דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק לט
נשיאות ר׳ אלעזר בן עזריה בלוד.
דברי ימינו נשארו גם בכל מקום סתומים וחתומים, ועוד יותר בכל הנוגע לדברי הימים והמעשים מן אחר חרבן הבית עד אחר ימי ביתר אשר שם היו כל החוקרים רק למגבבי דברים.
וגם בנוגע להנשיאות אחרי מות רבן גמליאל לא חקרו כל מאומה.
ובהיות דרכם נכון לפניהם תחת חקירה לבדות דברים בדוים יאמר החכם גרעץ ח"ד עמוד 143:
״ר׳ יהושע הי' הדבר לעם בימי אדריאנוס וכנראה היתה אז גם משרת הנשיאות על שכמו, כי רבן גמליאל כבר מת בראשית ימי ממשלת אדריאנוס".
והנה מפני שדברו רק בדרך הבאי כקוראים במדבר, טעו טעות על טעות, רבן גמליאל, לא מת בראשית ימי אדריאנוס ארבעים ושבעה אחר החרבן כי אם הרבה לפני זה בתוך ימי טראיאנוס בערך חמשה ושלשים אחר החרבן.
ועל מקומו בנשיאות לא בא ר׳ יהושע כי אם ר׳ אלעזר בן עזריה.
ר׳ אלעזר בן עזריה הוקם על לנשיא בוועד "בו ביום" וגם כאשר נתפייסו חכמי הדור עם רבן גמליאל לא הורד ר׳ אלעזר בן עזריה ממשרתו לגמרי, וכמו שבא בברכות ד׳ כ"ח ״אמרי היכי נעביד נעבריה גמירי מעלין בקדש ולא מורידין נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי אלא לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי ור׳ אלעזר בן עזריה חדא שבתא״.
והלשון הזה נעבריה גמירי מעלין בקדש ולא מורידין״ מורה על עצמו כי לא הורד ממשרתו לגמרי(נב). וכן הדבר כי אף שנתנו לרבן גמליאל שלשה שבתות אבל הלא השבת הרביעי הי׳ של ר׳ אלעזר בן עזריה.
וגם בכל צרכי הרבים נמצא מאז ואילך את ר׳ אלעזר בן עזריה עם רבן גמליאל ור׳ יהושע ור׳ עקיבא ראשוני ראשי הדור.
ואחרי שזה ודאי שגם בחיי רבן גמליאל גם אחרי אשר שב רבן גמליאל למשרתו נשאר גם ר׳ אלעזר בן עזריה בכבודו, וגם שבת אחת בכל חדש נשאר שלו בדרשת הנשיא לפני העם,
הנה דבר שאין צריך לאמר הוא כי אחרי מות רבן גמליאל היה הוא לבדו נשיא הדור, אחרי שזה ודאי שר׳ שמעון בן גמליאל לא הי' אז לנשיא(נג).
אבל הדבר גם הולך ומתבאר כן, וכי גם הוא נשאר מושבו בלוד, ואחרי אשר הוא לא הי׳ ממשפחת בית דוד חשב כי יוכל לנסות להגדיל מעט מעט את מספר זקני הוועד בתקוה להשיב את כבוד המתיבתא למקומה.
אבל הדבר נודע להממשלה ונרדף גם הוא עד כי הוכרח לברוח להגליל ולההבא שם, ונבאר הדברים.
הנה הדבר ידוע כי בעלות ר׳ אלעזר בן עזריה ״בו ביום״ לנשיאות הי׳ בן שמנה עשרה שנה.
וכבר נתבאר כי המאורע עם ר׳ אליעזר עד שנתברך מרבן גמליאל ונסתלק מבית הוועד ויעזוב לגמרי את יבנה הי׳ כשנה והצי לפני ״בו ביום״.
ועל כן כאשר נמצא לפנינו שאלות שהוצעו תחלה לפני ר׳ אליעזר ואחר זה לפני ר׳ יהושע וחתר זה הובא הדבר לפני ר׳ אלעזר בן עזריה הדבר ברור כי הי׳ זה אחר זה בימי גדלותו של ר׳ אלעזר בן עזריה, ולא קודם ״בו ביום״ וטרם אשר הי׳ המאורע עם ר׳ אליעזר אשר ר' אלעזר בן עזריה הי׳ אז רק כבן שש עשרה שנה, והי׳ עוד איש פרטי.
ואלו היינו מוצאים כזאת רק פעם אחת הי׳ אפשר לאמר אין מביאין ראי׳ ממקרה שקרה אשר הי׳ שם מה שהי׳.
אבל הננו מוצאים כן במקומות הרבה ובענינים שונים.
וזה יורה לנו באין ספק שהי׳ זה בהימים אשר ר' אלעזר בן עזריה הי׳ כבר בכל גדלו, בהימים אשר הי' הוא רישא בי רבנן, וזה הי׳ רק בהזמן אשר כבר ישב ר' אליעזר בלוד. ועי׳ לדוגמא בתוספתא הלה פרק א׳ הלכה ד':
״אמר ר׳ אילעאי שאלתי את ר׳ יהושע חלות תודה ורקיקי נזיר מה הן בחלה אמר לי פטורות וכשבאתי ושאלתי את ר׳ אליעזר(נד) אמר לי עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר׳ אלעזר בן עזריה אמר לי הברית אלו דברים שנאמרו בהר חורב".
והדברים מוכיחין על עצמן כי הי׳ הדבר בשעה שכבר הי׳ ר׳ אלעזר בן עזריה במבחר שנותיו, ועל כן גם אחרי אשר שאל לר' יהושע ולר׳ אליעזר בא והרצה הדברים לפני ר׳ אלעזר בן עזריה, בהיות הוא אז אחרי מות רבן גמליאל רישא בי רבנן.
ואחרי אשר בימי היות ר׳ אלעזר בן עזריה במבחר שנותיו לא הי' ר׳ אליעזר ביבנה כי אם בלוד, הדבר מבואר שהי׳ כל זה בלוד, כמו שכבר נתבאר שהיו אז כולם בלוד.
כי אלו היו כולם במקומות שונים ר' אליעזר בלוד ור׳ אלעזר בן עזריה ביבנה ור׳ יהושע בפקיעין או גם כן ביבנה, הנה לבד ממה שהי׳ מזכיר אצל כל אחד מקומו כמו שהוא כן בכל מקום שהמקומות שונים,
הנה גם לבד זה רחוק הדבר כי שאל לר׳ יהושע בפקיעין או ביבנה והלך ללוד ושאל את ר׳ אליעזר ושב ליבנה והרצה הדברים לפני ר׳ אלעזר בן עזריה. וכי גם סיבוב על הערים כזאת הוא דבר שאי אפשר שלא יזכר כלל בהברייתא.
אבל כן הדבר כמו שכבר נתבאר שישבו אז כולם בלוד ור׳ אלעזר בן עזריה הי׳ אז הנשיא תחת רבן גמליאל שכבר נפטר.
ועי׳ כן גם בתוספתא פאה פרק ג׳ הלכה ו׳:
״אמר ר׳ אילעאי שאלתי את ר' יהושע על אלו עומרים נחלקו בית שמאי ובית הלל אמר לי התורה הזאת על אלו העומר הסמוך לגפה ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו וכשבאתי ושאלתי את ר׳ אליעזר אמר לי מודים באלו שאין שכחה ועל מה נחלקו על העומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר וכו׳ וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר׳ אלעזר בן עזריה אמר לי אלו הדברים שנאמרו למשה מסיני״.
