הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן צב

סימן צב

(סימן צ"ב ש"ך סק"ג) כיון דאנן משערי' לעולם בששים. לענ"ד אי משום הא לא אירי' דמ"מ כשיש בכל הקדירה ס' נגד הטפה לשתרי גם אותה החתיכה בנטילה ממנ"פ אם הוא שמן מצטרף הכל לבטל ואם הוא כחוש סגי בנטילה גם אף דאיכא ס' בחתיכה עצמה תצטרך קליפה דהא מדינא ל"צ רק נטילה ולא מהני ס' וא"כ עדיין צריכים להנך תירוצים דהבל הקדירה וצלול מתפשט בכל החתיכה. ועדיין נ"מ לדינא דמטעם א"א בקיאים בעי' ג"כ נטילת מקום ואלו הכא בדינא דטפת חלב דבדאיכא ס' באות' חתיכה א"צ נטילת מקום [ולתירוץ של ד"מ והוא מדברי הרשב"א במ"ה (דף קי"א) צ"ל דלענין זה מהני ג"כ הבל הקדירה דלא בעי נטילת מקום ע' בפליתי] וצריכים לדון אם הוא ע"י צלול והבל הקדירה או מטעם דהחלב הוי קצת שמן וביותר קשה לי על הש"ך דמה בכך דאנן משערי' לעולם בס' דהטעם משום דא"א בקיאים בין כחוש לשמן דמ"מ מהני שארי החתיכות לבטל דלא עדיף מצלי לקמן (סי' ק"ה ס"י) וא"כ הא דאמרינן הכא בכל ענין החתיכה היינו משום דהאיסור כחוש ואינו מתפשט לשארי חתיכות וחתיכה נשארה באיסורה משום הבל הקדירה ודוק:

(שם סק"ד) חוץ מהרשב"א וכו'. היינו ממ"ש בתהה"א (דף צ"ט ע"ב) ושמעי' נמי דאפילו היה מקצתו ברוטב וכו' וכמ"ש הש"ך שם בארוכה בספרו הארוך וכן נראה ממ"ש הרשב"א בתשו' גבי ביצה ששמוה על החמין שהובא בב"י לעיל (סי' ס"ו) וע' בש"ך שם שמגי' למעלה מהביצה:

(שם סק"ו) תימא דכשאין ס' בקדירה. לענ"ד הא הרמ"א פסק לקמן דאפילו בצלי אוסר כל החתיכות דא"א בקיאים לכחוש לשמן וא"כ ממילא הכא דאם אין בכל הקדירה ס' נגד הטפה אסור הכל:

(סעיף ב') נוער את הקדירה כולה. יש לע' אמאי שרי לערות כן הא אם לא ינער ישאר הטפה באותה חתיכה וע"י ניעור מעייל הטפה בחתיכות האחרות והוי מבשל בב"ח ועכ"פ בליכא ס' אלא דיטעום קפילא דלמא באמת יהי' טעם בכולה ועבר על בישול בב"ח וצ"ע:

(ש"ך סק"ח) ואין כאן משום מבטל איסור. ומ"מ עדיין קשה דאם מיירי בשהה קצת אמאי לא כתב הרמב"ם דנותנים לנכרי כל חתיכה וחתיכה לטעום דשמא זו החתיכה שנפל עליה הטפה ונבלע ובניער לא יצא לפשט בשוה דאין הגעלה באוכלי' מש"ה לא הרגיש טעם באינך חתיכה שטעם וצ"ע:

(ט"ז סק"ו) אפשר שיטעום אותה החתיכה. לא ידעתי למה צריך לזה הא בלא ניעור צריך שיתן לטעום כל חתיכה וחתיכה ואדרבה ע"י טעימת חתיכה א' מגרע גרע דבתחילה היה הכל בגדר הספק ומצטרף הכל לבטלו ואחרי טעימת חתיכה א' ולא היה בו טעם מתברר דזהו מותר והוי כהוכר חתיכה א' והשאר הוי חד בחד וא"כ צריכים לטעום חתיכה וחתיכה וא"כ ממילא יטעום בודאי אף החתיכה שנפל הטפה וירגיש הטעם ובאמת קשה לי דאם לפרש דהרמב"ם מיירי בשהה קצת עכ"פ נצטרך ליתן לטעום כל חתיכה והו"ל להרמב"ם לפרש כן וצע"ג:

(בא"ד) אז באמת א"צ לנער כלל. אין מובן לי דהא גם בזה העלה טובה כיון דשהה קצת אפשר דלא נתפשט בשוה א"כ כשאוכלים אותה אולי ירגיש טעם בחתיכה א' ויצריך להפסיק מלאכול דנאסר הכל ומה הפרש לענין טעימת עובד כוכבים לבין אכילת ישראל וצ"ע:

(ש"ך סקי"ב) דמכ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן. לענ"ד מדברי תו' (דף ק') ממה דהקשו דלר"א בכלי מדין איך הגעילו היורה גדולה מבואר דס"ל דהוא דאורייתא:

(סעיף ד' בהג"ה) וכ"ז בשאר איסורים אבל בבשר בחלב. אף בבב"ח דרבנן כך מתבאר מדברי הש"ך (רס"י פ"ז סק"ג) במ"ש נפקותא בדבר לענין מ"ש הרב בהג"ה סי' צ"ב ס"ד עכ"ל:

(ש"ך סקי"ג) לא רצה להחמיר. ומ"מ בהיפוך אם היה מקצת' ברוטב ולא ניער בסוף לכל החתיכות וברוטב לא היה ס' נגד החלב ואח"כ בשלו חתיכה א' מאותן שלא נפל עליה הטפה עם שאר חתיכות בזה י"ל דכולם אסורים אף דיש בזה סברות להתיר הא' שיטת רש"י ולא נעשו שאר איסורים הב' רבינו אפרים די"ל דדוקא שיטת ר"י מצטרפין לרבינו אפרים כיון דרוב רבוותא ס"ל כר"י אבל לסמוך על דעת רש"י בצירוף ראית רבינו אפרים י"ל דלא:

(שם סקי"ד) מטעם חשיבות. כ"כ המרדכי ולפ"ז אף אם נתרסק החתיכה ונימוח' מ"מ צריך ס' נגד כולה דכבר נ"נ בשעת הבליעה דהא חשוב אבל ברשב"א בתהה"א (דף צ"ז) כתב הטעם דבחתיכה כיון שנשאר באיסורה משא"כ בלח דהכל נבלל הכל מצטרף לבטל עיי"ש ולפ"ז בחתיכה שנימוח' ג"כ דינו כלח כיון דהשתא הכל נבלל:

(ט"ז סקי"ו) לר' יהודא לא נעשית כולה נבילה. והיכא דנאסר ביותר מס' כגון דנרגש טעמו יותר מס' או במתבל ומחמץ אי אמרינן חתיכה נ"נ ע' בפמ"ג במשבצות זהב (סי' ק' ס"ק א' ד"ה ודע דמ"ש הטור) ולפ"ז בחתיכה שנימוח' ג"כ דינו כלח כיון דהשתא הכל נבלל:

(ש"ך סקט"ז) וע' לקמן סימן צ"ט ס"ח ובמ"ש שם. ואם נתערב תחילה חד בחד ואח"כ נפל א' מהם למקום אחר ונתערב עם חתיכה א' החתיכה הא' הנשארת במקומה אסורה כיון דאין עליה הספק שמא היא השלישית הכשירה והספק רק שמא היא הראשונה הכשירה או האסורה והוא רק תערובו חד בחד אבל הב' האחרות מותרות דעל כל א' הוי הספק אם היא האסורה או הכשירה הראשונה או הכשירה השנייה א"כ תערובתו תוך ב' וכאלו נתוסף אותו האחרון להב' הראשונות ובטל ברוב כ"כ בספר חוות דעת (סי' קי"א ביאורים סק"א) ונלע"ד דלפ"ז אף בחתיכה הראויה להתכבד הב' האחרונות שרי כיון דמה"ת הכל מותר מטעם ביטול ברוב ולגבי דרבנן אמרי' שאני אומר היתר לתוך היתר נפל למה דמסקי הכו"פ והפר"ח (רס"י קי"ט) דאפי' נתערב תחילה א' בא' אמרי' שאני אומר דלא כש"ך שם:

(בא"ד) וכן נראה עיקר. ואם בשלו אח"כ החתיכה זו עם שאר החתיכות י"ל דעתה שהבלוע שבתוכו נתבשל בתוכו נ"נ וע' בפמ"ג (סימן צ"ו בש"ך סק"ט):

(ש"ך סק"כ) ונראה דמ"מ אין לערות. ע' לקמן בט"ז (סימן קל"ז סק"ד):

