משנה ברכות ד א
מתוך ויקיטקסט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ד · משנה א | >>
תפלת השחר, עד חצות.
רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות.
רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה.
תפלת הערב אין לה קבע.
ושל מוספין כל היום ג.
(רבי יהודה אומר, עד שבע שעות) ד.
תוכן עניינים |
משנה מנוקדת
תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת.
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, עַד הָעֶרֶב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.
תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע.
וְשֶׁל מוּסָפִין, כָּל הַיּוֹם.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת:
נוסח הרמב"ם
תפילת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות תפילת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה תפילת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
תפלת השחר עד חצות - שכן תמיד של שחר קרב עד חצות לרבנן, ולר' יהודה אינו קרב אלא עד ארבע שעות ביום. ועד ד' שעות היינו עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום בזמן שהיום י"ב שעות, וכן זמנה לעולם עד סוף שליש היום לפי אורך הימים וקטנן כדכתבינן לעיל גבי ק"ש. והלכה כרבי יהודה:
תפלת המנחה עד הערב - עד שתחשך:
עד פלג המנחה - זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד הלילה, שהם שתי שעות ומחצה, נמצא פלג המנחה שהוא חצי שיעור זה שעה ורביע. ופסק ההלכה בזה, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, והרוצה לעשות כדברי חכמים ולהתפלל תפלת המנחה עד הערב יעשה, ובלבד שלא יתפלל ערבית בזמן זה, שכיון שמחשיב אותו יום לענין שמתפלל בו מנחה אינו יכול להחשיבו לילה ולהתפלל בו ערבית. ואם בא לעשות כדברי רבי יהודה שלא להתפלל מנחה אלא עד פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה עושה ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית:
אין לה קבע - זמנה כל הלילה. והא דתני אין לה קבע ולא קתני זמנה כל הלילה, לאשמעינן דתפלת ערבית רשות, לפי שהיא כנגד הקרבת איברים ופדרים שקרבים כל הלילה, והנך רשות נינהו שכיון שנזרק הדם נרצה הקרבן אף על פי שנטמאו איברים ופדרים או שאבדו. ומיהו האידנא קבלוה עליהם כחובה:
ושל מוספין כל היום - אם אחרה אחר שבע יצא, אבל נקרא פושע וכן הלכה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) המנחה. הרמב"ן בפרשת בא כתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמי':
(ב) (על המשנה) עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה:
(ג) (על המשנה) כל היום. דתחלתה מיד אחר תמיד של שחר מה שאין כן מנחה דתחלתה לאחר שש ומחצה כדאיתא ריש פ"ה דפסחים. ומ"מ כיון דמנחה תדיר הקדימה מתניתין:
(ד) (על המשנה) שבע שעות. התוספות לא גרס לה והעידו שהיא רק ברייתא ורבי לא שנאה במתניתין דלא סבירא ליה כותיה אבל בשל שחר ס"ל כותיה:
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ד · משנה א | >>
תפלת השחר, עד חצות.
רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות.
רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה.
תפלת הערב אין לה קבע.
ושל מוספין כל היום ג.
(רבי יהודה אומר, עד שבע שעות) ד.
משנה מנוקדת
תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת.
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, עַד הָעֶרֶב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.
תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע.
וְשֶׁל מוּסָפִין, כָּל הַיּוֹם.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת:
נוסח הרמב"ם
תפילת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות תפילת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה תפילת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
תפלת השחר עד חצות - שכן תמיד של שחר קרב עד חצות לרבנן, ולר' יהודה אינו קרב אלא עד ארבע שעות ביום. ועד ד' שעות היינו עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום בזמן שהיום י"ב שעות, וכן זמנה לעולם עד סוף שליש היום לפי אורך הימים וקטנן כדכתבינן לעיל גבי ק"ש. והלכה כרבי יהודה:
תפלת המנחה עד הערב - עד שתחשך:
עד פלג המנחה - זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד הלילה, שהם שתי שעות ומחצה, נמצא פלג המנחה שהוא חצי שיעור זה שעה ורביע. ופסק ההלכה בזה, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, והרוצה לעשות כדברי חכמים ולהתפלל תפלת המנחה עד הערב יעשה, ובלבד שלא יתפלל ערבית בזמן זה, שכיון שמחשיב אותו יום לענין שמתפלל בו מנחה אינו יכול להחשיבו לילה ולהתפלל בו ערבית. ואם בא לעשות כדברי רבי יהודה שלא להתפלל מנחה אלא עד פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה עושה ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית:
אין לה קבע - זמנה כל הלילה. והא דתני אין לה קבע ולא קתני זמנה כל הלילה, לאשמעינן דתפלת ערבית רשות, לפי שהיא כנגד הקרבת איברים ופדרים שקרבים כל הלילה, והנך רשות נינהו שכיון שנזרק הדם נרצה הקרבן אף על פי שנטמאו איברים ופדרים או שאבדו. ומיהו האידנא קבלוה עליהם כחובה:
ושל מוספין כל היום - אם אחרה אחר שבע יצא, אבל נקרא פושע וכן הלכה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) המנחה. הרמב"ן בפרשת בא כתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמי':
(ב) (על המשנה) עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה:
(ג) (על המשנה) כל היום. דתחלתה מיד אחר תמיד של שחר מה שאין כן מנחה דתחלתה לאחר שש ומחצה כדאיתא ריש פ"ה דפסחים. ומ"מ כיון דמנחה תדיר הקדימה מתניתין:
(ד) (על המשנה) שבע שעות. התוספות לא גרס לה והעידו שהיא רק ברייתא ורבי לא שנאה במתניתין דלא סבירא ליה כותיה אבל בשל שחר ס"ל כותיה:
פירוש הרמב"ם
תפילת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות כו' – דברי רבי יהודה עד ארבע שעות, רוצה לומר עד סוף השעה הרביעית הזמנית, והוא שליש היום, כמו שביארנו בתחלת המסכת. והלכה כרבי יהודה.