ועל פי הדברים האלה נעמוד גם על ט"ס בגמ׳ כי מפני שלא עמדו על זה שיבשו הדברים, כי במשנה במס׳ עירובין ד׳ כ״ג נאמר:
״אמר ר׳ אילעאי שמעתי מר׳ אליעזר ואפי׳ היא כבית כור וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנין בפסה וחזרתי על כל תלמידיו ולא מצאתי לי חבר״. והנה זה ודאי שהי' זה לאחר מות ר׳ אליעזר שאלו בימיו הרי היו הוא ויתר תלמידי ר׳ אליעזר יכולים לברר זה מפי ר׳ אליעזר עצמו אם אמר כן או לא.
ועל כן באמת כללו בזה יחד שלשה דברים אשר אין להם ענין כלל זה עם זה, לפי שאחרי מות ר' אליעזר כאשר בירר ר׳ אילעאי דבריו יחד עם חביריו נשאר הוא יחיד בשלשה דברים אלו ולא מצא לו חבר.
אבל הנה במס׳ פסחים ד' ל״ט בא לפנינו בברייתא בנוגע לאחד משלשה דברים אלה ונאמר שם:
״ר׳ אילעאי אומר משום ר' אליעזר אף ערקבלים וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי וכשבאתי לפני ר׳ אלעזר בן יעקב הודה לדברי".
והדברים האלה מתמיהים ומפליאים מאד, שהרי אם ר׳ אילעאי אבי ר׳ יהודה אמר שר׳ אליעזר בן יעקב הודה לדבריו, בהכרח הכונה לר׳ אליעזר בן יעקב הראשון, ולא ר׳ אליעזר בן יעקב תלמידו של ר׳ עקיבא חבר ר׳ יהודה בר' אילעאי.
ור׳ אליעזר בן יעקב הראשון הלא הי׳ מראשי זקני הדור בימי החרבן, עד שבן עזאי (יבמות מ"ט) כבר יעיד שמצא מגלת סתרים שנכתבה בירושלים בימי שלותה וכתוב בה ״משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי״, ועל פי ר׳ אליעזר בן יעקב גם העמידו לאחר החרבן את כל תכנית הבית, בהיותו מהיותר בקיאים בכל מוצאיו ומובאיו, ואיך אפשר שהוא הי׳ חי עוד אחרי מות ר׳ אליעזר.
ולא נמצא את ר' אליעזר בן יעקב הראשון בוועד בו ביום, ואין שם ממנו שום עדות, ולא נמצאהו גם לפני זה בימי הבירור ביבנה, ואין ממנו דבר עם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל.
והדבר פשוט כי ט"ס הוא ותחת ר׳ אליעזר בן יעקב צ"ל "ר' אלעזר בן עזריה״.
והי׳ כתוב ר"ת ״ראב"ע״ ועשו מן העיי״ן יו"ד ויצא להם ר׳ אליעזר בן יעקב תחת ר׳ אלעזר בן עזריה(נה).
ובגמ׳ פסחים ד' ל"ח השמיטו לגמרי את תיבות ״בן עזריה״ ונשאר שם רק ר׳ אלעזר לבד ובא שם:
"תניא אמר ר׳ אילעאי שאלתי את ר' אליעזר מהו שיצא אדם (ידי חובת מצה) בחלות תודה ורקיקי נזיר אמר לי לא שמעתי באתי ושאלתי את ר׳ יהושע אמר לי הרי אמרו חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו אין אדם יוצא בהן למכור בשוק יוצא בהן, וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר׳ אליעזר אמר לי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה מסיני".
ועל הגליון שם רשמו ״תוספתא חלה פרק א׳״.
ובמח"כ זה הוא רושם בלא עיון כלל.
וראשונה אם חשבו שזה ענין אחד איך לא הגיהו לבסוף ״וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר׳ אלעזר בן עזריה״ תחת ״ר׳ אליעזר״ לבד כמו שהוא בתוספתא שם וזאת שנית שאל שם ראשונה לר׳ יהושע ואחר כך לר׳ אליעזר וכאן להיפך. ועיקר הכל שהרי כאן בפסחים היתה תשובת ר׳ אליעזר ״לא שמעתי״ ושם הי' ר׳ אליעזר המשיב ״עשאן לעצמו אין אדם יוצא וכו'״.
