הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/לא
וטוב לעשות אמרא בטליתו כי בלא אמרא פעמים שחוטי הערב מתפזרין מן הטלית למטה. גם פעמים שחוטי השתי בולטין בלא ערב ואז יש להסתפ' מאיזה מקום יתחיל למנות השלש אצבעות ע"כ בשם מהר"ם
כנגד ז' רקיעים י"ג כנגד ז' רקיעים וששה אוירים.
רגילין היו לצאת מעוטפים בטליתם לעולם
נראה דטעמא משום דכתיב תעשה ולא מן העשוי:
א"כ לפי זה אין לאדם לברך על טליתו של חבירו אלא אם כן נותן לו במתנה גמורה על מנת להחזיר. אבל בשאלה לא דהוי ברכה לבטלה. מיהו יש אומרים אע"ג דטלית שאולה פטורה מן הציצית מ"מ יכול אדם להחמיר לברך עליה ולא הוי ברכה לבטלה מידי דהוי אנשים שמברכות אלולב ואשופר אע"ג דיש לחלק קצת גם בתוספ' שאנ"ץ פ' המברך על טלית שאולה לא הפסיד ולפי זה יש לברך על טלית של חבירו אפי' בלא מתנה רק שיתן לו חבירו רשות ואפי' בלא רשות נמי דמסתמ' ניחא ליה לאיניש דנעביד מצות בממוני'. מיהו טלית (הג' א) מקופל ומונח צריך ליטול רשות:
ומעשה היה לפני ה"ר טוביה כשנפטר ר' יצחק ב"ר אברהם וצוה לקברו בטליתו מצוייצת והיו שם מקצת גדולי צרפת כמו רבינו שמשון בעל התוספות והרבה גדולים ולא אמרו לו דבר אך נא היה נראה לר' יעקב מפרובי"נץ וחלק על רבינו טוביה עד שבא תלמיד אחד מתלמידי רבי יצחק בר אברהם והעיד שרבינו יצחק בר אברהם אמר בחייו בשעה שהיה מלמד עניני ציצית לתלמידיו הלואי הייתי יודע יום מותי והייתי מצוה שיקברוני בטלית מצוייצת כהלכתה מיד צוה רבינו טוביה לקברו בטלית מצוייצת ולא היה אדם מערער על הדבר:
פי' אם חייבים הרי יש להם. ואם לאו הרי הם מכוסים: