דרכי הגשמה/כספי ההתישבות של הסוכנות היהודית/הסינדיקט, הבנק המרכזי וההנהלה לעניני המלוה

""... תכנית שלמה א סכימה המורכבת מחלקים רבים ומאוחדים בצורה כזאת שהם מהוים שלשלת של עזרה הדדית וזיקה הדדית" (A, B, Stickney, The medium of exchange and the banking function)

בד בבד עם תכנית ההתישבות יש לתכן מצד אחד תכנית ברורה להכשרה ועליה, אשר הגשמתה נתונה אף היא בידי מוסדות של הסוכנות היהודית, ומצד שני תכנית מדויקת לפרעון הרבית והקרן של המלוה.

למען יוכל הארגון הכלכלי של הסינדיקט לספק את המטרות הקשורות יחד קשר גומלין, והתלויות באופני השימוש של כספי המלוה – יש להעריך כרואי כמה יסודות של ארגון זה:

ראשית: כדי להעלות את הפוריות והתנועתיות של כספי המלוה עד כדי מכסימום כלכלי – מן ההכרח הוא להשתמש בהם רק במחזו ר העסקים הפרודוקטיביים. אם כי הכספים האלו יהיו גדולים בהשואה אל האמצעים העומדים עתה לשרותנו, הנה אין בהם כשהם לעצמם, ומבחינת אשקעה חדפעמית, אלא כדי להגשים מטרה חלקית מסוימת בתכנית הבנין היהודי בארץ ישראל. אחרת אם ישתמשו בהם כבהון יסודי להקמת רשת בנקים. אף אם נודה כי דוקא מפעל ישובי, ובעיקר מפעל התישבותי של שכבות עם עניות, מן ההכרח שיתבע לעצמו אשראי לזמנים ארוכים, לשם אשקעה והון חוזר, ועל ידי כך תתעכב מהירות המחזור של חלק מסוים, לפחות, מכספי המלוה – נבוא לידי הכרת ערכו החיובי של חלק מסוים, לפחות, מכספי המלוה – נבוא לידי הכרת ערכו החיובי של הגורם הזה. מצד אחד – בתהליך ההתישבות, העתיד על כל פנים להמשך עשרות בשנים, אין לחלקי הון הנמצאים זמן מסוים במצב קפאון נעשים בטלים לגמרי מבחינת השימוש. מאידך גיסא – הצורך באשראי בנקאי הקיים בארץ ישראל בקבוצים החלקאים ובמפעלים העירוניים למלאכה ותעשיה בולט כיום כל כך, שאין מקום לפקפק באפשרות שמוש פורה לגבי הון בתחומים טבעיים אלה של האשראי הבנקאי המודרני, וביחוד לאור התנאי המוקדם של עליה הולכת וגדלה.

שנית: כדי להרחיב גם בתחומים אלה את אפשרויות התיווך לאשראי, דבר שחשיבותו עוד יותר גדולה בארצות התישבות חדשות העניות מהון והנמצאות בראשית התצבורת;

ובכדי למלא את המחסור בהון חוזר ואמצעי התשלום, מחסור אשר נתבלט בזמן האחרון לא רק בארץ ישראל, אלא נתבלט תמיד בארצות שונות בתקופות של ראשית התישבות;

^[1][2]

ולבסוף כדי להבטיח את תשלומי הרבית והקרן על ידי הרחבת בסיס הרינטביליות של הון המלוה, ולאפשר גם יצירת עדפים נאותים לקרן מילואים או השקעות חדשות – יש להקים במרכזה של רשת הבנקים, העתידים להוסד, מוסד אשראי מרכזי של הסוכנות היהודית אשר יהא זכאי, ככל הבנקים הקולוניאליים הגדולים, להוציא ניירות ערך.

שלישית: כיון שהעיקרון העליון בפעולת הבנקים של הסוכנות היהודית אינו אלא האינטרס המשותף של ההתישבות היהודית בארץ, כיסוד מוצק לשאיפות השחרור הלאומי שלנו;

וכיון שנוסף על הגדלת הרינטביליות והפרודוקטיביות הכלכלית לאומית של ההון המושקע, מעונינים אנו למנוע במשך תקופת השמוש בהון זה כל מגמה לרווחים פרטיים וכל מעמסה של רווחי בינים, העלולים רק להכביד על מטרת התישבותנו והפרעון המאוזן של ובנו הלאומי;

וכיון שהסוכנות היהודית למעשה אינה מפעלפרטי אלא המוסד הלאומי המישב ומשום כך נושאים גם מוסדותיה – הסינדיקט, הבנקים ויתר החברות – אופי של מוסדות צבוריים אשר עבודת גומלין תכניתית ביניהם היא תנאימוקדם להצלחה הכלכלית של פעולתם, – יש ללכד את כל הבנקים, החברות והמוסדות של הסוכנות היהודית להסתדרות אחידה. הסתדרות כלכלית זו תאחד את כל מנגנון ההתישבות הלאומי בייצור, מסחר, ממון, תחבורת, ותכוף את האורגן המלכד, המפקח והמנהל, הוא הסינדיקט של הסוכנות היהודית.

מכאן שהתעודה השניה העומדת בפני הסינדיקט לאחר חתימת חוזה המלוה הוא יסוד הבנק המרכזי העלול למלא, כאמור, את התפקידים של בנק אמיסיוני. במסגרת החבור הזה אין להפליג בפרטי הפעולות של המוסד הנ"ל, כמו גם פעולות מוסדות האשראי הנותרים וכלי השרת הכלכליים של הסינדיקט, אלא רק לשרטטן בקוים כלליים.

בראש וראשונה יש להפיג את הפחד התפל השורר בחוגים רחבים בחברה בפני הוצאת ניירות ערך, ולנטוע במקומו השקפה בלתי מסתורית לגמרי, השקפה כלכלית לאומית ברורה. אין לך אולת גדולה מאשר לראות בשטרי ערך מעין עשית כסף הרבה מאפס מסתורי. גם הסיוטים הידועים לנו של "אינפלציה" אין ענינם כלל להוצאה מסודרת של ניירות ערך. שטר הערך אינו בעצם כסף כלל, אלא – מבחינה כלכלית לאומית – שטר חוב רגיל של בנק המסוגל בתנאים מסוימים למלא את מקום הכסף במחזור, ובתנאים מסוימים הריהו ממלא תפקיד פרודוקטיבי חשוב במחזור. חוסר אחריות יהא בכך, אם נבוא, מתוך פחד-רפאים ושאט נפש מוצדק נגד נסיונות אלכימיסטיים, להעלים עין מן התפקיד הפרודוקטיבי והבריא, מבחינה כלכלית, אשר לשטר הערך הבנקאי.

בצדק הורה המומחה המובהק לתולדות הבנקים בעולם ולמבנה הבנקים המודרניים, בעיקר האנגלים-אמריקאים, אדגר יפה, כמה גדולה חשיבותו של בנק אמיסיה לגבי אזורי התיישבות צעירה וארצות חדשות. בארצות אלו שאין בהם חסכונות הון במדה הגונה, ומשום כך אין מוסד האשראי יכול, איפוא, להצטמצם רק בתיווך פשוט בגיוס ההון, הרי שיצירת האשראי הפרודוקטיבי מקורה לרוב בבנק האמיסיה. מציאות של אשראי כזה היא כפי התפתחות ארץ ישראל בשנים האחרונות תנאי הכרחי לפיתוח כלכלי מהיר והתישבות גדולה בארץ.

אכן, עיון כלשהו בדברי ימי הבנקים מאשר את מסקנותיו של יפה במלואן. כמעט בכל מקום קשורה התפתחות הארצות החדשות בקשר גומלין חזק ביותר עם פעולת מוסדות האשראי וביחוד פעולות הבנקים להוצאת ניירות ערך. ועד מה גדול היה הצורך אשר מוסדות אלה נענו לו – נראה אפילו מתוך העובדה כי במושבות שבאמריקה הצפונית נערכה, בבוסטון, עוד בשנת 1684, התכנית הראשונה של בנק להוצאת ניירות ערך, וכעבור שנים אחדות נוסדו המוסדות הראשונים מסוג זה. בין ההחלטות הראשונות של קונגרס המושבות, אשר התקוממו נגד אנגליה המטרופולין בשנת 1781, תופסת מקום חשוב ההחלטה ליצור מוסד בנקאי מרכזי להוצאת ניירות ערך למען הפדרציה של המושבות המתקוממות. והנה קובעים הבנקים את מושבם באזורים אשר ישובם מועט אך חתולי הבר מרובים בהם, ומכאן שם הלואי שניתן להם "הבנקים של חתולי הבר"

	[3] ואם גם נוכח ונודה במפורש כי דוקא בתקופה קדומה זאת נחלו הבנקים האמריקאיים להוצאת ניירות ערך כשלונות רבים, אשר הביאו לעתים קרובות לידי משברים כבדים במקומות ואזורים שונים, – הנה מאידך גיסא מוכרחים אנחנו להודות כי הבנקים בדרך כלל מלאו תפקיד חשוב בבנין הכלכלי הישובי של ארצות הברית.[4]

עובדה היסטורית זו ידועה גם בחוגי הבנקים, ואין לתמוה איפוא כי בין הצעות המימון אשר הובאו לפני המוסדות העליונים בציוניות היו גם תכניות פרי עטם של פולטיקאים כלכליים פעילים, מומחים לעניני כספים ואנשי מעשה בנקאים, ודוקא בתכניותיהם הם מילא תפקיד חשוב הרעיון של יצירת בנק להוצאת ניירות ערך בארץ ישראל.

אמנם רופין נגע רק אגב נגע רק אגב אורחא בשאלת בנק כזה בהרצאתו לפני הקונגרס הציוני הי"ב בקרלסבד. בדבריו על נושא זה, יצירת מוסד אמיסיוני בארץ ישראל, יצא מנקודת השקפה של הפסד הרבית הנגרם למשק הארצי בארץ ישראל מפאת היותו תלוי בבנק לאומי חיצוני, היינו מצרי. אך גם הנס גוסלאר – בהרצאתו אשר נזכרה כאן כמה וכמה פעמים – וגם הבנקאי הפרנקפורטי וולף – בהרצאתו לפני כנסית ציוני גרמניה בשנת 1921 – נתחו את השלאה הזו לכל פרטיה והעלוה במידה ידועה על ראש תכניתם.

ברם, תכניותיהם של שני אנשי מעשה אלה לקו במידת מה. ראשית כל נתבהרה השאלה של גיוס ההון למען הבנקים האלה רק במידה בלתי מספקת: הראשון (גוסלאר) רוצה לפתרה על ידי אשקעה של הון פרטי הושני (וולף) – באמצעות שיטת ההנתדבות: רכישת המלוה המדיני בארץ ישראל באמצעי קרן היסוד לשם כסוי האמיסיה של השטרות. וכבר הוכחנו כי שני הפתרונים כאחד בצורתם זו אינם בגדר ההגשמה כיום. מצבם של הבנקים הלאומיים שלנו הקימים כיום משמש אות חותך לכך. שנית לא פתרו גם שניהם את הבעיה מה הוא היחס שבין ההרחבה, האפשרית ומותרת מבחינה כלכלית, של האמיסיה ובין שיעור ההון הדרוש לשם מפעל ההתישבות. הסכום 1 וחצי – 2 מיליון לרות, למשל, אשר לפי תכנית וולף יוכל הבנק להפיק בשטרות, אין בו כדי למלא כיום את צרכי התכנית הישובית הגדולה. ולאחר שהציע אמיסיה של שטרות בסכום זה הריהו מסיים ואומר "כי ההתפתחות תבוא מאליה מבלי שנצטרך לעמול לשם כך" – והרי אתה עומד תמה ונדהם למראה האופטימיות הסתמית והפתאומית הזאת. דומה כי בראש וראשונה לא הובאו בחשבון במידה הנכונה צרכי האשראי המיוחדים של כלכלה התישבותית. ושלישית עובדו שתי התכניות האלה בתקופה שבה עוד טרם נקבעו בבהירות הצורות הפוליטיות, הזכויות והסכויים של מפעל ההתישבות היהודית בארץ ישראל על ידי המנדט והתפתחות השנים האחרונות, כשם שנתבהרו כיום, תקופה שבה עוד אפשר היה להשתעשע בשלל תקוות על אהדה רבה וסיוע מצד האדמיניסטרציה האנגלית בארץ ישראל. ומשום כך בונים שניהם את תכניותיהם לבנקי האמיסיה על מונופולין אשר יקבלו מסודות ההתישבות היהודית מאת ממשלת המנדט. לאור המצב כיום טעות תהא זאת מצדנו אם נבוא לתכן תכניות על יסוד אפשרויות רופסות כאלו. אף אם נניח כי לאחר שיתקבל המלוה של הסוכנות היהודית ותעובד תכנית משקית התישבותית, ותתחיל עליה בקנה מידה רחב, והישוב יתחיל לפרוח וכוחו הממשי בשטח החברה והכלכלה יגדל – יהיה מקום לשער כי תשתנה גם עמדת ההנהלה האנגלית פלשתינאית לטובתנו. אך כשם שאין להסיק בהורף את התנור בהבטחות על דבר ימי אביב חמים, כך אין לנהל פוליטיקה כלכלית על יסוד מציאות שבניחוש.

יתכן כי הסינדיקט רשאי לשאוף ולהלחם לזכויות יתרות או מונופולין לפעולת מוסדותיו, אך טעות תהא זו להפוך שאיפה זו לבסיס של תכניתו הכלכלית בשלמותה. מאידך גיסא טעות תהא בידינו, אם נראה קשיים מצד הממשלה הארץ-ישראלית אפיו במקום שהיא רחוקה מרעיון ההפרעה והצמצום בשטח זכיונות מובטחים מבחינה חוקית ומבוססים מבחינה כלכלית. ומלבד זאת אין הסינדיקט זקוק ליתרונות מיוחדים לטובת הבנק המרכזי – הבנק הזה יהא חזק למדי בתוקף הכלכלי הממשי אשר יתבטא בו בחיי המשק בארץ עד כי לפלס לעצמו דרך לפעולתו. מובן כי יסוד הבנק המרכזי של הסוכנות היהודית מציג שורה של תביעות בנקאיות ומבחינת הארגון והתחוקה בפני האדמיניסטרציה הארץ ישראלית. אך עם יחס הרצון הטוב של ממשלת המנדט אל התכנית הכלכלית של הסוכנות היהודית – נוכל להתגבר על כל הקשיים הטכניים האלה בלא עמל רב. דברים אלה מכוונים גם לאפשרות המתקבלת על הדעת כי גם בפתרון הבעיות המתעוררות כאן תפעל ההנהגה הבריטית הארץ ישראלית, בהתאם למסורת והנסיון של הבנקאות האנגלית, ופוליטיקה זו תספק לה חומר נסיוני היסטורי במידה רבה, גם מן המושבות וגם מן המטרופולין, והמסורת והנסיון של הבנקאות הבריטית, אשר בעקבותיה צריכה לצאת גם האדמיניסטרציה בארץ-ישראלית, מאלפים ומראים לא רק את הדרכים לפתרון השאלות המתעוררות כאן מבחינת הארגון והתחוקה, אלא גם משפיעות עליה שתחזיק בעיקרון של שלטון השכל הבריא, לבלתי הרוס את האפשרויות הכלכליות הגדולות על ידי הגבלה יתרה של חירות הפעולה מתוך שרירות לב. נסוף על כך מעונינת גם הממשלה הארץ ישראלית למישרין ביסוד הבנק המרכזי של הסוכנות היהודית. ראשית, הסכומים היוצאים את הארץ וירודים מצרימה בצורת רבית – ישארו על ידי כך במשק המדיני ויגדילו את כוח המסים של האוכלוסין. ועוד זאת: הפעולה הבנקאית הרחבה בכללה אשר עליה תבוסס עבודת הסינדיקט פותחת מקורות שפע של מסים חדשים. לבסוף ניתנת על ידי כך האפשרות לממשלת ארץ ישראל למלא את צרכי האשראי שלה – בצורה מסוימת ובגבולות מסוימים מבחינה חוקית – במוסד האשראי המרכזי של הסוכנות היהודית על ידי דיסקונטה בבנק האמיסיה.

מובן ממילא כי הסינדיקט יצרך לתת את הערבונות אשר ידרשו על ידי ממשלת ארץ ישראל לשם פעולת הבנק המרכזי, או שהאדמיניסטרציה תסתפק בקביעת החוק הנהוג לגבי בנק אמיסיה, חוק המכיל לרוב רק שני עיקרונים יסודיים, היינו: פיקוח על הנהלת העסקים, וחובת פדיון לגבי שטרות הערך או שתתקין גם תקנות ביחס לשיעור ההון היסודי, ההרכב המיוחד שלההון לכסוי השטרות, או פרטים מסוימים בהנהלת העסקים. לטובת המלהך המאוזן של עבודות ההתישבות והסדר בפרעונות המלוה – יצטרך הבנק כה וכה לנהל את עסקיו בתחומים הנתחמים על ידי חוק בנקאי זהיר. ובמובן זה לא תשמש אבן נגף גם השלאה של זיקת בקורת בין דירקטוריון הבנק והממשלה הארץ ישראלית.

כמו כן מובן מימלא כי מתוך התנאים הממשיים שבהם תתגשם תכנית הבנק המרכזי יכולות להתעורר בעיות אחרות, אשר כיום אן לחזותן מראש, והעלולות להשפיע אחר כך על צורת היסוד. נניח למשל כי בד בבד עם יסוד הבנק עולה על הפרק ענין התקון של שיטת הכספים הארץ ישראלית. שלאה זו היא לדעתנו אחת העיקריות והדוחקות בכל הפוליטיקה הכלכלית מידינת בשעה זו. כל הכלכלה הארץ ישראלית מעונינת בזה שהארץ תשתחרר במהירות האפשרית מן הלירה המצרית הכבדה אשר הונהגה בה פאתום, מנפחת את האימפורט בצורה אנומלית, כובלת את האכספורט, מיקרת בדרך מלאכותית את צרכי החיים ואת הוצאות ההתישבות, ומכבידה על מאזן התשלום. תחת זה חייבת הממשלה להנהיג שיטת כספים שאינה כפופה לשער הכסף של מדינת היאור העשירה והאדירה מבחינה כלכלית, אלא שיטה מותאמת לתנאי החיים והכלכלה בארץ ישראל. אמנם יסוד הבנק המרכזי אינו תלוי בשום פנים בהגשמת הריפורמה הזאת. יסוד זה עלול להתגשם גם בתנאי היום. אם תשאר הלירה המצרית בתורת כסף חוקי, או אז צריכים שטרי הבנק המרכזי של הסוכנות היהודית לבסס את "פדיונם" על הכסף החוקי, היינו על הלירה מצרית. אך אם תתגשם הריפורמה כפי שהתוינו לעיל, אזי יתעוררו שאלות מיוחדות ומסובכות בפני יסוד הבנק המרכזי של הסוכנות היהודית. במקרה כזה יהיה צורך להבהיר את היחס שבינו ובין הבנק הארצי העתיד להוסד בארץ ישראל. כאן תדרש הכרעה לכל הבעיה של צנטרליזציה ודצנטרליזציה. יש בחון את האפשרות להעביר את התפקידים של בנק ארצי כזה לידי המוסד המרכזי לאשראי אשר לסינדיקט הסוכנות היהודית. אך כל עוד לא נקבעו במציאות התנאים האלו היכולים לקבוע את צורת הבנק המרכזי שלנו, אך מן המותר הוא להתעמק עתה בבחינה יסודית בכל פרטי הבעיות הממשיות הקשורות בזה.

ברם האפשרי הדבר כיום שלרטט שרטוט סכימטי ליסודות הכלכליים כלליים של פעולת הבנק המרכזי שלנו. השאלה המתעוררת כאן בראש וראשונה היא השאלה בדבר כושר המחזור לשטרי הבנק של הסינדיקט בחיי הכלכלה בארץ ישראל.