ופירוש פלג, חצי המנחה, שֵם נופל על עת מן היום, והוא כשישאר מן היום שתי שעות וחצי זמניות. ונקראת התפילה השנית מנחה, מפני היות תחילת זמנה בעת ההיא. ופלג המנחה, כשיישאר מן היום שעה ורביע שעה זמנית. ומי שהתפלל עד הערב, והוא עת ביאת השמש, כבר התפלל מנחה. ואינה תפילה גמורה, כי פסק ההלכה במקום זה: מאן דעביד כמר עביד, ומאן דעביד כמר עביד.
ומה שאמר: תפילת הערב אין לה קבע, מפני שאינה חובה כשחרית ומנחה, אבל היא רשות, רוצה לומר, התנדבו בה בלבד, ועל כן לא הקפידו על תחילת זמנה וסופה, ויכול אדם להתפלל אותה עד עלות השמש.
ואם עברה שעת תפילה מאלו השלוש תפלות, יוכל להשלימה אחר זמנה עם התפילה הבאה אחריה; אבל יאחר התפילה שעבר זמנה, ויקדים תפילת השעה שהוא בה.
ומה שאמר ושל מוספין כל היום, אין זמנה אלא עד סוף השעה השביעית הזמנית, ואם התפלל אחר שעה שביעית – יצא ידי חובתו, כמו שאמרו: כל היום, אבל נקרא פושע.
פירוש הרע"ב
תפלת השחר עד חצות – שכן תמיד של שחר קרב עד חצות לרבנן; ולרבי יהודה אינו קרב אלא עד ארבע שעות ביום. ועד ארבע שעות – היינו עד סוף שעה רביעית, שהוא שליש היום בזמן שהיום י"ב שעות. וכן זמנה לעולם עד סוף שליש היום, לפי אורך הימים וקטנן, כדכתבינן לעיל גבי קריאת שמע. והלכה כרבי יהודה.
תפלת המנחה עד הערב – עד שתחשך.
עד פלג המנחה – זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד הלילה, שהם שתי שעות ומחצה. נמצא פלג המנחה, שהוא חצי שיעור זה – שעה ורביע. ופסק ההלכה בזה: דעבד כמר – עבד, ודעבד כמר – עבד. והרוצה לעשות כדברי חכמים, ולהתפלל תפלת המנחה עד הערב – יעשה, ובלבד שלא יתפלל ערבית בזמן זה, שכיון שמחשיב אותו יום לענין שמתפלל בו מנחה – אינו יכול להחשיבו לילה, ולהתפלל בו ערבית. ואם בא לעשות כדברי רבי יהודה, שלא להתפלל מנחה אלא עד פלג המנחה, שהוא שעה ורביע קודם הלילה – עושה, ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית.
אין לה קבע – זמנה כל הלילה. והא דתני "אין לה קבע", ולא קתני "זמנה כל הלילה" – לאשמעינן דתפלת ערבית רשות, לפי שהוא כנגד הקרבת איברים ופדרים שקרבים כל הלילה, והנך רשות נינהו, שכיון שנזרק הדם – נרצה הקרבן, אף על פי שנטמאו איברים ופדרים, או שאבדו. ומיהו האידנא קבלוה עליהם כחובה.
ושל מוספין כל היום – אם אחרה אחר שבע – יצא, אבל נקרא פושע. וכן הלכה.
תוספות יום טוב
רבי יהודה אומר: עד שבע שעות – בנ"א לא גרסינן [*וכן בסדר משנה בירושלמי לא גרסינן]. וכן העידו התוספות שבכל הספרים ישנים – אינו במשנה. ואף על פי שהוא בברייתא – רבי לא שנאו במשנה, דלא סבירא ליה כותיה [וכן במשנה ה' פרק ב' דמגילה סתם לה כתנא קמא]. אבל בשל שחר – סבירא ליה כותיה, דבבחירתא (רוצה לומר: בעדיות) תנן כותיה. ובשל מניה נמי קיימא לן דעבד כמר – עבד, וכו'.
