במדבר רבה טז כד
כד. [ עריכה ]
"ויאמר ה' עד אנה ינאצוני" - הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי א, כה): "ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם" , (משלי א, ל): "נאצו כל תוכחתי". מהו "ותפרעו"? אלא, כל טובה שיעצתי עליכם, קלקלתם אותה ופרעתם אותה, שנאמר "ותפרעו כל עצתי".
- מתחלה (שמות ג, ח): "וארד להצילו מיד מצרים", ואתם לא עשיתם כן, באתם לים ומיד קלקלתם את העצה, שנאמר (תהלים קו, ז): "וימרו על ים בים סוף".
- באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים ירדתי בשבילכם והייתי מוסר לכל אחד ואחד מכם ב' מלאכים, אחד חוגרו זיינו וא' נותן עטרה בראשו, רבי יהודה דצפרין אמר זונים אסר להם ורבי סימאי אומר פורפירא הלבישן ושם המפורש חקוק עליו, וכל הימים שהיה בידם לא היה דבר רע נוגע בהם ולא מלאך המות ולא דבר אחר, וכיון שחטאו אמר להם משה (שמות לג, ה): "ועתה הורד עדיך", באותה שעה "וישמע העם את הדבר הרע הזה", מה כתיב "ויתנצלו בני ישראל את עדים".
- מה עשה הקדוש ברוך הוא במתן תורה? הביא למלאך המות, אמר לו "העולם כולו ברשותך חוץ מאומה זו שבחרתי לי". אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: אמר מלאך המות לפני הקב"ה: על חנם נבראתי בעולם?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: בראתי אותך שתהא משכל בעובדי כוכבים, חוץ מאומה זו שאין לך רשות עליה. ראה עצה שיעץ הקב"ה עליהם, שיהיו חיים וקיימים, שנאמר (דברים ד, ד): "ואתם הדבקים וגו'", וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שמות לב, טז): "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות", מהו חרות? רבי יהודה אומר חרות מן המלכיות, ורבי נחמיה אומר ממלאך המות, ורבי אומר מן היסורין. ראו עצה שיעץ עליהם הקדוש ברוך הוא, ומיד קלקלו העצה מ' יום, לכך נאמר "ותפרעו כל עצתי", אמר להם הקב"ה אני אמרתי שאין אתם חוטאים ותהיו חיים וקיימים כמותי כמו שאני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, (תהלים פב, ז): "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" כמלאכי השרת שאין מתים ובקשתם אחר הגדולה הזאת למות - "אכן כאדם תמותון", כאדם הראשון שצויתי אותו מצוה אחת שיעשה אותה ויהיה חי וקיים לעולם, שנאמר (בראשית ג, כב): "הן האדם היה כאחד ממנו" וכן "ויברא אלהים את האדם בצלמו" שיהיה חי וקיים כמותו והוא חבל מעשיו ויבטל גזירתי ואכל מן האילן ואמרתי לו "כי עפר אתה", אף אתם, "אני אמרתי אלהים אתם", חבלתם עצמכם כאדם, "אכן כאדם תמותון". ומי גרם להם כך? "ותפרעו כל עצתי".
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בטובה שהבאתי עליכם בה אתם מכעיסין באו למדבר והאכלתי להם מן מ' שנה ולא נצרך אחד מהם לנקביו אותן מ' שנה אלא שאכלו את המן והוא נעשה להם בשר שנאמר (תהלים עח, כה): "לחם אבירים אכל איש" ובו הכעיסו אותו אומר זה לזה אין אתם יודעין שיש לנו כמה ימים שלא עשינו צרכינו ואדם שאינו עושה צרכו ד' ימים או ה' ימים הוא מת "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" שהיה קל בתוך מעיהם אמר הקב"ה במה שהטיבותי להם בו הכעיסוני שנאמר (ישעיה ה, ד): "מה לעשות עוד לכרמי".
הלכו המרגלים וראו את הארץ ואת מוצא בכ"מ שישראל הולך ניכר הוא שנאמר כל רואיהם יכירום אמר הקדוש ברוך הוא אם רואים להם האמוריים מכירים הם אותן שהן ישראל והורגים אותם אלא מה אני עושה על כל מדינה ומדינה שהיו המרגלים נכנסים היה ראש המדינה ניגף או מלכה היה נגף כדי שיהיו עוסקים להוציא מתיהם ואין נותנים דעתם למרגלים שלא יהרגו אותן והם הכעיסו בו כשבאו אצל משה ואצל ישראל אמרו מה הארץ בכל מקום שנכנסו מתים היו רואים ומה הנייה "ארץ אוכלת יושביה" אמר הקב"ה אני הייתי סבור שאתם נעשין כאבות (הושע ט, י): "כענבים במדבר" ולא הייתי סבור שאתם נעשין כסדום שנאמר (דברים לד, לב): "כי מגפן סדום גפנם" (ישעיה ה, ד): "מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים" לכך אמר "עד אנה ינאצוני":