ביאור:תוספתא/קידושין/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת קידושין פרק שני[עריכה]

שליח לקידושין[עריכה]



בשני המקרים המופיעים כאן אין להורים סמכות לקדש: המקדש את בנו הגדול פוגע בסמכות בנו, שלא מינה אותו לכך, והאשה המקדשת פוגעת בסמכות בעלה. אבל האב יכול לקדש את בניו הקטנים.
המִשְׁנָה כאן (קידושין, פרק ב משנה א) מביאה את הדין בלשון חיובית ועם הקדמה:
האיש מקדש בו - ובשלוחו. האשה מתקדשת בה - ובשלוחה.
האיש מקדש את בתו, כשהיא נערה, בו - ובשלוחו.

הדין החיובי לגבי האיש והשלילי לגבי האישה מובא במשנה בסוטה ג, ח: "מה בין איש לאישה... האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה"



(א)

כשם שאין האיש מקדש לבנו הגדול בו ובשלוחו
כך אין האשה מקדשת את בתה אפילו היא קטנה בה ובשלוחה.

תנאים בקידושין[עריכה]

(ב)

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי ע"מ שאני יוסף, ונמצא יוסף ושמעון

ע"מ שאני בסם, ונמצא בסם ובורסי


ראו משנה ב, ג.
והשוו כתובות ז, י. שם נראה שאין לבעל רשות להחליף מקצוע לבורסי, אבל כאן עוסקים בשאלה העקרונית האם היא מקודשת. העקרון מנוסח לקמן הלכה ה. לעניין בן כרך ובן עיר ראו כתובות יג, י.



ע"מ שאני בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך - ה"ז מקודשת
שאיני אלא יוסף, ונמצא יוסף ושמעון; שאיני אלא בסם, ונמצא בסם ובורסי
שאיני אלא בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך - אינה מקודשת.

(ג)
התקדשי לי בזו ובזו, היתה אוכלת ראשונה ראשונה


ראו משנה ב, א.
בעניין הכוס – נראה שאכן היו נוהגים כך, ומכניסים יין יקר או טבעת לתוך כוס האירוסין.



אם נשתייר בידו ש"פ – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת
התקדשי בכוס זה ובמה שבתוכו, אם יש בו ש"פ - מקודשת
ואם לאו - אינה מקודשת. וזכתה בו ובמה שבתוכו
במה שיש בכוס זה, אם יש במה שבתוכו שווה פרוטה – מקודשת
ואם לאו- אינה מקודשת; ולא זכתה אלא במה שבתוכו בלבד.

(ד)
ע"מ שאני עני - והיה עני והעשיר; ע"מ שאני עשיר - והיה עשיר והעני


ראו משנה ב, ב. השלמת המבנה למרות שהוא מובן מאליו.



ע"מ שאני בסם - והיה בסם ונעשה בורסי; ע"מ שאני בורסי - והיה בורסי ונעשה בסם
ע"מ שאני בן עיר - והיה בן עיר ונעשה בן כרך; ע"מ שיש לי בנים - והיו לו בנים ואח"כ מתו
ע"מ שאין לי בנים - ולא היה לו בנים ואח"כ נולדו לו - ה"ז מקודשת.

(ה)

שאיני אלא עני, והיה עשיר והעני; שאיני אלא עשיר, והיה עני והעשיר
שאיני אלא בסם, שאיני אלא בורסי, והיה בסם ונעשה בורסי
שאיני אלא בן עיר, והיה בן כרך ונעשה בן עיר
שאיני אלא בן כרך, והיה בן עיר ונעשה בן כרך
שאין לי בנים, והיו לו בנים ואח"כ מתו; שיש לי בנים, ולא היו לו ואח"כ נולדו - אינה מקודשת
זה הכלל: כל שמתקיים בשעת קדושין, אע"פ שבטל לאחר מכן - ה"ז מקודשת
וכל שאין מתקיים בשעת קדושין, אע"פ שמתקיים לאחר מכן - אינה מקודשת.

(ו)
התקדשי לי בסלע זו


ראו משנה ב, ג. אם היה תנאי מפורש והוא לא התקיים אינה מקודשת, אבל אם היא טעתה ולא התנתה במפורש – מקודשת.
ר' שמעון טוען שאפילו אם הטעה אותה בתנאי מפורש לשבח היא מקודשת, וראו במשנה ב שם, אבל בענייני יוחסין הוא מודה בדוגמאות שבמשנה ג שם.



ומשנטלתו מידו אמרה: סבור הייתי שאתה כהן, ואין אתה אלא לוי!
שאתה עשיר, ואין אתה אלא עני! - ה"ז מקודשת
זה הכלל: כיון שנפלו קדושין לתוך ידה, בין שהטעה בין שהטעתו היא - ה"ז מקודשת
ר"ש אומר: אם הטעה לשבח ממון ה"ז מקודשת
כיצד? בדינר זה של כסף ונמצא של זהב, רוצה היא בשל זהב יותר משל כסף
עני ונמצא עשיר, רוצה היא בעשיר יותר מבעני
מודה ר"ש שאם הטעה לשבח יוחסין, שאינה מקודשת.

רגע הקידושין[עריכה]

(ז)
התקדשי לי בסלע זו, בפרה זו, בטלית זו


ראו משנה א, ו. נראה שבעל התוספתא פירש את סדר המשנה שם בדרך מקורית.



כיון שלקחה את הסלע, ומשכה את הפרה, והחזיקה בטלית - ה"ז מקודשת.

(ח)
כנסי לי סלע זו, ובשעת מתנה אמר 'הרי את מקודשת'


אם אמר לה הרי את מקודשת בזמן שלקחה את הכסף – הקידושין תלויים ברצונה; אבל אם אמר לה לאחר שלקחה אותו – אינה מקודשת אפילו אם היא רוצה בכך.



משנטלתו מידו, רוצה - מקודשת, רוצה - אין מקודשת
הילך סלע זו שאני חייב לך, בשעת מתנה אמר 'הרי את מקודשת לי'
רוצה מקודשת רוצה אין מקודשת
אם משנטלתו מידו, אע"פ ששניהם רוצין - אינה מקודשת.

דיבור ומעשה בקידושין[עריכה]

(ט)
התקדשי לי בסלע שיש לי בידך שאת חייבת לי - אינה מקודשת


עד כמה המעשה של קבלת הכסף חשוב ועד כמה הדיבור חשוב? הדוגמא הראשונה היא דיבור בלי מעשה. אחר כך יש מעשים בלי דיבור.
למחלוקת ר' יוסי ור' יהודה ראו מע"ש ד, ז.



כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה, ויאמר לה הרי את מקודשת לי
התקדשי לי בסלע זו, משנטלתו מידו מיד הטילתו לים או לנהר - אינה מקודשת
התקדשי לי, ואמרה לו תנהו לפלוני - אינה מקודשת. שיקבלם לי – ה"ז מקודשת
נתן לה קידושיה ולא אמר לה הרי את מקודשת לי
ר' יהודה אומר: אינה מקודשת, ר' יוסי אומר: אם עסוקין באותו ענין - מקודשת.

קידושין על תנאי והתקיימותו[עריכה]

(י)
התקדשי לי במנה זה, ונמצא מנה חסר דינר - אינה מקודשת


במקרה הראשון אין הקידושין חלים. במקרה האחרון יכול כל אחד משניהם לחזור בו עד שיגמור למנות את המנה.



היה בו דינר רע – יחליף. היה מונה ומשליך לתוך ידה ראשון ראשון
יכולה היא שתחזור בו עד שעה שיגמור.

(יא)

זה אומר החתן במנה וזה אומר הכלה במאתים, והלך זה לביתו וזה לביתו
ואח"כ תבעו זה את זה וקדשו

אם האיש תבע את האשה - יעשו דברי האשה


אם יש ויכוח בין החתן לכלה על הסכום שסיכמו לקדש בו, אם החתן רוצה יותר להינשא – הוא חייב לשלם כדברי הכלה. אם היא רוצה להיחשב נשואה – מספיק שיתקיימו דברי החתן. וכן בהלכות מכירה.



ואם האשה תבעה את האיש - יעשו דברי האיש
וכן המוכר חפץ לחבירו והיה מונה לתוך ידו
יכול לחזור בו עד שיגמור
זה אומר במנה וזה אומר במאתים, והלך זה לביתו וזה לביתו
ואח"כ תבעו זא"ז
אם הלוקח תבע את המוכר - יעשו דברי מוכר
ואם המוכר תבע את הלוקח - יעשו דברי לוקח.