הגאון מווילנה על משלי טו יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| הגאון מווילנה על משליפרק ט"ו • פסוק י"ג |
ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יג • טו • ל • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי ט"ו, י"ג:

לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים
  וּבְעַצְּבַת־לֵ֗֝ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃


"לב שמח" - מי שליבו שמח בעמלו, ייטב פנים שלו.

"ובעצבת לב רוח נכאה" - כי השתוקקות האדם למצוה לעשותה או לשאר דברים היא באה מהרוח השורה בו, כמו שפירשנו למעלה, אבל מי שליבו עצב - הרוח שלו נכאה, פירוש: שבורה, ונפשו קצה בכל דבר, ואינו עושה כלל.

וכן בתורה הם: פשט, רמז, דרש וסוד, ובכל אחד פנים בפני עצמו, כמו שאמרו (סופרים טז ב): "פנים אימות למקרא... פנים שוחקות לש"ס, פנים מסבירות לאגדה". וכן, (דברים ה ד): "פנים בפנים דיבר ה' עמכם", והיינו, לכל פנים שבתורה הסביר להם "פנים". וזהו: "לב שמח ייטיב פנים".

"ובעצבת לב רוח נכאה", כמו שנאמר, (ישעיהו נט כא): "רוחי אשר עליך...".