אם נבוא להוכיח כי התנאים המוקדמים הכלכליים למחזור נורמלי של השטרות האלה קימים בעין, נצטרך להצביע על עובדה חשובה מאד מבחינת השאלה הזאת. העובדה היא כי שטר הערך – תחילה התורכי ואחר כך המצרי – שטר ערך זה, הוא הכסף הסמלי העשוי ניר, מהוה כבר כיום, ומזה שנים, אמצעי תשלום נהוג ומקובל במחזור הכלכלי בארץ ישראל, על ידי כך נפטר הסינדיקט מאחד הקשיים הגדולים ביותר הצפונים במעמקי התופעות החברתיות פסיכולוגיות, והמשמשים אבן נגף לכל הבנקים לשטרות ערך באזורי כלכלה בלתי מפותחים. בעיה זו של התגברות על חששות פרימיטביים ואמונה תפלה במתכת נפתרה כמעט גם בארץ ישראל על ידי התפתחות התחבורת המודרנית, והבנק שלנו יבוא וישתמש באחד האמצעים אשר ניתנו לו על ידי ההתפתחות הזו. ולא רק האכר, הפקיד או הפועל היהודי בארץ ישראל רואה בשטר הבנק כלי שרת יומיומי, ולא רק בעל המלאכה הערבי העירוני או החנוני התרגלו משכבר לאמצעי מחזור זה, אלא גם הפלח, ולו יהא תושב פנה נדחת ביותר, המוצאי את פרי משקו השוקה מקבל ללא חששות את שרט הבנק; ואפילו הבדוי המבקר רק לעתים רחוקות בעיר, בשוק הבהמות או ביריד, אינו חושש כיום מלקבל ולתת שטרי בנק. וביחוד אם לאחר תקופת המעבר המסוימת בפעולת הבנק המרכזי שלנו, – והנהלה מחוכמת תדע להתגונן בפניה – יוכח למעשה כי מנגנון החליפין שלו פועל ללא פגם ובכל הקופות נוהגים כסדר חליפי השטרות לכסף חוקי, כי אז מובטח להם לשטרות מחזור כלכלי נורמלי שאינו נפגם בערכו.

ברם לגבי תקופת ראשית זו יש כנראה להביא בחשבון עמדה שונה של השכבות השונות בחברה הכלכלית בארץ ישראלית. מבחינה סוציאולוגית, ברור הדבר כי במובן זה יש להבחין שלושה גורמים – היהודים, האדמיניסטרציה הממשלתית והערבים. היהודים – ביחוד יהודי ארץ ישראל – חדורים כולם הכרה לאומית, בעלי משמעת חברתית, מאומנים מבחינה כלכלית, מחוננים מבחינת ה"עסק". נוסף על כך יהא הישוב היהודי קשור לסינדיקט ומעונין בפריחת מוסדותיו ועבודתו מתוך אינטרסים מרובים וחזקים. הוא יהא תלוי באשראי ואמצעי המחזור של הבנקים אשר לסוכנות היהודית, כי הם ישחררוהו ממצוקותיו. ואין כל צורך בנימוקיים יתרים כדי להניח כי הישוב היהודי לא רק שיאות למן היום הראשון לשטרי הבנק המרכזי אלא יעמול גם להגן על ערכם ולהפיצם גם מחוץ לחברה היהודית בכל הארץ. ושרידי החששות של הפקפקנים או אנשי הזהירות היתרה יתנדפו לאחר שבועות מספר, משיראו במו עיניהם את הפעולה ללא פגם של מנגנון החליפין, ומצד שני את ההשפעה החיובית של הפקת השטרות על חיי הכלכלה, העליה ועבודת ההתישבות.

עמדת הממשלה הארץ ישראלית מסוגלת להחיש עוד יותר את התהליך הזה של התאזרחות והשתרשות השטר. במקרה של הסכמתה הכללית לתכנית הכלכלית של סינדיקט הסוכנות היהודית והבנקים שלו אין היא נוטלת על עצמה כל התחיבויות מיוחדות או זכויות מיוחדות. דיינו אם תכריז האדמיניסטרציה כי נכונה היא לקבל בקופותיה את שרטי הבנק של הסינדיקט תמורת התשלומים החוקיים של האוכלוסין, מסים, מכס, ארנוניות וכו'. ואפילו אם, מטעמים ונימוקים שונים, לא תאבה להשאיר את השטרות האלה בקופותיה להכניסם למחזור, כי אם תביאם לפדיון בקופת הבנק המרכזי שלנו, – הנה עובדה זו כשהיא לעצמה שהשטרות האלה כוחם יפה לתשלום בקופות הממשלה היא בת חשיבות רבה מבחינה יחסית לגבי כושר המחזור. אך יש לשער כי הממשלה תפדה רק את כמות השטרות העולה על סכום ידוע וקבוע. ובסכומים שלמטה משיעור זה ודאי תשמש הממשלה לשם תשלום המשכרות לפקידיה היהודים, אספקות הסוחרים היהודים או תשלום הזמנותיה שבידי סוחרים יהודים (עבודת צבוריות, תמיכות וכו'), כל אותם הסכומים אשר עליה להזרים חזרה לישוב היהודי. ברור מאליו כי מעשה טפל יהא זה מצדה אילו באה לטרוח טרחה יתרה ולפדות גם את כמות השטרות הנחוצים לה לשם כך.

ולאחר שמחזור השטרות יתבצר בחוגי הישוב היהודי בארץ ישראל ובקופות הממשלה ללא דיזאג'יו של שטרי הערך – והרי זה דבר מובן מימלא אם מנגנון החליפין פועל ללא לקויים וכל בעל שטרות יכול לקבל כל עת שיעלה בדעתו כסף חוקי תמורת השטרות, – או אז תהא חדירת השטרות למחזור הכלכלי באוכלוסיה הערבית רק שאלת זמן קצר בלבד. טבעי הדבר כי כאן יורגש תחילה חשד מסוים כמו כן לא יחסר ודאי גם שסוי פוליטי נגד הסינדיקט. אך לאשרנו גבר כוחם של הצרכים הכלכליים, והאינטרסים של המקום, וגם בארץ ישראל, על התעמולה הדימגוגית או החששות הגסים של נחשלי הכלכלה והתרבות. דוקא בשטח זה חשובה מאוד העובדה שערביי ארץ ישראל הם אמנם נחשלים מבחינה כלכלית כללית, אלא שבקיאים הם במשק שטרי ערך ושטרי כסף. כאן יכריע הירווח הכללי הבלתי אמצעי אשר תזכה בו האוכלוסיה הערבית לא פחות מן האוכלוסיה היהודית, ריווח הבא מפעולת הסינדיקט בהתקדמות העבודה הישובית. אגב, גם בשטח זה יש לנו כמה ומכה נקודות אחיזה בנסיון הכלכלי בארץ ישראל: שטרי הערך הזמניים אשר הוציא בנק אנגלו פלשתינה בראשית המלחמה, בתקופת המחסור באמצעי תשלום, שטרות אלה נתקבלו לדברי עדי ראיה, בישוב הערבי לא פחות מאשר בישוב היהודי. וגם כיום משתתפים, למשל, הסוחרים הערבים והפועלים (סבלים, פועלי נמל, פועלי בנין, שכירי המטעים וכו') – מובן כי בשיעור פחות מזה – ב"מחזור שטרי הכסף" אשר נוצר על ידי הפתקאות של שתפות הפועלים "המשביר", שבא כתוצאה ממחסור באמצעי תשלום. (על כל פנים נעשו פתקאות אלה נושא לעסקי ארביטרג' בזעיר אנפין, בין סניפי המשביר שבתל אביב ויפו, וספסרות טרגיקומית).

תנאי מוקדם להתפתחות זו של הדבירם הוא, כמובן, כי פעולת הבנק המרכזי וכמו כן יתר המוסדות והחברות אשר יוצרו על ידי הסינדיקט–לא תתחיל מתוך מאמץ אוילי של הכוחות, אלא תפתח באטיות אורגנית ותתפתח בד בבד עם צרכיהם ואפשרויותיהם של חיי הכלכלה הארץ ישראלית ועבודת ההתישבות. וכשם שאין להטיל, כפי שהזכרנו לעיל, את כל כובד המלוה בבת אחת על מפעל ההתישבות, אלא יש להסיע את כספי המלוה בהדרגה, בהתאם לצרכי השמוש, כן יש להנהיג בשמוש הכספים עצמו שיטה אורגנית. פעולת הבנק המרכזי, כפעולת יתר המוסדות, צריכה איפוא, להתחיל בקנה מדה קטן הקיים כיום, ולהתרחב רק בהתאם להתפתחות הכללית, המשקית והישובית; ובהתאם להרחבה זו תתקדם מאידך גיסא גם הסעת כספי המלוה. בענין זה מוטלת על הבנק המרכזי אחריות כבדה יותר מזו המוטלת על יתר מוסדות האשראי הפשוטים ויתר מהפעלים של הסינדיקט. המשטר ה"עסקי" של הבנק המרכזי צריך להיות מובסס על הבטחון כי הפקת השטרות נעשית מתוך התאמה ישרה להתפתחות הכוחות היצרניים בחברה, כלומר שמחזור שטרי הערך עולה בד בבד עם מחזור פרופורציונלי של הון ממשי. מלבד זאת אין להעמיס ללא צרוך על הבנק, כשם שאין להעמיס על הסינדיקט כולו, את מעמסת הרבית בעד הון התחלה מופרז. מצב מעין זה עלול – כפי שידוע לנו מתוך הנסיון של בנקים מעין אלה בראשית פעולתם – לעורר בהנהלת הבנק המפיק את הנטיה לנסיונות ספסריים, אשר יש להמנע מהם ולוהציאם ויהי מה מחוג עסקיו לשם מהלך לרשות הבנק המרכזי הון מגויס למעשה אשר יתן לו את האפשרות לספק, בהתאם לעיקרונים ההולמים את מהלך פעולותיו, את הצורך בהון לשם התישבות במשך תקופה משקית קצרה ביחס. מבחינה זו יתכן לקבל את "התקציב השנתי הגדול" של הקונגרס הציוני הי"ב כבסיס לחשבון מנימלי. חשבון זה קובע סכום של 1 וחצי – 2 מיליון בערך בראשית הפעולות, מתוך השערה כי במשך הזמן הזה תתבלטנה תביעות יתרות לגבי אוצר הבנק המרכזי.

