דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק יג
אבל לפי ידיעתנו את דבר יסוד המשנה, וכי דבר כל דברי התנאים אינם כי אם בירורים עליה הנה כל הדברים פשוטים וברורים ואין כאן לא קושיא ולא תיובתא והכל הולך למישרים, והצעת הדבר כך הוא.
כבר נתבאר כי המשנה בנגעים פי״ג מ״ט "מי שנכנס לבית המנוגע וכו׳ והן טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס פת חיטין וכו׳״ היא מיסוד המשנה.
ונתבאר לנו בפרק י"א כי כבר בדקו חבירי ר׳ אלעזר בן ערך אותו אם עוד תלמודו בידו בנוגע לקבלתם בגדר דברי משנה זו.
וכן אין חולק על ר׳ יהושע במשנה בריש מס' פרה אשר מסר סגנון קבלתו על המשנה בנגעים שם:
"כיוצא בו אמר אמרו (במשנה נגעים) האוכל בבית המנוגע פרס (הכונה בבכר) מג׳ לקב".
והדברים במס׳ עירובין במחלוקת התנאים שם הוא רק בעירוב ופסול גויה.
וכבר חפשו רבותנו בעלי התוס׳ טעם מדוע יהי׳ פסול גויה בשני ביצים ולא כביצה וכתבו במס׳ עירובין ד׳ פ"ב בד"ה וחצי חציה לפסול את הגויה:
"ודוקא בשני ביצים אבל בכביצה אף על פי שראוי לטמא אחרים לא גזרו דאי אפשר שלא ישאר קצת בין השינים והחניכים או מתעכל קצת במעיו וכיון דאפקוה מכביצה אוקמוה אשני ביצים שהוא חצי סעודה דבית המנוגע ולר׳ יוחנן בן ברוקה אביצה ומחצה".
ובסוטה ל' ד״ה הא כתבו "ואם תאמר הי׳ להם להוסיף (רק) יותר מעט מכל מקום כיון דנחית לשיעוריה העמיד אותה על שני ביצים שהוא שיעור ידוע".
וכל זה מפני שהוא רק מדרבנן, ועל כן הנה זה עצמו שנדחקו התוס׳ שאף שאי אפשר בכביצה מדוע עשו השיעור שני ביצים, ולא יותר מכביצה, הוא באמת גם ענין מחלוקת ר׳ יוהנן בן ברוקה ור׳ יהודה ור׳ יוסי.
שר׳ יהודה ור' יוסי סוברים כיון דאפיקתיה מכביצה אוקמוה אשני ביצים.
ור׳ יוחנן בן ברוקה סובר כי די שנוסיף עד כביצה ומחצה, אבל לא שני ביצים.
ומתוך זה עצםו הנם מחולקים גם בעירוב דכיון דכולם מודים דצריך להקל בשיעור עירוב וכלשון המשנה בערובין ד׳ פ״ב "וזה וזה מתכונים להקל" כי על כן אחרי שלר׳ יוחנן בן ברוקה נמצא בשיעורי דרבנן שיעור של ביצה ומחצה, נוכל להקל גם בעירובין כן.
והננו רואים דגם לר׳ שמעון דסובר בודאי כר' יהושע דהככר שדברו בו הוא שליש הקב דהיינו שמנה ביצים ואכילת פרס הוא פרס מככר זה דהיינו ד׳ ביצים, בכל זה בעירוב סובר "ר׳ שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב".
והיינו שזה הוא שתי סעודות של עירוב האמור ביסוד המשנה, וכבר כתב שם רש״י ז״ל על זה:
"וחצי ככר זה (של שלש לקב) הוי כדי אכילה, אע״ג דלר׳ שמעון לענין עירוב הוי בככר ג׳ סעודות התם הוא דבשיעור העירוב נתכוונו כולן להקל אבל שיעור סעודה קים להו לרבנן הכי ובעינן שישהא בכדי אכילת חצי ככר זה והוא פרס דכוליה הש״ס על שם ששיעורה בפרוסה כלומר בחצי ככר."
וממש כן הוא גם לר׳ יוחנן בן ברוקה דאע״ג דגם הוא מודה דשיעור סעודה קים להו לרבנן הכי ובעינן שישהא בכדי אכילת חצי ככר משליש לקב דהיינו ד' ביצים, בכל זה סבירא ליה בעירוב קרוב לדברי ר׳ שמעון, וכמו שהוא בגמ':
״תנא וקרובים דבריהם להיות שוין מי דמי דר׳ יוחנן ד׳ סעידתא לקבא דר׳ שמעון תשע סעודתא לקבא אמר רב חסדא צא מהן וכו'״.
וסיום דברי המשנה ילכו יחד עם דברי ר׳ שמעון,
"ר׳ שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב חציה (של ככר זה) לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה״.
והן סיום דברי ר׳ שמעון, דלר׳ יוחנן בן ברוקה אף שכן היא דחציה לבית המנוגע דהיינו ד' ביצים, אבל לדידיה אין צריך חצי חציה לפסול אה הגויה דשיעור לפסול את הגויה הוא ביצה ומחצה.
ומעתה כל הדברים על מקומם ועל כל ענינם.
דברי ר׳ יהושע במס׳ פרה לא הובאו כלל בסוגין, לפי שדבריו הנם רק בבית המנוגע, ובזה אין חולק, ואינו ענין לסוגיא זו.
וכן אין מקום לקושית התוס׳ דאיך אמרינן בכל הש"ס כביצה לטומאת אוכלין והא לר׳ יוחנן בן ברוקה הוא רק שלשה רביעי ביצה.
דר׳ יוחנן בן ברוקה באמת לא פליג כלל כי אם בשיעור מזון שתי סעודות של עירוב ובשיעור של פסול גויה, אבל לטומאת אוכלין גם לר׳ יוחנן בן ברוקה כשיעור ביצה.
וכן אין מקום גם לקושית הגאון רבינו עקיבא איגר זצ״ל דאיך פרכינן בגמ' ״ותנא דידן מ״ט לא תני טומאת אוכלין״, מהיכא פסיקא ליה דלר' יוחנן בן ברוקה שיעור טומאת אוכלין בחצי חצי חצייה של שיעור עירוב שלו.
דסיום דברי המשנה קאי באמת לר׳ שמעון, וזה ודאי ???? חצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין, ועל כן פרכינן בפשיטות, מ״ט לא חשיב גם זה.
ומאד נפלאתי על רבותינו איך אפשר לאמר דמחלוקת ר' יוחנן בן ברוקה בעירוב הוא מפני שחולק בכל הש"ס.
הן דברי ר׳ יוחנן בן ברוקה לא באו במשנה בשום מקום כי אם במס׳ עירובין ובמס׳ כלים ובשניהם באו הדברים רק על דין שתי סעודות של עירוב.
ואילו הי׳ חולק גם בפירוש של פרס בבית המנוגע הלא אך שם הי׳ העיקר לסדר דבריו בהיות זה דאורייתא, ומשם גם בא הכלל לאכילת פרס שבכל הש"ס.
והנה נסדרו דבריו רק על יסוד המשנה בדין עירוב בעירובין ד׳ פ״ב:
"וכמה הוא שיעור (של עירוב) מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד״.
"מזונו לחול ולא לשבת דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונים להקל ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מארבעה סאין בסלע ר׳ שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב חציה לבית המנוגע וחצי חצייה לפסול את הגויה״.
וזה עצמו במס׳ כלים פרק י״ז משנה י״א:
"ויש שאמרו במדה דקה וכו׳ ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם וכו׳ ובמזון שתי סעודות לערוב מזונו לחול אבל לא לשבת דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר לשבת אבל לא לחול אלו ואלו מתכוונין להקל ר׳ שמעון אומר משתי ידות לככר, משלש לקב ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מארבעה סאין בסלע״.
ובשני המקומות דבריו רק על דברי יסוד המשנה בדין עירוב.
