישן דכן הוא צורך דופנותיהן וקרקעותיהן אמרינן גוד, משא"כ בשאר מחיצות תלויות צריך שולים מעליא, ואפשר שלזה דקדקו בתו' וכ' והיא עשוי' כך כו'.
טו) והנה מבואר בין לפרש"י בין לפר"ח שאין להתיר טלטול בספינה במחיצות לבד בלא שולים והק' מהרש"א הלא במים מחיצה תלוי' מתרת, ותי' דדוקא בעשאה לכך, ועי' רש"י סוכה ט"ז א' ד"ה בין, ויש לעי' דא"כ מאי מבעיא לי' בחורבה, ועי' רש"י עירובין י"ב א' ד"ה כדבעא, וע"כ הא דקאמר קל הוא שהקילו במים, ר"ל שאינו מחיצה מעיקר הדין, אלא שהקילו בטלטול כרמלית במים, והלכך לא מהני בחורבה, ואף בנשתייר ג' למטה דליכא בקיעת גדיים אינו ניתר במחיצה תלוי', ואפי' בנעץ קנה והעמיד עליה טרסקל במחיצות גבוהות י' אלא שהרחיק הדפנות מהשולים אינו רה"י משום מחיצה תלוי' כמש"כ ס"ק י"ד, ועי' עירובין י"ב א' לשון ים קאמרת כו' וא"כ מאי מייתי ראי' בשמעתין דבקיעת דגים ל"ש בקיעה, ואי מעיקרא דמלתא שמתירין במחיצה תלוי' ליתי ממתני' וכמו שהק' תו' ד"ה ומנא, אבל תירוצם צריך ביאור דאכתי מנ"ל דבקיעת דגים ל"ש בקיעה, ואולי ממתנ' הו"א דבכ"מ מתירין, וע"כ דסבר כר"י דמחיצה תלוי' ה"מ, אבל רב מפרש שאינו אלא קולא במים ומתנ' לכו"ע, וע"כ אין סברא להקל בבקיעה, וע"כ שאין בקיעת דגים בקיעה.
טז) ויש לעי' בהניח דף על קנה גבוה י' שאין תחתיה רה"י כמש"כ ס"ק י"א י"ב, בעשה מחיצה ג"ט סמוך לארץ וג"ט סמוך לדף וד' אויר באמצע אי נידון בעומ"ר לפי' תו' עירובין ט"ז ב' ד"ה אי, דעומ"ר מב' צדדין מהני אלא שלא יהא האויר מה"ג ומה"ג מבטל לעומד, והכא תקרה הוי כדופן ואין שייך אוירא דה"ג ודה"ג ולפ"ז גם בעשה ג' למטה וב' למעלה ניתר בפרוץ כעומד, ולדעת הפוסקים דצריך עומ"ר מצד אחד, עשה ג' למטה וג' ומחצה למעלה וג' ומחצה אויר באמצע נידון בפרוץ כעומד, ומיושב קושית המ"ב שכ' ס"ק ט'.
