הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן יח
סימן יח[עריכה]
(סימן י"ח סעיף י"ב) צריך לחזור ולבדוק אחר השחיטה. קשה לי הא הוי ס"ס ספק שאינו פגום ואת"ל פגום שמא בעצם המפרקת נפגמה והרי הרמ"א פסק (בסי' ק"י ס"ט) דבס"ס אפילו היכא דאפשר לברר א"צ לברר ואף להחולקים דצריך לברר מ"מ נלע"ד דזהו רק אם אחר הבירור נעמוד על הבירור דאסור ודאי או לא אבל היכא דרק ספק א' יתברר אלא דאזי לא יהיה ס"ס ויהיה אסור מספק י"ל דלכ"ע א"צ לברר כיון דהשתא איכא ס"ס וגם אחר הבירור לא יהיה ודאי איסור ובזה מיושב קושי' הש"ך (סימן ק"י בדיני ס"ס אות ס"ו) מההיא דרואה דם מחמת תשמיש דהתם ע"י בירור שפופרת יבורר דממקור הוא אבל עדיין לא הוי ודאי איסור דשמא לאו כל אצבעות שוות א"כ הכא בסכין דאף אם ימצא פגימה עדיין יהא ספק שמא בעצם המפרקת נפגמה יהי' הדין דא"צ לברר וצ"ל דמ"מ באתחזק איסור דאינו זבוח צריך לברר אף בס"ס ובכה"ג:
(שם) אבל אם נאבד שחיטתו כשירה. לשון הרמב"ם וכן אם פשע ולא בדק הסכין או שאבד:
(שם) ואם נגע במפרקת. ע' ברשב"א בתהה"א ובחי' די"א דקיי"ל כהאי אוקימתא דאוקימנא דרב כהנא כר"ח ולאכשורי בתריית' דבדאוריית' הלך אחר המחמיר והאי אוקימתא לחומרא היא דר"ח עושה לפום האי אוקימתא שחיטת בהמה כשבירת עצמות דאימור בעצם המפרקת נגע ונפגם הסכין ואם שחט ונאבד הסכין כולן אסורות משניי' ואילך ובהא ר"ה לקולא ור"ח לחומרא ואע"ג דאנן לא תלי' במפרקת בבהמה אחת להקל מיחש מיהא חיישי' לדר"ח בשחט ב' וג' בהמות וסיים הרשב"א בחי' דהמחמיר תבא עליו ברכה ולא זכיתי להבין שיטה זו דהיכי מוכח מהך לישנא דשחיטת בהמה משוי לסכין לאינו בדוק הא לא מצינו רק דאם נמצא אחר האחרונה פגומה דאסורות כולן משניי' ואילך ולא ס"ל כסברא דאמרי' לעיל מכדי מתלי תלי' ממאי דבקמייתא אפגים דילמא בבתריית' אפגים היינו דהא מסברא באמת קשה כיון דטעמא דר"ח דעצם ודאי פוגם עור ספק פוגם אבל לענין באיזה עצם אפגים בקמיית' או בבתריית' ל"ש כן ובהכרח צריכים לדחוק דסברת הך לישנא דמזהר זהיר יותר בראשונות מבאחרונה ויותר סברא למתלי באחרונה מבראשונות וכמ"ש תוס' וא"כ בפשוט י"ל דלהך אוקימת' דדב כהנא כר"ח ולאכשורי בתריית' ס"ל כפי הס' דליברא פשוטכא למתלי באחרונה יותר מבראשונות מש"ה כולם אסורי' אבל בנאבד מנין לנו דר"ח מחמיר יותר ודן אותו לסכין שאינו בדוק ואף די"ל דשיטה זו הוכיח כן מפירכת הש"ס א"ה תבעי בדיקת חכם והיינו רק אם דנין דהסכין נעשה בכלל אינו בדוק ואסור לשחוט מדינא בלא בדיקה מ"מ היא גופ' תקשה דמנ"ל להש"ס למיפרך היכי מוכח מהך לישנא דמשוי אותו לאינו בדוק ואפשר ליישב בדוחק. אבל היותר תמוה לי מאד במ"ש דבזה ר"ה לקולא ור"ח לחומרא היכן מצינו דר"ה מיקל בזה דממה דלא תליא להקל דנפגם במפרקת אין ראיה דהא ר"ה מחמיר אף בשיבר עצמות דודאי משוי אותו לאינו בדוק ומה דפרכי' א"ה תבעי בדיקת חכם לישנא דא"ה לא דלר"ה ניחא אלא דה"ק דבשלמא ללישנא קמא דכר"ה ולמפסל קמייתא י"ל דלא נעשה הסכין אינו בדוק אבל להך לישנא דכר"ח ולאכשורי בתריית' והיינו דע"י השחיטה נעשה אינו בדוק ובאמת ממילא מכ"ש דלר"ה הכי הוא דלא מצינו דמיקל ר"ה יותר מר"ח דבעי בדיקת חכם לכ"ע אף לד"ה ולכאורה זה דרך פשיטא ומרווח מאד וצלע"ג ויעוין ברשב"א שם דדעת הרמב"ן דלר"ה גם בשוחט בסכין בדוק ונאבד אסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עד שיוודע ובדיקת סכין מעכבת וקשה לי דא"כ יקשה על ר"ה מברייתא דאבדו גדייו ותרנגוליו דמה מהני דרוב מצויי' מומחין הם הא לפנינו ליכא בדיקה דלאחר שחיטה דדלמא באמת הסכין פגום אחר השחיטה דבשלמא בדיקת סימנים דמעכבא י"ל דכיון דהוא מומחה בודק הסי' וכשרואה דלא נשחט הרוב גומר מיד השחיטה וכמ"ש הראשונים גבי מומר אבל בבדיקת סכין ל"ש כן וצריכים לדחוק דר"ה ס"ל דבהא פליגי ת"ק ור' יהודא דבאמת ר"י אוסר מה"ט דשמא נמצא הסכין פגום וכמ"ש תוס' רפ"ק לרבינא דס"ל כר"י וס"ל דטעמא דר"י דל"א רוב מצויין ולא כדדחי' דפליגי במצאן באשפה ועדיין צ"ע:
(סעיף ט"ו) ואחר השחיטה שיבר בו עצמות. לפי מ"ש תוס' בחד תירוצא דמה דמשנינן עלה דר"ח אההיא דטבל ועלה סכין אתרע בהמה לא אתרע דאין מקום לחלק אלא דהכי אמרי' דאף אם הסכין אתרע עדיין בהמה לא אתרע דשמא שחט שלא במקום הפגימה והיינו ע"כ בסכין ארוך כמלא ב' צווארים א"כ ממילא לדידן בשיבר בו עצמות ג"כ הכי דהא אף בשיבר בו עצמות קשה מטבל ועלה כיון דנתעסק באותו המין הוי כשיבר עצמות וצריך גם בזה לשינויא דהש"ס סכין אתרע וא"כ בסכין קטן דל"ש כן אסור:
(ש"ך סקל"א) ומביאו ד"מ. ובדמשק אליעזר כתב דליטול הכרכשות מכשירות ומטריפות ג"כ אסור דכרכשתא דכשירות שוה יותר מכרכשתא דטריפה:
(ט"ז סקט"ו) משמע אבל מדינא. ע' ת' מהר"י הלוי אחיו של הט"ז סי"ז: