האמונות והדעות/מאמר ט/פרק א
פרק א[עריכה]
אמר יהודה בן שאול: אמר המחבר, הודיענו אלקינו יתברך ויתעלה, כי כבר קבע זמן לגמול הצדיקים ובו יבדיל ביניהן ובין הכופרים, כמ"ש והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וגו' (מלאכי ג'). ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים וגו' (שם). והעמידו לנו הנביאים האותות והמופתים וקבלנוהו. וצריך שנקדים שנזכור מחובות הזמן הזה הנקרא "העולם הבא" מן הראיות המושכלות והכתובות והמקובלות. ואומר תחלה כי כאשר התאמת במאמר השלישי והרביעי והשישי, כי השמים והארץ ומה שיש ביניהם, לא נבראו כלם כי אם בעבור האדם, ועל כן שמהו באמצע וכל הדברים מקיפים, ועל כן נתן לנפש יתרון מעלה בשכל ובחכמה, ועל כן חייבה במצות ובאזהרות, הכינה בם לחיים התמידים, ושהחיים האלה כאשר ישלמו אישי המדברים אשר חייבה חכמתו לברוא אותם, וישכיננה עולם אחר ויגמלנה בו, והבאתי על העניינים האלה מן הראיות המושכלות והכתובות והמקובלות שם, מה שהוא הקדמה והצעה למאמר הזה מה שיש בו די. וראיתי לחבר אליו מה שיעזרהו ויוסיף לו ביאור מהג' משכים הנזכרים.
ואומר ממה שמחייב אותו השכל עוד, שהבורא ית' כפי מה שנראה לנו מחכמתו ויכלתו והטבתו את ברואיו, לא יתכן להיות שיעור הטובה אשר כיוון בה לנפש הזאת, הוא מה שהיא מוצאה בעולם הזה מטובותיו והנאותיו, שכל טובה שיש בעולם יש עמה רעה, ועם כל הצלחה עמל, ועם כל הנאה צער, ועם כל שמחה אבל, וכל חלקיו שוים, וההכרעה לעניינים המעציבים על המשמחים. וכיון שזה מבואר ואין בו ספק, מן השוא שיהיה החכם משים תכלית תועלת הנפש הזאת העניינים האלה הנהפכים, אבל ראוי שיהיה מזמן לה מדור שיש בו החיים הגמורים וההצלחה המיוחדת ימציאוה אותה. ועוד כי אני מוצא כל הנפשות אשר ידעתים, אינן נחות בעולם הזה ולא בוטחות אפילו אם הגיעו אל הגדול שבמלכיות ואל העליונה שבמעלותם, ואין זה בטבעה כי אם בעבור ידיעתה כי יש מדור יותר נכבד מכל טובות המדור, והיא נכספת לו ועיניה צופיות אליו. ולולי זה היתה נחה ושוקטת. ומזה שהוא גינה לשכל האדם דברים שטבעו מתאוה להם, מהזנות והגניבה, והעזות והנקמה והדומה לזה, וכאשר ישמר מזה ימצאנו עצב וצער ודאגה, ויצטער ויכאב לבו, ולא היה עושה בו כל זה - לולי שהוא גומל אותו עליו טובה. וכן שייפה לשכלו הצדק והיושר, ולצוות בטוב ולהזהר מן הרע, וקיים את כל אלה, ותשיגהו שנאת בני אדם כשיפרע לקצתם מקצתם, וכאשר יצוום ויזהירם להבדיל בינם ובין תאותם. ואפשר שיגדפוהו ויכוהו ואפשר שימיתוהו. ולא היה מביא אותו אל כל אלה המה שייפה לשכלו, לולי שהוא עתיד לגמלו עליו גמול גדול.
ומזה עוד, מה שאנו רואים מחמוס קצת בני אדם את קצתם, ויהיה החומס והחמוס בטוב או ברע ואחר כן ימותו, וכיון שהוא ית' שמו שופט צדק, מן הדין שיהיה מכין להם מדור שני, ידין בו בין שניהם בצדק, וישיב לזה גמולו כפי מה שהגיע אליו מצער החומס, ויביא על זה מן העונש כפי מה שמצא מן העריבות בחמסו ועשקו.
ומזה עוד, כי אנחנו רואים כופרים בנעימים בעולם הזה, ומאמינים בצער בו, ואי אפשר שאין לאלו ולאלו עולם אחר, שגומלים אותן בו הצדק והמשפט, ומזה עוד שאנחנו מוצאים מי שהרג נפש אחת ומי שהרג עשרה נפשות - יומת, וכן מי שנאף פעם אחת ומי שנאף עשרים פעם - יומת, וכן כל מי שנוהג המנהג הזה. ואם יאמר אומר והלא היה טוב שיברא הבורא את האדם הזה בעולם האחר מתחלה, ויסיר מעליו כל אלה הצערים? נשיב אותו בכמו מה שהקדמנו ביאורו במאמר השלישי.