זהר חלק א א ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
כָּאן נַעֲשֶׂה אָדָם, וְכָתוּב שָׁם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. בְּאַרְצֵנוּ - זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁהוּא דֻגְמַת אֶרֶץ הַחַיִּים (שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא, עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, עוֹלַם הַנֶּחָמוֹת). [נ"א דָּבָר אַחֵר] הַנִּצָּנִים - אֵלּוּ הֵם הָאָבוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ בַּמַּחֲשָׁבָה וְנִכְנְסוּ לָעוֹלָם הַבָּא וְנִגְנְזוּ שָׁם, וּמִשָּׁם יָצְאוּ בִּגְנִיזוּת וְנִסְתְּרוּ בְּתוֹךְ נְבִיאֵי הָאֱמֶת. נוֹלַד יוֹסֵף וְנִטְמְנוּ בוֹ. נִכְנַס יוֹסֵף לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וְהִצִּיב אוֹתָם שָׁם, וְאָז נִרְאוּ בָאָרֶץ וְנִגְלוּ שָׁם. וּמָתַי הֵם נִרְאוּ? בְּשָׁעָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה הַקֶּשֶׁת בָּעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁנִּרְאֵית הַקֶּשֶׁת, אָז הֵם מִתְגַּלִּים, וּבַשָּׁעָה הַהִיא עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ לְקַצֵּץ אֶת הָרְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם. לָמָּה נִצְּלוּ? מִשּׁוּם שֶׁהַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, וְאִלְמָלֵא שֶׁנִּרְאוּ, לֹא הָיוּ נִשְׁאָרִים בָּעוֹלָם, וְהָעוֹלָם לֹא הָיָה מִתְקַיֵּם. וּמִי מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם וְגוֹרֵם לָאָבוֹת לְהִתְגַּלּוֹת? קוֹל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וּבִגְלַל אוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, הָעוֹלָם נִצָּל. כְּנֶגְדָּם (שיר א) תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ, אֵלּוּ הֵם תִּינוֹקוֹת יְלָדִים עֲלָמִים, שֶׁכָּתוּב (שמות כה) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב. בְּרֵאשִׁית. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (ישעיה מ) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה. שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, לְאֵיזֶה מָקוֹם? לַמָּקוֹם שֶׁכָּל הָעֵינַיִם תְּלוּיִים בּוֹ, וּמִי הוּא? פֶּתַח עֵינַיִם, וְשָׁם תֵּדְעוּ שֶׁהַסָּתוּם הָעַתִּיק הַזֶּה שֶׁעוֹמֵד לַשְּׁאֵלָה בָּרָא אֵלֶּה. וּמִי הוּא? "מִי", הַהוּא שֶׁנִּקְרָא מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם לְמַעְלָה, שֶׁהַכֹּל עוֹמֵד בִּרְשׁוּתוֹ. וְעַל שֶׁהוּא עוֹמֵד לַשְּׁאֵלָה וְהוּא בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר וְלֹא גָלוּי נִקְרָא "מִי", שֶׁהֲרֵי לְמַעְלָה אֵין שָׁם שְׁאֵלָה. וּקְצֵה הַשָּׁמַיִם הַזֶּה נִקְרָא "מִי". וְיֵשׁ אַחֵר לְמַטָּה שֶׁנִּקְרָא "מָה". מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא הָרִאשׁוֹן הַנִּסְתָּר שֶׁנִּקְרָא "מִי" עוֹמֵד לַשְּׁאֵלָה. כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹאֵל אָדָם וּמְפַשְׁפֵּשׁ לְהִסְתַּכֵּל וְלָדַעַת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה עַד סוֹף כָּל הַדְּרָגוֹת, כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ לְשָׁם - "מָה". מַה יָּדַעְתָּ? מַה הִסְתַּכַּלְתָּ? מַה פִּשְׁפַּשְׁתָּ? הֲרֵי הַכֹּל נִסְתָּר כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְעַל הַסּוֹד הַזֶּה כָּתוּב (איכה ב) מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ. כְּשֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, יָצָא קוֹל וְאָמַר, מָה אֲעִידֵךְ [נ"א (וּמָה) מָה אֲדַמֶּה לָּךְ, בְּאוֹתוֹ מָ"ה אֲעִידֵךְ] בְּכָל יוֹם וָיוֹם, [וַהֲרֵי] הַעִידֹתִי בָּךְ מִיָּמִים רִאשׁוֹנִים, שֶׁכָּתוּב (דברים ל) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּמָה אֲדַמֶּה לָּךְ, בְּאוֹתוֹ גָוֶן מַמָּשׁ עִטַּרְתִּי אוֹתָךָ בַּעֲטָרוֹת קְדוֹשׁוֹת, עָשִׂיתִי לָךְ שִׁלְטוֹן עַל הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (איכה ב) הֲזֹאת" הָעִיר" שֶׁיֹּאמְרוּ" כְּלִילַת" יֹפִי" וְגוֹ'. קָרָאתִי לָךְ (תהלים קכב) יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ. (איכה ב) מָה אַשְׁוֶה לָּךְ - כְּמוֹ שֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת כָּךְ, כָּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה. כְּמוֹ שֶׁלֹּא נִכְנָסִים בָּךְ עַכְשָׁו הָעָם הַקָּדוֹשׁ בִּסְדָרִים קְדוֹשִׁים, כָּךְ נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ שֶׁאֵינִי נִכְנָס לְמַעְלָה עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ בָךְ אוּכְלוּסַיִךְ לְמַטָּה. וְזוֹהִי נֶחָמָתֵךְ, הוֹאִיל שֶׁהַדַּרְגָּה הַזּוֹ אַשְׁוֶה לָךְ בַּכֹּל. וְעַכְשָׁו שֶׁאַתְּ כָּאן, גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֵין לְךָ קִיּוּם וּרְפוּאָה - מִ"י יִרְפָּא לָךְ. וַדַּאי שֶׁאוֹתָהּ הַדַּרְגָּה הַנִּסְתֶּרֶת הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהַכֹּל עוֹמֵד בָּהּ, תִּרְפָּא לְךָ וְתָקִים אוֹתְךָ. מִ"י - קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְמַעְלָה, מָ"ה - וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְמַטָּה [קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְמַטָּה]. וְזֶה יָרַשׁ יַעֲקֹב, שֶׁהוּא מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. מֵהַקָּצֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מִ"י, אֶל הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא מָ"ה, מִשּׁוּם שֶׁעוֹמֵד בָּאֶמְצַע. וְעַל זֶה מִי בָרָא אֵלֶּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר [בְּנִי], פְּסֹק דְּבָרֶיךָ וְיִתְגַּלֶּה הַסֵּתֶר שֶׁל הַסּוֹד הָעֶלְיוֹן שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם יוֹדְעִים. שָׁתַק רַבִּי אֶלְעָזָר. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְעָמַד רֶגַע [נ"א שָׁעָה] אֶחָד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, מַה זֶּה "אֵלֶּה"? אִם תֹּאמַר כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת - הֲרֵי הֵם תָּמִיד נִרְאִים שָׁם, וּבְמָּ"ה נִבְרְאוּ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. אִם עַל דְּבָרִים נִסְתָּרִים, שֶׁלֹּא יִכְתֹּב אֵלֶּה, שֶׁהֲרֵי הוּא גָּלוּי! אֶלָּא זֶה הַסּוֹד לֹא הִתְגַּלָּה רַק יוֹם אֶחָד שֶׁהָיִיתִי עַל חוֹף הַיָּם, וּבָא אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לִי, רַבִּי, יָדַעְתָּ מַה זֶּה "מִי בָרָא אֵלֶּה"? אָמַרְתִּי לוֹ, אֵלּוּ הַשָּׁמַיִם וְצִבְאוֹתָם, הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּלְבָרֵךְ אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב (שם ח) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ וְגוֹ', ה' אֲדֹנֵנוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. אָמַר לִי, רַבִּי, דָּבָר נִסְתָּר הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְגִלָּה בַּיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה, וְזֶה הוּא. בְּשָׁעָה שֶׁנִּסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים רָצָה לְהִתְגַּלּוֹת, עָשָׂה בָּרֹאשׁ נְקֻדָּ"ה אַחַת, וְזוֹ עָלְתָה לִהְיוֹת מַחֲשָׁבָה. צִיֵּר בָּהּ אֶת כָּל הַצִּיּוּרִים, חָקַק בָּהּ כָּל הַחִקּוּקִים. וְחָקַק בְּתוֹךְ הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ הַנִּסְתָּר חֲקִיקָה שֶׁל צִיּוּר אֶחָד נִסְתָּר, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בִּנְיָן עָמֹק שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְנִקְרֵאת מִ"י תְּחִלָּה [נ"א רֵאשִׁית] לַבִּנְיָן. עוֹמֵד וְלֹא עוֹמֵד. עָמֹק וְנִסְתָּר בַּשֵּׁם. לֹא נִקְרָא אֶלָּא מִ"י. רָצָה לְהִתְגַּלּוֹת וּלְהִקָּרֵא בַּשֵּׁם [הַזֶּה], וְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ יְקָר שֶׁמֵּאִיר וּבָרָא אֵלֶּה, וְעָלָה אֵלֶּה בַּשֵּׁם. הִתְחַבְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, וְנִשְׁלְמוּ בַּשֵּׁם אֱלֹהִים (מִ"י+אֵלֶּה). וְטֶרֶם שֶׁבָּרָא אֵלֶּה, לֹא עָלָה בַּשֵּׁם אֱלֹהִים, וְהֵם שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל [נ"א בָּעוֹלָם], וְעַל סוֹד זֶה אָמְרוּ (שמות לב) אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וּכְמוֹ שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף מִ"י בְּאֵלֶּה, כָּךְ הוּא הַשֵּׁם שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף תָּמִיד, וּבַסּוֹד הַזֶּה הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וּפָרַח אֵלִיָּהוּ וְלֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ, וּמִמֶּנּוּ יָדַעְתִּי הַדָּבָר [הַזֶּה] [שֶׁהֶעֱמַדְתִּי] עַל הַסּוֹד וְהַסֵּתֶר שֶׁלָּהּ. בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְכָל הַחֲבֵרִים וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו. בָּכוּ וְאָמְרוּ, אִלְמָלֵא לֹא בָאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה - דַּי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עַל זֶה הַשָּׁמַיִם וּצְבָאָם נִבְרְאוּ בְּמָ"ה, שֶׁכָּתוּב (תהלים ח) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה
דף א ב
מתוך: זוהר חלק א (עריכה)
הכא נעשה אדם, וכתיב התם נעשה ונשמע, בארצנו דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ החיים (שהוא עולם הבא, עולם הנשמות עולם הנחמות).
[נ"א דבר אחר] הנצנים אלין אינון אבהן דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי, ואתגניזו תמן ומתמן נפקו בגניזו, ואטמירו גו (נ"א בהו) נביאי קשוט אתיליד יוסף ואטמרו ביה, עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן, וכדין נראו בארץ ואתגלו תמן, ואימתי אתחזון, בשעתא דאתגלי קשת בעלמא דהא בשעתא דקשת אתחזי כדין אתגליין אינון. ובההיא שעתא עת הזמיר הגיע, עידן לקצץ חייבין מעלמא, אמאי אשתזיבו, בגין דהנצנים נראו בארץ ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא, ועלמא לא אתקיים, ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין, קל ינוקי דלעאן באורייתא, ובגין אינון רביין דעלמא, עלמא אשתזיב, לקבליהון (שיר א יא) תורי זהב נעשה לך, אלין אינון ינוקי רביין עולמין, דכתיב (שמות כד ז) ועשית שנים כרובים זהב:
פתיחת רבי אלעזר
"בראשית" -- רבי אלעזר פתח, (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם, וראו מי ברא אלה, שאו מרום עיניכם לאן אתר, לאתר דכל עיינין תליאן ליה, ומאן איהו פתח עינים. ותמן תנדעון, דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה, ברא אלה, ומאן איהו, מ"י, ההוא דאקרי מקצה השמים לעילא, דכלא קיימא ברשותיה, ועל דקיימא לשאלה, ואיהו בארח סתים ולא אתגליא, אקרי מ"י, דהא לעילא לית תמן שאלה, והאי קצה השמים אקרי מ"י.
ואית אחרא לתתא ואקרי מ"ה, מה בין האי להאי, אלא קדמאה סתימאה דאקרי מ"י קיימא לשאלה, כיון דשאל בר נש, ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא, עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן, מ"ה, מה ידעת, מה אסתכלתא, מה פשפשתא, הא כלא סתים כדקדמיתא. ועל רזא דנא כתיב (איכה ב יג) מה אעידך מה אדמה לך, כד אתחריב בי מקדשא נפיק קלא ואמר מה אעידך, (נ"א, ומה אדמה לך בההוא מ"ה אעידך), בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין קדמאין, דכתיב (דברים ל יט) העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ.
ומה אדמה לך, בההוא גוונא ממש עטרית לך בעטרין קדישין, עבדית לך שלטנו על [כל] עלמא, דכתיב (איכה ב טו) הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וגו', קרינא לך (תהלים קכב ב) ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה, (איכה ב יג) מה אשוה לך, כגוונא דאנת יתבה, הכי הוא כביכול לעילא, כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרין קדישין, הכי אומינא לך דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלוסך לתתא, ודא איהו נחמה דילך, הואיל דדרגא דא אשוה לך בכלא. והשתא דאנת הכא גדול כים שברך, ואי תימא דלית לך קיימא ואסוותא, מ"י ירפא לך, ודאי ההוא דרגא סתימאה עלאה, דכלא קיימא ביה, ירפא לך ויוקים לך.
מ"י קצה השמים לעילא , מ"ה ועד קצה השמים לתתא, (קצה השמים לתתא) ודא ירית יעקב, דאיהו מבריח מן הקצה אל הקצה, מן הקצה קדמאה דאיהו מ"י, אל הקצה בתראה דאיהו מ"ה, בגין דקאים באמצעיתא, ועל דא מי ברא אלה.
אמר רבי שמעון, אלעזר בני פסוק מילך, ויתגלי סתימא דרזא עלאה דבני עלמא לא ידעין, שתיק רבי אלעזר, בכה רבי שמעון וקאים רגעא (נ"א, שעתא) חדא, א"ר שמעון, אלעזר מאי אלה, אי תימא כוכביא ומזלי הא אתחזאן תמן תדיר, ובמ"ה אתבריאו, כמא דאת אמר (תהלים לג ז) בדבר יהו"ה שמים נעשו, אי על מלין סתימין, לא לכתוב אלה דהא אתגליא איהו, אלא רזא דא לא אתגליא, בר יומא חד דהוינא על כיף ימא, ואתא אליהו ואמר לי רבי ידעת מה הוא מי ברא אלה, אמינא ליה אלין שמיא וחיליהון עובדא דקב"ה, דאית ליה לבר נש לאסתכלא בהו ולברכא ליה, דכתיב (שם ח ד) כי אראה שמיך מעשה