ובחרת בחיים/בלק

סדר בלק

[כב יח] אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה.

עיין בספר ידים מוכיחות סדר זה, ומ"ש הרב תועפות ראם [גיאטינייו]. ועיין בספר שמע אברהם [חלק א' סימן ז"ך] לחכם בני הי"ו.

[כב כב] ויחר אף אלוקים כי הולך הוא.

בספר נחל קדומים הביא ששאל גדול מאומות העולם לאחד מגדולי ישראל אמאי "ויחר אף אלוקים" הלא אמר לו "קום לך אתם". והשיבו הרב וכו' יע"ש.

ולעד"ן ליישב עפ"י דברי רש"י ז"ל לעיל מזה ע"פ "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם" (וא"ל) [וז"ל]: אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר קום לך אתם עכ"ל. נמצא דעיקר הקפדתו יתברך שלא ילך היא קיימת, ומשום שבלעם היה חמדן בשביל הממון א"ל שילך, ונמצא דאין רצונו יתברך שיעבור דברו אף בעבור הממון, וזה הוסיף על חטאתו פשע לעבור פי השי"ת בשביל הממון.

וא"נ י"ל, שה' אמר לו "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה", הרי דעשה לו תנאי מפורש, דמה שאומר לו ה' הוא חייב לעשות. ובראות בלעם כונת הקב"ה שלא היה חפץ לקללם וכמש"ה "לא תאור את העם", לא היה לו לילך, דכיון דקריאת בלק היה לקללם. ועכ"ז בלעם הרשע הלך, וכוונתו לרעה לקללם וכמ"ש (וז"ל) [רז"ל] ואעפ"י כן "וילך", אמר שמא אפתנו, מחשבה רעה מצרפה למעשה, ומה גם בבלעם דבדיבורו הוי מעשה.

ועוד י"ל כמ"ש בסה"ח [סימן קכ"ג] בטעם שנענש ע"מ שהכה לאתונו, משום שהי"ל לחשוב שמא שלא ברצון הקב"ה הוא שאקללם, שהוא לא נתן רשות אלא להגיד להם העתידות שנא' "אם לקרוא לך באו האנשים" שתגיד להם העתידות, והקב"ה ראה ששמח אם יתן לו רשות לקלל את ישראל יע"ש, ועיין להראב"ע [סדר זה].

א"נ י"ל, דכיון דאמר "קום לך" והליכה היא שלא מאת ה', א"כ הי"ל שלא לילך, שיאמר אני רוצה שיהיה שליח מאתך כמו אשלחך, וז"א "ויחר אף אלוקים כי הולך הוא" וק"ל. ועיין בספר ידיו של משה בספר ידים מוכיחות סדר זה, ועיין במסכת מכות במ"ש בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים. ועיין להרמב"ן עפ"ז.

ועיין למוהרא"י בחי' עה"ת בזה וז"ל: לפי שה' אמר קום לך אתם ר"ל בקומה זקופה רוכב על סוס, כדי שלא יהא זילותא כלפי מעלה שתשרה שכינתו על השפלים, והוא מיהר וחיבש אתונו שהיא בריה נמוכה וכו', וראיה לדברי, ששרי מואב תמהו אמאי לא רכב על סוס כמ"ש רש"י משם רז"ל.

ואחהמ"ר, אין נראה לומר שה' יקפיד על רשע כזה שיהיה רוכב על סוס דרך גאוה, ואדרבה, אחד ממידותיו של רשע דבלעם הוא "ורוח גבוה" [אבות ה יט]. ומ"ש ששרי מואב תמהו, הוא על רוב גאותו, איך לא רכב על סוס.

ומצאתי בתנא דבי אליהו [סדר אליהו רבה פכ"ח] וז"ל: מה כתיב בתריה ויחר אף אלוקים כי הולך הוא, אמר הקב"ה לפמליא שלו, ראו זה שהוא יודע שאני מכיר כל מחשבות שבלב וכו', ועכשיו הולך לקלל את ישראל, לכן נאמר "ויחר אף אלוקים כי הולך הוא" יע"ש.

[כב לג] ואותה החייתי - ועתה מפני שדברה וכו' שחס המקום על הבריות, וכן והרגת את האשה ואת הבהמה תהרגו יע"ש.

וקשה ממ"ש בסנהדרין [דף נ"ה ע"א] קלון ליכא, ופירש"י וז"ל: קלון ליכא - דרכן בכך ואין מתביישין, ועוד, דאקלון דידהו לא חס רחמנא יע"ש, וצ"י[1].  

[שם לד] אם רע בעיניך אשובה לי - [להתריס נגד המקום היא תשובה זו. אמר לו הוא בעצמו צוני ללכת, ואתה מלאך מבטל את דבריו, למוד הוא בכך, שאמר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם קח נא את בנך, ועל ידי מלאך בטל את דברו, אף אני אם רע בעיניך צריך אני לשוב].

יש להבין בזה, ממה שפי' התרגום ורש"י שם בפסוק "ההוא אמר ולא יעשה"[2] [לקמן כג יט]. ואולי יש הפרש בין רעה לטובה. ועיין לרש"י בירמיה סימן ח"י. ועמ"ש הרב תנא בפרשת דרכים בפסוקים אלו ודוק.

[כג מ] בקר וצאן - דבר מועט [בקר אחד וצאן אחד בלבד].

וקשה ממ"ש רש"י ז"ל סדר וישלח [בראשית לב ו] גבי "ויהי לי שור וחמור"[3]. ולדברי הרא"ם בסדר זה שפי' דלא הו"ל לקרא לומר דשלח בקר וצאן, ניחא. אבל למ"ש הרב מנחת יאודה מדלא כתיב לרוב, יש להרגיש קצת, ועיין בנחלת יעקב ונ"ש וי"ל.

[כג כא] עמל - ל' עבירה, כמו הרה עמל, כי אתה עמל וכעס תביט. לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום עכ"ל.

ונראה עפ"י מ"ש הרב המקובל מוהר"מ קורדוב'ירו ז"ל[4] בפירוש "נושא עון" כי החוטא בורא משחית, ושואל פרנסה ומחיה ורודף אחר החוטא להורגו, והקב"ה נושא עון לסובלו עליו זת"ד. ואין לך הוגעתם את ה' כמו זה, אע"ג דלא יעף ולא יגע, ויקרא זה עמל כלפי מעלה. וכיוצא בזה אמרו בזוה"ק דמכביד גדפוהי דשכינתא כנודע וק"ל.

[כד כד] כלביא וכו' - ללבוש טלית לקרות ק"ש ולהניח תפילין.

ק"ל דנקט ק"ש ברישא ואח"כ תפילין, והרי קי"ל דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ובני יצחק הי"ו הראה לי שבגמ' דברכות [דף י"ד ע"ב] הק' הש"ס כה"ג לרב, ולבסוף ישב שליחא הוא דעוית, ופירש"י שליחא הוא דעוית דשליח קלקל שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא והגיע זמן ק"ש והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן וכו' יע"ש. וזה לא שייך לומר בלשון רש"י. והרב משכיל לדוד נרגש בזה, ומה שתי' לא הונח לי.

והיותר נראה, דט"ס נפל בדברי רש"י, וצ"ל: ולהניח תפילין ולקרות את שמע. וכן ראיתי בספר ש"ך שהביא משם מדרש רז"ל בסדר הזה. וכן הגיה בספר יוסף דעת יע"ש. ואולם בכל ספרי רש"י בדפוסים הרבה ראיתי כמ"ש לפנינו. וכן נר' ג"כ גירסת הרא"ם דגריס ק"ש וסדר הנחת תפילין וצ"י. ושוב הראני עוד הבן יקיר לי "כי ביצחק יקרא" הי"ו הנז' ספר נדפס מחדש זה שמו "שם אפרים" על רש"י בסדר זה, שהרגיש בזה, ורצה ליישב ולא עלתה לו, ומכח זה כתב שלא דקדק רש"י בסדר עשייתן זת"ד.

ואחר זמן רב, ויזרח יצחק בני הנז' הי"ו, וכה הראני כתוב על פנקסו לישוב דברי רש"י אלו, שכן ל'ו ראתה עינו להרב תוספות יו"ט [ריש פ"ג דברכות] במתני' דקתני שם: "פטור מק"ש ומן התפילה ומן התפילין" שכתב וז"ל: ולפי שהתפילין מונחין עליו אפי' לאחר התפלה להכי נקטינהו בסוף. אי נמי, משום דק"ש ותפלה תדירי, דשבת ולילה לאו זמן תפילין כדפירש הר"ב במ"ג עי"ש, וכ"כ בפ"ד מ"א ד"ה כל היום יע"ש, ובזה יתיישבו דברי רש"י, אלו דבריו הי"ו.

[כד ג] בנו בעור - מנה בן פרס היה.

וכתב הרב מנחת יאודה, שר"ל שהמנה אחד משישים מפרס שהוא המטבע, ר"ל שאבותיהם היו במעלת אחד מס' חלקים שהיו בניהם עכ"ל.

ועיין לרש"י ותוס' בתענית [דף כ"א ע"ב] שפירשו מנה בן פרס - חצי מנה, ל' פרוסה כמו פרס פריסת מלכותך יע"ש. וזה שלא כדברי הרב מנחת יהודה בפי' רש"י דהכא, וגם קשה מהסוגייא עצמה וצ"ע.

[כד ה] משכנותיך - אף כשהן חרבין וכו'.

אפשר לומר עפ"י מ"ש הרמ"ע ז"ל דאף בחורבנו מקריב אליהו הנביא ז"ל תמידין בכל יום. ואפשר, שנזדמנו לו מעות מלשכת הגזית, וכמו שהבאתי במקומות אחרים בס"ד[5].

[כה ד] והוקע אותם לה' נגד השמש - [לעין כל. ומדרש אגדה, השמש מודיע את החוטאים, הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו].

וזה יהיה כוונת הכתוב בישעיה "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה", על דרך התרגום ורש"י בסדר ואתחנן [דברים ו כה] ע"פ "וצדקה תהיה לנו" - וזכותא תהי לנא.

---

[1] כה"ק בספר לוית חן, וכתב לתרץ וז"ל: דהאי קלון שסילקה את בלעם בתוכחתה, לא על בלעם לבדו יצא הקלון, כי אם על כלל מין האדם, דמסיים שם במ"ר על זה סתם הקב"ה פי הבהמה, שאילו היתה מדברת לא היו יכולים לשעבדה ולעבוד בה, שזו הטפשה של הבהמות, וזה חכם שבחכמים כיון שדברה לא היה יכול לעמוד בה, הרי מה שסילק את בלעם בתוכחתה היה זה גנאי לכל מין האדם ובכללם גם אומת ישראל לכן הרג אותה עכ"ל.

ובספר "יעלת חן" תירץ עפ"מ דאיתא במדרש [בראשית רבה מט א] וה' אמר המכסה אני מאברהם, רבי יצחק פתח [משלי י] "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב", אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעמיה "זכר צדיק לברכה", וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מה טעמיה "ושם רשעים ירקב". א"ר שמואל בר נחמן שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס, מה כלי קורייס כל מה שאת משתמש בהם הם עומדים הנחתם הם מתרפים, כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה סיסרא סנחריב, אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון. רבי ברכיה ורבי חלבו משום רבי שמואל בר נחמן ור' יונתן כשהיה מגיע לפסוק הזה "אשר הגלה מירושלים עם הגולה" וגו' הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות, ולמה לא הוה אמר כן בירמיה אלא שכל נ"נ שכתוב בירמיה חי הוי ברם הכא מת הוי.

חזינן, דגם רשעים כשהם בחיים אין להזכירם לגנאי, ורק לאחר מיתה מצוה הוי, ולפ"ז לק"מ דהכא איירי בקלון דלאחר מיתה, משא"כ בבלעם חי הוה. וע"ע בספר פני מבין [לר' יצחק נאבארו, למס' סנהדרין חלק ב' לדף נה.] בארוכה.

[2] ז"ל רש"י שם: בלשון תימה, ותרגומו "ותיבין ומתמלכין", חוזרים ונמלכין לחזור בהם.

[3] ז"ל שם: שור וחמור - דרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור.

[4] תומר דבורה פרק א'.

[5] עי' עוד לרבינו בספר עמודי חיים [עמוד עבודה סי' י"ד].