ואיזה מקום יש ללמוד מזה לכל הש״ס, והרי ר׳ שמעון בודאי סובר כי פרס של בית המנוגע הוא חצי ככר משלש לקב, בכל זה סובר להקל בעירוב ששעורה די בשליש של ככר זה.
ואיך אפשר שסדרו דברי ר׳ יוחנן בן ברוקה רק אצל יסוד המשנה מדין עירוב אשר משם אי אפשר ללמוד כלל לכל התורה.
ואלו הי׳ סובר כן בכל התורה הי׳ צריך לסדר דבריו במס׳ פרה אצל דברי ר׳ יהושע, אשר רק שם מקומם.
או במס׳ נגעים פרק י"ג משנה ט׳ במקום שם עיקר דין יסוד המשנה בדין פרס,
או בעיקר מקום הדין בכל התורה באכילת פרס בכריתות פרק ג׳ משנה ג׳ אשר שם בא:
"וחומר במין אחד ממינין הרבה שאם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית ממין אהד חייב משני מינין פטור.
וכמה ישהה האוכלן כאילו אכלן קליות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עד שישהא מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס״.
והננו רואים שידברו סתם ״וחכמים אומרים וכו׳ כדי אכילת פרס״ ולא יפרשו כלל כמה הוא הככר הזה אשר יבינו על פרס ממנו.
ואם יש מחלוקת בזה, איך בא הדבר סתם, ולכל הפחות הלא אך במקום הזה הי' המקום לסדר גם דברי ר׳ יוחנן בן ברוקה(יד), ובפרט להסוברים שהלכה כמותו לכל דיני התורה(טו). ואלו הי׳ אפשר ללמוד מדברי ר׳ יוחנן בן ברוקה בדין עירוב לכל התורה כולה הי׳ אפשר לאמר שסמכו בכל מקום על דבריו אשר באו כבר במס' עירובין.
אכל הלא זה ודאי כי מדבריו בדין ערוב אי אפשר ללמוד מאומה.
והא קמן דר׳ שמעון דבודאי סובר דפרס שבכל מקום הוא חצי ככר משלש לקב, ובעירובין יסבור דדי בשליש ככר זה לסעודה.
והדברים מבארים את עצמן דבאמת כן הדבר דלא אמר זה ר׳ יוחנן בן ברוקה כי אם בעירובין דרבנן ואשר כולם התכונו להקל ורב חסדא קבל שכן סובר ריב״ב גם בפסול גויה(טז) אבל אין זה ענין כלל לפרס דבית המנוגע.
ומכל זה מבואר דר׳ יהושע קבל דבריו ואמרם על יסוד המשנה בנגעים ודברים מפורשים כן, וכן ילכו דברי ריב״ב על יסוד המשנה במס׳ עירובין וכמבואר.
ואמנם כי שם בדברי ר׳ יהושע במס׳ פרה יש שם עוד דבר גדול בנוגע לכל ענין דברינו.
הערות
הערה (יד): וכיון דלא נקט זה כאן לא נקט נמי מחלוקת ריב״ב אח״ז שם לענין פסול גויח מלאכול בתרומה.
וכפרט ששם אין זה כי אם דבר פרטי אבל ברישא שהוא כלל לכל התורה וכ״ש להסוברים שגם הלכה כן הלא הי׳ אז לאמר זה.
הערה (טו): דברינו בחיבור הזה אינם להורות הלכה כי אם דברי ימי ישראל ויחד עם זה כפי
הדרוש לבירור ענין המשנה והגמ׳ ועל כן דבר אין לו עם שיטות הראשונים.
ובמקום הזה גם הדבר ידוע שכן הוא שיטת רש״י ז"ל כי ״פרס״ הוא ד׳ ביצים, והוא ככל דברינו, רק שלפי מה שנתבאר לנו אין כל מחלוקת במשנה ובגמ׳ על זה.
הערה (טז): וכאשר פי׳ דבריו מאן חכמים ריב״ב תמהו בגמ׳ פשיטא והיינו שהרי אין תנא הסובר שיעור של ביצה ומחצה כי אם ריב״ב ופשיטא דחכמים הסוברים כן בפסול גויה הוא ריב"ב.