יז) עירובין ט"ז ב' ר"א אמר כו' וכ' הרא"ש בשם הראב"ד דלר"א אמרינן עומ"ר בערב, ויש לעי' אי צריך עומ"ר דוקא בתוך י"ט או אפי' למעלה ובלבד שיהי' ג"ט למטה שלא יהא מחיצה שהגדיים בוקעין, ואי צריך דוקא תוך י"ט, י"ל דאף באיכא עומ"ר תוך י"ט צריך למעט דופן בסוף י' ולא למעלה מי' כגון ו' טפחים סמוך לארץ וד' באויר, ועוד ה' דופן, אינו נידון בעומ"ר, דמה שלמעלה מי' אינו מחיצה וכ"מ בסוכה ט"ז ב' דאמר מחצלת ד' ומשהו מתרת בסוכה כו' וקשה הלא אמרינן שם ז' א' דופן סוכה כדופן שבת כו', וכיון דקיי"ל עומ"ר על הפרוץ בערב הוי עומד בשבת ה"ה בסוכה ול"ל ד' ומשהו בב' ומשהו סגי והוי עומ"ר עד הסכך, אלא לאו משום דסככה למעלה מי' ואין ה"נ דאי עשה דופן כל שהו למעלה סגי במחצלת ב' ומשהו, ומיהו אין הכרע משם לענין דופן למעלה מי' דאינו נידון בעומ"ר, די"ל דלעולם אין הדופן נידון בעומ"ר בערב אלא בצירוף דופן ודופן ולא בצירוף דופן לתקרה שאין התקרה נכרת כסוף הדפנות, אע"ג דבשתי נידון בעומ"ר דופן מזרח עד דופן צפון ודרום וכיו"ב התם ניכר יותר גמר דופן מזרח אצל דופן דרום וצפון, מיהו למדנו לענין דופן שבת ביש תקרה ועשה ו' טפחים למטה אינו נידון בעומ"ר, ואם עשה ג"ט למטה, וה' אויר ועוד ו', מותר, אף את"ל דצריך עומ"ר תוך י', משום פרוץ כעומד דיש כאן ה' עומד מב' צדדין, דלענין שלא יהא אוירא דה"ג ודה"ג מבטל לי' נראה דודאי מהני אף עומד למעלה מי', וכן למ"ד דצריך עומד מצד אחד בהניח אויר באמצע ג' ומחצה ועשה ד', ניתר בפרוץ כעומד דיש כאן ג' וחצי עומד תוך י', ומיושב קושית המ"ב שכתבנו סק"ט [א"ה, וע"ע לק' סי' קי"ב סק"ו ד"ה אם עומ"ר].
יח) עשה ג"ט על הארץ והניח ח' ועשה ד' והניח ג' ועשה ד', את"ל דעומ"ר אף למעלה מי' כשר, ואת"ל ספיקא דסק"ד לקולא, נידון בעומ"ר, ואע"ג דבסך הכל של העומד ליכא עומ"ר, ניתר בפרוץ כעומד, ואפילו למ"ד דבעינן עומ"ר מחד צד, נידון בפרוץ כעומד בחד צד, וכמש"נ לעיל ס"ק ח' לענין שתי, וה"נ לענין ערב, וכן בעשה ג' על הארץ והניח ז' ועשה ד' והניח ג' ועשה ד' מותר מדין פרוץ כעומד מב' צדדין את"ל ספיקא דסק"ד לחומרא, למ"ד עומד מב' צדדין הוי עומד, וכן בעשה ג' על הארץ והניח ז' ועשה ז' והניח ג' ועשה ד' ניתר מדין פרוץ כעומד מצד אחד למ"ד עומ"ר מב' צדדין לא הוי עומד, את"ל ספיקא דסק"ד לחומרא וכמש"כ סק"ח לענין שתי, ועפ"ז אצטריך לאשמועינן דין פרוץ כעומד בערב ומיושב קו' המ"ב שכתבנו סק"ט.
יט) ונראה דכן כל הדינין בדופני ספינה דקרקעית הספינה נידון כארעא וכן בעושה מחיצות על הדף שמונח על הקנה וגדיים בוקעין תחתיו, ונראה דאע"ג דשרינן מחיצה תלוי' על המים ול"א אתי אוירא דה"ג ודה"ג, מיהו זה דוקא באיכא מחיצת י', אבל עשה ה' והרחיק ה' ועשה ה' אמרינן אתי אוירא דה"ג ודה"ג כו' אבל הרחיק פחות מה' נראה דנידון בעומ"ר, ואי איכא זיז מלמטה מפסיק בפני האויר לענין דינא דאתי אוירא כו' וכן באיכא זיז למעלה.
כ) שבת ק"א א' תוד"ה הני עי' מש"כ ס"ק י"ג, ונראה דרש"י ותו' בהא פליגי, דהנה אם היה דין מחיצות במינים מיוחדים, ועשה ג"ט במין הפסול, ואח"כ העמיד עליהן מחיצות במין הכשר ודאי הוי רה"י ולא חשיב מחיצה תלוי' אלא ג' הפסולין כארעא סמיכתא, ואי משום דבפנים אין לרה"י שולים שהרי רה"י נעשה בין המחיצות הכשרות, מ"מ לא אכפת לן בזה, כיון דיכול למלאתן בקני וארבני ולהשתמש ברה"י, והלכך א"צ לתנאי שולים ברה"י, וס"ל לתו' דה"נ המחיצות ההולכות באלכסון יש לחשוב, מעלה ומטה כטבע אלכסונן והלכך כשמגיעות סמוך לג"ט התחתונות ששם אין מחיצות כשרות שאין ביניהן ד', הו"ל כמחיצה כשרה ע"ג פסולה בזקיפה וביושר, דאין הכשרות נפסלין משום מחיצה תלוי', ואי משום דאין לרה"י במקום מחיצות הכשרות שולים בקרקע, לא מבטל ע"י זה כדאמר בחוליא ובור, עירובין ע"ח א' אע"ג דבור מקום פטור, מ"מ ע"ג החוליא רה"י כיון דהחוליא גבוה י' מבחוץ ואמרינן גוד אסיק, אע"ג דאכתי לית לרה"י, הנעשה ע"ג החוליא ע"י גוד אסיק, שולים, ועי' תו' שם ד"ה אלא, ואי רה"י בעי שולים דוקא סמוך למחיצותיו, וא"כ בהעמיד מחיצות כשרות ע"ג פסולות נמי פסול, א"כ גם בחריץ המתלקט י' מתוך ד' וכלה כחודו של סכין, אם אין בגובה ג' ד', לא הוי רה"י, וא"כ מה יועיל גוד אחית, זה נראה דעת תו' בב' הקושיות, ולפ"ז נראה דעתם להלכה דביציתא דמישן של פרש"י הוא רה"י.
כא) ודעת רש"י, דכל שכלו המחיצות הכשרות ההולכות באלכסון, יש לחשוב מעלה ומטה, כמעלה ומטה של עולם, ולא כטבעת אלכסונן, דנהי כל שנמשכין חושבין מעלה ומטה כאלכסונן ולא חשבינן כל חלק וחלק מהן נפרד מחברו ותלוי כנגד אוירו של עולם, אמנם כשכלו באויר יש לחברן בזקיפה וביושר על הארץ וכיון שיש אויר ג"ט ביניהן לארץ הוו מחיצות תלויות, ואע"ג דלמחיצות תלויות מהני שולים באויר לעשותן רה"י, הכא לא חשיב שולים, כיון שהיא מדולדלת ומתרחקת ג"ט מהמחיצות בדלדולה, ובזה לא קשיא קו' תו' דליהוי רה"י משום דאי בעי מנח מידי, כיון שאין כאן מחיצות, וכמש"כ ס"ק י"ג, וכ"כ רשב"א בחי', אלא שכ' דגם בחוליא ובור דוקא באיכא בבור ד' [ויש לעי' בדבריו ולא עיינתי כעת] והא דפריך נימא גוד אחית, היינו נמי שא"צ, לחשוב את ענין מעלה ומטה כאלכסונן אלא כמלאה כלה מבחוץ, והלכך לא שייך עוד להגדירה ולחשבה כתלוי' אלא כעומדת כשרה ע"ג פסולה, וחשיבא רה"י משום דאי בעי מנח עלה מידי, ולא קשה מה שהק' בס"ק י"ג, הלא בשאר תלויות לא אמרינן גוד אחית, דשא"ה דע"י גוד אחית מתכשר גם הסתימה שלמטה למסתם שלא ליהוי כתלוי' אלא כדופן עקומה, ומיהו אי מפרשינן כפר"ח, י"ל דלענין זה לא אמרינן גוד אחית, ולא הוי רה"י, ומיהו אכתי הוי מקום פטור, שהרשב"א ז"ל הסכים לקו' תו' דכיון דלא הוי רה"י גם כרמלית לא הוי, אמנם דעת הריטב"א בחי' דלא כתו' דכרמלית לא בעי שטח ד' אלא חלל ד', וא"כ לפר"ח, י"ל דביציתא על דרך רש"י אין מטלטלין אלא בד' אף למסקנא, דמסברא אין לחדש בזה גוד אחית, ונראה דזה דעת אגודה שכ' המ"א סי' שס"ו ס"ב ובבה"ל שם תמה עליו יעו"ש, ומש"כ בבה"ל שם דהריטב"א מפרש כפרש"י צ"ע, דהריטב"א ראה דברי תו' והרשב"א, ולא כתב בזה אלא מה שפליג עלייהו, בענין כרמלית, אבל אין הכרע דעתו בזה כלום.
כב) כ' הרשב"א שבת ק"א א' על דברי תו' שהק' למה לי מלאינהו קני וארבני, כיון דראוי למלאת, שאין זה קו' דלא נאמר ד"ז אלא בעמוד שכבר הוא רה"י, והלכך אינו מתבטל ביתידות, אבל אם נעץ קנים ברה"ר במשך ד' אינו באמת רה"י וההיא דחוליא ובור באיכא ד', ונראה דר"ל דאיכא ד' תוך הבור ומצטרף שוב החוליא לידון כרה"י משום דאי בעי מנח ולא הוי מקום פטור, והנה לפי דברי הרשב"א, אי הקיף בד' מחיצות מקום שאין בו ד' אע"ג דע"ג איכא ד' לא הוי כעמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד', כיון דאין ע"ג שטח ד', והוי מקום פטור, ואף אם הקיף אח"כ ע"ג המחיצות התחתונות במחיצות גבוהות י' ובחללן ד' לא הוי תוכן רה"י, משום שאין להן קרקע של ד', ואין רה"י חלה אלא על שטח של ד' ולא על אויר, ואף למ"ד מחיצה תלוי' הוי מחיצה, משום שעי"ז נעשה רה"י על הארץ כנגד בין המחיצות, אבל ליעשות רה"י למעלה בין המחיצות לחוד, זה א"א בלא שולים, ומשום דאי בעי מנח לא נעשה רה"י, ולפ"ז א"א הכא בביצתא דמישן למחשב בתוכה רה"י אף דאיכא מחיצות גבוהות י' בחלל ד', מ"מ לא עדיף מהיקף ג"ט על הארץ היקף של פחות מד' ועובי המחיצות משלימות לד', והקיף עליהן עוד מחיצות גבוהות י', וחלל של בין המחיצות העליונות ד', דמ"מ לא הוי ביניהן רה"י, כיון שאין להן שולים בשטח ד', ולפי דברי הרשב"א, נראה דגם לפרש"י לא חשבינן את סוף המחיצות דהיינו מקום שמתמעט מבפנים מד', ככלות לאויר מבחוץ, כמש"כ ס"ק כ"א, אלא לעולם חשבינן את מדת מעלה ומטה כאלכסונן והוי כמחיצה כשרה ע"ג פסולה, אמנם אף בכה"ג אין העליון מחיצה בלא שולים, ולא מתכשר משום דאי בעי מנח.
כג) ולפ"ז ישאר קו' תו' מה יועיל גוד אחית, הלא לדברי הרשב"א אף אם באמת מלא והשוה את המחיצות מבחוץ, לא הוי רה"י, דאם חקק פחות מד' בעמק ג' והקיף את החקק מחיצות י', והרחיק את המחיצות משפת החקק עד שיש ביניהן ד' מ"מ אין תוכן רה"י, ותימא שהרשב"א לא הביא כלל קו' זו, ועיקר דברי הרשב"א, צ"ע טובא, דאם באמת צריך רה"י שולים בשטח ד' מדוע אינו מתבטל העמוד, ומה יועיל מה שכבר היה עליו דין רה"י כיון שסוף סוף סליק המחיצות, ואילו מקום מוקף דע"ד שהעמיד פסין בפנים ומיעט חללו, ודאי הוי מקום פטור, ונראה דאין כונת הרשב"א בהקדמה בזמן שכבר חל עליו שם רה"י, דודאי עמוד גבוה י' ורחב ד' שחקק בו ג' על ג' בעמק ג', נעשה תוכו מקום פטור, וכיון שתוכו מקום פטור גם על גבי המחיצות מק"פ לדעת הרשב"א, אלא בהעמיד מחיצות ע"ג העמוד וביניהן פחות מד' שאני דעמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד', ס"ל להרשב"א, דאינו משום גוד אסיק [עי' עירובין פ"ט ב', צ"ב א', וצ"ע] אלא כיון שחלוק מרה"י {א"ה, כמדומה דצ"ל שחלוק מרה"ר} בגובה י' ע"ג רה"י, והלכך במחיצות שע"ג לא נתרעו כלל מחיצותיו העושות אותו רה"י, רק לענין שיעור ד' דצריך הראוי לחשיבות שיעור, אמרינן דסגי בד' שאינן על שטח שוה, ומיהו זה דוקא ביש בו דע"ד בגובה י', אבל חקק תוך י', במקום שאינו עב ד' בטל מחיצתו ולא מתכשר בסברא דאי בעי מנח מידי אפי' ע"ג, ובהקיף ע"ג העמוד, י"ל לדעת הרשב"א דאף בין המחיצות הוי רה"י ולא מקום פטור, ובתו' עירובין ע"ח א' ד"ה אלא ל"מ הכי, ולדברי הרשב"א מיושב קו' תו' שבת ח' א' ד"ה רחבה שהקשו לפר"ח למה לי ו' הלא בור וחוליתו מצטרפין, דהתם בכורת כנעץ יתידות ברה"ר דמי ובכה"ג אינו רה"י לדעת הרשב"א, ובמ"ב סי' שמ"ה סק"ג כ' בפשיטות ע"פ האחרונים ז"ל דהר"ח וכן ר"א שפי' כפר"ח, חולקים על התו', אכן במלחמות שם פי' דשאני כורת דלא שייך בה תשמיש ע"ג דפנותיה, ומבואר דעת רמב"ן כתו', ושם כ' בשם הא"ר בשם רשב"א לחלק כחילוק הרמב"ן, וצ"ע שמדברי רשב"א בביציתא דמישן מבואר שגם בדפנות חזקות כדופני הספינה, לא ס"ל צירוף ד'.
ולענין הלכה נראה כפרש"י ותו' בעירובין ע"ח שכ"ד הרא"ש והרמב"ן, ודברי ר"ח ור"א יתפרשו כחילוק הרמב"ן, ומדברי הרמב"ם אין הכרע, שבין המחיצות גם תו' מודים שאינו רה"י, ודברי הרמב"ם הוא בבין המחיצות, והרשב"א בשבת שם יחידאה הוא, ובמ"ב שם העתיק שדעת רוה"פ שאין עובי המחיצות מצטרפין אף לענין ע"ג, ודבריו צ"ע, ולענין ביציתא דמישן לפרש"י, נראה דהוי כרה"י, משום דמנח מידי כדעת תו', וכ"כ מ"א סי' רס"ו ס"ק ז' בעגלה דאע"ג דאיכא בקיעת רבים ולא שייך גוד אחית מ"מ הוי רה"י מכח דברי תו' דאי בעי מנח עלי', ונראה דדוקא בשיעור ד"ט אמרינן סברא דמנח מידי, אבל הקיף מקום רחב לא שייך למחשב את המחיצות כעמוד ברה"ר, והחלל שביניהן כאילו נחקק העמוד, כיון שרחוקין לא שייך מנח עלי' ואין להן צירוף זל"ז ומ"מ ע"ג רה"י משום שעושין מחיצה לתוכן וכדאמר שבת צ"ט ב', ועי' ט"ז שמ"ה סק"ב, מיהו צ"ע לדברי הרשב"א שכ' ההיא דבור וחוליתו בפי בור ד', וצריך ליתן שיעורא אחרינא, ועוד אם הבור ד' תיפק לי' משום לאחרים עושה מחיצה, ואי משום דהבור עמוק י' וא"צ למחיצה, ליהוי כמחיצה גבוהה כ' טפחים דע"ג רה"י משום דלאחרים עושה מחיצה כו'.