דמעה נאמנה (ביאליק)

כִּי תִרְאֶה אוֹתִי מוֹרִיד דְּמָעוֹת,
וּלְמִסְפֵּד אֶקְרָא הָעֲנָנִים,
עַל-חֻרְבַּן אֵיזֹה אֶרֶץ פְּלָאוֹת,
עַל-אָבְדַן אֵיזֶה גַן עֲדָנִים;
 
וּמִן הַמֵּצַר אִם תִּרְאֵנִי,
כִּי-אֶשְׁאַף מֶרְחָב בַּל יָדָעְתִּי,
אַל-תָּנָד-לִי, אַל-תְּרַחֲמֵנִי –
דִּמְעָתִי דִּמְעַת שָׁוְא, מוֹדַעְתִּי!
 
גַּם-אִם בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִשְׂגָּבוֹת
מִמֶּנִּי תִּרְאֶה כִּי אֶתְהַלָּךְ;
כִּי-אֶתְאַו לִרְכֹּב בָּעֲרָבוֹת,
כִּי-אֶשְׁאַל לִהְיוֹת כְּרוּב אוֹ מַלְאָךְ;
 
אוֹ זְרֹעַ כָּאֵל לִי אֲבַקֵּשָׁה,
וְעוֹד כָּאֵלֶּה תִּלֵּי תִלִּים –
גַּם-אֵלֶּה, אֹודֶה לֹא אֵבוֹשָׁה,
רַק-דִּבְרֵי רוּחַ, מִלִּים, מִלִּים.
 
בְּדוֹר טָרוּד זֶה הָרָץ, הָרֹדֵף,
בְּצוֹק עִתִּים אֵלֶּה וּבְמַשָּׂאָם –
רַק רֵיחַ צְחוֹק אוֹ-כָזָב נֹדֵף
מִן-הַשָּׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם.
 
לִי דִמְעָה אַחַת נֶאֱמָנָה,
שֶׁבְּסֵתֶר לִבִּי אֶסְבְּלֶנָּה,
וּבְשׁוּלֵי נַפְשִׁי הִיא נִצְפָּנָה,
וּמִדֵּי אֶרְעַב – אוֹרִידֶנָּה.
 
וַאֲזַי שֶׁאֱלָתִי: עֵת כַּכֶּלֶב
מְזֵה רָעָב בְּקֶרֶב חוּץ אֻשְׁלָכָה –
יִמָּצֵא אֶחָד מִנִּי אֶלֶף
עָלַי יַעֲבֹר בַּאֲנָחָה...
 
חשוון, תרנ"ו.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.