ההון היסודי הנומינלי של הבנק המרכזי העומד לרשות הסינדיקט בהוסדו יורכב: א) מכל הסכום המתגיס למעשה על ידי מלוה הסינדיקט נוסף על ב) ההון עצמי של הבנקים הלאומיים הקימים כיום (אוצר התישבות היהודים, אפ"ק, בנק הפועלים, בנק האפותיקיאי וכו') אשר יתמזגו, לפלחות מבחינה פורמלית, עם הבנק המרכזי. על ידי כך יועמד לרשות הבנק המרכזי, הוא הבנק נושא ההתישבות במפעל הארץ ישראלי, הון יסודי נומינלי של 7 וחצי – 8 וחצי מיליון ליטרא שטרלינג. ואשר לצורת ההרכבה הזאת, ובעיקר השאלה אם הגדלת ההון היסודי של אוצר התישבות היהודים, היינו סכום המלוה ביחד עם ההון העצמי של יתר הבנקים, העברתו לארץ ישראל וגלגולו מדו-אנפין של בנק מסחרי ו"הולדינג קומפאני", לבנק מרכזי היא היא הצורה ההולמת ביותר לכך, – שאלה זו לא תעלה כאן לדיון, כיון ששניה היא במעלה.

השימוש בהון היסודי של הבנק המרכזי אפשר לשרטטו שרטוו סכימטי כגון זה: 60 אח' מן הסכום, היינו כחמשה מיליונים לירות, ישמשו כאוצר מזומנים לכסוי מיוחד של שטרי הערך. 40 אח' הנותרים שימשו קרן מילואים. יחס משונה זה, מבחינת המקובל באירופה, בין ההון היסודי ואוצר המזומנים מתקבל על הדעת לאור התנאים הקולוניאליים של ארץ ישרלא, אם להביא בחשבון כי התפקיד של הבנק ליצירת האשראי ערכו עולה בתנאים אלה על ערך הפעולה של תיווך האשראי סתם, זו הפעולה הנורמלית לגבי חטיבות כלכלה מפותחות שאינן מחיבות מילואים גדולים כל כך

^[5]

אחד מפרטי השימוש הוא: כי אוצר המזומנים, – וביחוד אם הבנק נכנס למסלולו ונתבררו התביעות הנורמליות העומדות לפני המנגנון לפדיון השטרות, – אוצר זה מאפשר להשקיעו, בחלוק (על פי רוב 60-50 אח') באנגליה או במצרים (על פי רוב ברוחים של 1 אח') לבל יהיה מונח כאבן שאין לה הופכין

^[6]

מובן מימלא כי גם שלושת המיליונים לירות של ההון היסודי ישוקעו בערכים נאותים. 50-40 אח' מזה אפשר להשקיע במניות אוצר בטוחות, והמותר 60-50 אח' של כסוי המשנה – בהתאם לדרך הפוליטיקה של הבנק המפיק – באיפתיקות בטוחות העומדות מעבר לזעזועי-שער ספסריים

^[7]

ובעוד שהבנק המרכזי שלנו יבחר, כנראה לשם השקעה ראשונה נירות ערך בריטיים או מניות האוצר, עליו לרכוש בסכום מיליון אושנים לירות, שישארו בידו לשם אשקעה בשטרי ערך ואיפותיקות, את מניות החברות והמפעלים הכלכליים האחרים אשר יוסדו לפי תכנית העבודה של סינדיקט הסוכנות היהודית. בצורה זו ירכוש לו הסינדיקט את הפיקוח ללא מצרים על פעולות "הטרסט ההתישבותי" הזה כולו, על העמדה הכלכלית כללית ועל העבודה של כל מוסדות הסתדרותו, פרט להנהלה המשקית הממשית. מצד שני יובטח להם למוסדות האלה ההון היסודי הדרוש להם מבלי שיהיו תלויים בקול קורא הפונה אל שוק הכספים הפתוח, עד אם ייצור הסינדיקט עודפים קבועים מחוץ להכנסות הדרושות לפרוען המלוה הראשון, עודפים אשר רק המה עלולים לשמש ערובה נאמנה להצלחת קול קורא כזה ולגיוס הון חדש.

ואשר למוסדות הכלכה האחרים, העומדים להוסד על ידי הסינדיקט ולהתנהל על ידו, הרי ברור מאד כי נקודות ההשקפה המכריעות בבנינם הן דרישות ההתישבות הלאומית והגשמתה השיטתית וכלכלית. ויחס עם זה יש לקשרם ככל האפשר אל המוסדות הקימים כבר בעין, מוסדות ההתישבות היהודית והעבודה הכלכלית של הבנקים, החברות וכו' בארץ ישראל, הזקוקים כה וכוה לריאורגניזציה והתאמה; כל אלה עתידים להתרחב בהתאם לדרישות החדשות של התישבות שיטתית בקני מדה גדולים, להתבסס על ידי הגדלת הונם היסודי, ולבוא לידי זיקת גומלין ופעולת גומלין בכללם בהסתדרות הכללית של הסינדיקט ועל ידי כך תגדל גם פוריות עבודתם.

אם מתוך שיאפה להמנע ממעמסת יתר של רבית ופיצול באשקעות ההון, נצטמצם בתחילה רק במוסדות החיוניים לגבי ההתישבות, או אז יש ליצור בדרגה ראשונה זו – על ידי רכישת המניות באמצעות הכספים שנועדו לכך מטעם ההון היסודי של הבנק המרכזי:# חברה לקנין קרקעות והתנחלות (על ידי הקמת ה – Palestine ) Land Development Comp.

1. בנק איפותיקאי על ידי הקמת General Mortgage Bank of Palestine, אשר יפעל בשתי מחלקות לאשראי אפותיקאי: חקלאי וערוני.
2. בנק שתופי מרכזי (על ידי הקמת בנק הפועלים) אשר יפעל בכמה וכמה מחלקות לאשראי שתופי יצרני בחקלאות ובמלאכה, אשראי לאגודות צרכניות וכו'.
3. בנק למסחר ומלאכה (על ידי הקמת הבנק אנגלו פלשתינה וצמצום פעולותיו בשטח זה בלבד).
4. חברה חדשה לסחר גדול ותחבורת מטעם הסינדיקט, אשר תפעל כמרכז קניה סיטוני למען האגודות הצרכניות והמסחר הקמעוני, וכמפעל אכספורט גם יחד, ותקשר עם זה גם את הסעת סחורות ונוסעים אניות מארץ ישראל ולארץ ישראל.
5. קופת מלוה וחסכון חדשה לעליהל והכשרה, אשר תתן הלואות בלי רבית ובתשלומין לישעורין: לעליה, להכשרה מקצועית בגולה וכאמצעי עזר להתישבות.

ורק במרוצת השנים הבאות ובהתאם לצרכים הממשיים אשר יסתמנו מתוך עבודת ההתישבות הממשית רק אז אפשר יהא להמשיך בפיתוח ההסתדרות הכלכלית של סינדיקט הסוכנות היהודית במובן סיעוף נוסף של המוסדות הקימים – כגטו הםרשצ בנק חקלאי מאת הבנק האימפותיקאי העירוני, הפרדת הקופות המשותפות השונות – מצד אחד; ומצד שני – במובן הקמת מוסדות חדשים – כגון קרן לעבודות צבוריות, אשר תתן דמיקדימה לאדמיניסטרציה לשם הגשמת עבודות צבוריות שונות. אולם היקפה וכיוונה של הרכבה זו במנגנון תלויים בפעולת הסינדיקט בתקופת ההתחלה, פעולה אשר תתחיל מן ההכרחי ביותר ותמשיך בהתפתחותה ללא מתחון אי-רציונלי שלהכוחות.

בדרך זו תוצר שיטה שלמה של מוסדות אשראי ויתר אורגנים כלכליים, שיטה אשר תורכב מחלקים רבים ואעפ"כ תהא מלוכדת כולה עד כי יהא בה משום חוג שלם של הדדיות משלימה. שיטה זו תקיף בשלוש הדרגות הארגוניות סינדיקט, בנק מרכזי ומוסדות משנה, את כל המנגנון הכספי של המפעל הארץ ישראלי לסוכנות היהודית (יש לכלול בתוכו גם את הקרנות הלאומיות) עד כדי מפעל כביר, אחיד ומורכב. כל פעולתה תהא נתונה לפיקוח מלא של האומה, ומכוונת בכל סעיפיה, הן בגיוס ההון והן בשימוש בו, רק לעמדת כלכלה כללית, ומגמתה רק צרכי ההתישבות הלאומית.

במסגרת ההסתדרות האחידה הזו, הכספית כלכלית, ימלאו המוסדות הבודדים מתוך עבודת גומלין את התפקידים המיוחדים ומורכבים המוטלים על כל אחד מהם בעקב תכליתם המיוחדת. פעולתם תיעשה – אם גם נביא בחשבון את התנאים המיוחדים שבארץ ישראל – באותן הצורות הרגילות במחזור הכלכלי המודרני, ולפיכך מן המותר לתאר כאן את כל פרטי הדבירם, כגון דרכי העבודה של מוסדות האשראי וכו'. אם נתבררה פעולת המוסדות בקויה הכלליים – דיינו, כי על כן הם נותנים את האפשרות לראות את תמונת המכונה כולה בפעולתה. חברת הקרקעות של הסינדיקט רוכשת את הקרקעות, מחלקת את השטחים שנרכשו, ומוסרת אותם להתישבות, אם למחלקת ההתישבות של הסוכנות היהודים וםא לקונים פורטיים, ומבצעת את עבודות ההכנה הראשונות. בעזרת הבנקים האיפותיקאים ניתן האשראי הדרוש לזמן ארוך להקמת בנינים, דירי בהמות, מחסנים, במושבות החקלאיות; ובתי דירה בערים. הבנק השתופי מסייע למתישבים באשראי הדרוש להם להקמת המשק, נותן את האמצעים לאגודות הצרכניות, מיסד ומפתח שותפויות של אומנים ותעשיה זעירה. הצורך בהון "עצמי" לתעשיה ומסחר – יתמלא על ידי הבנק המסחרי, וחוג פעולותיו יהא דומה כפי המשוער לזה של בנקי האשראי בגרמניה. הוא יתן אשראי של דיסקונטו ולומברד, יקבל דפויזיטים ופקדונות, וישתתף במפעלים מסחריים ותעשיתיים. החברה למסחר גדול של הסינדיקט תקנה בקנה מדה גדול, בארץ ישראל ובשוקים המתאימים בחו"ל, את הסחורות הדרושות לשוק הפנימי ותשלח אותן לצרכניות או לסוחרים הפרטיים, היא תנהל את האכספורט וסחר החוץ של תוצרת הסינדיקט שנועדה לחו"ל, היא תעסוק בדרך הנהוגה בהסעת הסחורות מן ואל הנמלים הארץ ישראליים; ברבות הימים תהא רשאית לשאוף לכך שתיסד חברת אניות קטנה משלה, אשר תזרים את הכנסות העליה היהודית לסינדיקט של הסוכנות היהודית, ומצד שני תקל על העולים ועל האכספורט הסחורות בתעריפים נוחים מבחינה כלכלית. ולבסוף, קופת מלוה וחסכון תרכז בסניפיה את עודפי האמצעים של העולים בארץ ישראל, ובדרך זו תסייע על ידי הלואות בלי רבית ולזמנים קצרים, לעליה ובמדת האפשר וההכרח גם להכשרה המקצועית של החלוצים בגולה, ותסייע לעולים בהלואות ראשונות הכרחיות בלי רבית.

