בן סירא/דוד כהנא/לח
(א) רעי רופא לפני צרכו, כי עם אותו חלק אל.
(ב) מאת אל יחכם רופא, ומאת מלך ישא משאות.
(ג) דעת רופא תרים קרנו, ולפני נדיבים יתיצב.
(ד) אל מארץ מוציא תרופות, וגבר מבין אל ימאס בם.
(ה) הלא בעץ המתיקו מים, בעבור להודיע כל אנוש כחו.
(ו) ויתן לאנוש בינה, להתפאר בגבורתו.
(ז) בהם רופא יניח מכאוב, וכן רוקח עושה מרקחת.
(ח) למען לא ישבות מעשהו, ותושיה מבני אדם.
(ט) בני בחולי על תתעבר, התפלל אל אל כי הוא ירפא.
(י) נום מעול ומהכר פנים, ומכל פשעים טהר לב.
(יא) הגש ניחוח אזכרה, ודשן ערוך בכנפי הוניך.
(יב) וגם לרופא תן מקום, ולא ימוש כי גם בו צורך.
(יג) כי יש עתם אשר בידו מצלחת, כי גם הוא אל אל יעתיר.
(יד) אשר יצלח לו פשרה, ורפאות למען מחיה.
(טו) אשר חואט לפני עושהו, יתנכר לפני רופא.
(טז) בני על המת הזיב דמעה, התמרר וגהה קינה.
(יז) כמשפטו אסוף שארו, ואל תתעלם בגויעתו.
(*יז) המר בני והתם מספד, ושית אבלו כיוצא בו.
(**יז) יום ושנים בעבור דמעה, הנחם בעבור עון.
(יח) מדין יוצא אסון, כן רע לבב יכלה עצבה.
(יט) אל תשים אליו לב עוד, פרע זכרו וזכור אחרית.
(כ) זכור חקו כי הוא חקך, לו אתמול ולך היום.
(כא) אל תזכרנו כי אין לו תקוה, מה תועיל ולך תרע.
(כב) מושבת מתו שבת זכרו, והנחם עם צאת נפשו.
{רווח גדול במקור}
(כג) חכמת סופר תרבה חכמה, וחסר עסק הוא יתחכם.
(כד) מה יתחכם תומך מלמד, ומתפאר בחתנית מסעיר.
(כה) אלוף ינהג ישובב לשדד בשור, ושעיותיו עם בני בקר.
(כו) ושקידתו לכלות מרבק, לב ישית לשדד בתלמים.
(כז) אף עשה חרש וחשב, אשר לילה כיום יגיע.