חבל נחלתו יד יב

<< · חבל נחלתו · יד · יב · >>

סימן יב כריתת עצים בכרם זיתים של יהודי בשבת

שאלה

בכרם זיתים של ישראל יש עצים חולים. קבלן ערבי קיבל על עצמו לכורתם ושכרו הם העצים עצמם המשמשים להסקה. הקבלן רוצה לכורתם בשבת, האם הדבר מותר?

תשובה

א. במועד קטן (יב ע"א) נאמר: "אמר שמואל: מקבלי קיבולת, בתוך התחום אסור, חוץ לתחום – מותר. אמר רב פפא: ואפילו חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרבא להתם, אבל איכא מתא דמקרבא להתם – אסור. אמר רב משרשיא: וכי ליכא מתא דמקרבא להתם נמי, לא אמרן אלא בשבתות ובימים טובים, דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם. אבל בחולו של מועד, דשכיחי אינשי דאזלי ואתו להתם – אסור. מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת חוץ לתחום. איקלע רב ספרא ורב הונא בר חיננא, ולא עלו לגביה. ואיכא דאמרי: הוא נמי לא על בגוויה. – והאמר שמואל: מקבלי קיבולת, בתוך התחום – אסור, חוץ לתחום – מותר! – אדם חשוב שאני. ואיכא דאמרי: סיועי סייע בתיבנא בהדייהו, רב חמא שרא להו לאבונגרי דבי ריש גלותא למיעבד להו עבידתא בחולא דמועדא. אמר: כיון דאגר לא קא שקלי – שרשויי הוא דקא משרשו ליה. ולית לן בה".

ומפרש רש"י:

"מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור – ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת כי עבדי ליה בשבתא, דידעי כולי עלמא ואמרי: היום בשבת יהב ליה, והא דשרי בית הלל בפרק קמא דשבת (יז, ב) ליתן כלים לכובס בערב שבת עם חשיכה, ואפילו בתוך התחום, משום דכביסה בנכרי מידי דלא מינכר, וליכא חשדא, אבל מידי דמינכר – בתוך התחום אסור, משום חשדא".

"אבל אי איכא מתא דמקרבא להתם – אותן פועלים נכרים אסורים, דאינהו ידעי דהני נכרים עבדי ליה מלאכה ואמרי: בשבתא יהב להו".

"אסור – דאמרי: היום יהבו ליה".

עולה שבתוך התחום אסור לתת לקבלנים לעשות לו מלאכה הכרוכה בחילול שבת משום חשד שהם פועליו ואינם עושים לצורך עצמם.

ב. סיכם את ההלכות – הרא"ש (מו"ק פ"ב סי' ו): "אמר שמואל מקבלי קבלנות בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר ואסיקנא ה"מ בשבתות ובימים טובים והוא דליכא מתא דמיקרבה להתם אבל בחולו של מועד אף על גב דליכא מתא דמיקרבה להתם כיון דשכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אסור. פי' הראב"ד האי קבולת לא בקבולת דשדה איירי דההיא אפילו בימי אבלו מותר לכתחלה כדפי' לעיל (סימן ג) וכ"ש במועד כרב שישא בריה דרב אידי (סימן א) ותניא כוותיה ולא קבולת דתלוש הוא דהא אמרינן בבית אחר יעשה ואפילו בימי אבלו ואפילו בשבת נמי מותר כדאמר [שבת יז, ב] בעורות לעבדן וכלים לכובס נכרי שכולם עם השמש מותר. אלא בקבלנות דבנין איירי שאם קבלו אומני נכרים לבנות לו בנין בית בערב המועד מותר לבנותו במועד דבדנפשייהו קא עבדי אבל אסרו אותו בתוך התחום ובחול המועד אפילו חוץ לתחום משום מראית העין שאין הכל יודעין שהיא קבולת ודין קבולת של בית מה שהתיר ר"ת ואסר ר"י בפ"ק דע"ז בסופו (סימן כג)".

עולה מן הדברים שיש לחלק לגבי שבת בין קבלנות במחובר לקבלנות בתלוש. בתלוש מותרת בבית הנכרי אפילו בשבת, אבל קבלנות במחובר בשבת יש לחלק בין בתוך התחום שאסור וחוץ לתחום שמותר ובחול המועד יש לאסור בשניהם.

ג. וכך כתב המאירי (מו"ק יב ע"א): "מי שמסר שדהו לגוי באריסות וכדומה לו הרי הגוי עושה בשבת אף בתוך התחום שהרי בשלו הוא עוסק כמו שיתבאר בראשון של עבודה זרה כ"א ב' אבל מסר לו שדהו בקיבולת והוא שאין לגוי כלום בפירות אלא שמקבל עליו עבודת כל השדה להוצאתו ובעלים נותנין לו סך ידוע בדמים בסוף המלאכה ואין נשכר בה לימים אלא אימתי שירצה יעשה וכן ביתו לבנות וכל כיוצא בזה אסור לו להניחו לבנות או לעבוד בשבת ויום טוב בתוך התחום שלא יאמרו בשל ישראל הוא עוסק וחוץ לתחום מותר, ובלבד שלא יהא תוך התחום של עיר אחרת שלא יחשדוהו בני עיר אחרת. ובחולו של מועד... וקיבולת של מטלטלין כגון עורות לעבדן וכלים לכובס מותר אף בשבת ויום טוב כל זמן שיהא מוסרם מבעוד יום ר"ל עם השמש שאין להם קול".

וחילק בבירור בין אריסות לקבלנות, ובאריסות שעושה לצורך עצמו מותר אף בתוך התחום.

ומוסיף: "אחרוני הרבנים שבצרפת התירו קיבולת בשבת ויום טוב אף בתוך התחום ולא ראו להפריש בין קיבולת לאריסות וחכירות וכשהוקשה על שמועה זו שאסרו את הקיבולת בתוך התחום ממה שהתרנו באריסות במסכת ע"ז שם וכמו שאמרו שם מימר אמרי אריסותיה קא עביד הם פירשו שמועה זו באבל הא בשבת ויום טוב דין הקיבולת כדין האריסות והחכירות להתירו אף תוך התחום ואף הם הביאו ראיה ממה שאנו מפליגין בספינה אפי' ערב שבת ואין חוששין כשרואין אותו בשבת שיאמרו עכשו שכרה... ומ"מ יש מכריעין שזו שאסרו כאן בקיבולת דוקא בקיבולת בנין של בתים שאין הדבר מוכיח שיהא הגוי יורד בה באריסות או בשכירות או בקיבולת אבל בשדה שהדבר נראה שבאריסות ירד מותר אף בקיבולת".

וכאמור דעה זו מקילה מאד לגבי קבלנות.

ד. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רמד ס"א): "פוסק (פירוש מתנה) עם האינו יהודי על המלאכה, וקוצץ דמים, והאינו יהודי עושה לעצמו, ואף על פי שהוא עושה בשבת, מותר; בד"א, בצנעה, שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא, אבל אם היתה ידועה ומפורסמת, אסור שהרואה את האינו יהודי עוסק אינו יודע שקצץ, ואומר שפלוני שכר האינו יהודי לעשות מלאכה בשבת; לפיכך הפוסק עם הא"י לבנות לו חצירו או כותלו, או לקצור לו שדהו, אם היתה המלאכה במדינה או בתוך התחום, אסור לו להניחה לעשות לו מלאכה בשבת, מפני הרואים שאינם יודעים שפסק; הגה: ואפי' אם דר בין העובדי כוכבים, יש לחוש לאורחים הבאים שם, או לבני ביתו שיחשדו אותו (ב"י בשם תשובת אשכנזים); ואם היתה המלאכה חוץ לתחום, וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של מקום, שעושים בו מלאכה, מותר. ואינו יהודי שהכניס צאן של ישראל לדיר שדהו (ע"ל סימן תקל"ז סעיף י"ד)".

ופסק השו"ע כמו הרא"ש והמאירי.

ה. אולם כאן לדעתי אין זו קיבולת או קבלנות, אלא מכרו לו את כל העצים החולים והוא יכרות אותם בזמנו ויטלם ואם כן לגמרי בשלו הוא עושה, והתועלת העולה לבעל המטע היא שולית ובדרך אגב, וא"כ מותר אף בתוך התחום. וכן נראה לגבי מי שמכר את שדהו ביבולה לנכרי ('דמן') והנכרי נוטל את כל היבול לעצמו ומחזיר את השדה לבעליה לאחר אסיף היבול. במקרה זה נראה ג"כ שהגוי יכול לאסוף את היבול בשבת מפני שהיבול שלו וישראל קיבל את תשלום המקח ואין לו יכולת למנוע מהנכרי ליטול את ממונו.

וראיתי בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' לח) שהתיר לגמרי ע"י מכירה. ז"ל: "אבל בהתכת העפר ששורפין וצורפין יום ולילה אש לא תכבה וא"כ אין היתר אלא א"כ שימכור לגוי קודם שבת כל החתיכות הגדולות של ברזל כך וכך והגוי יעשה לנפשו החתיכו' הקטנו' בשבת ובדידי' קטרח ואין כאן משום מראית עין דהורמנא בעלמ' מכר לו מה שיש לו רשות מן השר ורשות ביד הישראל ליקח אח"כ בפרעון חובו אותן חתיכו' הקטנות שראוי' למכור בשוק וכן בהתוך זכוכיות בהו"ט ימכור קודם שבת כל מה שיש לו בהוט וגוי בדידי' קטרח וישראל יקבל בדמי המכ' הזכוכיו' שהגוי עושה דגוי בדידי' קטרח". ושם המדובר שישראל מקבל חלק ממה שהגוי ייצר, אבל במקרה דידן המכירה חלוטה וא"כ לגמרי עושה בשלו ויכול לעשות אף בסמוך לבית ישראל.

וכן עי' בשו"ת דברי חיים (או"ח ח"א סי' ז) שבאר שבמכירה חלוטה אין שום בעיה אף של מראית עין וכל תשובתו שם על מכירה לזמן.

ו. וצריך לבדוק אם יש לחוש למראית עין. שהרי השדה של ישראל אף שהיבול או חלקו (ובמקרה דנן – העצים) שייכים לנכרי.

בפשטות אין צריך לחוש למראית עין כיון שהגוי עושה בשלו, ולא יהא זה פחות מאריסות שאין מחלקים בה בין תוך התחום וחוץ לתחום, ואין חוששים בה למראית עין, כאמור לעיל בדברי המאירי.

ועוד, כרם הזיתים נמצא כתחום שבת מקצה ישוב יהודי, אולם הישוב הנ"ל מוקף גדר ופתח הישוב מרוחק הרבה יותר מתחום שבת. ואנשים אינם יוצאים ומסתובבים מחוץ לישוב בשבת. וא"כ אלו שמסתובבים מסביבו בשבת הם גויים כדוגמת אותו שקיבל לכרות את העצים, או יהודים מחללי שבתות. והשאלה היא האם בכלל צריך לחוש להם.

בשולחן ערוך (או"ח סי' תקכו ס"ח) פסק: "אם נודע לבני עיר אחת שישראל מת רחוק משם ד' או חמשה ימים ולא ניתן לקבורה, אף על פי שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד, מותר לצאת לדרך בי"ט שני כדי למהר קבורתו".

ובתוך דברי המגן אברהם (שם ס"ק יז) כתב: "וגם אין לחוש שיפגעו בהן יהודים בדרך דבי"ט אין מצוים עוברי דרכים יהודים"... ובמחצית השקל (שם) באר: "וגם אין לחוש כו'. זה טעם נוסף דהכא ל"ל למראית העין דהא בי"ט אין מצוים ישראלים עוברי דרכים ומשום מראית עין דגוי לא חיישינן". וכ"כ במחצית השקל (או"ח סי' רמג): "ולמראית עין דגוי לא חיישינן". וכ"כ דברי ירמיהו (הל' שבת פ"ו ה"א).

ונראה שה"ה לדידן אין צריך לחוש למראית עין.

ז. ועדיין צריך לשאול האם אין ראוי למנוע את הגוי מצד חילול השם, שכיון שכרם הזיתים של ישראל והגוי קנה רק את העצים החולים ורוצה לכורתם בשבת, האם אין בכך חילול השם שיאמרו שנכרי עובד בשדה ישראל בשבת. ואף שאם יברר את העובדות יבין שאין כאן שום צד של הנאה של ישראל ממלאכת הנכרי, בכ"ז בגלל שאינו מברר יוציא על כך קול שישראל מחלל את השבת.

נלענ"ד שלישראל מחלל שבת כלל אין צריך לחוש, ואפילו הוא יוציא קול על יהודים שהם מחללים את השבת, התורה מוטלת עלינו כמו עליו, ואם הוא פרק עולן של מצוות וממציא תורות חדשות, ומוציא קול של חילול השם אין זה מוטל עלינו להזהר בכך, משום עם-ארצות שלו או משום שהוא רוצה להוציא שם רע על ישראל.

ולגבי גויים חילול השם הוא דוקא בדבר שהם 'מחמירים בו' וישראל התירו אותו ואנו נמנעים מעשייתו מחמת שהגויים יאמרו שישראל מקילים מבחינה מוסרית יותר מן הנכרים. אבל בדבר שלהם מותר והם אומרים כי לפי דתי ישראל מן הראוי להחמיר בכך אין שום חילול שם שמים.

וכך מובא הדבר לגבי דברים שאסור להם בימי אידיהם.

כתב המגן אברהם (סי' רמד ס"ק ח): "פה בעירנו נוהגין היתר לשכור עכו"ם בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב והעכו"ם עושים המלאכה בשבת ואף ע"ג דמלאכה דאורייתא כדאמרינן היתה לו גבשושית ונטלה חייב משום בונה דמתקן הרחוב וצ"ל דגדול א' הורה להם כך משום דבשל רבים ליכא חשדא כמ"ש בי"ד סימן קמ"א ס"ד אבל בשכיר יום פשיטא דאסור וא"כ היה נראה להתיר לבנות בית הכנסת בשבת בקבלנות ומ"מ ראיתי שהגדולים לא רצו להתירו כי בזמן הזה אין העכו"ם מניחין לשום אדם לעשות מלאכת פרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול השם, אבל תיקון הרחוב אין נקרא ע"ש הישראל כ"כ ומ"מ במקום שאין נוהגין היתר ברחוב אין להקל".

ובאר מחצית השקל (שם): "אין העכו"ם מניחין לשום אדם כו'. ר"ל, אפילו לישראל ולכל מי שאינו מאמונתם אין מניחים לו לעשות מלאכה ביום אידם, על כרחך נראה להם זה לגנאי וגרעון בדתם אם יעשה מלאכה ביום אידם אפילו מי שאינו מאנשי דתם, אם כן אם אנו מניחים לעשות גוי מלאכה בשבת במה שאפשר לנו למונעו הרי נחשב בעיניהם זלזול ליום השבת, ואיכא ח"ו חילול ה' יתברך".

אולם לגבי הגויים בהם מדובר (מוסלמים), הכל מותר בימי אידיהם, ובודאי כריתת עצים, וא"כ מה חילול השם יכול לצאת מכך?!

והנה לגבי עישון סיגריות בת"ב כתב בשיירי כנה"ג (סי' תקסז) לאסור, והוסיף: "הרי שם שמים מתחלל על ידם בשתייתם אותו בראש כל חוצות, שהגוים מלעיגים ע"ז, כי הם אינם שותים אותו ביום תעניתם". אולם הביא בשו"ת יביע אומר (ח"א, או"ח סי' לג אות יד): "ומ"ש עוד השכנה"ג לאסרו משום חילול ה' שהגוים מלעיגים וכו', כבר כ' להשיב ע"ז בשו"ת בית דוד (סי' שמג), שמלבד שהגוים אינם יודעים מתעניתנו בימים אלו, כבר הם יודעים כי לא כצורנו צורם ואין תורתנו כתורתם, ואם מלעיגים אינו אלא מרוע לב ואין לחוש להם. וכמו כן הם מלעיגים על הלולב וערבה וכו'. ע"ש".

וא"כ אף כאן אם יוציאו שם רע אין זה אלא מרוע לב, וע"כ נראה שאין מקום לחוש כאן לחילול השם.