עיקר תוי"ט
המנחה – הרמב"ן בפרשת בא בפסוק "בין הערבים", כתב שמנחה – לשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול, כדמתרגמינן "למנח יומא". והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמים:
עד הערב – שכן תמיד של בין הערביים קרב והולך עד הערב. ורבי יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה:
כל היום – דתחילתה מיד אחר תמיד של שחר. מה שאין כן מנחה, דתחילתה (קודם) [ב]שש ומחצה [עיין בהגהות הראשון לציון במשניות ע"ג, ברכות יג ע"ב ד"ה כל] כדאיתא ריש פרק ה' דפסחים. ומכל מקום כיון דמנחה תדיר, הקדימה מתניתין:
שבע שעות – התוספות לא גרסי לה, והעידו שהיא רק ברייתא ורבי לא שנאה במתניתין, דלא סבירא ליה כוותיה. אבל בשל שחר סבירא ליה כוותיה:
מלאכת שלמה
רבי יהודה אומר: עד שבע שעות – יש ספרי דלא גרסי ליה, עיין בתוספות בפירקין דף כ"ח. וגם בירושלמי ליתיה, וכן הרי"ף והרא"ש ז"ל לא כתבוהו. וכבר דבר בזה החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נר"ו בסימן כ"ג דספרו, וגם החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כתב שברוב הספרים לא גרסינן ליה.
קיצור שנות אליהו
תפילת המנחה עד הערב - היינו עד שקיעת החמה. אבל אחר שקיעת החמה, לא היה תמיד של בין הערביים קרב. ואז התחלת זמן הקטרת איברים ופדרים.
ומה שקראו לתפילה זו "מנחה", נראה מהכא שזמנה בשעת הקרבת מנחה של תמיד בין הערביים. ולכן זמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה, שכן זמן תמיד של בין הערביים היה משמונה ומחצה עד תשע ומחצה, ואחריו הייתה המנחה קרבה. והיינו מפני שכתוב (תהלים עב, ה): "ייראוך עם שמש", וקאי על שחרית ומנחה, כמו שכתוב בגמרא (ברכות כט ב). ותפילות כנגד תמידים תיקנום, והיינו עם כל השייך לקרבן התמיד. לכן בבוקר, כדי לקיים "עם שמש", הקדימו וקבעוה בזמן שחיטת התמיד; ובערב, כדי להסמיכה ככל האפשר ל"עם שמש", קבעוה בזמן הקרבת המנחה שהיא סוף התמיד.
וצריך להיזהר בתפילת המנחה יותר מכל התפילות, כי היא נקבעה בזמן הקרבת המנחה, והמנחה היא רצוייה מכל הקרבנות, כמו שכתוב: "נפש כי תקריב", מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב נפשו. וכן באליהו כתיב: "ויהי כעלות המנחה", פירוש, בזמן הקרבת המנחה, שאז הוא עת רצון. ולכך אמרו (ברכות ו ב) שלעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה.
עד פלג המנחה - פירוש, דרבי יהודה סבר, דהרי על כרחך לא היתה המנחה קריבה אלא עד פלג המנחה, שהרי היו צריכים להקריב אחריה את הנסכים, והלויים אמרו שירה, ואחר כך הדליקו את הנרות. לכן גם תפילת המנחה אינה אלא עד פלג המנחה.
אין לה קבע - פירוש, אין לה זמן בפני עצמו; אלא זמנה בזמן שאין יכולין להתפלל שאר תפילות, דהיינו בין מנחה לשחרית. ולרבי יהודה, שמתפלל מנחה עד פלג המנחה, מתחיל זמן מעריב מפלג המנחה ואילך; ולרבנן, שזמן תפילת המנחה עד הערב, מתחיל זמן תפילת ערבית מהערב.
ולפי זה אתי שפיר מה שהביאו בגמרא ראייה מהא דרב צלי של שבת בערב שבת, שמע מינה דהלכה כרבי יהודה. דלכאורה מאי תלי זמן מנחה במעריב? ובמעריב לא מצאנו שנחלקו רבי יהודה ורבנן! אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר.
ושל מוספין כל היום - היינו משהאיר היום עד הערב, כמו שקרבן מוסף היו יכולים להקריב משהאיר היום עד הערב. ומה שאמרו להקאיב תמיד של שחר לפני המוספין ותמיד של בין הערביים לאחריהן, היינו למצווה ולא לעכב. ומה שאמרו בתוספתא דפסולין, היינו מדרבנן. וכן פירשו התוספות (ברכות כח א ד"ה "ושל מוספין כל היום"; פסחים נח א ד"ה "רבי ישמעאל סבר מוספין קודמין לבזיכין"; זבחים פט א ד"ה "כל התדיר").
