בראשית רבה פח ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ז.    [ עריכה ]

ז וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים וְגוֹ' כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן אמר לו הקב"ה את שוכחו ואני לא אשכחהו הה"ד ולא זכר שר המשקים ד"א שר המשקים שכחך ואני לא אשכחך מי היה מחכה לאברהם ושרה שהיו זקנים שיולד להם בן מי מחכה ליעקב שעבר במקלו הירדן שיפרץ ויעשיר מי היה מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות האלו שיהיה מלך מי היה מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה כמו שנהיה מי מחכה לרות שהיתה גרה שחזרה למלכות ישראל מי מחכה לדוד שיהיה מלך עד סוף הדורות מי מחכה ליהויכין שיצא מבית האסורים מי מחכה לחנניה מישאל ועזריה שיצאו מתוך האש מי מחכה לישראל בימי המן שיצילם הקב"ה מי מחכה לגליות שיהיו לשם ולתהלה מי מחכה לסוכת דוד הנופלת שיקימנה הקב"ה שנאמר (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דוד שיהיו כל העולם אגודה אחת שנאמר (צפניה ג) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד: