הגאון מווילנה על משלי ג ג
| הגאון מווילנה על משלי • פרק ג' • פסוק ג' |
• ג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ
קׇשְׁרֵ֥ם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ
כׇּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃
"חסד ואמת" - חסד נקרא מה שאין האדם מחוייב ליתן לחבירו, וזו הנתינה היא בתורת חסד. "ואמת" הוא המשלם גמול לחבירו או לקרובו מפני שעשה לו כן. 'אל יעזבוך' תראה שתמיד יהיו עמך. ומה שאמר מתחילה חסד ואחר כך ואמת, כיון שעושה חסד עם הבריות - שאינו מחויב להם, איך אפשר שלא ישלם גמול טובה למי שעשה. וכן בהקב"ה כתיב (שמות לד ו) ורב חסד ואמת. היינו שחסד הוא גדול באיכות אבל לא בכמות, כי הנותן בתורת חסד לא יתן הרבה, אבל הגמול הוא לפי החיוב, וזה שאמר שחסד ואמת אל יעזבוך, שתתן אפילו למי שלא עשה לך טובה עדיין, בתורת חסד, וגם מתנה מרובה שהוא ואמת. ולכן כתיב בהקב"ה 'ורב חסד', כלומר מה שהוא נותן בתורת חסד גם כן רב, כלומר הרבה, ואחר כך משלם הגמול ידי אדם והיינו עוד יותר, כי אם בחסד כן, על כרחך באמת יותר, ולכן בתחילה אמר 'ורב חסד' ואחר כך 'ואמת'. וזהו בין אדם לחבירו, וכן בין אדם למקום - 'חסד' הוא ללמד לאחרים, 'ואמת' ללמוד בעצמו, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוכה מט ב) 'ותורת חסד' וכי יש תורה שאינה של חסד, אלא ללמד אחרים היא תורה של חסד שלא ללמד אחרים היא אינה תורה של חסד. כי מה שהאדם לומד בעצמו הוא מחוייב, כי לכך בא לעולם, כמו שאמרו (אבות ב ח) 'אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת', אבל ללמד הוא חסד. אלו הב' דברים דהיינו חסד ואמת, בין בין אדם לחברו בין בין אדם למקום 'אל יעזבך' כלומר שיהיו תמיד בידך שתעשה, וזהו במעשה. "קשרם על גרגרותיך". הוא בדיבור, שיהיו זאת בפיך תמיד. "כתבם על לוח ליבך". במחשבה. והיינו שיהיו בפיך ובלבבך לעשותו, במחשבה ובדיבור ובמעשה;
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
<< · הגאון מווילנה על משלי · ג · ג · >>