חבל נחלתו ד כ
סימן כ- זמן הדלקת נרות חנוכה
א[עריכה]
השאלה מתפרטת לאור השיטות בענין שקיעת החמה וצאת הכוכבים, (והשיטות מבוארות באו"ח סי' רס"א בטור ושו"ע ונו"כ).
שתי שיטות הן: שיטת ר"ת (אותה פוסק השו"ע באו"ח סי' רסא) שישנן שתי שקיעות שקיעה ראשונה עם העלמות גלגל החמה, שקיעה שניה שזמנה כדי הליכת שלשה מיל ורבע אחרי השקיעה הראשונה (חמישים ושמונה וחצי דקות – עפ"י תרוה"ד סי' א, קסג, רכג, ושו"ע או"ח סי' תנט) וזמן זה הוא יום ומוסיף בו תוספת שבת מחול על הקודש חלקו או כולו. מהשקיעה השניה בזמן של הליכת עוד שלשת רבעי המיל (שלוש עשרה וחצי דקות) – צאת הכוכבים, ובין השקיעה השניה לצאת הכוכבים בין השמשות.
השיטה השניה היא שיטת הגאונים והגר"א (ויש שבארו כן את שיטת הרמב"ם) ששקיעת החמה כשיטה הראשונה, ולאחר הילוך שלשת רבעי מיל צאת הכוכבים הבינוניים והוא לילה, וביניהם הוא בין השמשות, ואחר זמן הילוך שלשה מיל ורבע צאת הכוכבים הקטנים.
ובקצרה לשיטת ר"ת שתי שקיעות וצה"כ אחד, ולשיטת הגר"א שקיעה אחת ושני צה"כ. מכאן נתבונן בזמן הדלקת הנרות בחנוכה.
ב[עריכה]
לשון הגמרא בשבת (כא ע"ב) "מצותה משתשקע החמה", ונחלקו הראשונים באיזה זמן המדובר. האם בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים. הרמב"ם הרשב"א הריטב"א והר"ן וכן הגר"א והפר"ח כתבו שמשקיעת החמה. אבל הטור, המנהיג וכ"פ השו"ע והמג"א שמצותה מצאת הכוכבים.
המנהיג (הל' חנוכה) כתב ששקיעת החמה הנאמרת כאן היא צה"כ – "משתשקע החמה כשקיעת חמה דתענית, דאמר שמואל כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית, דהוא צאת הכוכבים דמעלות השחר ועד צאת הכוכבים יממא הוא כדכתיב קרא בעזרא ומייתינן להו בריש ברכות, דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ה' מילין כדאמר בפסח שיני וחזי כשרגא בטיהרא וליכא פרסומי ניסא אלא משקיעת החמה הראשון ואילך. אב"ן".
וכן בהגמ"ר (שבת פ"ב סי' תנה) כתב: "מצותה משתשקע החמה פי' מסוף שקיעת החמה דהיינו צאת הכוכבים דשרגא בטיהרא לא מהני וכן הא דאמרינן (תענית יב ע"א) כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית היינו נמי צאת הכוכבים".
הגר"א כתב שידליק בשקיעת החמה ולפי שיטתו ששקיעת החמה עם התכסות גלגל החמה. והעיר כי אף לפי הרשב"א והר"ן מדליקים משקיעת החמה אולם מהשקיעה השניה וכפי דעתם שפסקו כר"ת.
וכן נראה מהרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ד ה"ה) שמדליקים בשקיעה: "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין".
וכן כתב הריטב"א (שבת כא ע"ב): "ועיקר מצותה משתשקע החמה. פי' היה נראה כי סוף השקיעה דהיינו בין השמשות קאמר (=שקיעה שניה), דהכי משמע האי לישנא כדפירש ר"ת ז"ל בסוף פרקין (ל"ה א'), ומיהו ודאי אם רצה להדליק מתחלת השקיעה מדליק, שאם לא כן נרות של שבת אימת מדליק להו, אלא ודאי כדאמרן דכל זמן שקיעת החמה שהנר אורו מבהיק זמנם להדליק בברכה ולאפוקי קודם לכן". היינו לשיטתו, מדליק בשקיעת החמה של ר"ת.
ויוצא שלסוברים שמדליקים נרות חנוכה בשקיעה נחלקו האם בשקיעה ראשונה או בשקיעה שניה המרוחקת ממנה קרוב לשעה!
ג[עריכה]
אולם השאלה הקשה יותר היא לסוברים כי מדליקים בצאת הכוכבים.
בימינו, המדליקים בצה"כ נהגו להדליק נרות חנוכה בצאת הכוכבים אליבא דהגר"א, היינו, זמן הליכה של כשלושת רבעי המיל אחר השקיעה הראשונה. אולם זמן זה לא מופיע בראשונים! למ"ד בצה"כ מדליקים בפשטות בצה"כ של ר"ת, זמן הליכה של ארבעה מיל אחר השקיעה הראשונה, כמבואר בטור ובספר המנהיג, וא"כ כיצד הגענו להדלקה בצאת הכוכבים לפי הגר"א שהוא מוקדם הרבה יותר.
ועוד, לא מצאתי מן הראשונים הסובר שסדר זמנים הוא כר"ת, שיאמר שמדליקים בצה"כ של הגאונים והגר"א.
נמצא כי זמן זה הוא לכאורה מורכב על שתי שיטות: מחד על צה"כ בנ"ח, ומאידך על סדרי זמנים כשיטת הגר"א.
ביום חול או בערב שבת אין בכך בעיה עקרונית וניתן לומר שהחמירו על הסוברים מצה"כ שידליקו מצה"כ אליבא דהגר"א. אולם אז צריכים לשים שמן עד לאחר צה"כ אליבא דר"ת, היינו כשעתיים! ולא מצאתי בפוסקים שהורו כן.
והשאלה קשה יותר במוצאי שבת, כיון שכאן השיטות סותרות זו לזו, שצה"כ של הגר"א הוא עדיין יום אליבא דר"ת וא"כ ביציאת השבת א"א להחמיר ולהדליק בצה"כ של שיטת הגר"א מפני שלפי שיטת ר"ת מחלל את השבת!
ד[עריכה]
והאחרונים כתבו שלפי הנוהגים כר"ת, במוצאי שבת שבחנוכה עליהם להדליק לאחר צה"כ אליבא דר"ת.
כך כתב בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ד סימן סב): "וכן במוצאי שבת אסור להדליק נר חנוכה קודם החמשים מינוט ולאלו שממתינין בכל מוצאי שבת עד אחר ע"ב כפי הראוי לבני תורה ויראי השי"ת אין להם למהר גם בשביל נר חנוכה ואינו כלום אף כשנוהגין כהגר"א בכל דבר דגם בכל דבר אם הוא לקולא לא שייך ליחידים לנהוג דהא אינם תלמידיו שהורה להם, ותלמידיו לא היה להם רשות להורות לאחרים כמפורש בהא דחלב דאייתירא (פסחים נ"א ע"א) דרבב"ח שהיה תלמיד ר' יוחנן ושאל מר' יוחנן וראה איך שאכלו היה אוכל ג"כ דאייתירא, ולבנו אמר שאסור לו לאכול משום שהוא לא היה יכול להורות בזה אף לתלמידיו ולבניו כיון שלא היה יכול להכריע בעצמו וכדבארתי בספרי דב"מ בשבת סימן י' ענף ב', וכן הוא בכאן דתלמידי הגר"א כשלא הכריעו בעצמן אלא מחמת שהורה להם רבן הגר"א יכולין בעצמן לעשות אף לקולא אבל אין יכולין להורות לאחרים, ורק כשכבר נעשה מנהג באיזה עיר גם לקולא יש להורות כן במקום ההוא אבל היחיד אינו יכול לעשות לקולא כהגר"א במקום שנוהגין כשיטה האחרת, שלכן במוצאי שבת צריך להמתין עד אחר שיהא צה"כ גם לר"ת שהיה במקומותינו ביוראפ אחר ע"ב מינוט, ובכאן לא פחות מחמשים מינוט והממתינים גם כאן ע"ב מינוט אין להדליק גם נר חנוכה עד אותו זמן, וכ"ש אצלינו שגם בכל יום מדליקין גם בשעה מאוחרת בלילה מאחר שהיכר הפרסום הוא לבני הבית".
וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן ג ד"ה ד) ועוד) כתב: "וכן במוצש"ק הא הרבה סוברים בכזאת מעיקרא דדינא שלא להדליק באמת הנר חנוכה לפני עבור שיטת ר"ת. וכן במוצש"ק יש לו לאחר באמת הדלקת נר החנוכה, אם לא שהתנה מתחילה במפורש שלא מקבל חומרת ר"ת כ"א רק בגוונא ששום מצוה ושום הידור מצוה לא תידחה מפני כך".
ה[עריכה]
אולם כל זאת לא יעזור לנוהגים להדליק בצה"כ דהגר"א גם במוצאי שבת, כי על מי מהראשונים סמכו בהנהיגם זאת?
ומצאתי בספר ארץ חיים (סתהון) באורח חיים סימן רסא שהאריך במחלוקת הראשונים והאחרונים לעניין זמן שקיעת החמה וצה"כ. כתב: "והרב נחפה בכסף ח"א בביאורו לתוס' הרא"ם דף קנד סוף ע"ג כתב דגם בעיה"ק ירושלים ת"ו אתריה דמרן ב"י ז"ל לא נהגו כוותיה בהך דפסק כשיטת ר"ת. וכתב דבודאי שהוא מנהג קדום להתפשטות קבלת הוראות מרן ז"ל ולא קיבלנו עלינו הוראתו בפרט זה ע"ש".
נראה על כן שכיון שבירושלים נהגו עפ"י שיטת הגאונים והגר"א הן לקולא והן לחומרא ואף בערב שבת ובמוצאי שבת, גרם מצב זה את ההנהגה המיוחדת שנוהגים להדליק בצאת הכוכבים דהגאונים אע"פ שלא מצאתי מי מהראשונים שסובר שחובה להדליק בזמן זה (ועיין עוד באנציקלופדיה תלמודית ערך חנוכה פרק זמנה).