חבל נחלתו ט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · חבל נחלתו · ט · ז · >>

סימן ז

ברוך שפטרני מעונשו של זה

שאלה

האם האב צריך לברך עם כניסת בנו למצוות ברוך שפטרני מעונשו של זה בשם ומלכות, ומה כוונתה של ברכה זו?

תשובה

א. נאמר בבראשית רבה (פר' סג אות י): "א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה". וכן בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, בראשית כה, כז).

ומפרש החזקוני (בראשית כה, כז): "שעד אותו פרק נטפל אביהם בהם ומוכיחם ומלמדם דרך ישר. כדאיתא בב"ר צריך אדם ליטפל עם בנו עד י"ג שנה מכאן ואילך יאמר ברוך המקום שפטרני מעונשו של זה".

ב. נברר את לשון הברכה. לכאורה האב מברך שנפטר מעונשו של בנו, והרי בנו עד עתה היה קטן ופטור מעונשי שמים ויתר מכן מצאנו בירושלמי ביכורים (פ"ב ה"ה וכן בסנהדרין פי"א ה"ה): "צא מהן עשרים שנה שאין בית דין של מעלן עונשין וכורתין". וכן בשבת (פט ע"א) שאין עונשין עד עשרים שנה, וא"כ על מה מודה האב?

הלבוש (או"ח סי' רכה) כתב: "יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה, אבל אין זה ברור, דהא אם אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם לא נפטר עד כמה דורות כדכתיב [דברים ה, ט] פוקד עון אבות וגו', וטוב לברך אותה בלא שם ומלכות".

ובמלבושי יו"ט (על הלבוש ס"ק ב לבעל תויו"ט) כתב: "לפי דבריו נראה הכוונה שהבן לא יענש בשביל אביו עוד*, והוא נפטר שהבן לא יענש על ידו וזהו דוחק גדול, אבל נ"ל כוונת ברכה זו שהוא נפטר שלא יהיה מוטל עליו החנוך לתורה ומעשים טובים ולא יענש כשלא יחנכהו עוד". התויו"ט לא קיבל טעמו של הלבוש אלא האב מודה שהוא לא יענש בגלל שמתרשל בחינוך בנו, כיון שפקעה ממנו מצות החינוך.

לעומתו, באר באליה זוטא (על הלבוש, ס"ק ג): "פירוש דס"ל דאין הפירוש שאב נפטר מעונש בן, דהא הבן עדיין קטן הוא ולאו בר עונשין, אלא דאב מברך שנפטר הבן ממנו שאין נענש עבורו, ועל זה נראה כיון לשון שפטרני מעונשו וכו' כמ"ש תוס' ב"ב דף כ"ב שכל אחד היה מתאונן שמא נענש על ידו עכ"ל, על זה הקשה הלבוש הא עדיין לא נפטר".

היינו העונש הוא עונש הבן על מעשי האב. ועל כך מקשה הלבוש שעדיין הבן לא נפטר לגמרי. מוסיף האליה זוטא:

"מיהו בלחם חמודות* כתב דכוונת הברכה שעד עתה היה מחוייב לחנכו במצות לגדלו בתורה ונמצא כשמתרשל מכל זה שהוא נענש עליו ע"כ, וכן מצאתי מבואר במדרש פרשת תולדות אמר ר"א צריך אדם לאטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני וכו', והא דכתב רמ"א דמברכין בלא שם ומלכות כתב בלחם חמודות משום שלא הוזכר ברכה זו בש"ס ע"כ, וכן ראיתי בדרכי משה".

אור החיים (שמות כב, ה) מבאר עה"פ "כי תצא אש": "והודיע הכתוב עוד כי אחר שניתן רשות לאש הדינים להבעיר לא לקוצים לבד הם מבעירים אלא ונאכל גדיש כאן רמז אל תינוקות של בית רבן שעדיין אין להם קומה אלא גדושים שבולת עם חברתה כי בעונות הם הנתפסים בצרת עולם. גם אמרו ז"ל (שהש"ר פס' משכני) בפסוק (תהלים ח) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כי היו ערבים בשעת קבלת התורה וכשירשיעו בני אדם הנה הרשות נתונה לאש לבער בהם. ותמצא (ב"ר פס"ג) שהצדיקים כשהיו בניהם מגיעים לכלל שנים שאינם נלכדים בעון אביהם היו שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מעונש זה". וא"כ הברכה אינה שהאב מתברך שהוא עצמו נפטר מעונש על מעשי הבן אלא להיפך שבנו לא נענש בגללו.

וכן מצאתי שכתב בדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת וישב יעקב): "וספר הכתוב כמה נתאבל יעקב עליו. ושואלים היאך נתקשה יעקב על מותו יותר מדאי. ויש מפרשים שהיה פחות מעשרים שנה והיה חושב כי בחטאו מת. וכמו שאמרו ז"ל על אותו חכם כשהגיע בנו לכלל עשרים שנה, ובירך ברוך שפיטרני מעונשו של זה". וא"כ אף הוא הבין כאור החיים.

אמנם המג"א (סי' רכה ס"ק ה) כתב כלחם חמודות (בעל התויו"ט): "מעונשו של זה – פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב וע"ש".

ובערוך השולחן (או"ח סי' רכה ס"ד) סיכם: "ועניין הברכה הוא משום דעד עתה נענש האב כשהבן חטא על שלא חינכו כראוי וגם הבן מת בעון האב אבל כשנעשה בר מצוה אז אין האב נענש בשביל הבן ולא הבן בשביל האב [מג"א סק"ה] כדכתיב [דברים כד, טז] איש בחטאו יומתו והא דכתיב [שמות כ, ד] פוקד עון אבות על בנים זהו כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם [סנהדרין כ"ז.]".

ועי' שו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' ג) שתולה בשני הטעמים האם אב חורג צריך לברך על בן אשתו בהגיעו למצוות שלטעם המלבושי יו"ט שנענש אם אינו מחנכו צריך לברך, אולם מסיק לברכה בלא שם ומלכות.

ג. כתב הספר העיטור (ש"ג הל' מילה דף נג ע"א): "ויש מקומות כשמגיע לי"ג מברך בשם שפטרני מעונשו של זה ובב"ח (צ"ל ובב"ר) תמצא עיקרה".

וכן בתשב"ץ קטן (סי' שצ, פסקים ממהר"ם) נכתב: "בבראשית רבה יש אמר ר' שמעון ב"ר צדוק יש לו לאדם להטפל עם בנו עד י"ג שנה לאחר מכאן צריך לומר בא"י אמ"ה שפטרני מענשו של זה".

וכן במהרי"ל (מנהגים, הלכות קריאת התורה, ה) מסופר: "מהר"י סג"ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו בא"י אמ"ה אשר פטרני מענשו של זה. וכן איתא במרדכי הגדול* ברכה זו בשם ומלכות".

וכן בספר המנהגים (טירנא) (מנהג של שבת, מז) כתב: "אם קוראים לתורה נער שנעשה בר מצוה, אחר שקרא בתורה יברך אביו: בא"י אמ"ה אשר פטרני מעונשו של זה, בראשית רבה פר' תולדות (פר' סג, יד), וכן עשה מהרי"ל (הלכות קה"ת עמ' קכ"ב)".

וא"כ לפני כל ראשונים אלו היתה הברכה במדרש בשם ומלכות וע"כ נהגו כן למעשה.

ד. אולם בלקט יושר (ח"א עמ' מ ענין ה) שהוא מנהגי בעל תרומת הדשן כתב: "כשקרא בנו בתחלה בס"ת כשהתחיל ברכו, אומר בריך רחמנא מלכא דארעא שפוטרני מעונש זה. וכן אמר כל הברכות בלא מלכות, כיון שלא הוזכר בפירוש בתלמוד מלכות [וזכורני שאמר שלא הוזכר בפירוש ה' אלהינו מלך העולם. וכן מצאתי בא"ח בסי' רי"ט וז"ל: כגון שאמר בריך רחמנא מלכא וכו' אבל שם המיוחד לא הוזכר א"ח]. ואע"ג דקודם לכן מברך היה בנו ברכת הזימון, והיה מתפלל בלילי שבת בב"ה מ"מ המתין עם הברכה [בריך רחמנא] עד קריאת התורה. ושאלתי לו כשבני יחי' בא אצלי שכבר היה בר מצוה אם אני צריך לברך אם לאו, ואמר אינך צריך לברך".

היינו, לפניו לא היה נוסח של שם ומלכות וברכה זו לא הוזכרה בתלמוד ולכן ברך בלא שם ומלכות, וסבר שאינה חובה.

הרמ"א (שו"ע או"ח סי' רכה) פסק: "י"א מי שנעשה בנו בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו)".

ה. ובמלבושי יו"ט (סי' רכה ס"ק ב) כתב: "והטעם שלא יברך בשם ומלכות נ"ל לפי שלא נזכרה ברכה זו בגמרא או בתוספתא כמ"ש הרא"ש בפ"ק דקדושין [סי' מא] אעפ"י שבפ"ק דכתובות [סי' טו] לא כתב כן".

וכוונת התויו"ט לאמור ברא"ש קידושין (פ"א סי' מא): "ובצרפת ובאשכנז לא נהגו לברך ברכה זו ולא מצינו שמברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמ' כי אחרי סידור רב אשי ורבינא לא מצינו שנתחדשה ברכה". ולעומ"ז בכתובות (פ"א סי' טו) פסק את ברכת בתולים שכותב שמקורה מן הגאונים.

וכן השל"ה (שער האותיות אות הקו"ף, קדושת האכילה אות ב) כתב: "מי שנעשה בנו בר מצוה, יברך האב כשקורין אותו לספר תורה, ברוך שפטרני מעונשו של זה, כן כתב מורי (הרמ"א) ז"ל בסימן רכ"ה (סעיף ב') לברך זאת הברכה בלא שם ומלכות".

אולם בביאור הגר"א (או"ח סי' רכה ס"ב) כתב: "ב"ר ריש פ' תולדות פ' ס"ג וכ"ה במהרי"ל בהל' קריאת התורה וז"ל שם מהר"י סג"ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו בא"י אמ"ה אשר פטרני כו' וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות עכ"ל, וכן עיקר".

והחיי אדם (ח"א כלל סה ס"ג) כתב: "מי שנעשה בנו בר מצוה, כשקורא בתורה פעם ראשון מברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר פטרני מענשו של זה" (כ"כ מהרי"ל שמברך בשם ומלכות ע"פ המרדכי וכ"כ במדרש ריש פ' תולדות ואף על פי שבמדרש לא נזכר בשם ומלכות, אינה ראיה, שהרי גם בכל הברכות שנזכרות בפרק הרואה, לא נזכר, ואפילו הכי לכולי עלמא מברך בשם ומלכות. וכ"כ הגר"א שכן עיקר, ושמעתי שכן נהג). ובד"מ כתב תחלה שקשה על מהרי"ל שלא מצא ברכה זו בגמ', ואחרי זה כתב שמצא כן במדרש. וכפי הנראה מרש"ל בתשו' סי' ס"ד נראה, דדוקא ברכה שלא נמצאת בגמרא ומדרש, אין הגאונים יכולים לתקן (ועי' בט"ז א"ח סי' מ"ו) ולפי מה שכתבתי בכלל ה' סי' א', דלכולי עלמא המברך ברכה לשם ברכה אף על פי שהיא לבטלה, על כל פנים אין כאן לא תשא, ופשיטא לתוס', אלא דאסור להוסיף ברכה. וכיון דמוזכר ברכה זו במדרש ומהרי"ל עשה הלכה למעשה וכן הגר"א, לכן המברך אינו מפסיד". והביאו המשנ"ב (סי' רכה ס"ק ח)".

ובערוך השולחן (או"ח סי' רכה ס"ד) פסק: "וזהו שכתב לברך בלא שם ומלכות טעמו משום דלא מצינו ברכה זו בגמ' אבל במדרש ריש תולדות [בראשית רבה, סג, י] נמצא ברכה זו וכמה ברכות מברכים אף שלא נמצא בגמ' כברכת הנותן ליעף כח והמקדש את שמך ברבים והרבה נהגו לברכה בשם ומלכות בעת קריאת התורה שקוראים נער בר מצוה לעלות לתורה אם ביום שנעשה בר מצוה הוא יום של קריאת התורה או למחרתו [שם סק"ד]".

ו. וכתב באליה זוטא (סי' רכה ס"ק ד): "ויברך כשקורא בתורה לפי שאז נודע לרבים שהוא גדול דקודם לכן לא היה יכול לקרות בתורה, ולכן אם קודם לכן התפלל בציבור יברך בפעם ההוא (לחם חמודות)".

ועי' בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' קלב-קלד) שכתב על מקרים שונים לגבי ברכת ברוך שפטרני וכו' בהם אין האב עם הבן איך ומתי מברך.

ועי' שו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' כט) שמצדד בעריכת 'בת מצוה' לבת בהגיעה לגיל שתים עשרה. וחולק על דעתו של האג"מ (או"ח סי' קד) שכתב, שבחגיגת ושמחת בת מצוה, אין שום סמך להחשיבם לסעודת מצוה, שאין זה אלא כשמחת יום הולדת בעלמא, ומ"מ אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו לבת – מצוה רשאי, אבל לא בבהכ"נ. והגר"ע יוסף כאמור חולק עליו ומסיק: "וכדאי שהאב יברך שפטרני מעונשה של זו במסיבת החגיגה בלי שם ומלכות כדרך שמברכים לבן, כשהגיע למצות. וע"ש. ומכל שכן שרגילים לומר במסיבות כאלה דברי תורה מענינא דיומא, וגם שירים ותשבחות להשי"ת, ובכה"ג דהוי סעודת מצוה".

ז. וכדאי להזכיר דברי המשנ"ב (סי' רכה ס"ק ז) שכתב: "שפטרני מענשו וכו' – פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו למצות התורה ועכשיו שנעשה איש מחוייב הוא להתחזק בעצמו למצות הש"י. ודע דאע"פ ששוב אין עליו ענין חינוך מ"מ יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה וכשאינו מוחה בידו נענש עליו דלא גרע משאר ישראל וכידוע מה שאחז"ל כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס בעון אנשי ביתו. וכל מי שיש לו למחות באנשי עירו ואינו מוחה וכו'".