• לדף התרגום על כל הפרק •

"וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ" (זכריה, יג', 2).

הנביאים, כפשוטו, אלו נביאי השקר, כפי שמופיע גם אחר-כך. אך נוכל לפרש זאת עוד, בדתות המודרניות, על ישוע ומוחמד. רוח הטמאה, אם כך, תהיה הנצרות, שנחשבת ביהדות לעבודה זרה. יש להזכיר, כי על פי הברית החדשה רק חטא אחד אין לו מחילה והוא ניאוץ רוח הקודש, וזה כביכול מה שאנו עושים פה. גם מכיוון אחר, ביהדות אומרים, שלמי שלא מקבל את חז"ל כסמכות ללא עוררין - אין לו חלק בעולם הבא. ואנו כאן לא מקבלים את סמכות חז"ל ללא עוררין, אלא לעיתים כן ולעיתים לא, על-פי העניין והסבירות. עוד אומרים, כי המגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אין לו חלק לעולם הבא, אך כאן אני מקווה, שאיננו חוטאים בזה, אלא אנו הולכים תמיד אחר הכתובים. לגבי כל אלה, נותר לנו רק לקוות שנצה נקיים ממשפטם החמור, אך אין זה אומר שאנו כאן נשנה ממנהגנו. ובכל אופן, מהי רוח הטמאה? זו האלילות, כך נראה. ואולי הכוונה היא ליצר הרע באופן כללי, או אף לכל רוח שקר.

הנביאים, כפשוטו, הם קבוצת כל הנביאים. רוח הטומאה כאן נוצרת מיצר עבודה זרה.

אנשי כנסת גדולה בקשו לבטל יצר עבודה זרה, וה' ענה להם.

אבל לכל יתרון יש חסרון : אם אין יצר עבודה זרה אין נבואה.

ולכן כל מי שטוען שהוא נביא, מתקופת זכריה ועד תקופתנו ועד בכלל, צריך לפגוע בו, כמשתמע בהמשך הפרק.

אז איך נדע בימנו אם נביא הוא נביא אמת ? אם יעשה לנו נס, או אם נרגיש שאנו מתאווים לעבוד עבודה זרה.

וזה סותר את שיטת הרמב"ם שאנו צריכים לחקות ולראות אם הנבואה התקיימה, לשיטתו אם נבואה טובה לא התקיימה

סימן שהנביא נביא שקר, שיטתו גרמה שיאמינו שהיהודי שבתי צבי הוא נביא אמת.

(הלל הלפרין)