במדבר רבה כ ו
מתוך ויקיטקסט
ו.
"וירא בלק" כיון שבאו שלוחיו אצל בלעם א"ל הקב"ה "מי האנשים" א"ל "בלעם בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי" א"ר אבא בר כהנא זה א' מג' ב"א שבדקן הקדוש ברוך הוא ומצא קרון של מי רגלים קין חזקיה ובלעם קין בשעה שא"ל הקב"ה (בראשית ד, ט): "אי הבל אחיך" בקש להטעות כביכול היה צריך לומר רבש"ע הנסתרות והנגלות לפניך גלויות ואת שואלני בשביל אחי אלא א"ל לא ידעתי השומר אחי אנכי א"ל הקדוש ברוך הוא חייך כך דברת קול דמי אחיך צועקים חזקיה כשעמד מחליו שלח לו מרודך בלאדן דורון שנאמר (ישעיה לט, א): "בעת ההיא שלח מרודך בלאדן" בא ישעיה אמר לו (שם, ג) "מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך" היה צריך לומר את נביא של מקום ולי את שואל אלא התחיל מתגאה ואמר (שם) "מארץ רחוקה באו אלי מבבל" אמר לו ישעיה הואיל וכך אמרת (שם, ו): "הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך ומבניך אשר יצאו ממך יהיו סריסים בהיכל מלך בבל" וכן בלעם הרשע בשעה ששלח בלק אצלו א"ל הקב"ה "מי האנשים האלה עמך" היה צריך לומר רבש"ע הכל גלוי לפניך ואין כל דבר נעלם ממך ולי את שואל אלא אמר לו "בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי" אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וכך אתה מדבר "לא תאור את העם" אמר הקב"ה רשע שבעולם כתיב על ישראל (זכריה ב, יב): "כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו" ואתה הולך ליגע בהם ולקללם תצא עינו שנאמר "שתום העין" לקיים כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו:
