קטגוריה:דברים כה יט

מקראות גדולות דברים

תרגום

אונקלוס:

ירושלמי - יונתן: וִיהֵי כַּד יָנִיחַ יְיָ אֱלָהָכוֹן לְכוֹן מִן כָּל בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן מִן חֲזוֹר חֲזוֹר בְּאַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן אַחֲסָנָא לְמֵירְתָהּ תִּמְחוּן יַת דּוּכְרָנָא דַעֲמָלֵק מִתְּחוֹת שְׁמַיָא וַאֲפִילוּ לְיוֹמֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא לָא תִתְנְשֵׁי:

ירושלמי (קטעים):

"תמחה את זכר עמלק" - מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה חסלת פרשת תצא

Warning: non-standard file structure - no mlbim /home/erelsgl/www/tnk1/mlbim/dm/dm-25-19-mlbim-168.htm in /home/erelsgl/www/tnk1/mdrjhlka.php on line 122 Array ( [0] => 291 [1] => 297 [2] => [3] => [4] => [5] => [6] => [7] => [8] => [9] => [10] => [11] => [12] => 1141 [13] => 1148 )

קסח.

והיה בהניח ה' א-להיך לך מכל אויביך מסביב . שלא (תאגוד) [יאגוד] עליך אגודה.

בארץ אשר ה' א-להיך נותן לך לרשתה . (מה שאתה יורש אתה מבקש) [בשכר מצוה זו האמורה בענין, תירש].

תמחה את זכר עמלק [ מתחת השמים ]. (ולהלן) [וכן] הוא אומר, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים , שלא יהיה נין ונכד לעמלק תחת השמים. ואומר, כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור - נשבע הקב"ה בכסה"כ (=בכסא הכבוד) שלו, שלא יניח נין ונכד של עמלק, ולא גמל ולא חמור תחת כל השמים; שלא יאמרו, "גמל זה, של עמלק".

[ לא תשכח . בלב].

וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.

-- דברים כה, יט

תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק

מתי?

כאשר יתקימו שני תנאים:

1. בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב

2. בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ

קשה למצוא תקופה ארוכה בארץ ישראל שבה ישראל לא סבלו מאויביהם מסביב. אולם היו הרבה תקופות קצרות כאלו, לדוגמא בתקופת שלמה המלך "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע--כֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א ה ה) "וְשָׁלוֹם, הָיָה לוֹ מִכָּל-עֲבָרָיו--מִסָּבִיב" (מלכים א ה ד). שלמה ניצל את תקופת הפריחה לבניה ולא למלחמת נקם בעמלקים.

לֹא תִּשְׁכָּח

הפסוק מצווה "לֹא תִּשְׁכָּח", כלומר הפקודה עצמה "מְחֶה" לא הספיקה, והיה צריך להוסיף ציווי נוסף. וכפי שאנו רואים, כאשר היה שקט מאויבים, הדבר שישראל לא נהגו לעשות היה לחפש מלחמות נקם.

כמובן שבמידה והעמלקים או שודדים התקיפו את בני ישראל אזי הפקודה למחות אותם בטלה, כי אין הנחה מהאויבים, אולם אז לבטח מנהיגי העם, במידה והיה כוח בידם, רדפו ותקפו והענישו את השודדים הללו.

מְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק ... לֹא תִּשְׁכָּח

צרוף פיוטי זה אינו ברור. הפקודה היא למחות ולהרוג את עם העמלקים עד שלא ישאר זכר לקיומם. אולם הפקודה "לֹא תִּשְׁכָּח" גורמת שזכרונם לעולם לא ימחה. וכך ברבות השנים העם העמלקי נכחד, אולם שודדים ופושעים כעמלקים נשארו, והמלחמה תמשך לעולם בין הטוב והרע ואין חשש שנשכח מפושעים סביבנו.