הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן קי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן קי[עריכה]

[הגה] כגון שהבע"ח רוצה לוותר קצת. נ"ב ע' שו"ת בעי חיי להרב כנה"ג סי' ע"ד:

[הגה] הרשות ביד ב"ד להגביהו. נ"ב וכן הוא בשו"ת רשב"א סי' אלף וט"ו וע' בת' הרלב"ח ס' ל"ה שפקפק בזה והח"צ בתשובותיו שנדפסו בס' בית אהרן סי' ג' כתב דביתומים שבאים להוציא רשאים לפשר עבורם אם יש חשש פסידא וקלקול החוב אח"כ:

[סמ"ע אות ד] הטעם משום חינא. נ"ב אפי' היא מינקת דאסורה להנשא תה"ד סי' רי"ז:

[ש"ך אות יב] ע' בת' הר"מ אלשיך. נ"ב וע' שו"ת מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ז':

[שו"ע] שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד. נ"ב ע' ס' משפטי שמואל סי' מ' ובת' תורת חסד סי' קנ"ו:

[סמ"ע אות יט] לא מחשיב כיאוש וש"ר. נ"ב בכאן א"צ לזה דאף אם רשות יורש כדלק"ד הא מ"מ חייבים לשלם מנכסי אביהם בשביל אביהם:

[שו"ע] במוסר דבריו לב"ד. נ"ב ואם מוסר דבריו בפני ג' עדים הוי בכלל מוסר דבריו לב"ד כתב מהרי"ט חח"מ סי' ז' מ"מ מודו הנך פוסקים דמבש"ט והודה אביהם דחייב בזה מקלי' עידי הודאה על יתומים קטנים דעיקר הגבייה מכח שטר ולגבי חששא דצררא מקבלי' העדים ע"ש וע' שו"ת לחם רב סי' רכ"ח:

[סמ"ע אות כו] דוקא לדעת הרא"ש הנ"ל. נ"ב וכן מהרח"ש סי' ל"ב וסי' מ' העלה עיקר להלכה דאין מקיימי' שטר בפני יתומים קטנים ואפי' כתב ידו:

[ש"ך אות יט] וע' בת' רל"ן חביב. נ"ב וע' ת' ת"ח למהרח"ש ח"א סי' ל"ב וסי' מ' שכ' ליישב קו' הרש"ך על המריב"ל ח"ג סי' ל"ה דפסק דנזקקי' לנכסי יתומים קטנים ת"ז וע"ש. והרשד"ם סי' קצ"ז כתב דא"ל קי"ל במקצת רבוות' דאין מקבלין עידי צוואה דבשלמא כשהנתבע יכול לטעון קי"ל שלא יוציא ממנו לעולם ניחא אבל הכא בטענת שמא כשיגדילו היתומים ימצאו טענת לבטל הצוואה והא ודאי חששא רחוקה ואי"ל קי"ל וע' ש"ך סי' זה ס"ק י':