ובעוד שכל התפקידים המיוחדים והמסועפים האלו מוטלים ככל האפשר על מוסדות המשנה של הסינדיקט, מצטמצם חוג הפעולות של הבנק המרכזי בתפקיד הבנקאי הכללי, המקשר ומפקח, תפקיד ההולם ביותר את עמדתו במרכז ההסתדרות הכלכלית של הסוכנות היהודית. צמצום זה כשם שהוא נחוץ לטובת מלהך פעולותיו, כן נחוץ הוא גם מבחינת האמון של הקהל. כמו כן אין להזניח שום דבר העלול לשמש ערובה ליציבותו ופוריותו הכלכלית לאומית, הנדרשות גם על לידי תחוקה בנקאית זהירה ונבונה. לפיכך יש להוציא, למשל, מכלל פעולותיו את עסקי הדפוזיטים, אם כי ישנן דוגמאות למדי בדברי ימי הבנקאות המעידות על הצלחה אפשרית בשלוב הפונקציה האמיסיונית עם קבלת כספים זרים ברבית. מטעם זה יש הלוציא מכלל הפעולה גם את הספסרות נירות ערך או בתוצרת. עסקי האקטיב יצטמצמו בעיקר בדיסקונטו של שטרות בטוחים, ומשכון ערכים נאותים, אשר אפשר להפעילם באמצעות הוצאת שטרי הערך כפסיב מסודר של הבנק. כל חשיבותו של סדר זה תתברר רק בהעלותנו על הדעת כי הבנק המרכזי ישמש – דוגמת הבנק הממלכתי בגרמניה שלפני המלחמה לגבי הבנקים הפרטיים הגדולים – מוסד לדיסקונטת-משנה ועבוט-משנה לבנקים של סינדיקט הסוכנות היהודית, ועל ידי כך יתן להם אשפרות של התפתחות והגדלת האשראי שלהם.

אם נקבל כהנחה מוקדמת את שיעור הון המזומנים, היינו 5 מיליון לירות, כיסוי מיוחד לשטרי הערך אשר יכלול רק התחיבויות בטוחות בשטרות בועבוט וכיוצא בזה, וכסוי משנה של ההון היסודי כפי שקבענו בערך של 3 מיליון נוספים, יש לשער כי לא יבצר הדבר, במקרה של דרישה כלכלית מוגברת ולאור עבודות ההתישבות ההולכות ומסתעפות, להגדיל את הוצאת שטרי הערך עד כדי מחזור ל ש20-18 מיליון לירות. מחזור זה, אש רתקופתו הפריודית עוד לא נקבעה כאן, ודאי שהוא מספיק לפי היקפו עד כדי להוות מצע למפעל ישובי כביר ושיטתי. כמו כן יש לשמור לא רק על הגמישות במערכת שטרי הערך של הבנק המרכזי שלנו, אלא גם יציבות ובטחון עבודתה. עיקר החשיבות הוא בשימרת הקשר של הבנק המרכזי עם פרעון החוב הלאומי, קשר העלול לדעתנו לבסס את פעולתו על ערובות העולות על הערובות המקובלות בבנקים האמיסיוניים שבארצות אחרות שתנאיהם דומים לתנאי ארץ ישראל.

בקצוי הכלכלה העולמית, באזורים אשר טרם התפתחו עוד מבחינה כלכלית, אם גם בפרטי ההתפתחות עולים הם על ארץ ישראל, – פועלים שטרי הערך של הבנקים המפיקים לעתים קרובות ללא הגבלות זהירות יתרות, ובצורות נועזות יותר ובטחות פחות. ואעפ"כ הריהם ממלאים תפקיד מכירע בתהליך ההתפתחות של כוחות הייצור באזורים ההם ופוריות עבודתם לא לקתה בגין ההעזה, שכן צורות רופפות אלו הן ההולמות ביותר את הצרכים והאפשרויות במקומות האלה. ועד כמה מותאמות שיטות הפועלה של המוסדות האלה לתנאים המיוחדים של חוג פעולותיהם יתכן להורות ברמזים אחדים. נקח לדוגמא את הבנק הרמני-האסיתי. שטרי הערך שהוצאו על ידו, ומחזורם עלה בראשית המלחמה לישעור שלשה מיליון טאלים סיניים – היו בכלל נטולי כסוי בכסף מזומן, כי אם נערבו רק ע"י הבנקים הגרמנים הגדולים (Diskontogesellschaft, Deutsche Bank, Handelsgesellschaft וכיוצא בזה). שיעור מכסימום להוצאות שטרי ערך לא נקבע כל עיקר. והקלה נוספת לבנק הזה היא התקנה כי שטרי הערך לא נקבע כל עיקר. והלקה נוספת לבנק הזה היא התקנה כי שרטי הערך אמנם ניתנים לפדיון בערכם הרשום עליהם, אולם במקום האמיסיה בלבד, ואילו במקומות אחרים ייפדו רק במדת "האפשרות הכספית והצורך בכסף"

	[8] רק סחר הפרקמטיה על חשבונו הוא ועסקי ערבות ודפוזיטים בגבולות הקיסרות הגרמנית נאסרו עליו. דוגמא אחרת, אחת ממדינות הבלקן שהיא חקלאית-אומנותית בעקרה: הבנק הלאומי הבולגרי (בשנת 1914 הגיע בו מחזור שטרי זהב בערך ל65,000,000 ליב, שטרי כסף בערך 25,000,000 ליב) עוסק מלבד בענינים דפוזיט וקונטוקורנט, כדרך הבנקים המסחריים הרגילים, ומלבד פעולות דיסקונטו ולומברד ושאר ענפי הפעולה הרגילה, גם בעסקי איפותיקאות לפי חוק מיוחד[9] . לפי החוק הזה רשאי הבנק לאשר מלוות על יסוד נכסי קרקעות עירוניים ומלוות לשלטונות עירוניים על יסוד איפותיקי או על יסוד משכון המסים. המלוות לזמנים ארוכים חיבים להשתלם בתקופה של לא פחות מעשר שנים ולא יותר מארבעים וחמש שנים. לשם יצירת האמצעים הדרושים לענף עבודה זה רשאי הבנק להוציא אובליגציות בשיעור העולה פי עשרה על סכום הונו. על ידי הקצבה 10 אח' מן הרווחים השנתיים של עסקי האיפותיקות נוצרת קרן מילואים מיוחדת לכסוי ההפסדים הנגרמים בעסיקם אלה. הרי זה נסיון מענין מאד, גם במחינת תנאינו אנו, לספק את דרישות האשראי לזמנים ארוכים על ידי קומבינציה של אשראי איפותיקאי והוצאת שרטי ערך במוסד בנקאי אחד.

ולו יהא כי לגבי פעולתו של הבנק המרכזי לסוכנות היהודית יקבעו גבולות יותר מצומצמים, כפי שנקבעו כאלה על ידי תחוקה בנקאית גם בארצות מבוגרות יותר, מבחינה רכושנית, לגבי תנאי המחזור המסובכים יותר וסמויים יותר. זהירות זו באה כפי שאמרנו לטובת הסדר בפרעון החוב הלאומי שלנו, שממנו תוצאות לקדמה השיטתית במפעלנו הישובי כולו. אלם זהירות זו מתאפשרת רק על ידי מבנה הגוף הכלכלי של הסינדיקט, שבמסגרתו תתכן חלוקת עבודה בין המוסדות הבודדים ודיפרנציאציה רבה ותיחום התפקידים מבלי שבר את אחידותו של המפעל כולו. ומאידך גיסא הרי זה דוקא אחידות המפעל כולו היא המשמשת בסיס לכוח המרכוז של סינדיקט הסוכנות היהודית, לשימוש הפורה בהון מבחינה כלכלית לאומית, להגשמת מפעלו הישובי ולהגדלה מכסימלית של הכנסותיו.

ועל הכנסות אלו אשר יקבל כסדר הסינדקט, בתורת מפעל גדול ומרוכז, ממשקו, מבוסס פרעון הרבית והקרן של המלוה לסוכנות היהודית. הנהלת החוב של המלווה הזה לפי צורתה אינה נעשית, כמובן, כמתכונת מלוה רגיל הפועל באמצעי אדמינסטרציה והמבוסס על מסים, מכס וכיוצא בזה מן ההכנסות, אלא כמלוה המתנהל מבחינה כלכלית של משק יצרני ומרוכז. הכנסותיהן אינן אלא עודפי משק כפרי, ההון – הון המושקע במפעל עצמי ולא מכסות הכנסה ממשקים זרים, מכסות המתקבלות על ידי תחוקה, כפיה או הסכמים.

אשר לאפשרויות ההצלחה והסכויים לשיטת הכנסה זו – הנה יתכן להסיק מסקנות אחדות מן המבנה של סינדיקט הסוכנות היהודית, מסקנות בעלות ערך מכריע. יש בהן כדי להוכיח כי המצע הניתן על ידי כך לפרעון החוב של המלוה הלאומי יהא גמיש ויציב ואיתן למדי עד כדי להבטיח את הסדר הגמור בפרעון הרבית והקרן אף בתנאים המסובכים של ההתישבות היהודית בארץ ישראל.

ראשית: הסינדיקט מנהל כאמור את משקו, את כל החברות-הבנות, את המוסדות, הקרנות בתורת מפעל אחיד מסועף ומרוכז. פירוש הדבר לא רק אחידות בתכנית העבודה וההנהלה אלא גם אחידות במשק ההכנסה והרווחים. מבחינה זו רשאי הסינדיקט להשתוות אל אחד המפעלים הגודלים בעלי "אינטגרציה מאונכת" בחרושת הכבדה, המאחדים בקרבם חרות פחם, מכרות ברזל, חרושת פלדה, חברות אניות, מפעלי חשמל, משרדי מסחר גדולים, ורווחיהם מתרכזים כריווח הגוף הכולל כולו. גם הסינדיקט יפעל מתוך אינטגרציה של הכנסות כל מפעליו. פירוש הדבר כי אין להזרים בשום פנים מתוך חלקי המפעל כולו מכסות רווחים לחוץ, ולהפחית על ידי כך את הריווח של המפעל בשלמותו. כל עוד לא גייס אחד המוסדות הון חדש בשוק הכספים (דבר אפשרי לכל הדעות, למשל, אגרות עבוט של הבנק האיפותיקאי!) אין מקום לדיבידנדי-בינים ורווחים, שבהם תלוי קיומו של כל מפעל משקי פרטי. הסינדיקט הוא הוא המרכז את כל הכנסות מפעליו. כל אלה: הבנק המרכזי כבנקי המשנה, חברות הסחר הגדול כשתפות, וכחברות לקרקעות, יכולים איפוא להעמיד לרשות הסינדיקט את כל עודפי הכנסותיהם בשלמותם, כמובן, לאחר נכוי הוצאות ההנהלה שלהן, אמורטיזציה של המטלטלין וכו'. עדפים אלה משמשים לפרעון החוב הלאומי.

שנית: כיון שהסינדיקט של הסוכנות היהודית כשהוא לעצמו הוקם לתכלית כלכלית כללית, הרי שגם בתורת מפעל כללי אינו תלוי, בקיומו ופעולתו, ברווחי הון לצרכי עצמו. בעוד שאין לך מפעל תעשיתי אשר יוכל להתקים מבלי להבטיח לעצמו מעל לכל ההוצאות, בכלל זה גם הוצאות האשראי, את הרווחים הממוצעים להונו, – הנה יכול הסינדיקט להסתפק בזה שיכניס את דמי הפרעון לרבית והקרן של כספי המלוה אשר הושקעו במפעליו. אם הכנסות מפעליו ורווחי משקיו המוקדשים לפרעון המלוה יעלו כדי 7 וחצי – 9 אח' הדרושים לכך, מבלי לסיים את המאזן ברווחים נוספים, רשאי הוא הסינדיקט אעפ"כ לראות בכך מעין פתרון נאות לתעודתו הכלכלית. תעודה זו אינה גורסת כלל הכנסת רווחים עצמיים, אלא אך ורק את הגשמת המפעל הישובי הלאומי מצד אחד, ומצד שני – את פרעון חובות המלוה. מצב ענינים כזה פירושו ערובה נוספת ועיקרית גם להגשמה מסודרת של הנהלת המלוה, כיון שהוא גורר אחריו הקלת עול המעמסה מעל הסינדיקט, ואפשרות לרכז את כל מרצו ואמצעיו, ולמלא את כל הדרישות הנובעות מן החוב הלאומי.

שלישית: האינטגרציה של ההכנסות מביאה לכלל הסינדיקט את הגשמת העיקרון של הרנטה המצורפת. הרי זוהי תופעה העולה בד בבד עם התופעה הרגילה של "קשר גומלין במחירים", והיא הולכת ומתבצרת יורת ויותר בתקופתנו זו, תקופת ההתמזגות וליכוד המפעלים. כל חנוני זעיר המכנס בחנותו שפעת סחורות שונות נוקט בעיקרון של קשר גומלין בין המחירים, כיון שהוא מוכר לעתים קרובות את הסחורה הפגומה במחיר נמוך מן המחיר "הנורמלי", ולפרקים למטה ממחיר הקניה, ומאידך גיסא יעלה את המחירים על פרקמטיה אחרת אשר הביקוש אחריה גדול ביותר או שנקנתה בתנאים נוחים ביותר; ועל ידי כך הוא מגיע לכלל ריווח ממוצע להון המושקע. כיוצא בזה פועל מבחינת הרינטה גם הטרסט הגדול והמודרני. גם כאן יש אשר ישלים הטרסט עם העדר רווחים באחד המפעלים הבודדים שבתוך המפעל הכללי, אם רק עלולה הקומבינציה להביא בסופו של דבר את הריווח הממוצע. ומשום כך יתכן, מטעם זה או אחר, לכלול בתוך שרשרת המפעלים גם מפעלים נטולי רווחים לגמרי אם רק ההפסד שבאחת החוליות יוצא בשכר הבא מן החוליה השניה. על יסוד שיטה זו יכול גם הסינדיקט להשלים בכמה ממפעליו עם רווחים נמוכים משיעור הרבית הנדרשת לפרעון המלוה; ולא עוד אלא שיכול הוא לפעמים לותר על הרווחים לגמרי במקום פלוני אם רק מתאזנים הפסדים אלה בהכנסות יותר גבוהות שבענפי פעולה אחרים, כדי שיעור בינוני של ההכנסה הכללית. לפי זה יכול הסינדיקט, ללמשל, להעמיד לרשות החקלאות כספים מרובים, אם כי החקלאות בארץ ישראל שרויה בתנאי הכנסה לקויים ביחס, או להעניק בלא רבית לגמרי, כספי סיוע להתישבות ולעליה, ולאזן את ההפסדים הלאה על ידי רווחים יותר גדולים במסחר (אימפורט ואכספורט), תעשיה ובנקאות, תחבורת והובלה. והעדפים הנחוצים לפרעון החוב הלאומי נדרשים רק בצורת הכנסה ממוצעת של המפעל בכללותו.

רביעית: על ידי הכללת האמיסיה של שטרי הערך אשר לבנק המרכזי לתוך החוג המשקי של הסינדיקט, יתרחב במדה רבה בסיס ההכנסה של המפעל בכללותו, ועל ידי כך – גם בסיס הרבית של המלוה. ובה במדה הוקטנה הריזיקה של הרבית. אם נשער את מחזור השטרות הנושאים רווחים, שטרי הבנק המרכזי "במלוא פעולתו", בשיעור העולה פי שלושה על הון המזומנים יחד עם ההון היסודי, – יתחלק סוכם הרבית, הדרוש לפרעון החוב, על פני בסיס של הון גדול פי שלושה מהון המלוה ושיעור ההכנסה הדרוש לתשלום, מבוטא באחוזים, יורד עד כדי שליש; ואם יחס המחזור הפרודוקטיבי של השטרות לעומת הון הבנק יהא ביחס 1:2 – משמע ששטח ההון יוכפל רק פי שנים ואחוז הרבית ירד כדי מחצית. ואם לחשבון גס: הסכום השנתי הדרוש לפרעון החוב (רבית יחד עם מכסת הקרן) עולה כדי 7 וחצי – 9 אח' מ7 מיליונים, ואילו מ14 מיליונים הרי נדרשת כבר רק רבית של 3 ושלושה רבעים–4 וחצי, מ-20 מיליונים רק 2 ושלושה רבעים– 3 ורבע אח'. ואין צורך להגדיל את האחוזים האלה, בתורת מכסות רווחים בינוניות של המפעל הכללי, כדי שיספיקו בהחלט למולי ההתחיבויות לגבי המלוה הראשון לסוכנות היהודית. ואילו העדפים המתקבלים מעל לכל אלה נמסרים אז לרשות קרן המילואים או לאשקעות החדשות של הסינדיקט.

מכאן שהתקפיד הכלכלי, אשר סינדיקט הסוכנות היהודית חייב למלאו, בתורת נושא המלוה, למען יוכל להגשים כסדר את השימוש בהון המגויס על ידי פעולת האשראי, מצטמצם בצורך הממשי להכניס הכל באשר לכל, מן המפעל כולו, הכנסה בינונית של 4 וחצי אח' בערך (אם לשער – כפי שאמרנו – לא את מלוא פעולתו של הבנק המרכזי, אלא נתבסס על יחס 1:2 בין מחזור השטרות הפרודוקטיבי ובין הון הבנק). על ידי התאמת שיטותינו בגיוס ההון לשם מפעל ההתישבות אל הצרכים והאפשרויות המצויים בדרגת ההתפתחות הכלכלית העולמית בימינו, ועל ידיהלשמה מתאימה לתכנית הגיוס הזאת באמצעות שיטות מתוכנות לשימוש בהון – יווצר מנגנון ישובי פיננסי, אשר יהא גמיש למדי עד כדי להחזיק מעמד גם בתנאים הקשים של ההתישבות בארץ ישראל, מנגנון אשר יאחד בקרבו מכסימום מסוים של רציונלית כלכלית עם מכסימום אפשרי של פרודוקטיביות כלכלית לאומית, מנגנון אשר על אף המשברים והכשלונות ההכרחיים במפעל הארץ ישראלי, כשם שהכרחיים הם בכל התישבת בקנה מדה גדול, עלול יהא לפעול בבטחה גמורה והכנסת רווחים עד כי יוכל לספק את ביעות ההון הבינלאומי מבלי להעמיס על הישוב משא יתר.

ואם מנגנון כלכלי פיננסי גדול זה, והסינדיקט בראשו, ישאף רק ל4 וחצי אח' ריוח נקי ממוצע, אז לא יוכל אף הספקן המובהק ביותר להטיל עוד ספק בדבר כי בצורות המפעל המורכב הכלכלי, כפי ששורטט לעיל, מטרה מינימלית זו ודאי שהיא בגדר האפשרי והניתן להתגשם.

ואפילו הפוליטקאים הכלכליים הזהירים ביותר, אשר ניסו לחשב חשבונות של רינטביליות מתוך בקיאות מדוקדקת בתנאי הארץ, רואים אפשרות זו כבטוחה ומבוססת. סמי מכאן המסחר, האשראי, והתעשיה, אשר ודאי לא יסתפקו גם בארץ ישראל, לאחר שיכו בה שורש, באחוז רווחים נמוך כזה, צא וחשב בראש וראשונה את חשבונות הרנטיבליות החקלאית, כדי לציין את שיעור יציבותה של התכנית הכלכלית אשר לסינדיקט לאור התנאים הבלתי נוחים. הבא ונוציא משטח ייצור זה את משקי המטעים המיצרים פרי מונופולין רב המחיר, כי לאחר שמצאו שוק לפרים (פירות הדר, יין, שקדים) הריהם נושאים רווחים גדולים מאלה הנזכרים כאן. "כל הנסיונות של יודעי הארץ", אומר ליכטהים, המתבסס בעיקר על רופין, "באו לכלל דיעה כי במשק אינטנסיבי ועבודה שקדנית עלול האכר להגיע לכדי הכנסה של 10 אח' מן ההון המושקע, ובמקרים יותר מוצלחים לכדי 20 אח'"

	[10]. הבה ונרחיק עוד לכת מזה, ונשובה אל החשבון אשר חישב רופין בסכימה ההתישבותית שלו לגבי החקלאות היהודית הארץ-ישראלית–במובנו המצומצם של המושג, – משקי הפלחה והמשקים הזעירים. ואין לנו כל צורך להכנס לשם כך בעובי הפולמוס אשר נתגלע מסביב לחשבונות האלה; באו וטפלו עליהם אשמת קטנוניות ביורוקרטית ודיפיטיזם מופרז, שכן מסקנותיהם נמוכות מדי ומביאות נזק לתעמולה ההתישבותית. אם כך ואם כך. אם יכריע העתיד את הכף לצד מתנגדיו האופטימיסטיים של רופין – ולצערנו אין המציאות הארץ ישראלית נותנת נקודות אחיזה מרובות לכך – כן ילכו וירבו הנימוקים ללטובתנו. ואם יהא הצד עמו, – ודבר זה מתקבל יותר על הדעת – גם אז מציינות מסקנותיו הוא את הפשרויות המשקיות לרינטביליות הדרושה לסינדיקט. כי היינו הך: אם ההכנסות הכלליות הנקיות שיעורן במציאות יהא כשיעורן בסכימה של רופין, הרי שערך מעריע יש לדבר, מבחינת קשר הגומלין שלנו, שתוצאה סופית להכנסה נקיה זו תקנה נכוי מקודם לבנינים בשיעור 2 אח', לאינונטר 10 אח', תשלומי ריבית ואמורטיזציה של האיפותיקה בשיעור 6 אח', 3 אח' דמי חכירה בעד קרקעות הקרן הקימת, ומלבד זאת גם תשלום המסים לממשלה . [11] ולדעת הפוליטיקאי הישוב המובהק שלנו רבית ממוצעת של 6 אח' להון המלוה המושקע אפילו במשקי הפלחה וההתישבות הזעירה אפשרית היא מבחינה כלכלית. בעוד שהסינדיקט דורש לשם הגשמת תכניתו הכלכלית רק 4וחצי אח' בתורת רינטה ממוצעת למפעל בכללותו (בכלל זה מסחר, טרנספורט, בנקים, ייצור תעשייתי), היא הרינטה הניתנת להתגשם אם במפעלים המתנהלים על ידו הוא ואם במפעלים שהוא משתתף בהנהלתם על ידי מתן אשראי לאשקעה ומחזור.

ואם עד כה, כידוע, רבים היו המשקים החקלאים בארץ ישראל אשר לאיכלו להגיע אף לכלל רבית כזו של הונם, וכמה מהם תלויים ועומדים על גבול הרינטיביליות, ואחדים מביאים אפילו הפסדים, הנה יודע כל הבקי במקצת בבעיות התישבותנו כי טעמו של דבר הוא בעיקרו בגורמים הכלכליים כלליים, אשר שנוים תלוי בעליה מוגברת וקפיטליזציה יחסית. בין הגורמים הלאה המשפיעים לרעה כיום על הרינטביליות יש לחשוב בראש ובראשונה את נתאי השוק הפנימי את תנאי האשראי הארץ ישראלי. חלק גדול של המפעלים, שעל אף הנהלתם המשקית הרציונלית עוד טרם עברו את סף הרינטביליות, עלולים להתבסס ביסוס גמור על ידי הגדלת השוק הפנימי ועל ידי יצירת מוסד אשראי איתן ופועל בקנה מדה גדול. וההשפעות אלו מן הדין הוא שתתבטלנה כתוצאות לפעולת הסינדיקט ומוסדותיו במשק היהודי בארץ ישראל. הנה תתחיל עליה גדולה ושיטתית. רק אם נפקח עין לראות עד מה צרים הם גבולות השיווק לתוצרתנו החקלאית בארץ גופא, נבין מה גדולה תהא השפעת העליה, ולו גם במכסה של 30,000 עד 50,000 איש, על עיצוב השוק הפנימי בארץ ישראל. תמורה עמוקה תחול לא רק ברינטביליות אלא גם בכל דרך הייצור של המשקים החקלאיים. ובצדק הטעים וילקנסקי במחברתו האחרונה את קשר הגומלין שבין המחסור בבית קבול רחב בשוק הפנימי, או בין המחסור בכוח קניה שבערים המועטות, ובין הקשיים הגדולים שבהם נתקלים במשקים החקלאים בלעי ההון במלחמת קיומם. ועובדה זו שמשה לו נימוק, בין יתר הנימוקים, לטובת פרוביזוריום של צורת משק אכסטנסיבית כטיפוס מקובל בהתישבותנו החקלאית כל עוד לא חלה התמורה בתנאי השיווק בפנים הארץ. אך ברי כי הגדלה יחסית בבית הקיבול של השוק בארץ ישראלי תשמש לא רק פתח מעבר אינטנסיבי אלא גם תחולל תמורה רדיקלית בתנאי הרינטביליות של משקינו, ואפילו בנחשלים שבהם. לשם כך יש לפתח בד בבד עם משקי הסינדיקט מוסד בנקאי אדיר ומודרני, אשר אחת מתעודותיו העיקריות יהא סיוע לחקלאות היהודית והרחבת בסיס הייצור החקלאי ובסיס העליה גם יחד. בצד המחסור בתנאי שיווק נאותים פועל כאן גם הגורם השני המכריע לגבי הקיום הכלכלי של משקינו. רבים מהם אינם יכולים להתבסס ולהיות עומדים ברשות עצמם רק מפני ש30 אח', אשר עליהם לשלם לבעלי הון פרטיים, הם למעלה מכוח משקיהם. רבים מהם אינם יכולים להתבסס רק משום שלא עלה בידיהם, אפילו במחיר קרבנות רבים, לגייס את האמצעים הנחוצים להם כדי רציונליזציה של המשק ופתוחו, או לפחות כדי להמין לשעת כושר בממכר תוצרתם. גם בשטח זה יש לשער כי עולתם של מוסדות הסינדיקט בארץ תגרור אחריה תמורה עמוקה במצב הדברים, תמורה שתוצאתה תהא הבטחה גמורה של רינטה ממוצעת, לפחות, בכל השטח של החקלאות היהודית בארץ ישראל. תוצאה זו אפשרית רק על ידי הון מרוכז כזה יגויס בסינדיקט, ויש בו כדי להבטיח את ההנהלה המשקית של הסינדיקט אשר לפי כיוונה ודרכה הריהי מותאמת לתנאי הארץ הקיימים. מכאן איפוא שקרוב לודאי כי ההכנסה תעלה למעשה במדה ניכרת על הרינטה הממוצעת.

אך מהו שנסיון הכלכלי בארץ ישראל אינו יכול עדיין לאלפנו כיום – הריהם סכויי הרינטביליות של הבנק המרכזי, אם להוציא את הנהלת עסקיו מכלל המפעל הכללי של סינדיקט הסוכנות היהודית. מן ההכרח הוא לנקוט כאן בנסיונות אשר נעשו במקומות אחרים; ברם, יש להביא בחשבון את ההפרש בתנאים הכלכליים שבין המשל והנמשל. אם נבחון לדוגמא את המקומות אשר לפי שטחם, לפחות, יחשבו בין המושבות הקטנות, יכולים אנו להשתמש בששת הבנקים הקולוניאליים הצרפתים. ארבעה מהם חלקו בשנת עסקים בינונית (1902-1901) דיבידנדים העולים במדה רבה על הריטנה הממוצעת הדרושה לבנק המרכזי שלנו: בנק הודו-סין 24 ואח'; גויאנה – 7,20 אח'; בנק ריאוניון – 7,83 אח/; הבנק של מערב אפריקה 5 אח'. הבנק החמישי, הוא הבנק של מרטיניקה, הביא 4 אח', היינו מכסה קרובה לזו של הסינדיקט. ורק אחד מהם, היינו הבנק של גואדלופה, לא יכול היה לחק בשנה ההיא כל דיבידנדים

	[12]הבנקים המפיקים הפרטיים בגרמניה אשר שלושה מהם לפחות פועלים גם הם באזורים חקלאיים, ואשר גם חוג פעולתם אינו עובר גבולות מסוימים וצרים למדי, הביאו בשנים שלפני המלחמה את הרווחים האלה:

הדיבדינדים באחוזים

שם הבנק	1907	1908	1909	1912	1913
הבנק של בדן	8	7	5,75	7	8
הבנק של וירטנברג	7	6	5	6	6,75
הבנק הזאכסי	10	9	8	8	8
הבנק הבאוורי	12	11	10	11	11

כשם שיש לנהוג זהירות בגזירות השוות בין האפשרויות והתנאים שבמקומות אחרים, ובעיקר בארצות אירופה, ובין אלו שבארץ ישראל, כך שאין גם לעצום עין מלראות את הרמזים הכלולים בתוצאות אלו. וביחוד אם נקבל בחשבון כי מוסדות בנקאיים אלה פעלו כולם כמפעלים פרטיים, ואעפ"כ הגיעו לכלל רינטה כזאת, אם כי לא נכללו בתוך מערכת הגוף הכלכלי המקיף, דוגמת הגוף אשר יעמוד לרשות הבנק המרכזי שלנו.

