חזון איש/אורח חיים/נג
סימן נג[עריכה]
ט"ז סי' שי"ט ס"ק י"ג כתב דכשנוטל זבוב או ד"א בכוס לא יוציאן לבדן אלא יקח קצת מן המשקה עמהם, ובבה"ט שם סק"א כ' בשם מהרי"צ שמותר להסיר הצרעה מן הכוס דדבר שצף כבר ברור ועומד הוא וכן מותר למשחיל ביניתא מחלבא וכ' במ"ב דכן הסכים בב"מ אבל יש להחמיר כהט"ז והנה הא דהתיר הט"ז בלוקח קצת מן המשקה עמה צ"ע, ולכאורה בכל בורר פסולת מתוך אוכל אף אם יקח קצת מן האוכל עם הפסולת אסור כל שדעתו על האוכל הנשאר שיהא ברור אלא שאינו חש לדקדק שלא יעלה מעט מן האוכל עם הפסולת, וה"נ הרי פעולתו מוכיחה עליו שאין כונתו לחלק המשקה לב' כלים אלא דעתו לנקות את הכוס מן הזבוב ובמה נגרעה מלאכתו במה שלוקח קצת מן המשקה ואשר כל כונתו בזה מפני שאסרוהו להוציא הזבוב לבד, ונראה דודאי סברת מהרי"צ אמת דכל שצף ועומד בפ"ע אינו בכלל בורר ואין בורר אלא בדבר המעורב וע"י הברירה מתחדשה צורתו לברורה ונקיה, והדבר מבואר בהא דאמרו שבת קל"ט ב' והובא בשו"ע לעיל סעי' י"ד דמותר לשפות היין מן הכלי ולהניח השמרים אבל צריך להפסיק כשהיין כבר נתמעט ומטפטף מן השמרים, הרי אע"ג דהשמרים הן עם היין בכלי אחד והוא שופה היין ומניח השמרים מותר מפני שכל אחד עומד לעצמו אבל בסוף כבר שם תערובות על הטפין וכשמפרידן שם בורר עלי', ואמנם יש מקום לומר שהיין שמטפח על גוף הזבוב שם תערובת עלי' והלכך ס"ל להט"ז שאם יקח הזבוב עצמו ע"כ חשיב בורר להיין שהיה טופח על גופו ובין סנפיריו והלכך יקח קצת משקה עמו והמשקה הנשאר ודאי לאו שם בורר עליו שהזבוב לא היה מעורב בו כלל.
וכ' במ"ב שם ס"ק ס"ב דכן הדין בנוטל השומן הצף על החלב שיניח מעט מן השומן ע"פ החלב או שיקח מעט מן החלב עם השומן, והיינו דבמקום שנוגעין חשיב תערובות.
והנה הט"ז סי' תק"ו תלי לה בפלוגתא שנחלקו הפוסקים בצרור וקיסם שנפל לקמח ביו"ט אי מותר להסיר ביד, אבל זה תמוה דלא נחלקו אלא ביו"ט דשרינן בורר משום אוכל נפש אבל בשבת ודאי חשיב בורר וכדאמר בגמ' ביצה כ"ט ב' בפשיטות כש"כ דאסור דהו"ל כבורר ול' דהו"ל כבורר משמע שהוא דרבנן ומשמע דכל שם תערובות אף מנער כל הקמח מן הצרור אינו אלא מדרבנן ואפשר דמשום שבורר ביו"ט מותר כדתנן י"ד ב' קאמר ל' הו"ל כבורר ור"ל כאילו בורר באיסור וצ"ע, ופלוגתת הפוסקים בסוגיא שם נראה דהר"מ מפרש דת"ק וריב"ב ור"פ פליגי בלא שינוי ור"נ ור"י פסקו כר"פ וריב"ב דשרי ור"א ורמב"ח פסקו כת"ק דאסר ומ"מ ס"ל דבשינוי מותר, ובנפל שם צרור וקיסם שרי בלא שינוי וכדקתני בברייתא ושוין שאם נפל צרור וקיסם שונין והיינו בלא שינוי, ואפשר דאף להוציא ביד שרי והא דאמר לי' רבינא כש"כ דאסור כו' היינו דיותר יש להתיר שונין בנפל צרור מלהתיר להוציא ביד ואם אתה אוסר שונין אף שנפל צרור ואתה מתיר להוציא ביד זהו תימא דבשונה אין הדבר ניכר דבשביל הצרור אלא נראה דליפות הקמח קעביד ואין בזה מלאכה כיון שאין כאן פסולת גמור, אבל כשנוטל הצרור מינכר שבורר אבל אנן לא קיי"ל כהאי ברייתא אלא כברייתא קמייתא דבנפל צרור לכו"ע שונין וה"ה דנוטל ביד, ואנן קיי"ל כר"א ורב"ח דבלא נפל צרור צריך שינוי.
והראב"ד נראה דמפרש דההיא ברייתא דתני קמי' דרבינא בנפל צרור איירי וכדסיים אבל נפל כו' והיינו דאמר ברישא אין שונין ורבינא אמר דע"כ שבשתא היא דגם ביד אסור, וקיי"ל כהאי ברייתא דאם נפל צרור אין שונין ור"נ ור"י בלא נפל צרור איירו ושרו בלא שינוי, ור"א ורב"ח בנפל צרור איירו והצריכו שינוי, ונמצא דבלא נפל צרור שרי בלא שינוי ובנפל צרור צריך שינוי, וזה כפי' הב"ח בל' הראב"ד ופי' הט"ז ע"פ דברי המ"מ אי אפשר לכוין בל' הראב"ד.
ולכל הפירושים בצרור המעורב עם הקמח איירי וחשיב תערובות ובשבת ודאי אסור אלא ביו"ט יש להתיר וכמש"כ לעיל.
ולענין ברזא שקשרו בגד בפיה כדי שלא תפול זבוב לתוך הכוס בשעה שמקלחין את המים מן היורה דרך הברזא, נראה דיש להתיר כיון שאין חשש של זבובין הרבה שיעכרו המים אלא לפעמים אפשר שנמצאת זבוב או זבובין בהמים, ובשביל זה אין שם בורר על כל המים אלא על מעט המים המרוכזין בסביבות גוף הזבוב וכמש"כ לעיל, ואפשר דאותן המים נשארין תוך הבגד ואינן יוצאין כלל כיון שאין תוך הבגד שום לחץ על המים ולא דמי למוציא הזבוב מן הכוס ביד או בכלי דע"י טלטול הזבוב נשמטו המים המרוכזין בסביבותיה לתוך הכוס, ואפי' את"ל דגם המים המרוכזין יוצאין עדיין יש תקנה שלא יסתום הברזא עד שיסיר הכוס מתחת הברזא והמים יפלו לאיבוד וכל שאין דעתו עליהם ולא ניחא לי' בבירורן לאו שם בורר עלי' ואין זה כדין פסיק רישא אלא כל שהולכין לאיבוד נראה דלאו בורר הוא כלל כדין סחיטה בהולך לאיבוד וכמש"כ לקמן סי' נ"ה, ואחרי שקרוב הדבר שאין כאן בורר כלל דהוי כנוטל עם מקצת משקין וכמש"כ לעיל יש להקל בזמן שסותם הברזא כשהולך לאיבוד.
מן האמור נלמד בעלי תה שנזהרין שלא לסנן כל התה מן העלים היינו נמי משום שהמים הסמוכים להעלים חשיבי מעורבין אבל המים הצפין ע"פ העלין לא חשיבי מעורבין ולפ"ז אם נעכרו העלים בתוך המים ע"י תנועה חזקה אין לערות בשעה ההיא עד שיחזרו ויצללו ומיהו אפשר כיון שאין כאן שימוש בכברה ממש אף שיש בפנים כנגד חוטמה של כלי כעין רשת לעכב העלים מ"מ י"ל דלא הוי רק כדין ברירה ביד דמותר כשנוטל אוכל מתוך פסולת כדי לאכול מיד.
ואם משמרת שעל הברזא תלוי' בשביל לסנן המים מן החול אם רוב בני אדם אינם נמנעין מלשתות המים בלא סינון מותר וכדאיתא בשו"ע סי' שי"ט ס"י אבל אם החול מרובה שאין הרוב שותין מהן בלא סינון אסור.
ואפי' כשכבר נתקבץ הרבה חול במשמרת נראה דמותר ואע"ג דכשבאין המים במשמרת כבר יש שם חול מרובה מ"מ כיון דהמים הנקלחין ע"י האדם בפתיחת הברזא הם מים צלולים אע"ג שאח"כ הם מתערבים עם החול וחוזרין ומסתננים אין זה מלאכת בורר וכדתנן קל"ט ב' בנותן מים למשמרת התלוי' מע"ש כדי שיחזרו השמרים צלולים ואע"ג דהמים מתערבים עם השמרים וחוזרין ומסתננין כיון דנתן צלולים לית לן בה וכמש"כ במ"ב שם ס"ק ל"ג בשם הלבוש, ואפשר שאין החול מתערב כלל עם המים אלא החול נכבש ועומד במקומו ואינו מתערב.
ומשום ליבון ליכא כיון דמיוחד לכך וכדאיתא בש"ע שם סעיף י' ובמ"ב שם ס"ק ל"ז ובבה"ל שם ד"ה משום, וד"ה ואפי', כיון דאינו מכוין לכביסה ואינו עומד לכובסו וגם אין זה דרך כיבוס שהוא בכל שעה על מצב אחד.
ולענין אם נפל בשבת אם מותר להחזירו על הברזא אם הוא רטוב יש לחוש לסחיטה וסחיטה זו יש לחוש לליבון אף כשהמים הולכים לאיבוד, אבל אם הבגד כבר נתיבש נראה דמותר לתלותו באופן עראי אבל לכורכו היטב על הברזא כדרך שעושין בחול יש בו משום חשש בונה.