קטגוריה:ויקרא יד י

מפרשי רש"י

[ט] וכבשה אחת לחטאת. אף על גב דלא כתיב בפירוש שהכבשה לחטאת, כיון דהיה חטאת, דכתיב (פסוק יט) "ועשה הכהן את החטאת", על כרחך כבשה זאת היתה החטאת, דשני כבשים - אחד עולה ואחד אשם, אם כן הכבשה חטאת. ומה שלא פירש (רש"י) על "שני כבשים" דהאחד אשם והאחד עולה, דודאי כיון שהיה עולה למצורע (פסוק יט), אין עולה באה נקיבה (לעיל א, ג), ואם כן הכבש היה עולה. אבל החטאת לפעמים נקיבה ולפעמים זכר, ולפיכך פירש שהכבשה היא חטאת:

[י] ושלשה עשרונים לנסכי שלש בהמות הללו. פירוש, אף על גב דאין לחטאת ואשם שום מנחה, והיה לנו לפרש דהך מנחה באה בפני עצמו ולא לקרבנות הללו, אפילו הכי יליף ליה בפרק שתי מדות (מנחות דף צא.) "והעלה את העולה ואת המנחה" (ר' פסוק כ), דלא הוי צריך למכתב "את העולה ואת המנחה", אלא לומר מנחה דומיא דעולה, מה עולה כולה כליל (לעיל א, ט), אף מנחה כולה כליל. ואם היתה מנחה בפני עצמה, לא היתה כולה כליל, אלא מקצת, כדין מנחה הבאה בפני עצמה, אבל מנחת נסכים כליל כולה. ומקשה עוד (מנחות סוף צא.) דשמא כל שלשה עשרונים היו לעולה בלבד, אף על גב דעשרון אחד היה לכבש, שמא כאן היו שלשה עשרונים גזירת הכתוב, דכן מצאנו דמנחת העומר היתה כפולה שני עשרונים, ושמא היה כאן לכבש שלשה עשרונים, אבל החטאת ואשם - דלא מצאנו בשום מקום שבאה עמה מנחה - שמא כאן נמי לא היה באה מנחה עמו, ודריש ליה מדכתיב בפרשת שלח לך (במדבר ט"ו, ד'-ה') "תעשה על העולה" עולת מצורע, "לזבח" להביא את חטאתו, "[או] לזבח" להביא את אשמו. פירוש, דקרא יתירא, דלא הוי למכתב רק 'ויין לנסך רביעית ההין לכבש האחד', "לעולה או לזבח" למה לי, דהא כבר כתיב (שם שם ג) "ועשיתם אשה לה' עולה או זבח וגו'", ומזה ילפינן שלשה עשרונים - לשלשה קרבנות הם באים:

[יא] ולוג אחד להזות עליו שבע וכו'. אבל אין פירושו "ולוג אחד שמן" ל"מנחה בלולה בשמן", אף על גב דכבר כתיב "בלולה בשמן", בא הכתוב לפרש כמה יהיה החשבון שיביא, וקאמר "ולוג אחד שמן" לצורך מנחה, וזה לא יתכן, כדמוכח לקמן (אות כב) שלא יתכן לומר כלל דלוג אחד הוא למנחה, שאם היה הלוג למנחה, אין סברא שיהיה לעשיר המנחה שלשה עשרונים - לוג אחד שמן, ולעני שהיה עשרון אחד - גם כן לוג אחד (פסוק כא):