וכן הדבר כי זה ודאי אשר הם שני ענינים, אבל עצם סידור הדברים אין ספק שצ"ל כמו שם ״וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר׳ אלעזר בן עזריה״ ובפסחים השמיטו ״בן עזריה״ בטעות.
והדבר מתבאר גם ממקומות אחרים כי ר׳ אלעזר בן עזריה הי׳ בלוד וכל הדברים נחתכו על פיו.
והנה הדבר ידוע כי ר׳ יהודה נתגדל בלוד כי ר׳ אילעאי אביו שם הי' ומימי ילדותו הי׳ שם על ברכי ר׳ טרפון.
ובא במגילה ד׳ כ׳ ״תניא אמר ר׳ יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מר׳ טרפון וזקנים בלוד אמרו לו אין מביאין ראי׳ מן הקטן״.
וכבר נתבאר בפרק הקודם כי בייתוס בן זונין הי׳ דר בלוד וכמו שהוא גם בתוספתא סוף פסחים ״מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית בייתוס בן זונין בלוד״.
אבל עי׳ במס׳ מגילה ד׳ כ"ז:
״דתניא הרי שהי׳ נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר וכו׳ ר' יהודה אומר אפי׳ לוקח אוכל פירות מותר ואמר ר׳ יהודה מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי ר׳ אלעזר בן עזריה ולוקח אוכל פירות הי׳ וכו׳״.
והננו רואים שאף שהי׳ בלוד ר׳ טרפון אשר הי׳ מקומו בלוד, ולפני היות יתר ראשי הדור שם הי׳ הכל נחתך ונעשה על פיו, הנה אף שהוא הי׳ קשיש הרבה מר׳ אלעזר בן עזריה בכל זה בהיות עתה ר׳ אלעזר בן עזריה נשיא הדור ומקומו גם הוא שם נחתכו הדברים ונעשו על פיו ״על פי ר׳ אלעזר בן עזריה״.
ועי׳ כן גם במס׳ בבא בתרא ד׳ י"ג:
״תנו רבנן מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר תורה כפני עצמה וכו׳ ואמר ר׳ יהודה(נו) מעשה בבייתוס בן זונין שהיו לו שמנה נביאים מדובקין כאחד על פי ר׳ אלעזר בן עזריה וכו'״.
וכל הדברים יתאימו יחד כי ר׳ אלעזר בן עזריה הי׳ שם הנשיא בהימים אשר ישבו כולם בלוד אחרי מות רבן גמליאל, ועל כן נעשה הכל על פיו שם.
ובתוספתא ברכות פ"א ה"ד:
״אמר ר׳ יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר׳ עקיבא ואחר ר׳ אלעזר בן עזריה הגיע זמן קריאת שמע כמדומה אני שנתיאשו מלקרות אלא שעוסקין בצרכי צבור קריתי ושניתי ואחר כך התחילו הן וכבר נראתה החמה על ראשי ההרים".
ונראים הדברים כי ר׳ אלעזר בן עזריה אחרי מות רבן גמליאל נסה להגדיל את מספר הזקנים הקבועים בלוד.
ותחת אשר בימי רבן גמליאל היו שם הזקנים הקבועים רק החמשה ראשוני ראשי מנהיגי הדור עד שהי׳ זה לדבר ידוע אצלם לאמר ״חמשה זקנים״ וגם במקום שר׳ טרפון הי׳ השואל אמרו הלשון המורגל אצלם ״חמשה זקנים", הנה תחת זה נמצא בסוף הימים ההם כבר קיבוץ גדול של זקנים וגם כן במספר ומנין ״שנים ושלשים זקנים".
ובא לפנינו בתוספתא סוף מקואות:
"פרה ששתתה מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת זה הי׳ מעשה והי׳ ר׳ יוסי הגלילי מטהר ור׳ עקיבא מטמא סייע ר׳ טרפון את ר׳ יוסי הגלילי סייע ר׳ שמעון בן ננס את ר׳ עקיבא וכו׳ ונמנו שנים ושלשים זקנים בלוד וטהרוהו".
וכבר באו והגיהו בספרי חוקת ל״ג ״וכבר הלכה זו נשאלה לפני שלשים ושמנה זקנים בכרם ביבנה וטהרו את בשרה וכו׳".
ואין זה כי אם הגהה בטעות מפני שראו כאן קיבוץ גדול מזקני הדור, ולא ידעו כזאת בעת ההיא של ר׳ טרפון כי אם ביבנה.
אכל כבר נתבאר לנו שכן הדבר אשר בימים ההם הי׳ מושבם הראשי בלוד.
ובתוספתא שם אחר זה גם נשנו שם הדברים וגם כן מפורש על לוד:
״ולא הי׳ מציל לאיל מידו אלו שנים ושלשים זקנים שנמנו בלוד וטהרוהו״.
ודבר שאין צריך לאמר הוא שאלו הי׳ כתוב "יבנה" הידועה לכל למושב החכמים לא הי׳ אדם מגיה ״לוד״.
אבל כן העיקר וכל זה הי׳ בלוד ובספרי הוגה בטעות כמבואר.
ויגיד עליו רעו דברי התוספתא אהלות פרק ד׳ ובגמ׳ נזיר ד׳ נ"ב והובא גם בירושלמי ברכות פרק א' סוף הלכה א׳:
״מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות מכפר טבי (אצל לוד) והניחוה באויר הכנסת בלוד(נז) ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו אמר תודווס הרופא אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד אמרו הואיל ויש כאן מטהרים ויש כאן מטמאים נעמוד למנין התחילו מר׳ עקיבא (המטמא) וטיהר אמרו הואיל והיית מטמא וטיהרת טהור".
וממקום הזה נראה גם דבר חדש מאד בנוגע למעשי הימים ההם.
כי הנה דבריהם לר׳ עקיבא ״הואיל והיית מטמא וטהרת טהור" היינו מה שהי׳ מטמא זה מלפנים זמן רב קודם זה עד שבימי היותם בלוד כבר הי׳ זה קבע במשנה על ידי תנא המתיבתא ביבנה בשעתה.
ועל כן אף שחזר בו לאחר זמן בהיותם בלוד נשארו הדברים כן במשנה כמו שהיו.
והדברים נשארו כן במשנה גם לפנינו במשנה אהלות פרק ב׳ משנה ו׳.
ועל יסוד המשנה שם בריש הפרק ״אלו מטמאין באהל המת וכזית מן
המת וכו׳ השדרה והגולגולת״ בא שם במשנה ו׳:
״השדרה והגולגולת משני מתים ורביעית דם משני מתים ורובע עצמות משני מתים ואבר מן המת משני מתים ואבר מן החי משני אנשים ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים״. והנה עתה בהיותם בלוד חזר בו ר׳ עקיבא ואחר שאמר תודרוס הרופא שלא נמצא בהקופה לא שדרה ולא גולגולת ממת אחד טיהר גם ר׳ עקיבא.
והן גם דברי הגמ׳ בנזיר שם ד׳ נ"ב ״ת"ש אמר ר׳ יהודה ששה דברים ר׳ עקיבא מטמא וחכמים מטהרים וחזר בו ר׳ עקיבא, ומעשה שהביאו וכו'״.
ועל כן מפני שחזרה זו היתה כבר בימי היותם בלוד, ואז היו כבר דברי ר׳ עקיבא קבועים אצל יסוד המשנה, אשר נקבעו שם בימי המתיבתא ביבנה, בעוד אשר היו כל סדרי המתיבתא על מקומם, נשארו הדברים כן קבועים ועומדים.
והנה היו עתה מספר מסוים מחכמי הדור בלוד, וכמו שנתפרש בתוספתא סוף מקואות ששב והגיע כבר למספר מסוים של שלשים ושנים.
ובימים ההם היו שם גם הדברים הבאים במס׳ קדושין ד׳ מ׳ וגם בספרי פרשה עקב:
״וכבר היו ר׳ טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה ר׳ טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר' עקיבא ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה״.
וכן הדברים בתוספתא שבת פרק ב׳ ובגמ׳ שבת כ"ט:
״אמר ר׳ יהודה פעם אחת שבתינו בעליית בית נתזה בלוד והביאו לנו שפופרת של ביצה וכו׳ והיו שם ר׳ טרפון וזקנים ולא אמרו לנו דבר".
הערות
הערה (נב): ודברי הירושלמי ברכות פ״ד ״אעפ"כ לא הורידוהו מגדולתו אלא מינו אותו אב ביתי דין" נראה ברור שצ"ל רק ״אף על פי כן לא הורידוהו מגדולתו״ והדברים ״אלא מינו אותו אב"ד" הנם רק פירוש שהי׳ על הגליון והוא טעות ונמחק.
שהרי אם נשאיר זה יהיו הדברים סותרין את עצמן, כי איך לא הורד מגדולתו והרי הי׳ נשיא ומזה הורד.
ודברי הבבלי הרי הנם גם מפורשים כן בתוספתא סוטה פ"ז בשאלת ר׳ יהושע לר׳ יוחנן בן ברוקא ור׳ אלעזר חסמא "שבת של מי היתה" וכמו שסיימו שם בגמרא.
והפ"מ נדחק בירושלמי ואין דבריו נכונים כלל.
הערה (נג): לפנינו יבואר כי ר׳ שמעון בן גמליאל לא הועלה אז לנשיא, מפני שיראו לעשות כן מפני המלכות אשר רדפה אז את משפחת בית דוד, וכבר ספרו צעדי רבן גמליאל אף כי עזב את מקומו ביבנה ויתישב כאיש פרטי ובלא מתיבתא בעיר לוד.
הערה (נד): וכבר הערנו כי רק חבירי ר׳ אליעזר נבדלו ממנו, אבל לא תלמידיו, ור׳ עקיבא כבר הי׳ אז בכלל כל חבירי הוועד אשר נבדלו ממנו, אבל להתלמידים לא נגע הדבר.
כי כל עצמה של הברכה אשר ברכוהו לא הי' נדוי ושמתא עליו עד שיהא כל אדם מחויב על פי הדין לנהוג בו דיני נדוי (אשר ארך עד סוף ימי חיינו כי אם להיפך שהם גדרו להיות בדילים ממנו וכלשונו של ר' עקיבא אליו "כמדומה ר' שחביריך בדילים ממך" וכלשונו של ר' יהושע לאחר פטירתו של ר' אליעזר הותר הנדר.
ועל כן באמת נמצא את ר' אילעאי בכל העת ההיא עם ר' אליעזר, ונמצא כן גם עוד תלמידים כאלה. הערה (נה): וכבר נתבאר כי הי׳ זה אחרי מות ר׳ אליעזר, ומזה יתבאר לנו כי ר׳ אליעזר מת בימי היות ר׳ אלעזר בן עזריה נשיא בלוד, והיינו שנפטר ערך שנה או שנתיים אחרי מות רבן גמליאל. הערה (נו): כן צ"ל שם ר׳ יהודה ולא רב יהודה והכל כדברי הברייתא. הערה (נז): הניחו זה באויר הכנסת למען לא יטמא באהל, ומתחלה נעשה שם ״אויר הכנסת" לדברים כאלה.