(ש"ך סקכ"ז) אם נפלה כנגד הרוטב. היינו דהרוטב הגיע עד נגד מקום נפילת הטיפה הראשונה משמע דאם כשבישל אח"כ לא היה מגיע הרוטב למקום הטיפה ועירה אח"כ בעי' ס' פעמים ס' דהטיפה מתפשט במקום הריקן עד סמוך לרוטב ונ"נ ואין זה בכלל אין בלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב דבכלי א' יוצא ממקום למקום בלא רוטב א"כ גם אם הרוטב מגיע עד מקום הטיפה הא בבישול הראשון עירה מיד והקדירה עדיין רותחת והיה אז ממקום הריקן ונתפשט הבלוע ואוסר עד ס' ונ"נ ואם א"י להתפשט הבלוע בלא רוטב דהוי כמו מכלי לכלי א"כ גם אם בבישול השנייה לא היה הרוטב נגד הטיפה ועירה אח"כ לא ליבעי ס' פעמים ס' דאם אין כח הרוטב למעלה לא הלך הבלועה ממקומה וצ"ע. ובאמת נ"ל דממקום למקום בכלי עצמו ה"נ אינו הולך בלא רוטב דאל"כ קשה בכלי ריקן שעל האש ונפל על הכלי דבר כחוש אמאי לא נאסר רק כדי קליפה ומהני לקלוף הכלי נימא דבשעת הצלי נבלע כדי קליפה ואח"כ חזר ויצא מהקליפה לקליפה האחרת אע"כ דאינו יוצא ממקום למקום בלא רוטב וע' א"ח (סי' תס"א ס"ה) אם אפו חמץ עם מצה לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ ואמאי לא נימא גם בלא נגעה הא התנור בלע במקום החמץ מהחמץ ומתפשט עד מקום המצה ויוצא הבלוע מאותו מקום להמצה דהא מכלי לאוכל אוסר בלא רוטב אע"כ דהבלוע א"י להתפשט ממקום למקום בלא רוטב ודוק היטב:

(סעיף ז' בהג"ה) מן הקדירה רותחת. במנ"י (כלל נ"ה סק"כ) כתב ומיירי דבאותו מקום ליכא אפר דאל"כ הו"ל נטל"פ וע' לקמן (סי' צ"ה ס"ד) ובכלל נ"ז סקכ"ו כתב ג"כ הכי ומסיים עלה ומ"מ צ"ע למעשה דאולי יש לחלק דבשעה קלה כזו אינו נעשה לפגם עכ"ל:

(שם) הכל אסור. וכל מה שנגע בקדירה חולבת בעי' ס' נגדו לשון הת"ח כלל נ"ו וע' בפמ"ג סי' צ"ה בש"ך סקי"ח:

(ט"ז סקכ"ז) כיון דכ' רמ"א בסימן ק"ה ס"י. לא ידעתי דאם באנו לחוש לדעת רש"ל דנוגעים זה בזה לא גרע ממליחה א"כ בלאו פסקא דהרמ"א שם פשיטא דיש לאסור בבשר צונן וחלב רותח דהא הוי כטמא מלוה דלכ"ע אסור אף בהפ"מ. ולדעת רמ"א דמיקל בנוגעים אף בטמא חם ע"כ דס"ל דאין לדמות למליחה א"כ דינא דהכא לא תליא כלל בהפסקא דהרמ"א סי' ק"ה ס"י:

(סעיף ח' בהג"ה) נגד החלב שבמחבת ואז התבשיל מותר והקדירה אסור כדין נפלה הטיפה נגד הרוטב:

(שם) שהיד סולדת בזיעה. ואם אין הי"ס בזיעה מותר אם לא שהקדירה רותחת בפ"ע עכ"ל מהרא"י וע' במג"א (סי' תנ"א סקמ"ד) ואם הוא ספק אם הי"ס בזיעה יש להקל ב"ח בתשו' ח"ב סי' כ"ד ואולם אם חלל כמו גומא בכירה והקדירה בתוכו ולמעלה עפ"י הכירה המחבת בענין דאין מקום לזיעה להתפשט בזה מדינא אסור וממילא בספק יס"ב ג"כ אסור ע"ש:

(סעיף ט') שנפל ממנו טפה. בתה"ד מבואר הטעם דחם עכ"פ כמו עירוי שלא נפסק הקילוח והיינו דס"ל כהפוסקים דעירוי שלא נפסק הקילוח אוסר בכולו כמו כלי ראשון וכנראה מלשונו שם דכתב תחילה דבנטף טיפה מהני גריד' שנפסק הקילוח ואם גרידה במקום קליפה כמ"ש הש"ך (סי' צ"ג סק"ו) משמע דבלא נפסק הקלוח לא מתני קליפה וא"כ לדידן דקיי"ל דעירוי שלא נפסק הקלוח מהני ג"כ קליפה (ע' ש"ך סי' ק"ה סק"ד) י"ל ה"ה הכא מהני קליפה וצ"ע: