בן סירא/בן זאב/לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כבד הרופא טרם יבקש לך כי מאל הוא

יי יתן לרופא חכמה ומשאת מאת פני מלך יקח

חכמת הרופא תרוממנהו גדולים עליו יתפלאו

אלהים יצר סמים למרפא ונפש דעת לא תקוץ בם

הלא בעץ המתיק יי מים המרים למען הכר כחו

יי חונן לבני אדם כח מרפא בו נפלאותיו יהללו

עשבי מזור מארץ הצמיח בם ירפאו מכאובות

הרוקח ימלח אותם מעשה בלילה ומלאכתו לא תכלה

בני אל ירך לבך במחלתך העתר ליי וירפאך

עזוב עון והיטיבה דרך וטהר לבך מפשע

אז שלח לרופא וקראהו כי במלאכות יי יבוא אליך

כי יבקש ליי למען תצלח מעשהו לחיותך מחלי וגוך יחלים

החוטא לאלהים ביד הרופא ינתן ושם בלבו ימצא מזור

בני למת בכה תבכה והורד דמעות על מותו

אסוף גויתו כיקרו וקבר אותו לפי ערכו

ספוד וקננה עליו יום או יומים ככבודו ואחר תנחם

כי ברוב יגון מחלה ומספד מר יענה כח

אל תמגן למרודה לבך והסר תוגה מנפשך

כי אין משאול השב ולמה תאבד חייך בלא יומו

זכור כי אחריתך כאחריתו היום זה מחר אחר

לכן בנוחו גם זכרונו ינוח ובצאת נפשו השקט לבך

אל תבטח בהון אין מבטח בו כעוף השמים הוא פורח אנה ואנה

כדבורה עוקצת לאחד ולאחר תתן דבש כן הון האחד ישמח בו ואחר יעצב בו