לאחר כל האמור אין עוד להטיל ספק, אפילו מתוך הערכה זהירה לגבי ההכנסות העתידות, באפשרות הכללית להבטיח את פרעון המלוה הראשון לסוכנות היהודית באמצעות הסינדיקט, ויש לשער כי ידנו תשיג גם למעלה מזה, היינו לפעול בכיוון הגברת קרן המילואים של חברת ההתישבות, או אשקעות חדשות. לעומת זה יש עוד בעיה אחת הדורשת את תיקונה. זוהי השאלה של שנות הפעולה הראשונות, הן השנים שבהן טרם יושלם עוד בנין הסינדיקט ומפעליו מתנהלים על ידו, או מסתייעים על ידו סיוע כספי, במדה שיוכלו להביא לידי תוצאות כלכליות מסודרות; בה בשעה שרבית המלוה יש לשלמה החל ביום הראשון ויש לפרעה בדיקנות נמרצת. רופין רואה אף בקושי הזה נימוק חשוב ובר משקל כנגד הגשמת המלוה בדרגת ההתפתחות של התישבותנו כיום. "מלבד כל אלה", כותב הוא, "דרוש כל מלוה תשלומי רבית קבועים. אך קרוב לודאי כי המפעל הישובי לא יכניס בשנים הראשונות את ההכנסות הדרושות לתשלומי הרבית"

	[13] אכן בשלוש השנים הראשונות, למשל, חייבים אנו להמציא את האמצעים הדרושים לפרעון החוב ממקורות אחרים, ולא מן ההכנסות הנורמליות של משקי הסינדיקט. צא וחשב את ההכנסה הנקיה של השנים האלו מן המושבות הלאומיות הקימות כבר כיום, ואשר תכללנה בסינדיקט הסוכנות היהודית, וצרף לכך את הכנסות הרבית מכספי המילואים של הבנק המרכזי אשר יושקעו בנירות ערך חיצוניים וכו', וראית כי הסכומים האלה יספיקו כדי הוצאות היסוד, ההנהלה והמסים שבפרק זמן זה; ונשאר לך עוד מקור הכנסה לתשלום הרבית של המלוה, מקור שיספיק בהחלט לתפקיד זה (כשם שלא יספיק בהחלט למלא את כל התפקידים של בנין הארץ). אלה הן הקרנות הלאומיות, אלה הן הקרנות הלאומיות, היינו הכנסות קרן היסוד. הכנסות אלו, אף אם לא תגדלנה במשך הזמן הזה, עלולות הן לספק בלא עמל את צרכי התשלום בשנים הראשונות לאחר המלוה. שהרי בפרק זמן זה נצטרך לשלם רבית רק בעבור חלק ההון שהוסע למעשה. אם נשער כי בשנים האלו יגויס ממיליון וחצי עד 4 מיליון לא"י מן המלוה, יצא איפוא כי הרבית של 7 וחצי – 9 אח' (אם כי יש לנכות מכאן 1 אח' אמורטיזציה, שכן בשנים הראשונות אין לה מקום) עולה לסכום שנתי של 112,500 עד 135,000 בשנה הראשונה, או 337,500-360,000 ל' בשנה השלישית. והרי אלה הם סכומים אשר נאספו במגביות קרן היסוד אפילו בשנת המשבר 1923-1921, ואלי גם למטה מזה.

באופן כזה יש לכלול את הקרנות הלאומיות בתכנית הכלכלית הכללית של סינדיקט הסוכנות היהודית, שכן הן הן המשלימות את התכנית בדרך טבעית. אגב, הכללה זו של הקרנות הלאומיות בשיטה כספית מקיפה עלולה ברבות הימים להגדיל במדה נכרת את הכנסותיהן. ואילו המצב כיום, בשעה שתולים בקרנות התקוות מופרזות שלמעלה מכוחותיהן, מציא לידי תוצאה הפוכה מזו. תפקידים, ולו גם מצומצמים, שנתמלאו במלואן משפיעים ללא ספק השפעה יותר טובה של התפתחות שיטה פיננסית, או על התפתחות כלי שרת כלכלי-פוליטי, מאשר הצגת מטרות כלליות ותכליות רחבות אשר אין לספקן במדה הדרושה, ובסופן מביאות לידי מרירות ואכזבה. אי לזאת אין לך אמצעי בדוק להגדיל את הכנסות הקרנות הלאומיות מאשר עליה גדולה לארץ ישראל ועבודת התישבות רחבה בארץ, כפי שהיא עלולה להיעשות בעבודת גומלין בין הסינדיקט והקרנות הלאומיות.

וכתם התקופה הראשונה, וכל התשלומים שוב יחולו על הסינדיקט עצמו, אפשר יהיה להשתמש בעודף של הכנסות הקרנות הלאומיות על הסכומים הדרושים לתשלומי הרבית של המלוה, וגם בהכנסות כולן של הקרנות האלו a fonds perdu לאשקעות שאינן נושאות פרי למישרין, או לאשקעות בלית משקיות (תמיכה-שאינה-חוזרה לעליה והתישבות, הכשרת קרקעות, חינוך, עבודה מניסטרית ובריאות העם, תמיכה לעניני אמנות וכו'). רבות מן ההוצאות האלו הן, ביסודו של דבר, חובות הנכנסות בתחום הפעולה הטביעת של ממשלת א"י, אך טובת מפעלנו דורשת לבלתי השהותן עד אשר תשיג הממשלה את האמצעים הדרושים לה לשם כך. ולא עוד אלא כמה וכמה מן התפקידים האלה מחיבים – ביחוד לאור התנאים ההיסטוריים של ארץ ישראל – פיקוח לאומי חדמשמעותי. ואם כי צדקה ביסודה הדרישה הכלכלית-פוליטית הפוריה, – הנה ברור כי למעשה ניתנת דרישה זו להתגשם רק במידה מצומצמת ביותר. מובן מימלא כי יש לשאוף ככל האפשר לעבודת גומלין בין האדמיניסטרציה והסינדיקט. אך אם לא נאבה כי עבודתנו הישובית תתעכב, או תהא שרויה בסכנה לפרקים, נאלץ על כרחנו לסתום באמצעינו הלאומיים אנו את כל הפרצות אשר תפרצנה, מרצון או מהכרח, על ידי ממשלת ישראל. שטח פעולה זה הוא הוא איפוא שטח הפעולה הטבעי של הקרנות הלאומיות, וגם מבחינה זו, על ידי עבודת סיוע משלימה, יאפשרו לסנדיקט של הסוכנות היהודית להגשים בדרך פוריה ביותר את תכניותו הכלכלית.

וכבר הדגשנו לא אחת כי מסבה זו יש להמשיך ולפתח במרץ את פעולת הקרנות הלאומיות. ואין לשכוח כי כספים אלה, ככל הכספים אשר יהדות העולם מזרימה לא"י, ממלאים בצד תכליתם הישרה גם תפקיד כלכלי לאומי חשוב מאוד, היינו מסייעים לשווי המשקל של מאזן התשלום הארץ-ישראלי-יהודי, זה המאזן העמוס ביותר על ידי היחס האנורמלי שבין האימפורט והאכספורט. מבחינה ידועה הרי גם איזון זה תנאי מוקדם הוא לפעולה בטוחה ופוריה של הסינדיקט.

הסינדיקטגופו (במובנו הצר של המושג) פועל בתוך כל השיטה הכלכלית פיננסית כאורגן הנהלה מרכזי מלכד. ארגון הערובות וקבלת המלוה, הקמת הגוף הכלכלי לשימוש בכספים, פיקוח על הבנקים ויתר מוסדות המשנה, פיקוח על המשקים המתנהלים על ידו בעיר ובכפר, קואורדינציה של הקרנות הלאומיות, פרעון הרבית והקרן של המלוה – כל החוטים האלה מתרכזים בידי הסינדיקט. ובה בשעה, שבדרך כלל תהא ההנהלה הכלכלית של המפעלים הפרטיים, המחלקות, המוסדות כפופה רק לתקנות שלהם, ולפיכך יוכלו לשמור על חירותם ועצמאותם בפעולה הכלכלית, הנה יווצר גם הליכוד המרכזי והפיקוח הראשי הדרושים לכל מפעל גדול, המורכב מחלקים בודדים ושונים, ולו גם לשם רציונליות ודיוק בהנהלת העסקים בלבד.

בהתאם לעמדה זו יש להרכיב את הדירקטוריון של הסינדיקט בתורת הנהלה כלכלית עליונה של הסוכנות היהודית. אפשר להרכיבו בחלקו מצירי הסוכנות היהודית הרוצים להקדיש את כוחותיהם למפעל ההתישבות, ובחלקו – יכנסו להנהגה מנהלי הבנק המרכזי, מנהלי מוסדות המשנה, מחלקות ההתישבות והנהלת המלוה. מלבד אלה יתכן כי ישתתפו בדירקטוריון באי כוחו של סינדיקט הערבים, של חברת האמיסיה, של ממשלת א"י, במקרה שתתגשם ערובה המשנה, ואלי גם קומיסר של חבר הלאומים; כל אלה ישמרו על אחדות הפיקוח.

1. פרקים
2. A. Zimmermann, Kolonialpolitik, 11-13
3. H. White, Money and Banking, 370
4. כיוצא בזה במושבות אחרות. ולס הדרומית החדשה: הבנק המפיק הראשון בשנת 181 וכו'. עיין white שם, A. Zimmermann שם.
5. A. Wagner, System der Zettelbankpolitik, 425
6. I. Hultmann, Die Zentralnotenbanken Europas, 183.
7. A, Wagner, a, a, o, 266
8. S. Georg Obst, Gold, Bank-und Borsenwesen, 149.
9. S, Hultmann, a, a, 169
10. R, Lichtheim, Judische Rundschau, 1919, No, 31, Curt Navratzki, a, a, O 139
11. Rupin, a, a, o, 248-255.
12. A, Zimmermann, a, a, o, 269.
13. Ruppin, a, a, O, 171