דרך חיים (מהר"ל)/פרק א משנה ג
פרק א משנה ג[עריכה]
אנטיגנוס. כבר בארנו, כי במה שהיו אלו האנשים אבות העולם ולא היה כיוצא בהם בזמן שלהם, היו מלמדים מוסר לעולם, וכפי ערך מדריגת מעלתם היה מדריגת מוסר שלהם. כי המוסר שאמר שמעון הצדיק כולל כל העולם, שהרי אמר על ג' דברים העולם עומד, וכך הוא מוסר של אנטיגנוס איש סוכו, כי דבריו הם בעבודת הש"י אשר בודאי עבודת השי"ת הוא כולל כל מעשה האדם, כי כל מעשה האדם ראויים שיהיו פונים אל עבודתו ית'. ולפיכך אמר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם, ועוד יתבאר סדר אנטיגנוס אחר שמעון הצדיק:
ושואלים על זה איך אמר אל תהיו כעבדים המשמשים לקבל פרס, והלא כל התורה מלא מזה למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך וכן במקומות הרבה, ועוד הרי אמרינן בפרק קמא דבבא בתרא (דף י:) האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, ואיך אמר אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא לקבל פרס, ועוד קשה שאמר אלא כעבדים המשמשים את הרב שלא לקבל פרס, וכי איזה הם העבדים המשמשים שלא לקבל פרס לא היה צריך לומר רק אל תשמשו לקבל פרס ולא שלא לקבל פרס, ועוד קשה מה שאמר ויהא מורא שמים עליכם ולא אמר ויהא מורא המקום עליכם או מורא הקב"ה עליכם. ופירוש מאמר הזה שוודאי עיקר העבודה שיעבוד הש"י מאהבה, ואם יעשה בשביל שכר, דבר זה אינו עיקר העבודה, אמנם מ"מ אף אם עובד בשביל השכר שיגיע לו הוא צדיק גמור, כי הטוב לישראל היא רצונו יתברך, וא"כ בזה שאמר שיהיה בן עולם הבא זהו רצון הש"י, ואין פי' צדיק גמור גדול, אבל פירושו צדיק בלי חסרון ובלי תוס' חסידות, אבל מדה העליונה שיהיה נקרא עובד מאהבה לגמרי אין לו אם משמש על מנת לקבל פרס, ובפי' אמרו כך בפ"ק דע"ז (דף יט.) במצותיו חפץ מאוד אמר רבי אליעזר במצותיו חפץ ולא בשכר מצותיו כדתנן הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, הרי לך מבואר כי עיקר המצוה שיחפוץ במצותיו, וע"ז אמר דוד (תלים א') אשרי האיש, כלומר שהוא האיש המאושר על כל כאשר במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו, אלא דמ"מ צדיק הוא אף אם עובד שיהיה בן עולם הבא, והתורה דברה מזה הצדיק ולכך אמר למען ייטב לך. ואפשר לפרש שאין הכתוב מדבר שיעשה תכלית כונתו אל הטוב דהיינו השכר, אבל הכתוב אמר שכך יהיה נמשך מהש"י הטוב, אבל שיעבוד בשביל זה להקב"ה זה אינו, אבל עיקר העבודה שיהי' עובד הש"י בשביל אהבה ולא ישים תכליתו כלל אל השכר המגיע, רק שהשכר נמשך מן הש"י מעצמו. ואין פי' למען ייטב לך שיעשה המצוה בשביל זה, שכן כתיב ג"כ למען ספות הרוה וגו' וכמו שפי' הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה, רק שהכתוב ר"ל כי דבר זה נמשך ממנו. וכן למען ייטב לך, ואין הפירוש שיעבוד את הש"י בשביל הטוב רק שהטוב נמשך מזה, ופי' ברור הוא שאין ראוי שיהיה עיקר העבודה בשביל זה. ומה שלא אמר תהיו עובדים מאהבה, כי לא היה משמע שיהיה אוהב הש"י מצד עצמו ולא בשביל טוב שעשה לו או שיעשה לו, רק היה משמע שכל מי שעשה הש"י טוב אליו יש לו לאהוב אותו ויעבוד אליו, כי גם זה אהבה היא שהרי אוהב אותו יתברך בשביל הטוב שעשה לו, ולפיכך אמר שיהיו משמשים שלא לקבל פרס שאין עיקר העבודה כך, אף כי בוודאי וברור שהוא צדיק גמור כאשר עובד הש"י הן בשביל הטוב שעשה או בשביל הטוב שיעשה, אבל עיקר העבודה שיאהב את הש"י ויחפוץ לעשות מצותיו ובזה יש לו דביקות בו יתברך מצד עצמו. ויש אשר האריכו דברים בפי' זה, ונטו מדברי חכמים ומדרך האמת, כי הדברים האלו ברורים. ואיך לא יהי' הדבר הזה פשוט, שעיקר האהבה כאשר אוהב את הש"י מצד עצמו כאשר יכיר גדולתו ורוממותו, והוא אמת ודבריו ומצותיו אמת ולכך הוא אוהב לעשות מצותיו, וזהו בודאי יותר ממי שהוא עובד הש"י בשביל הטובה שעשה לו או שיעשה לו, ולפיכך אותן הדברים הם יוצאים מדעת חכמים ז"ל:
ומה שאמ' אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא לקבל פרס, ולא ימצא עבדים המשמשים ע"מ שלא לקבל פרס, ולא הוי ליה לומר רק אל תהיו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס, מפני שהיה משמע מזה שאסור לגמרי ואם עשה זה הרי הוא רשע, שכך משמע לשון אל תהיו כעבדים וכו', ולכך אמר אל תהיו וכו' ור"ל לא שזה רע, דודאי אפילו אם עובד את הש"י לקבל פרס ג"כ הוא צדיק, אלא שיש לו לעבוד הש"י ביותר טוב שלא ע"מ לקבל פרס, ולכך אמר אלא הוו וכו', והחכם הזה לא בא ללמד רק עיקר העבודה שתהיה ע"מ שלא לקבל פרס, ולכך הוצרך לומר תהיו כעבדים וכו' ולא היה די במה שאמר אל תהיו כעבדים וכמו שאמרנו. ומה שלא אמר הוו משמשים את הרב שלא לקבל פרס, שודאי לא נמצא עבדים המשמשים את הרב שלא לקבל פרס שילמוד מזה עבודת המקום ולפיכך אמר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב לקבל פרס שלא נחשב זה עבודה גמורה, כי העבד המשמש את הרב לקבל פרס אין אוהב את הרב, ע"כ אתם אל תהיו ככה שאם כן לא יהיה לכם אהבה אל הש"י רק תהיו כעבדים וכו', אע"ג כי לא נמצא הרבה דבר זה:
והוסיף לומר ויהי מורא שמים עליכם, אחר שהזהיר אותם על האהבה הזהיר אותם על היראה ג"כ, וזה כי מדרך מי שאוהב את אחד לבו קשורה בו, ודבר זה מבטל היראה. משל זה שאם אחד מזכיר שמו של הקב"ה מי שאוהב הש"י כאשר ישמע אדם דבר שנאהב לו אין ספק שהוא שמח, ודבר זה מבטל היראה כי יש לאדם שיהיה ירא ויבהל כאשר ישמע הוצאת השם מפני היראה, ולפיכך אמר אף שהזהרתי אתכם על אהבה לא יהיה הש"י נחשב כמו אוהבך אשר אתה רגיל עמו, אבל יהיה נחשב לו כי הש"י בשמים ואתה על הארץ, וכך יהיה נחשב לך הקב"ה בשמים ואתה על הארץ ובזה יהיה מורא שמים עליך, ולא תהיה האהבה מבטלת היראה. ולכך אמר ויהי מורא שמים עליכם, ולא אמר ויהי מורא המקום עליכם, ובכל מקום אצל המורא נאמר יראת שמים ולא נאמר אהבת שמים, כי היראה צריך שיהיה נחשב אליו הקב"ה נבדל ממנו לגמרי, אבל האהבה יחשוב שהוא דבק בו יתברך כדכתיב (דברים, יט) לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו, והתבארו דברי אנטיגנוס מבלי יציאה מן הדרך הנכון כלל. וכבר אמרנו כי ראוי מאמר זה לאנטיגנוס בעבור שהוא כולל כל עבודת המקום מאהבה ומיראה כמו שראוי. ומאמר זה בא אחר מאמר שמעון הצדיק שנתן עמודים אל כל העולם, בא עתה לתת אל האדם שהוא בעולם איך יהיה עם בוראו על ידי האהבה והיראה, כי העולם נברא בשביל האדם שיהיה עובד בוראו, והעבודה היא על ידי האהבה והיראה. ובודאי מאמר זה ראוי לאנטיגנוס שהוא אחד במקום שנים, כי עיקר האהבה והיראה יש להם שורש אחד, כי צריך האדם שיהיה אוהב הש"י ויהיה ירא מפניו וזהו שראוי אל האדם, ואין ראוי שתהיה יראה בלא אהבה ואהבה בלא יראה. אבל יש מעשה שיש בו אהבה בלבד ויש (בו) מעשה שיש בו יראה בלבד, אבל האדם ראוי שיהי' [בו] אהבה והיראה ביחד, ולכך אנטיגנוס שבא להזהיר האדם על האהבה ועל היראה ראוי שלא יהיה זוג עמה אבל הזוגות שבאו אחריהם, אחד מן הזוג היה בא להזהיר על מעשה שיש בו אהבה בלבד, והשני על מעשה שיש בו יראה בלבד כמו שיתבאר, ותמיד אחד היה מזהיר על מעשה של אהבה והשני על מעשה שיש בו היראה, ופירוש זה נכון ועוד יתבאר: